לרצוח את הדרקון: על דיכוי לבן ואלימות שחורה

השבוע שחררה ריהאנה קליפ לשיר שלה Bitch Better Have My Money שכבר הספיק לעורר סערה מסוימת בקהילות פמיניסטיות ושחורות. הקליפ, שאורכו שבע דקות וגם בוים ונהגה על ידי ריהאנה מציג אותה כמי שמתנקמת ברואה החשבון שלה, אחרי שלא העביר לה כסף שמגיע לה. כנקמה היא חוטפת את אשתו וככל הנראה רוצחת אותו, כשבסצינת הסיום של הקליפ היא מוצגת מכוסה בדם ומתפלשת בכסף שלה אותו השיגה בחזרה.

בהינתן שרוב הקליפ מציג את ריהאנה ושתי חברות שלה חוטפות וכולאות את אשתו של רואה החשבון (הלבנה, הנה אתן רואות כבר לאן זה הולך), הקליפ ספג לא מעט ביקורת מפמיניסטיות לבנות על האלימות שלו, ועל כך שהוא מאשרר ומעניק לגיטימציה לאלימות נגד נשים. פמיניסטיות שחורות מאידך, ראו בקליפ עוצמה, כח והעצמה נשית. אני בתכלס די איתן, ורוצה להסביר תכף למה.

אני אתחיל קודם כל בלמה האלימות מגניבה לדעתי, ואחרי זה למה זה בסדר שהיא מופנית, גם אם בגרסה מרוככת יותר, נגד אשה לבנה.  

אנחנו צריכות גם נשים אלימות

אמא שלי קיבלה השבוע דוקטורט על ניתוח ייצוגים מגדריים בספרי ילדים. אחד הדברים שהיא מצאה שם, ונדהמתי לגלות, נוגע ספציפית לאופן שבו אלימות היא משאב שמצוי רק בידיים של בנים. בקצרה – בספרי ילדים אין נשים אלימות. הן לא מרביצות, לא מחזירות כשמרביצים להן, על כל ספר שעוסק בללמד בנים איך להתמודד עם ה'יצר הרע' שלהם שגורם להם להרביץ, יש ילדה אחת שבוכה כשמרביצים לה. לילדות אין שום יצר אלים בתוכן שדורש ריסון.ילדים מלמדים לא להרביץ. ילדות מלמדים לסלוח כשמרביצים להן. 

אפילו בספר הילדים הפמיניסטי של כל הזמנים 'הנסיכה שלבשה שקית נייר' לא מצליחים לדמיין אפשרות כזאת. במוקד הספר עומדת הנסיכה אליזבט, שיוצאת להציל את הנסיך שלה רונלד שנחטף על ידי דרקון אכזרי. הספר, שכולו כתוב באופן שנועד להפוך תפקידי מגדר מסורתיים, מציג את סצינת הקרב האולטימטיבית בין אליזבת והדרקון כרצף של טריקים ותחבולות שאליזבת עושה לדרקון. היא משכנעת אותו להראות את החוזק שלו על ידי שריפה של עשרות יערות, ומשכנעת אותו להקיף את העולם בעשר שניות (פעמיים). בסופו של יום הדרקון כל כך עייף שהוא לא יכול לזוז ואליזבת משחררת את רונלד, רק כדי להגיע למסקנה שהוא חתיכת בטלן. הסיפור נגמר ב"הם לא התחתנו אחרי הכל".

הסיפור הזה, שהוא אדיר בלי ספק, ממקם את עצמו בזירה מדומיינת לחלוטין, עם דרקונים שיכולים לעוף מסביב לעולם בעשר שניות ונסיכות אמיצות שמשחררות נסיכים. הוא אפילו מערער על הסוף ההטרונורמטיבי הקלאסי על ידי ביטול החתונה. למרות זאת, אפשרות אחת נשארת מחוץ למרחב הדמיון האפשרי – האפשרות שהנסיכה אשכרה תהרוג את הדרקון. נראה שהיה הגיוני יותר לשרוף עשרות יערות דמיוניים ולהשאיר את הדרקון לחטוף עוד נסיכים דמיוניים מלייצר תרחיש שכולל אישה נוהגת באלימות.

