ככה נראה שובניזם: על פרשת אהוד ברק ובני גנץ

תסתכלו טוב טוב על הקטע הזה – ככה נראה שוביניזם. במציאות הישראלית, שבה כל מי שמבקשת לדבר על פמיניזם שלא בהקשר חברות דתיות ניצבת מול השאלות: "למה זה עוד רלוונטי? למה עוד צריך את זה? אבל כבר יש שוויון". היום אפשר לענות: תסתכלו טוב טוב על הקטע הזה. כי ככה זה נראה.

לפני בערך שנה התפוצצה פרשת יורם זק, בה הוא נתפס זורק הערה דוחה ומחפצנת לדנה רון, משתתפת בתוכנית האח הגדול. דעות שונות, בין היתר של דנה רון עצמה ובן זוגה, הושמעו על כך. בין היתר נטען שמדובר סתם בשיחה בין חברים, כמו שיחת מילואימניקים, ולכן לא צריך לעשות מזה ביג דיל, "זה טבעי". רעות כתבה פוסט שבוחן את הפרשה הזו מנקודת המבט של יחסי עובד\ת מעביד. אלינור סידי כתבה פוסט מעולה בפייסבוק, ומיקמה את עיקר הבעיה ביחסי הכוחות הלא שוויוניים שבין זק לרון, ובפערי המידע שהיו לרון בסיטואציה.

אבל מההסתכלות על הקטע הזה עולות בעיות נוספות, שבהחלט שופכות אור חדש על פרשת זק, וגם על שאר השיחות הללו, הסמויות מעין המצלמה או המיקרופון – אותם  מכשירים שגרמו לנו להיקלע בטעות לשיחות שלא היינו אמורות לשמוע.

תקשיבו לשיחה הזחוחה והגברית הזו ביניהם – כך, גבירותי, מתעצב השיח, וכך ממוקמות הנשים בתוכו. שלוש בעיות הפריעו לנו במיוחד.

בעיה ראשונה: בנות? איכס!

"מי זה הבנות כאן" שואל אהוד ברק. תרגיל טוב שאפשר לעשות על מנת לבחון משפטים שעל פניהם לא נראים שובניסטיים ו\או מקטינים, הוא "להחליף את האישה". כלומר, להחליף את האישה בגבר ולראות האם המשפט נשמע לנו הגיוני (תרגיל ויזואלי טוב שכזה נעשה לאחרונה בפרוייקט "גברים מצולמים כנערות פין אפ"). האם היינו יכולות להעלות על הדעת שברק ישאל "מי זה הבנים כאן?" אבל "הבנות", הן הקבוצה המובחנת הבולטת בשונותן. הסטנדרט הניצב במרכז הזירה הוא הגברי, בעוד שהבנות מהוות קבוצת התייחסות נפרדת ומובחנת.The odd (wo)man out. הרצון שלהן להיבחן כשאר החיילים לא הגיוני, כי הן נשים, וזה הדבר הראשון שמגדיר אותן. עניין מקומם נוסף הוא הבחירה לכנות את החיילות בביטוי "בנות". נכון שזה לא מיידלע, אבל  "בנות" משווה לסיטואציה שבה חיילות וחיילים נוטלים תפקידים באופן שוויוני לכאורה אווירת שיעור חינוך גופני בתיכון או שיעור רקמה וכלכלת בית. הן לא "נשים" ולא "חיילות", הן "בנות". בעוד שה"בנים" עברו להיות "גברים" או "חיילים" עם הגיוס שלהם, הבנות נשארו בנות. המסגרת המקצועית ששינתה את מהותם של הבנים לחיילים, הותירה את הבנות כמו שהן, כיוון שהיא מעולם לא ביקשה באמת לשלב אותן בתוכה, אלא להשאיר אותן, כמו שהן "בנות".

באנה בנות

בעיה שניה: "תמיד אישה"

השאלה שנשאלת לגבי הבנות האלה היא שאלת מקצועית לכאורה – מאיפה הן מגיעות? מהאוגדה? מהחטיבה? ככל שזו שאלה רלוונטית להתרחשות (?), ניכר שאין לשאלה זו תשובה עניינית.  ככל שהיחס אליהן הוא קודם כל כאל 'נשים' או 'בנות' ולא כאל חיילות המהוות חלק הומוגני מהכוח שבשטח, התשובה לשאלה הרלוונטית (?) והקונקרטית   גוררת את העונים לעולם האסוציאציות העקום שנקשר למונח הטעון של 'אישה'  בהקשר הצבאי העכשווי. להיות חיילת בצבא ההגנה לישראל מעולם לא היה עניין פשוט, אולם כעת החיילות נושאות מטען נוסף בהיותן גורם מסית, מפלג, מפתה. נוכחותן בזירה הצבאית כקבוצה וכאינידיבידואל מוגדרת כל הזמן באמצעות המתח המיני שהן מייצרות במערכת.

וכבוד (?) השר מוסיף: אחת מהנשים העובדת אצל השר (ומפאת כבודה נמנע מלחזור כאן על שמה), היא 'מושבניקית' ולכן יכולה לשיר גם בלי מדים. אתן קולטות? הבחורה הזאת, שהגיעה לתפקיד בכיר למדי במחלקת התקשורת של שר כלשהו, עדיין, בסופו של יום, נמדדת לפי המראה החיצוני שלה וההקשרים התרבותיים המצביעים כביכול על פתיחותה המינית והיא מנודבת לבצע תפקיד אליו לא התגייסה. ובכלל, נראה שגברים אוהבים לנדב את העובדות שלהן לכל מני תפקידים שוליים, החורגים ממסגרת התפקיד המקצועי.

דוגמא דומה לזה שמענו באחד השיעורים של ד"ר נויה רימלט. היא מספרת על אישה בכירה, גם בצה"ל, שהגיעה לדיון חשוב בו הייתה אמורה להציג את עמדת הגוף שהיא עומדת בראשו. כל אחד מהבכירים שם היה צריך להגיד כמה מילים והיא התכוננה לרגע שהיא תקבל את רשות הדיבור. בעודה מקשיבה לדברים שנאמרים ומתכוננת לדברים שלה, הגיע אליה פתק מאחד הגברים שסביב השולחן, היה כתוב בו משהו בסגנון – אני והבחור שלידי משתגעים, אנחנו לא יכולים להסיר את העיניים ממך, את חייבת לבחור בינינו. היא קיפלה את הפתק והתעלמה, ומיד אחרי הגיע פתק נוסף, שאמר שוב משהו בסגנון, את חייבת לבחור בינינו, אנחנו לא מצליחים להתרכז. דמיינו את האישה הזאת, רגע לפני שהיא אמורה לדבר בפני כל השולחן. בשניה היא מבינה את מבטו של הגבר. איך שהיא נראית לעצמה מבפנים זה לא איך שהיא נראית להם מבחוץ. בשבילם, היא לא עוד גוף מקצועי. היא קודם כל אובייקט בעל פוטנציאל לסיפוק צורכיהם המיניים של היושבים בשולחן. אברי המין שלה, הם התכלית העיקרית שהיא מביאה איתה לשולחן הדיונים. ועם המבט הזה היא נדונה להסתובב כל יום מימי חייה.