הנסיכה שלבשה שקית נייר

אנחנו צריכות נשים אלימות (ושוב, ים קרדיט לאמא שלי) כדי שנוכל לדמיין לעצמנו אפשרות שבה אנחנו מפרקות במכות גבר שהרביץ לנו או מנסה לאנוס אותנו. אני זוכרת שהלכתי לראות דג'אנגו לפני כמה שנים כשהוא יצא בקולנוע. הסרט, למי שלא מכירה, הוא ז'אנר של מערבון על מציאות של עבדות בדרום ארה"ב, וברגעי השיא שלו דג'אנגו – העבד, יורה ומפוצץ ומחסל את כל בעלי החווה שבה הוא הוחזק. זה סרט אלים וגרפי באופן די מזעזע, עם דם ואיברים נשפכים וכל הג'אז הזה. אני זוכרת שנגעלתי בטירוף לאורך רובו, אבל לקראת הסוף הרעיון של אלימות כדרך אפשרית לשחרור כבר לא הרגיש לי כזה מגעיל. הליידי-המתעלפת-לנוכח-דם שבי נרגעה קצת, והתחלתי להעריך את זה שטרנטינו מכריח אותי לראות את כל האלימות הזאת, להתרגל אליה. הסרט, כפי שכתוב בשקופית הראשונה, מתרחש כשנתיים לפני מלחמת האזרחים, נקודת זמן שנועדה להזכיר לנו שכך באמת השתחררו העבדים – עם דם ופיצוצים ואיברים נשפכים. חופש הוא לפעמים די דוחה. וטרנטינו, ככה הרגשתי, מכריח אותי להתבונן, להבין במה זה כרוך, בקשיחות הנפש שדרושה לעיתים כדי שאדם (או אשה) תוכל לשחרר את עצמה.

בסוף הסרט הייתי צריכה לצעוד למכונית שלי לבד בלב אזור תעשיה. בעשר הדקות האלו שהלכתי לאוטו הרגשתי את ההשפעה של הסרט על כל האיברים הפנימיים שלי. הייתי מוכנה לפרק, לנשוך, לקרוע את הבשר של מי שינסה להתקרב אלי. דג'אנגו הפך אותי תוך שלוש שעות מליידי מבוהלת למטר חמישים וקצת של אמזונה שלא כדאי להתעסק איתה. גם זה שחרור.  

החיבור של נשיות עם חוסר אלימות ופסיביות מובהלת לא בעייתי רק במישור הפמיניסטי, אלא גם במישור הגזעי. נשים שחורות, ונשים מזרחיות בדומה, נבנו לאור מודל נשיות אחר לגמרי. אנחנו אף פעם לא הובננו בתקשורת כליידי-המתעלפת-לנוכח-הדם. הליידי הזאת תמיד הייתה לבנה. נשים מזרחיות ונשים שחורות תמיד היו אלימות במידה מסוימת, פראיות, לא מרוסנות. מסוכנות. זה לא מפתיע שרוב הנשים המזרחיות המולעגות במערכונים משוחקות על ידי גברים סיסג'נדרים לדוגמא כאן, וכאן. זה כי חלק מהתכונות שמשויכות לגבריות סיסג'נדרית זולגות גם לטייפ קאסט של האשה השחורה או המזרחית.

המתח הזה שבין נשים לבנות 'עדינות' שמשרטטות את הנשיות לנשים שחורות או מזרחיות שמנהלות ומתנהלות למול מודל נשיות אחר פוגע בנשים לא לבנות לא פעם. כך למשל, נמצא שנשים שחורות בשיעורים גבוהים יותר מנשים לבנות הורגות את הבעלים המכים שלהן. אלא שמערכת המשפט שמורגלת כל כך בדימוי של האשה המוכה הפסיבית פשוט לא יודעת להתנהל עם מערך התנהגות אחר. כרמלה בוחבוט היא מקרה מבחן מצוין לטיעון הזה. דוגמא נוספת היא יוזמה פמיניסטית (לבנה) שקראה לחייב שוטרים לבצע מעצר במקרה של תלונה על אלימות במשפחה. הרעיון היה למנוע מקרים ששוטרים מגיעים נוכח תלונה על אלימות רושמים תלונה ומפקירים את האשה בידי הבעל. מה שקרה דה פקטו זה שהיוזמה הזאת הקפיצה את 1) כמות הנשים השחורות שנעצרו על ידי שוטרים בעקבות תלונות ו-2) נשים שנרצחו על ידי בני הזוג שלהם. אחד, כי המון פעמים, כמו שכתבתי, שוטרים הגיעו עקב תלונה ולא ראו מה שהם ציפו לראות – אשה פסיבית. בתגובה הם עצרו את האשה שהחזירה לגבר. ושתיים – כי עבור לא מעט גברים שחורים המשמעות של מעצר פשוט לא הייתה זהה למשמעות של מעצר עבור גבר לבן. רמת הבגידה בטלפון למשטרה כשברור שמעצר בסופו, האופן שבו גברים שחורים מסתבכים אחרת לגמרי בתוך מערכת הכליאה האמריקאית, הפכה את הטלפון למשטרה לצעד-אחד-רחוק-מדי שעלה ליותר מדי נשים שחורות בחיים שלהן  (קצת על זה כאן).

בתוך המציאות הזאת יש חשיבות לריקליימינג של נשים שחורות את האלימות שלהן כאקט שיש לחגוג אותו – כמו שקורה בקליפ הזה. מעבר לזה, חגיגה של האפשרות של אלימות נשית היא הרחבה של מנעד האפשרויות של נשים לבנות, שהובנו הרבה יותר מנשים שחורות להתעלף נוכח דם.

המתח שבין פמיניזם לבן לפמיניזם שחור/מזרחי מוביל אותי לנקודה השניה בפוסט הזה – למה אני בסדר שחלק מהאלימות בקליפ מופנית כלפי אשה לבנה.

דיכויים בכל מיני צבעים

המשפט שחוזר שוב ושוב בשיר – Bitch better have my money הוא היפוך על מטבע לשון שסרסורים בד"כ מפנים כלפי הזונות שלהם. ריהאנה עושה פה משהו רדיקלי כשהיא שמה אותו בפה שלה – אשה, ומפנה אותו כלפי גבר (לבן). במובן מסוים תחת סיפור המסגרת של הקליפ, הגבר הלבן הזה הוא גם במובן מסוים סוג של סרסור – הוא לוקח את הכסף של ריהאנה על העבודה שלה (שכוללת לא פעם שימוש מאוד מתוחכם בגוף שלה לעשיית כסף). ריהאנה הופכת פה את מערך הכוחות ביניהם, אם בד"כ סרסורים מסוגלים לשמר את השליטה שלהם בזונות דרך הכוח הפיזי שלהם עליהן, ריהאנה היא זאת שמחזיקה את הסכין עכשיו. והוא – הוא צריך להחזיר לה את הכסף שלה. אבל כל זה מתחמק מהנושא שעליו החלק הזה אמור לדבר – למה לעזאזל היא צריכה לחטוף את אשתו כדי ללמד אותו לקח? למה צריך להראות אלימות נגד נשים כדי להעביר מסר פמיניסטי? אלו עיקר השאלות שהציקו לפמיניסטיות הלבנות שהזדעזעו מהקליפ הזה, ובנקודה הזאת חשוב לי להבהיר – 

פמיניזם של נשים שחורות יהיה תמיד, ובהכרח, גם נגד נשים לבנות. כי נשים לבנות הן חלק ממערך הדיכוי של נשים שחורות או מזרחיות. במובן הזה, ה'סרסור' של ריהאנה, מי שלוקח לה את הכסף של העבודה שלה שלא בצדק הוא לא רק רואה החשבון, אלא גם אשתו שחיה בבית מזהב בזכות הגניבה שלו.

בדיוק כמו שכל אשה אשכנזיה או לבנה שנהנת ומרוויחה ממציאות גזענית שבמסגרתה היא בסיכוי להרוויח יותר מנשים שחורות/מזרחיות, להיות בבריאות טובה יותר, עם השכלה גבוהה יותר ועבודה טובה יותר היא חלק מהמערך שלוקח לנשים האלו את החלק שלהן מהעוגה. Bitch better have my money.