פשטי מדי תפארתך

בעיה שלישית: היד הנעלמה

לכל הגברים החברים במועדון הזה, ברור שהשיח סגור. ברור להם שהשיחה הזו לא אמורה לדלוף, ושאנחנו לא אמורות לשמוע אותה.   למצלמות הם יגידו שהדרת נשים מהמרחב הציבורי היא עניין שלא יתקבל בשום אופן. אבל במועדון האקסקלוסיבי שלנו, אפשר להגיד הכל. בדיוק כמו שטענו המסנגרים על זק.

הבעיה היא שככה נראות רוב השיחות אחרי  שהאישה/המזרחי/הערבי/הרוסי/האתיופי (ובטח הערביה, המזרחית, הרוסיה והאתיופית) יוצאות מהחדר לאחר ראיון קבלה לתפקיד כלשהו, וככה בדיוק מתרחשת אפליה סמויה.

רוב הדירקטוריונים מורכבים מגברים, כאלה, שככה נראות השיחות שלהם. ושניה אחרי שנצא מהחדר, בסופו של דבר ירוצו הדחקות על האם עדיף שנשיר עם או בלי הבגדים שלנו, ואחרי שיסיימו להתבדח יעברו לדיון במועמדים הרציניים יותר, שהשיחה לגביהם נגעה למאפיינים רלוונטיים לתפקוד, ובסוף אתן יודעות במי יבחרו.   כשאנחנו נצעק – אין ייצוג הולם לנשים בוועדת טירקל! או שאין מזרחים ברשימת המועמדים לעליון! יגידו לנו: מה אתן רוצות? אין חסמים, יש שוויון, הקריטריונים הם מקצועיים בלבד, ושכולן יכולות בדיוק כמו כל אחד אחר. אבל ככה נראה שוביניזם, ככה הוא נראה, והוא מסתכם, בסופו של יום, בשיחה מבודחת של חמישה גברים בעמדות כוח על המראה החיצוני של אישה זו או אחרת, וקבלת החלטה בעניינה, בצילה של שיחה כזאת.

אם מבינים שהנשים עבור מקבלי ההחלטות הן קודם כל 'נשים' ורק אחרי זה אקדמאיות, נשות עסקים, מפקדות אוגדה וכן הלאה. אם מבינים שהעובדה הזו משפיעה על מה הדבר הראשון שרואים בהן, מה הדבר הרלוונטי שיש לומר עליהן, אפשר להבין למה כמות הנשים בדירקטוריונים, בסגל הבכיר, בתפקידים בכירים בכלל, היא כה מזערית.

ואי אפשר לראות את זה, ואי אפשר לאתר את זה. זאת אפליה שאין לה צבע או ריח. היא שזורה לה בין שיחות מסדרון ובדיחות ליד קולר. בשיחות בין מילואימניקים כאלה – שאין לנו ולא תהיה לנו לעולם גישה אליהם.

ככה נראה השוביניזם של ישראל 2012. אז לא חותכים לנו את הראש משלטי המודעות, אבל גם לא באמת מסתכלים עליו, אלא בעיקר על איך ניראה בלי בגדים. ככה, בשקט, מאחורי הגב שלנו. מעל הפינג'ן.

 

(ליהי יונה, מעין סודאי ורעות כהן)

אודות ראומה

בלוג עם תודעה
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

43 תגובות על ככה נראה שובניזם: על פרשת אהוד ברק ובני גנץ

  1. מוטי פוגל הגיב:

    יפה. ובכל זאת הערה. אני חושב שהצמד התכוון בכלל לצחוק על הדתיים. זה לא משנה את מהות הדברים כי צורת הדיבור חשפה את האופן שבו הם מתיייחסים לנשים.
    במילים אחרות, בעוד שהם ניסו לבדל את עצמם מדתיים ולומר "בניגוד לדוסים המפגרים לנו אין בעיה עם בנות", בפועל הם חשפו את שלוש הנקודות שתיארתן.

  2. רוני הגיב:

    תודה על הפוסט הזריז והאקטואלי, ותודה על חשיפת שיטת "להחליף את האישה", זה באמת טריק מעולה… התחלתי להריץ בראש מלא ויכוחים שהיו לי, שהיו נפתרים ביתר קלות אם רק הייתי "מחליפה את האישה"! אתחיל ליישם זאת בהזדמנות הקרובה.

    • ponetium הגיב:

      פספסתי את שיטת "להחליף את האישה", האם מישהי יכולה להסביר?

      • עדו הגיב:

        אם מדברים על אישה להחליף את המילה 'אישה' במילה 'חרדי'/'רוסי' וכן הלאה. למשל אם בפרסומת רואים אישה כורעת על ארבע בבגד ים צריך לשאול מה היה קורה אם היו מצלמים אתיופי באותה תנוחה בדיוק.

  3. עלמה הגיב:

    פוסט טוב. הוידאו עצמו דוחה, אבל הרגע המצמרר והמגעיל ביותר הוא דווקא הסיום, והסמכות שבה הרמטכ"ל פוקד על העיתונאים לא לשדר את הקטע. סקסיזם זה דוחה, אבל סקסיזם שיש אחריו גם הפגנת כח ואלימות זה יותר דוחה. הזחיחות הזו שבה הוא מאיים, וכמה שהוא בטוח שכלום לא יכול לטלטל אותו… איכס.

  4. ponetium הגיב:

    תודה שהבאת לתשומת ליבנו.
    כמה עצוב שזה כך.

  5. שחר הגיב:

    זה פשוט פוסט מבריק.

    תודה.

  6. Zoya Lk הגיב:

    אתן מבריקות, ותענוג לקרוא אתכן.

    מפחיד. המצב הזה יותר מכל- מפחיד ומזעזע אותי. כי בעוד שביבי עסוק בעידכון שוטף של חשבון הפייסבוק שלו במיני משולשים, הדבר היחיד שעליו הוא לא מדבר הוא ההדרה, ולמה הדרה אם לא כליאה בכלוב מחליד, של נשים. על בסיס יומי. ברחבי כל הארץ. בכל תפקיד בכל מקום.
    אני לא חושבת שיש בזה מין הצחוק על הדתיים (חרדים, לצורך העניין), ואני בכלל לא מבינה למה כל צחוק חייב להתבצע על חשבונן של הנשים. חורה לי שאלה האנשים שעומדים בראש המדינה שלנו. שהם אלה שתורמים לחינוך דור העתיד. יש לזה כ"כ הרבה השלכות, ומעטות המילים להסביר.
    מה שכן- אני מאושרת! שיש לנו את האפשרות לזכות ב"סקופ המאויים" הזה, כי אולי סוף סוף יש מקום לזכות הדיבור, וזה באמת משהו שיכול להוביל שינוי.