גרף נשים לבנות שחורות

הצבת האקסיומה לפיה התקוממות שחורה נגד נשים לבנות היא לא פמיניזם תוחמת את הגבולות של מהו פמיניזם לסוג דיכויים ספציפי (מגדרי מובהק), שבאופן לא מפתיע משרטט את המאבק במדויק מסביב לדיכוי הנשים האשכנזיות. תחת סט ההנחות הזה, לא פלא שהפמיניזם של נשים שחורות ממושטר ונבדק בקפדנות שפמיניזם של נשים לבנות לא נדרש לה, כמו שכתבה היום בלוגרית שחורה על הקליפ של ריהאנה:

"The feminism of Rihanna, the feminism of black women in general, is consistently scrutinized and policed in a way it isn't with white women. It's important to be aware of that in any discussion about the video's feminist merits or failings."

בהתאם אגב, חשוב לציין שגם גברים שחורים/מזרחים הם חלק ממערך הדיכוי של נשים מזרחיות/שחורות (אם להזכיר רק במילה את הקליפ הראשון של ריהאנה – Man down, שבו היא רוצחת גבר שחור שאנס אותה), והתקוממות נגדם גם היא לא אמורה להיות מחוץ לגבולות המאבק המזרחי/השחור.

בסוף של יום המאבק הוא מאבק על משאבים. זה המאבק של נשים, זה המאבק של שחורים/מזרחים וזה בטח ובטח המאבק של נשים שחורות ונשים מזרחיות. מאבקים על משאבים יכול שיהיו אלימים ויכול שלא. עד שכל אחת מאיתנו תגיע למסקנה איזה מהם הוא המאבק שלה, אפשר לפחות לשמוח על ניסוח עוד אפשרות עבורנו.

כי הנה נקודה חשובה אחרונה לסיום – לא כל מי שלא מעוניינת לפעול באלימות עושה את זה כי דם מפחיד אותה. מאבק לא אלים הוא מאבק חזק בטירוף ורדיקלי באותה המידה. אלא שאנחנו יכולות לבחור להיות לא אלימות, במלוא המשמעות של הבחירה הזאת, רק בעולם שהאפשרות להיות אלימות מנוסחת עבורנו כאפשרות סבירה. ועולם כזה יכול להיות מפחיד למדי (בטח למי שמחזיקים בכוח). אבל טמון בו שחרור.

Riri blood

[ותודה לגלי פיפלקס שבזכותה בכלל התיישבתי לכתוב את הפוסט הזה]

*** עדכונים ***

אחרי הפוסט הזה פורסם הוא גרר הרבה מאוד ביקורת, חלק ממנה אפשר לראות בתגובות לבלוג עצמו וחלק פשוט במסגרת דיונים ארוכים מאוד בפייסבוק. שתיים מהביקורות שהושמעו כנגד הבלוג אני מקבלת לגמרי ורוצה להביא אותן פה, ועוד נקודת הבהרה אחת (למען כבודה של אמא שלי!) והצעת פרשנות שעלתה בדיונים בפייסבוק. הפוסט אמנם ארוך מספיק גם ככה, אבל אני מביאה כאן רק דברים שחשבתי שהיו חשובים מספיק בשביל להלאות את מי שקורא/ת את הכל רק עכשיו עוד טיפונת:

1. ביקורת אחת שהרבה העלו ביחס לקליפ ולפרשנות שלי אותו היא שהתעלמתי לחלוטין שהמימד המרכזי דרכו הופעלה אלימות על אשת רואה החשבון הוא מיני. כלומר, האלימות נעשתה באופן שהוא 'סקסי' והיא כללה מאפיינים שנוגעים ישירות להשפלה מינית (ההפשטה והתלייה למשל). חשבתי על זה לא מעט ואני מסכימה לחלוטין. אני חושבת שזה מימד שהוא קשה ומיותר בהצגה של 'נקמה' במסגרת יחסי הכוחות, והוא יותר מהווה כניעה לפטריארכיה מאיזשהו כוח מתפרץ מלמטה למעלה.

2. ביקורת אחרת שאני מסכימה איתה (ונקודת הכאה על חטא, רעות שהיא גם מכותבות ומקימות הבלוג הזה אפילו כתבה לי אותה לפני שפרסמתי את הפוסט ולא הפנמתי את הביקורת שלה בזמנו) – היא השאלה של איזה אלימות מצונזרת ואיזה לא. למרות שלדעתי די ברור שהאלימות כנגד רואה החשבון קשה הרבה יותר מזו שסופגת אשתו, עדיין האלימות כנגדה היא משהו שאנחנו כצופות חשופות אליו בעוד שהאלימות נגד מצונזרת, זה יוצר במובן מסוים נרמול של אלימות כלפי נשים תוך שמירה על אלימות נגד גברים כמשהו שהוא עדיין 'קשה מדי' בשבילנו לצפות בו. גם זה חבל לדעתי.

3. הרבה (ממש) תגובות מאוד כועסות (למה?) הופנו כלפי הדוקטורט של אמא שלי, והאשמה שהיא טיפשה כי היא פספסה מלא דמויות של נשיות אלימה מהאגדות – אז רק לשם הבהרה – אמא שלי בחנה ספרות ילדים ישראלית קנונית לגיל הרך שנכתבה בין השנים 1977 ועד היום. שזה אומר בעיקר מאיר שלו, יוסי אבולעפיה, נורית זרחי ושאר חברים. בתוך המיקוד הזה היא לא מצאה כמעט דימויים של ילדות אלימות ולכך התייחסתי.

4. נקודה אחרונה – הדר סתו הציעה (אצלי בפיסבוק) פרשנות מגובה למדי לחלק מהאלימות שבא לי להוסיף כאן כי היא מעניינת – היא טוענת שאחרי החטיפה שהתחילה כאקט נקמה נוצרת סולידריות מסוימת בין אשת רואה החשבון לחוטפות שלה, כמו שאפשר לראות אולי בסצינה בחדר המלון שהן עושות לה רולים בשיער וכד', ושריהאנה מתעצבנת גם כן על כך שלרואה החשבון לא אכפת בכלל מאשתו והוא בוגד בה בינתיים עם נשים אחרות. ואכן, כשריהאנה בוחרת את כלי העינוי לגבר, המסור הגדול שהיא מרימה מתוייג 'בוגד' – כלומר, שהיא נוקמת גם את נקמת האשה הלבנה על הדיכוי שלה ע"י הגבר הלבן. זאת פרשנות מעניינת וחשבתי שיהיה נחמד להביא אותה פה.

CHEATER

ולסיום סיומת – שימו לב שלא מעט מהתגובות והתוספות שלי פה נוגעות לפרשנות את הקליפ ולמסגור של האלימות שמוצגת בקליפ כלגיטימי או לא. זה בכל זאת קצת חבל לי. אני השתמשתי בקליפ הזה כפלטפורמה לדון בשתי נקודות שהיו חשובות לי: א) החשיבות של אלימות כאפשרות מעצימה עבור נשים, והחשיבות שלה גם כבסיס מהותי יותר שעליו אפשר וצריך לא פעם לבסס תיאוריות של אי אלימות, ו-ב) החשיבות שבפריצת קשר השתיקה לגבי הדיכוי של נשים שחורות על ידי נשים לבנות, והעובדה שהשחרור של נשים לא לבנות כרוך לפעמים בפעולה נגד נשים לבנות, ושגם זה פמיניזם. זה לא אומר שאני מעודדת אלימות, זה אומר שאני שמחה עליה כביטוי אומנותי שמאפשר לנו לחשוב באופן מורכב על דברים שלא דיברנו עליהם קודם.

תודה שהקשבתן!

(ליהי יונה)

אודות ראומה

בלוג עם תודעה
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

125 תגובות על לרצוח את הדרקון: על דיכוי לבן ואלימות שחורה

  1. גליה הגיב:

    הי,

    קודם כל מהמם ולגמרי מאיר עיניים, אז תודה. בכל זאת, שתי נקודות: הדבר העיקרי שמפריע לי בפוסט שלך הוא הרושם שהוא יוצר שאלימות היא כלי לגיטימי. אני מסכימה שהיא צריכה להיות במנעד האפשרויות, אבל רק כדי לא לבחור בה (לבחור במלוא מובן המילה, כמו שכתבת), ולכן הקליפ הוא חשוב (כי הוא הופך את זה לאפשרות). אבל זה לא אומר שהיא לגיטימית, ואת זה צריך להדגיש. בהקשר הזה, בערך, אני לא לגמרי מבינה באיזה אופן אלימות נגד נשים (באשר הן) יכולה להיחשב כחלק מהמאבק הפמיניסטי. כן – מאבק נגד נשים לבנות הוא חלק מהמאבק הלגיטימי של נשים שחורות (כי נשים לבנות גם מרוויחות מהדיכוי וניצול של נשים שחורות), אבל לא נראה לי שהוא חלק מהמאבק *הפמיניסטי* שלהן (האם כל מאבק של אישה על שחרור מדיכוי הוא בהכרח פמיניסטי? כי נדמה לי שזו בערך הטענה (הרי לא היית אומרת שאותה אלימות, אם הייתה מבוצעת על ידי גבר שחור נגד אישה לבנה, היא חלק ממאבק פמיניסטי), וקשה לי איתה. זו אולי תפיסה קצת נאיבית של פמיניזם, אבל אני כן חושבת שבסוף מדובר בסולדיריות נשית (שכן, הנשים הלבנות היו הראשונות לפגוע בה, בהתעלמות המוחלטת מהקשיים הייחודיים של נשים שחורות) ובערעור על דיכוי מגדרי (ספציפית, מגדרי, לא כל דיכוי באשר הוא), ואני לא רואה איך אלימות כלפי נשים, גם אם מבוצעת על ידי נשים, תורמת לזה. מעבר אולי למשהו התיאורטי הכללי של להפוך את זה למשהו על רצף האפשרויות (אבל אלימות נגד גבר הייתה עושה את זה באותה מידה)).
    הנקודה השנייה, כתבת – "מעבר לזה, חגיגה של האפשרות של אלימות נשית היא הרחבה של מנעד האפשרויות של נשים לבנות, שהובנו הרבה יותר מנשים שחורות להתעלף נוכח דם." וזה מהמם בעיניי (אולי כי אני "אישה" "לבנה"), ורציתי שתרחיבי. כי זה נראה לי חשוב (כמו לזכור שבסוף הפמיניזם, גם אם באופן עקיף ולא כמטרה עיקרית, אבל תלוי מי אומר, נועד לשחרר גם גברים שסובלים מתפקידי מגדר מסורתיים. אז בטח לגבי נשים. כי אני לא יודעת מה יותר מעצבן, שנשים שחורות יכולות, לכאורה, להיות אלימות, כי זו חלק מהתפיסה החברתית שלהן כ"פראיות", או שנשים לבנות לא יכולות, מאותה סיבה (אני יודעת מה התשובה שלך לזה, אבל נראה לי שזו לא תחרות :)).

    • ראומה הגיב:

      היי, תודה על התגובה, וסליחה שאני מגיבה רק עכשיו. אתחיל בנקודה השניה – זה בטח לא תחרות. אני חושבת שבוודאות חלק מההבניה של נשים לא לבנות כ'פראיות' יותר אפשרה לחלקן להשתמש יותר בקלות באפשרות של הגנה עצמית מאשר נשים לבנות, הפניתי באחד הלינקים למאמר שעוסק בזה שנשים שחורות מחזירות לבעלים שלהן. היתרון הוא שיכול להיות שהחיים שלהם ניצלים בזכות זה, החסרון הוא שהרבה מהן בכלא על זה. זה פשוט מורכב, אבל אין ספק שגם אנחנו מרוויחות מזה משהו.