  7. יונתן הגיב:

    כתוב היטב, אבל המהירות בה נבללים עניינים שונים בדרגות חומרה שונות מצערת. יש לי בעיה עם המיזוג בין הפרשה האחרונה, שיותר מכל דבר אחר מבטאת חוסר עמוד שדרה עיתונאי, לבין הבוטות של יורם זק והאחרים. קראתי את הכתבה, צפיתי בסרטון. ברק וגנץ זחוחים, מעצבנים, מחוספסים וגסי רוח. אם השיחה הזאת היתה מתקיימת אצלי בסלון הייתי מצטער שהזמנתי אותם, שאלה הם חבריי שלי ושזו רמתם. אבל זאת לא שיחה רשמית ולא הערכת מצב, הם לא ידעו שהם מצולמים ואי אפשר להעמיד בשורה אחת את השאיפה שמצביאינו יהיו מודעים יותר ותקינים פוליטית עם כל שאר החזיתות האלמנטריות עד כאב על מקום נשים בחברה הישראלית המקצינה. בשורש הדברים אין כאן אמירה ישירה נגד נשים, או בעדן, אלא אזכור מגושם וחסר חן למצב האבסורדי של שירת נשים בצבא.

    וגם הניתוח ההיפר פרטני ל"טקסט" של ברק וגנץ נתון לוויכוח (גם כאמצעי, אגב; זה לא מניפסט וכנראה שאם במקום ברק היו שם ארנס, מצנע או עוזי לנדאו, התוצר היה יותר מכובד). כמו שמוטי אמר, מושא הבדיחה היא הדתיים, או ליתר דיוק זו לא ממש בדיחה עם עוקץ כמו התייחסות סתמית ועבה, כדרכם של אנשי צבא לפעמים, לענייני דיומא. ההבחנות על כך שברק מכנה אותן "בנות" ושואל מאיפה הן בלי שום כוונה עניינית מרתקות, ובמובן עמוק מלמדות משהו על תפיסת ומקום הנשים בצבא. אבל הוא רחוק אלף שנות אור מהפתקים הדוחים-אם-לא-פליליים מהישיבה, מהשתייה המחפירה מעטיני העז, מהשדיים והבולבול המגעילים של יורם זק.

    וגם: את המושבניקית אפשר להבין גם כ"לא דתייה" ולא רק כ"פתוחה מינית", והערות הבגדים/מדים נוגעות לשאלת החיילות השרות (כלומר, בהתחשב בסערה הנוכחית היא יכולה לשיר אם אין לה מדים אלא לבוש אזרחי). אבל הכי חשוב: היא ממש לא "מנודבת לבצע תפקיד אליו לא התגייסה".

    ההשתקה שאחרי מצד גנץ באמת מאוד מצערת, ואני מודה שבעיני היא מצערת כי בפזיזותו הוא הפך עניין שולי לחמור. לי היא נראית לא אקט כוחני של הממסד הגברי אלא רפלקס מבוהל של מי שמבין שהוא אכל אותה. במקומו הייתי מרכז את כל הכתבים, מוודא שהמיקרופונים פתוח ואומר: "אם מישהי נפגעה אני מתנצל כאן ועכשיו, אלה היו בדיחות סרות טעם על משבר שירת הנשים בצה"ל, שזה העניין החשוב ועמדתי בו ברורה".

    • מסכים עם יונתן. – בעיקר בנוגע לניתוח ההיפר פרטני ל"טקסט" (בהדגשה שלא מדובר במניפסט). אפשר לא להבין חוש הומור מסויים, אבל הרצינות התהומית בהתייחסות אל הנאמר (שמלכתחילה לא נאמר ברצינות) הוא מיותר ונובע, כך נראה, מהתגוננות-יתר – או מסתם רצון להתנגח בדמויות לא-אהובות.

      גם הפסקה האחרונה של יונתן פשוט קולעת וּממצה.

      שובניזם בחברה ? יש. שובניזם בצבא ? יש גם יש.
      אבל בניסיון לחפש אותה ולבער אותה, ה"מאבק" הזה, ההתנגחות מול הבדיחה (מוצלחת או לא – זה עניין סובייקטיבי) הוא מאבק שווא והפניית משאבים לכיוונים הכי שוליים.

      • ורק להשלים על דרך המשל – זוכרים את אמירתו של אהוד ברק, לפני שנה, כשהשריפה בכרמל השתוללה, וקיבלנו סיוע ממטוסי-כיבוי יוונים – "עוד פעם יוונים בחנוכה" ?
        ניתן לעשות ל"טקסט" (כולל ה"חה חה" של נתניהו) ולהציג את הגְּרֶקוֹפוביה אצל אהוד ברק בפרט, ובממסד הצבאי בכלל – וכיצד כל זה נובע מחלחול המיתוסים הלאומיים שלנו לתרבות שלנו כיום.

        כמובן שגם אז זו הייתה בדיחה, וגם אז הרבה אנשים חשבו שהיא לא במקום (לא בהכרח בגלל הגרקופוביה כמו בגלל הנסיבות).

  8. גבר. נראה לי :) הגיב:

    נהנתי. תודה! תוכלו להרחיב את הנקודה השלישית, על היד הנעלמה? זה נשמע לי גאוני ושווה העמקה.

  9. הבעיה שלי בטיעון בפוסט היא שרק נשים פמינסטיות אקטביסטיות או שלא בינן לבין עצמן פשוט לא מתבדחות כדרך אגב על חשבון גברים בלי שהן מתכוונות לנסח באותו רגע מניפסט אידיאולוגי כנגד בנים. הפוסט הזה הוא במידה מסויימת מקרבן נשים שלא לצורך ומציג אותן כטהורות וזכות ונקיות כשהדיבור הגברי מלכלך אותן. לא שאני יודע משהו על גנץ או ברק בקשר ל"דעותיהם האמיתיות" ביחס לנשים.לא לטוב ולא לרע. אבל להפוך בדיחה סתמית בסמול טוק מטופש שלא היה בה היבט גס או מיני ישיר וכפי שנאמר "בחינה טקסטואלית מעמיקה" שלה תראה כי היא מכוונת יותר כלפי הקיצוניות הדתית ל"ככה נראה שוביניזם" היא טפלות ובעיטה בדלי של התמיכה הרחבה לא זכו המאבקים האחרונים כנגד הדרת נשים במקרה הטוב וניצול אופורטוניסטי של פוליטיקאיות לשם הופעת שמן בתקשורת במקרה הרע.

    • חיה אשכנזי הגיב:

      מסכימה אתך "האחות הגדולה". זו בסך הכל סערה בכוס מים. ובכלל, משטרת המחשבות והפיקוח על ה"סמול טוק", תמיד הייתה שנואה עליי.. (גם בימיי כפעילה בתנועה הפמיניסטית – ובמיוחד אז…) הפוסט מיותר, חטטני ומבזבז אנרגיה מכיוון שנטפל לפטפוטי חיילים, משהו שידוע כנמוך וחסר השראה מיסודו. לא ניתן להטיל סנקציות על שיחות פנימיות של חבורות אנשים ולחפור על כל מילה ומילה שהוציאו ביניהם בשיח רעים, לא רשמי בשדה. נשים צריכות להתרכז במאבק נחוש ובלתי מתפשר על זכויותיהן, נגד הדרתן, נגד השמעה בפומבי של הלכות דתיות המקטינות אותן וכל כיוצא בזה, באופן מאורגן ובד בבד גם באופן אישי, ולהתעלם משיחות פרטיות עילגות מעין אלה, תבינו שאנו משנות את העולם בקצב מהיר יותר משנוכל לצפות לשינוי ממש בדרך מחשבתם של אנשי צבא, שמקובעים על חשיבה שוביניסטית מימים-ימימה, ורק נחישותנו ועקביותנו תשנה אותה, אבל יותר לאט משנוכל לדמיין. שיפטפטו הנערים, ובלבד שלא יעמדו בדרכנו כשמדובר בזכויות ממשיות .

  10. גיא הגיב:

    הפוסט הזה הוא דוגמא לכך שמלל יכול לייצר מציאות.

    הניתוח שלך את השיחה בין ברק לגנץ הוא פשוט מוטעה, הבדיחה היא על חשבון הדתיים לא הנשים, ההתייחסות למושבניקית כוונה להיותה לא חיילת (שיכולה לשיר) ולא קונוטציה אחרת (פתיחותה המינית).

    ע"י הניתוח המורכב הקלוקל שנתת למציאות די פשוטה, את יצרת את המציאות שעליה את מדברת.
    לא הייתה שום כוונה משפילה או מעליבה, וגם לא הייתה שום השפלה. אבל את בניתוח שלך יצרת את ההשפלה יש מאין. לקחת מושג רע שלא היה קיים שיחה והבאת אותו לעולם.

    את תרמת להשפלת הנשים יותר מברק וגנץ, כי את יצרת את ההשפלה שלא הייתה קיימת.

  11. טל הגיב:

    בדרך כלל אני ממש מסכימה איתך אבל הפעם לא – הסיבה היא שאני חושבת שהדברים לא הובנו כהלכה. אנשים צוחקים על המון דברים – ופה צחקו על הדתיים ולא על הנשים. אני חושבת שברגע שאנחנו קופצות על כל דבר קטן בתקשורת והופכות אותו לפיל אנחנו רק עושות לעצמינו נזק. כי אנחנו עדין במאבק על החופש והזכויות שלנו כנשים וחשוב שנדע איפה צריך להילחם ולכעוס ואיפה להבין שבפועל לא קרה שום דבר. ההתנשאות הזו שיש בדברי ברק לא קיימת כלפי נשים באופן ספיציפי או בגלל שהוא שוביניסט אלא כי הוא בטוח שהשמש זורחת לו מהתחת,גנץ סתם התחנף אליו. דווקא היום כשנכנס לכלא אנס ושקרן שהתעלל בקורבנותיו גם לאחר האונס נראה לי שיש לנו נשהו יותר חשוב להתייחס אליו.

  12. Erez Eden (@ereze) הגיב:

    את כל כך מפספסת כאן. את מנתחת את הטרמינולוגיה של השיחה בין הרמטכ"ל לשר הבטחון כדי לחשוף את "השובניזם" במערכת הביטחונית.
    ככה לא נראה שובניזם.
    שובניזם נראה במעשים בפועל. ואם קיים רמטכ"ל אשר מקדם נשים בצה"ל זה גנץ.
    את מפעילה כאן משטרת מחשבות, אסור לרמטכ"ל צה"ל להתבדח או לחשוב על בדיחה בעלת גוון מגדרי.
    מותר לרמטכ"ל להיות גבר, בעל הלך מחשבה גברית כל עוד זה בהקשר הנכון.
    אל תשכחו שלמרות הרעש בציבור הדתי, הצוערים בבה"ד 1 עדיין הודחו וזה לפי רוח המפקד. כן, מותר למפקד לספר בדיחה סקסיסטית כל עוד היא בפורום פרטי ובהקשר הנכון. זאת כל עוד פעולותיו הן שיוויוניות.
    היתה כאן פאשלה שזה נעשה אל מול המצלמות אבל ההתנפלות הפמיניסטית על הרמטכ"ל הן הוספה של חטא על פשע.

  13. קרן ג. הגיב:

    ראיתי את הוידיאו הזה אתמול, ואני שמחה שהפוסט הגיע, כי הרגשתי שהוא מרתיח אותי, ועד עכשיו לא הצלחתי לנתח באופן רגוע בדיוק באילו נקודות הוא הרתיח. רציתי להגיב בכל זאת לשלוש נקודות.
    1. אני מסכימה עם ההערה שהועלתה כאן לגבי השימוש במילה "בנות". מצד אחד, אין ספק שבמסגרות אחרות כשקוראים לנשים "בנות", זה מכיל קונטקסט מקטין ואף מחפיץ – שכן, בנות הן צעירות, הן עוד לא בני אדם מלאים ובשלים לרמה אישית, מקצועית או חברתית ששווה לזו של הגברים. עם זאת, במקרה של הצבא, לאורך ההסטוריה של מדינת ישראל, גם חיילים תמיד היו "בנים". גלעד שליט הוא "הבן של כולנו". היוצאים לקרב הם "החזירו את הבנים הביתה". החיילים כולם הם ילדים. אפשר גם את זה לנתח ולבחון כמה אופן ההתייחסות הזה גורם לנו להדחיק את רגשי האשמה הקרואים על הכיבוש, כי הצבא שלנו הוא לא אלים, ולא זדוני, הוא רק חבורה של ילדים וילדות, בנים ובנות, תמימים, רגישים, שממלאים אחר ההוראות שניתנות להם. אבל זה לא המקום – ולכן דווקא לגבי השימוש ב"בנות", תחושותיי אמבילנטיות. אינני חושבת שזאת הבעיה בשיח המזוגני שבקטע.

    2. בנוגע לעובדת של שר הביטחון – לא הצלחתי להבין איך קפצתן מ"מושבניקית" ל"נמדדת לפי המראה החיצוני שלה". בפעם האחרונה שבדקתי למושבניקים ומושבניקיות אין מראה אחיד, והכינוי "מושבניקית" לא מתייחס לגודל החזה. ייתכן בהחלט שהמשך הניתוח הוא נכון, שברק מתייחס ל"מושבניקית" כאל מונח שווה ל"פתיחות מינית" – השוואה חמורה בהחלט ושווה התייחסות. אבל לא אהבתי את הערבוב שנעשה בין הפתיחות המינית שהוא לכאורה מייחס לה, לבין מדידת המראה החיצוני. לדעתי זה לא היה קשור כאן.

    3. ליונתן ולא. ארגמן ני"לי – אני חייבת לחלוק עליכם בנקודה חשובה: אין ספק שצריך למתוח גבולות בדיונים הפמיניסטיים, ולא לייחס מזוגניות ודיכוי לכל מילה שיוצאת מפיו של גבר. עם זאת, פמיניזם אינו רק "רצון" או "רגש" שדוחף אותנו לזעוק כשקורה משהו לא טוב, או לשאוף לשוויון מהותי. פמיניזם הוא זרם אקדמי, ביקורתי, אותו ניתן לשייך למספר אסכולות (סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, פילוסופיה משפטית, מדע המדינה וכו'), ובכל אחת מן האסכולות הוא משמש כמתודה לבחינת המציאות מתוך נקודת מבט שמחפשת את כשלי פערי הכוחות המגדריים (בין היתר). מכיוון שכך, אני לא יכולה להסכים אתכם שהאנליזה שנעשתה פה היא מוגזמת, חסרת הומור, ומפספסת את הפואנטה. אני בטוחה שלכותבות הבלוג יש חוש הומור מצויין, והן אף מסוגלות לבלות שעות ארוכות בצחוקים ובדיחות על נושאים פמיניסטיים (כמו רובנו). אבל המטרה כאן הייתה אחרת. המטרה הייתה לבחון טקסט שאינו דוגמא נדירה, אלא מאפיין שיחות שכיחות לגמרי בין בכירי המערכת הצבאית, הפוליטית, המדינית והחברתית בישראל. הפוסט הזה מנתח תופעה שכולנו נתקלות ונתקלים בה כל יום. עבור חלקנו היא צורמת יותר, ועבור חלקנו היא צורמת פחות – אך ההקטנה, הדיכוי וההחפצה נמצאים בכל מערכת רשמית במדינה – כי הן כולן נשלטות ע"י גברים, שרובם גדלו ועיצבו את אישיותם במסגרות צבאיות בטחוניות מהסוג שבוידיאו. היחס שמופיע כאן לנשים הוא חמור, ואין ספק שהוא מזוהה היטב עם צמרת המדינה, כי רובם בילו את מיטב שנותיהם בסקטור הבטחוניסטי. גם אלו שלא, ספגו לעילא את הלך הרוח הכללי בחברה שלנו, שטוען בתוקף שהשוויון קיים, ולא מבין מה הבעיה בלזרוק בדיחות על זה שהבנות ישירו בלי בגדים.
    לכן, אם כמה שבהקשרים אחרים אני מסוגלת להעריך הומור (כשהוא טוב, בניגוד למקרה הזה), כאן המטרה הייתה להאיר את ההתרחשות שדלפה לרשתות החברתיות באור פמיניסטי בוחן וביקורתי, ולכן לא היה מקום להתייחס אליו בחוסר רצינות. הפוסט רציני לא כי הן לא הבינו את הבדיחה, או את הנימה המתבדחת, או את הקונטקסט שאליו אולי התכוונו הדוברים (לצחוק על הדתיים) – הוא בוחן את הטקסט בצורה דקדקנית כי זה מה שהאסכולה קוראת לו – הדיכוי במקרה של מדינת ישראל לובש צורות רבות. חלקן בוטות וברורות (שירת נשים, קווי מהדרין, הסרת נשים מפרסומות ברחוב), וחלקן סמויות ותת-מודעות (הפתק בישיבה, הפרדת החיילות בשטח מהחיילים, הפנייה האוטומטית לקונטקסט הפתייני והמייצר בעיות, חוסר הייצוג השוויוני בדירקטוריונים וועדות רשמיות וכו'). הפוסט הזה כאן כדי לכוון את הזרקור גם לתופעות הסמויות, הקשות יותר לפתרון, הקשות יותר להבחנה.

  14. קרן ג. הגיב:

    ועוד נקודה קטנה – לכל מי שטען שהדוברים "לא ידעו שמצלמים אותם" – אם הם לא ידעו, הם לא היו מאיימים על העיתונאים. בשניה שיש שם עיתונאים זו לא שיחה פרטית, והם לא בסלון של אף אחד. בנוסף, חלק מהמודעות שצריכה לבוא עם כניסתך לתפקיד בכיר, הוא ההבנה שאתה אמור לשמש דוגמא.

  15. יניב הגיב:

    אם זה השובניזם במיטבו אז המצב בישראל הרבה יותר טוב משחשבתי !!
    מאבק פמיניסטי שלוקח את עצמו ברצינות יכול להרשות לעצמו להפסיק עם הרפלקס הפבלוביאני לצעוק גוולאד כל פעם ששני גברים מזדקנים ומשועממים אומרים את המילה אישה.
    הבדיחה הגרועה שלעצמה הייתה על חשבון הדתיים יותר מהכל ואם יש משהו שערוריתי אז זה הניסיון "להעלים" את ההקלטה ותו לו.

  16. מיכל הגיב:

    פוסט משובח . תודה.

    הכי מדכא שאנשים מתעקשים לסתום את האוזניים לסגור את העיניים ולצעוק להלהלהלה לא שמעתי מה אמרתתםםםםםם…..אני בעולם שלי. והוא ורוד. תודה.

  17. פינגבאק: על ראש הגנרל בוערת הכומתה « נביא שקר

  18. רוני הגיב:

    וזה מוקדש לכל טועני ה"אין לכן חוש הומור?" למיניהם:

  19. יונתן הגיב:

    קרן,

    אני משתדל לדייק בדבריי. לא אמרתי שלכותבות הפוסט יש או אין חוש הומור, וגם לא שניתוח כזה מיותר או מוגזם מעצם טיבו. אמרתי שהנכונות לכרוך אותו יחד עם פרשיות בוטות, חמורות ומאוד ישירות, עושה לו נזק, כי הוא מקהה את האמזל האקדמי שהכותבות מנסות לעבוד איתו. איזה "אור חדש" שופכים כאן ברק וגנץ, על יתר הדברים? (במיוחד אם הוא מייצג עגה צבאית מוכרת) הפמיניזם כ"מתודה אקדמית לבחינת המציאות" נכשל, כמו כל אידיאולוגיה, כשהוא מוכן להכפיף את המציאות לערכיו (מושבניקית = פרוצה, "בנות" = חפץ). יותר מזה, לאור התגובות כאן וגם בכתבה עצמה בוויינט, אני מבין שהמישמש הזה הוא לא רק חטא אתי כלפי מושאי הביקורת (ברק = יורם זק, גנץ הוא לא סך ההחלטות והמדיניות שהוא מקדם אלא מוצא פיו האחרון), אלא גם כלפי סדר היום הנשי עצמו. אני מתרשם שבעיני הקורא והקוראת הממוצעים, הניסיון להציג את "פרשת" ברק-גנץ כשקולה לכל השאר לא מעלה את משקלה, אלא רק מוריד מהמשקל האמיתי של השאר.

    לאתרי תקשורת יש אינטרסים מסחריים ותחרותיים שמעוורים את עיניהם מהפעלת שיקול הדעת; לגבי בלוג רהוט ומתוחכם כזה יש שתי אפשרויות: (א) הכותבות לקו בהבחנה ובעיניהן להגיד שהיא מושבניקית ויכולה לשיר זה באמת ובתמים "לנדב אותה לעיסוק שאינו בתפקידה", כמו לשים תחקירנית מתחת לעטינים. קשה לי להאמין שכותבות מלומדות וחכמות מצד עצמן יחשבו כך. מה שמביא לאפשרות הסבירה יותר, והעגומה, (ב) הן מצטרפות לעוד קולות בשיח בישראל שמוכנים לקחת שבי את המקרה הפרטיקולרי ולעשותו כלי ניגוח למען עמדתם, בלי להתעמק במאפיינים הספציפיים שלו.

    בנות ראומה, הייתי שמח לשמוע את דעתכן.

  20. קרן ג. הגיב:

    ראשית, שמחה שאתה מדייק. גם אני משתדלת לדייק, ולכן הגבתי לך ולתגובות נוספות, שחלקן כן העירו על המחסור בהומור.

    שנית, טענתי הייתה, ואולי לא ביטאתי אותה כראוי, שמכיוון שהפמיניזם הוא כלי ופריזמה, הוא יכול לשמש (ורצוי שיעשה כך) לבחינת כל אירוע, מהגדול לקטן. זה כלל לא אומר שמישהי כאן ניסתה להשוות את אירוע ברק-גנץ לאירועי קצב-אנס, או לומר שהחומרה כאן וכאן שווה. אבל הסיטואציה הקטנה בין ראשי המערכת הבטחונית שלנו ראויה לבחינה ביקורתית, ואין זה אומר שתשומת הלב הראויה לא ניתנת לדברים "החמורים באמת".
    ויש שיוסיפו ויאמרו שהתופעות הקלות, הן הן אלו המאפשרות את התופעות החמורות. אין זה אומר שאין כל הבחנה ביניהן.
    היום בארוחת הצהרים קיבלתי "שטיפה" על כך שתשומת הלב התקשורתית ל"פרשה" הזו פוגעת במאבק הפמיניסטי.
    ובכן, לעניות דעתי, המאבק הפמיניסטי פנים רבות לו, ואין להזניח אף זוית, ואף דרגת קושי. באותה מידה אפשר לתקוף את האקדמאיות שחוקרות את ההשפעות של המילה "בעל" על הבניה חברתית בישראל. כמה שולי! כמה לא רלוונטי! יותר חשוב שיפסיקו לכפות יחסי מין על נשים!

    הרשו לי לחלוק על הניסיון לבנות חומות בין הסוגיות השונות שהפמיניזם עוסק בהן, ולעשות דה-לגיטימציה בעיסוק בתופעות החמורות פחות. בסופו של יום זה תירוץ שנועד להגביל את הדיון, ובעיקר להגביל את המראה שהחברה נדרשת לשים מולה, מול הבעיות הגדולות וה"קטנות".

  21. אדם הגיב:

    מסכים עם יונתן וארגמן ניל"י בעיקר, כי הם מעלים בעיות יסודיות ומבניות בנוגע לפוסטים מסוג זה.
    זה לא נוגד או סותר את החשיבות של שיח וביקורת פמיניסטיים כנגד מערכות או מסגרות ששובניזם (הטובים לטיס והטובות לטייסים) הוא חלק בלתי נפרד מהן (ולכן גם בטיעונים "הנגדיים" יש טעם).
    אני רוצה להוסיף, שייתכן וחלק מהבעיה נעוצה בכך שמתוך רצון להפיץ את הרעיונות והכתבים שמועלים בבלוג, לפעמים יש נטייה לחכות לרגעים כאלה שמראש יודעים שביקורת עליהם תעשה "רעש", ותהיה פופולארית מספיק כדי שהרבה אנשים יפרסמו אותה והציבור הרחב ייחשף אליה. (והבלוג הזה מומחה בכך נראה לי- אתן לא כותבות הרבה פוסטים, אבל כאשר אתן כותבות בדרך כלל הם מאוד "מצליחים"). ה"מחיר" הוא שעל אף שזה מגיע להרבה אנשים, בדרך כלל זה מבוסס על אינדוקציה די קיצונית, שחורה למי שכן מסכים עם הרעיונות שמועלים כאן באופן כללי. לדוגמא, מספיק להסתכל על הפסקה הראשונה בפוסט, ובעיקר: "תסתכלו טוב טוב על הקטע הזה – ככה נראה שוביניזם". האם כל כולו של השוביניזם וכל השיח הפמינסטי שמנסה לעלות אותו על פני השטח יכולים להתבטא על סך כל הפרשנויות המורכבות שלהם, על פי שיחה של 2 דקות? התשובה היא, שקל להגיד שכן ולעלות פוסט שמדבר על זה כי זה הופך את הפוסט ל"מגניב", אבל למעשה התשובה היא שאי אפשר לקבוע דבר כזה בוודאות (ולראייה- העובדה שניתן לפרש את השיחה הזו בדרכים שונות ומגוונות, כאשר אתן התעלמתן לחלוטין ממה שהיה ברור לרוב, שכל השיחה הזו היא בעיקר סביב הנושא של שירת נשים בצבא).
    אני רק רוצה לציין, שאני לא חושב שכל פוסט מסוג כזה שמנסה לפרש "רגע" הוא רע (למשל אני מסכים בהחלט עם מה שכתבתן על המקרה של זק מהאח הגדול), אבל הפעם- לא היה צורך למהר ולעלות פוסט החלטי כזה ברגע שזה התרחש, כי הוא מפספס הרבה מן ה"אמת"

  22. klum הגיב:

    אז אפשר לחשוב…. זרקו כמה הערות… וכל יפיי הנפש החליטו לעשות מזה סקופים וכתבות.
    כל אחד ואחד זורק הערות כאלו ביוםיום… הם פשוט נתפסו במצלמות
    לא מבין למה עשוים מזה כזה עניין
    לא מחבב את שניהם במיוחד אבל לא בגלל מה שאמרו

  23. יונתן הגיב:

    קרן,

    כמה הערות:

    "זה כלל לא אומר שמישהי כאן ניסתה להשוות את אירוע ברק-גנץ לאירועי קצב-אנס, או לומר שהחומרה כאן וכאן שווה".

    כנראה לא קראנו את אותה כתבה. קצב לא נזכר לא אצלן ולא אצלי, אבל מהפוסט עולה מפורשות שפני ברק וגנץ כפני השוביניזם כולו, והם שופכים אור חדש גם על כל השאר.

    "הסיטואציה הקטנה בין ראשי המערכת הבטחונית שלנו ראויה לבחינה ביקורתית"

    גם אם הסיטואציה ראויה לביקורת, הביקורת המסוימת הזאת פשוט לא ראויה. בעצמך אמרת שהפרשנות הן ל"בנות" מוטעית בהקשר צבאי ול"מושבניקית" פשוט שגויה, אז מה בעצם נשאר מאותה 'בחינה ביקורתית'?

    "אין זה אומר שתשומת הלב הראויה לא ניתנת לדברים 'החמורים באמת'… המאבק הפמיניסטי פנים רבות לו, ואין להזניח אף זוית, ואף דרגת קושי".

    בעיני זה בדיוק מה שזה אומר. פוסט כזה (כל פוסט), יש לקוות, מייצג לא רק רצון לבטא עמדה אלא גם להזמין את הקורא/ת לדיאלוג. אם כך, כשבעת ובעונה אחת לא מזניחים אף זווית ואף דרגת קושי, מתקבל טשטוש והטפל והעיקר משמשים בלי הבחנה. גם ההבחנות המגדריות החשובות ופוקחות העיניים ביותר, שמלמדות אותנו שמה שנדמה מצב טבעי הוא למעשה ידי אדם ("נשים הן רגשניות/ביתיות"), עוסקות באלמנט אחד בעתו. וכן, העסק של ברק וגנץ הוא פחות חמור מדברים אחרים. הייתי מעדיף שהבת שלי תשמע אותם ולא את יורם זק או עמיתים סוטי מין בישיבה.

    מעבר לכך אני מתחיל לחזור על עצמי, נסכים שלא להסכים.

  24. פינגבאק: תודעה כוזבת » ארכיון הבלוג » השר

  25. בלבזורד הגיב:

    אכן, צריך לעבוד קשה כדי לחלץ מהשיחה הזאת משהו מעליב, לא במובן שאיננה מעליבה, אלא במובן שמדובר פחות בשיחה ויותר בשברי משפטים. קשה להגיד שהשיחה הייתה 'התבדחות על בנות' כפי שניסח זאת אחד האתרים.

    יפה עשו ב'ראומה' בעבודת החילוץ הזאת, בעיקר על דרך ההשוואה לשיחה היפותטית בה היו מתייחסים כך לגברים או קבוצות אחרות. ניתן להשוות למשל לשיחה הזאת:

    "מה, מי זה הדתיים האלה פה?"
    "הם בהפסקה עם כיפה. אתה יודע, עם כיפה."

    אין בשיחה הזאת עלבון מכוון מראש (כגון "אה, דתיים? דתיים זה פויה"), ובעצם אין בה אפילו רעיון קוהרנטי, סתם שברי אסוציאיות. הטענה היא שהכינוי 'בנות' או 'דתיים' מקטין ומוציא מן הכלל חיילים בצבא על סמך סממן לא רלוונטי. ולשאר הטיעון אפשר פשוט להסתכל ב'ראומה'.

    **העניין הוא**, שעם כל הכבוד הרב שאני רוחש לאינטיליגנציה האדירה של הרמטכ'ל, לא נראה לי שבשבריר השנייה מהרגע שהמשפט יצא מהפה שלו חלפה בראשו המחשבה 'רגע, אני מתייחס כרגע לקבוצה שלמה על-סמך סממן מזהה לא רלוונטי ועל-ידי כך מקטין אותה ומוציא אותה מן הכלל, כדאי שאני אצנזר את זה'.

    אם כן, מדוע הוא ניסה לצנזר את הלא-משפטים שלו? שימו לב לתגובה של התקשורת. מיד אחרי שהרמטכ'ל אומר 'הן בהפסקה שרות', הכתב שולף מיקרופון ואומר לאדם שלידו 'קלטת את זה?'

    אך גם עם כל הכבוד שאני רוחש לאינטיליגנציה הכבירה ממש של הכתב, לא נראה לי שבזמן הקצר הזה הוא הבין שהחייל מספר אחד כרגע עשה 'אחריזציה' לקבוצת חיילים.

    אז מה בעצם כן קורה כאן? מין מבחן רורשאך בשידור חי. אני מראה לך כתם, ואתה אומר שאתה רואה ליצנים. אני אומר לך 'הנה בנות', ואתה זורק אסוציאציה 'שרות'. זה היה בתקשורת, צה'ל התעסק עם זה, אז יאללה, נגיד את זה. הכתב שומע 'בנות, שרות, רמטכ'ל' ומבין מיד שיש כאן כותרת. בלי לדעת מה הכותרת עדיין – בטוח שאפשר לחלץ כאן משהו, אלה כתמים מאוד מרמזים.

    בשלב הזה הרמטכ'ל שם לב לעניין התקשורתי, הוא מבין שמשהו רע הולך כאן, והוא מנסה למזער נזקים גם בלי ששני הצדדים הבינו מה קורה בדיוק – את הניתוח כבר יעשו מומחים כמו הבלוג הזה. כל העסק דומה בערך לסיטואציה הבאה:

    פסיכולוג מתחיל: "מה אתה רואה בכתם הזה?"
    גנץ: "פין בולע טרקטור."
    (שתיקה)
    גנץ: "זה לא יוצא מהחדר הזה, הבנת?"

    • ofer הגיב:

      וואו, איזה אחלה תגובה. בפעמים הראשונות שראיתי את הוידאו ממש לא הבנתי למה לעזאזל מישהו חושב שיש כאן מסר שוביניסטי כלשהו, ורק אחרי שלוש או ארבע צפיות הבנתי שאני בכלל לא מבין על מה השיחה. אז וואלה, כנראה שגם הנוכחים לא הבינו בדיוק על מה השיחה (מפליא במיוחד הרגע שבו ברק מדבר על כך שאותה דנה "בלי מדים" – ובבירור מתכוון לכך שהיא אינה חיילת ולא לכך שהיא אינה לבושה – ואז פקודו חוזר על הדברים ומבין תוך כדי דיבור שמשהו במצלול שם פשוט צורם), וכן, יש בה אלמנטים שוביניסטיים חרישיים מסויימים, אבל רק באותה רמה שבה החלומות שלנו, נניח, או תת המודע הקולקטיבי כוללים מסרים שובינסטיים – הם כאן מפאת שייכותם למכלול האסוציאציות המילולי הנפוץ בהקשרים שעלו בשיחה, וזהו. אבל בגלל זה, נדמה לי, יונתן מתקומם על הפוסט – משום שגם אם נמצא בין השורות עדות דקה מדקה לאופן שבו ברק תופש נשים, עבור טיעון קוהרנטי שמסתכם במסקנה הנחרצת "ככה נראה שוביניזם" צריך היה לעבור את הגבול הדק-אך-מהותי בין פרשנות ופרשנות יתר.

  26. עינת הגיב:

    יונתן – השיחה הזו היא שוביניסטית. היא לא כל השוביניזם והיא לא רק שוביניזם, אבל מה לעשות – כך נראה שוביניזם.

    מבלי להביע דעה על סדרי עדיפויות (מי קובע בעצם?) במאבק הפמיניסטי, חשוב שאתה וכל המגיבים פה שלא מבינים למה יצא הקצף על שיחה פרטית, תדעו שהשיחות האלו לא נשארות פרטיות. הן זולגות לחדרי הישיבות ולמשרדים ולכל מקום. ולא רק בצבא. "בדיחות" מהסוג הזה רצות לא פעם בין גברים גם כשנשים נוכחות. זה משפיל ומדיר ומקטין וגועל נפש שזה היחס של הרמטכ"ל ושר הביטחון לחצי מהאוכלוסיה.

    • יונתן הגיב:

      בדיחות מאיזה סוג? באמת שלא נאמרה שם שום בדיחה. לא כזאת שפוגעת ולא כזאת שמרוממת. זה בדיוק מה שחבל לי, הרפלקס המותנה שבו כל מה שהתקשורת תצבע לנו באופן מסוים מיד נראה ככזה. אני אשמח אם תאמרי לי מה בסרטון נאמר בגנות נשים. ולא, בעיני זה שברק קרא להן "בנות" ככלל לא מגחיך אותן אלא הופך אותו לקצת עילג, וזה שהוא התעניין-מאיפה-באו-לשטח-על-אף-חוסר-הרלבנטיות-לתרגיל לא מחפצן אותן, אלא מנסה להביע, ובכן, לא מנסה להביע כלום. על כל השאר כבר אמרתי למעלה ואמרו טוב ממני. כל מה שאני טוען הוא שהרצון והיכולת לקרוא בין השורות לא צריכים לפטור אותנו מלקרוא בקפדנות את השורות עצמן.

      • רוני הגיב:

        אוקיי, יונתן, אז זה הכל בראש שלנו. זה מה שאתה רוצה לשמוע? כל מה ששאלת בתגובה פה, מקבל מענה מעמיק בפוסט עצמו. אתה לא מסכים? אל תסכים. אבל ה"קריאה" בפוסט הזה היא לא פחות מעוגנת בטקסט מהקריאה שלך, על אף שאני חושבת שאתה פשוט מתעלם מסאבטקסט וגם מטקסט די ברור.
        גם הטענה "יש דברים חשובים יותר להילחם בהם" היא הטענה הכי ישנה בספר שנטענת כלפי פמיניסטיות. כי "איך אפשר להתקומם על שיחה אחת קטנה כשיש נשים שנאנסות בעולם?". ובכן, איך אפשר לעשות משהו בכלל כשיש ילדים רעבים באפריקה? זו הרי הדמגוגיה הכי זולה. חשוב לתת את הדעת על הכל, על כל ביטוי של שובניזם ומיזוגניה וכל ייצוג תרבותי או חברתי שמעודד אפליית נשים. כי זה הרי הכל חלק מתמונה אחת גדולה, ואני מסכימה עם עינת ששיחות כמו אלו שברק וגנץ ניהלו מול המצלמות, מתקיימות בצורה הרבה יותר בוטה בחדרי-חדרים, כשגברים מרשים לעצמם לדבר חופשי. אני אישה, ונחשפתי לשיחות משפילות ומעליבות כלפי נשים בצבא לא פעם (זה הרבה יותר לגיטימי שם, כשאת חיילת זוטרה בת 19, והמפקד הבכיר בן 30), ואם לפעמים לא חסו עליי ודיברו כך לידי – אני מאמינה לגמרי שכשלא היו נשים בסביבה, זה היה קיצוני בהרבה (אני גם יודעת זאת בוודאות, כי שמעתי לא פעם מגברים שנכחו בשיחות כאלה, מכרים שלי, ששמעו דברים קשים ומבזים שנאמרים כלפי נשים כשאלה אינן בסביבה).
        כמובן שכשאנו מתייחסות לאונס ולנשים מוכות גם כן, אף אחד לא באמת רוצה לשמוע, ויש כל מיני אנשים מתוחכמים שבאים וסותרים נתונים סטטיסטיים שמעידים על כך שהטרדה מינית היא עניין יומיומי עבור רוב הנשים בעולם.

      • עינת הגיב:

        יונתן, ממש מפתיע שהם מצליחים לנהל שיחה כשכל מה שהם אומרים לא מביע כלום. פשוט רצף הברות עילגות וחסרות משמעות. צודק – מה לשפה אנושית ולתקשורת?

  27. איריס הגיב:

    תודה על הפוסט המצויין.
    ולמי שחושב שזה בסדר להתבדח (האמת, אם זה היה מצחיק בכלל מילא, אבל זה הומור של בדיחות קרש שאפילו "ילקוט הכזבים" הפלמ"חניקי כבר עדיף עליהן) על דתיים בצבא: תדמיינו לכם שיחה כזו בין הרמטכ"ל ושר הבטחון של ארה"ב ובמקום בנות היו למשל שואלים על "יהודים". עכשיו ברור מה הבעיה פה?

  28. פינגבאק: ישחקו הבנות לפנינו | העוקץ

  29. פינגבאק: מפורקת, מקומטת, מפוררת « האחות הגדולה

  30. Honest Israeli הגיב:

    ברברת חסרת תוחלת, פופוליזם בשקל.
    כל מה שלמדתי מהתקרית הזו היא כמה ש-"פמיניסטיות"-לכאורה יכולות להיות לא ענייניות, ושלגנץ אין שום יכולת להצחיק.

    מעניין שאין פה פוסט על ההדרה של נשים מטקס המצטיינים של משרד הבריאות.

  31. דרול הגיב:

    אני מאוד מצטער שנפגעתן ואני מקווה שתתאוששו במהרה ושלא תדעו עוד צער.

  32. פינגבאק: שבוע סוף « האחות הגדולה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s