      לנקודה הראשונה שלך שאם זה נגד נשים זה לא יכול להיות פמיניסטי, זה נקודה שניהלתי עליה דיון די ארוך בפייסבוק ואם זה בסדר אעתיק לכאן משהו שכתבתי שם על זה (אז סליחה שזה מנוסח כפונה למישהי שאיתה ניהלתי את הדיון):
      הפמיניזם הוא כל מיני דברים, ויש פעמים שהאינטרסים של נשים לבנות והאינטרסים של נשים שחורות מנוגדים, אשכרה, וכל אחת מהן צריכה לקדם את האינטרסים שלה (עם נניח גם מודעות לפריבילגיות) וכל אחד מהמאבקים האלה יהיה פמיניזם. אם מדובר באשה שחורה שדואגת לעצמה ולאינטרסים שלה ולכסף שלה ולחלק שלה בעוגה, גם אם חלק מהמאבק שלה הוא נגד נשים לבנות שלקחו לה – זה פמיניזם, גם אם אין לך איך להשתלב בזה. בדיוק כמו שמאבק נגד אונס של נשים שחורות או מזרחיות על ידי גברים מזרחיים או שחורים הוא מאבק מזרחי, ולא רק פמיניסטי. כי הדאגה לאינטרסים של נשים מזרחיות צריכה להיות בלב המאבק המזרחי ובלב המאבק הפמיניסטי. אי אפשר להפריד. אני לא יכולה לחלק את הדיכוי שלי למאבק נגד גברים (פמיניזם) ומאבק נגד לבנים (מאבק מזרחי). הדיכוי הוא משולב וגם המאבק בו הוא משולב. הניסיון להגדיר אשה שחורה שיוצאת להילחם על מה ששלה כלא פמיניסטי כי מי שלקחו לה זה גם נשים, כמו שכתבתי, תוחם את ההגדרה של פמיניזם לרק מה שהגדירו נשים לבנות, ורק מה שמשרת את האינטרסים שלהן. לנסח פמיניזם כ'רק נגד גברים' רלונטי רק למי שהדיכוי הממוגדר שלה הוא רק ממוגדר, אבל זה בד"כ נכון רק לנשים לבנות. ואין שום סיבה שרק להן תהיה זכות להגדיר מה זה פמיניזם ואיזה חוויות הוא נועד לייצג.
      לפעמים נשים הן המדכאות של נשים אחרות, והשחרור של הנשים האחרות האלה הוא גם דרך ההתנגדות למדכאות שלהן. הניסיון לזקק את המאבק הפמיניסטי רק לסיטואציות ה'נקיות' שלו – היינו, כשהמדכאים שלו הם רק גברים, יעבוד רק לנשים שנמצאות בראש הפירמידה של הנשים, שהמדכאים שלהן הם רק גברים. ואכן, באופן מסורתי, ככה פמיניזם הגדיר את עצמו היסטורית שנים, בגלל השליטה הכמעט לא מעורערת של נשים לבנות בניסוח של פמיניזם והקואפטציה שלהן שיחים פמיניסטים אחרים (כמו למשל הנרטיב על הלידה של התנועה הפמיניסטית כשלבנות התחילו לדבר פמיניזם בסנקה פולס, בעוד שנשים שחורות מתועדות הרבה לפני כן מדברות אותו ועושות עליו כנסים).
      במובן מסוים זה נראה לי פשוט, אפילו שזה מעורר המון אמוציות. את מגדירה את הפמיניזם שלך לפי מי הוא *בעד* לא מי הוא נגד. הפמיניזם שלך הוא לא כזה כי הוא נגד גברים, אלא כי הוא משחרר נשים. ובכן, נשים שהמדכאות שלהן הן נשים לפעמים משתחררות דרך נקמה בנשים. ההיגיון הוא אותו היגיון, המדכאים הם לפעמים אחרים.
      ושוב חוזרת לדוגמא ההפוכה – עם מאבק מזרחי/שחור. מי שהייתה הפאקינג גורו שלי פה, ובגללה אני בכלל יודעת להגיד את כל הדברים האלה על פמיניזם שחור – קימברלי קרנשואו ידועה, גם לרעה בקהילות שחורות על התפקיד שלה בשימוע של קלרנס תומס. הוא היה מועמד להיות השופט העליון השחור ה(כמעט) ראשון, וכמו תמיד יש שימועים לפני מינויים כאלה, ולשימוע שלו הגיעה העובדת השחורה שלו שהוא הטריד מינית בערך כל העבודה המשותפת שלהם ביחד במשרד המשפטים. קרנשואו ייצגה אותה. שתיהן נחשבו *בוגדות במאבק השחור* כי הן מסכלות את המינוי של שופט שחור לעליון. דה פקטו – אני אומרת לגברים מזרחים שיסכימו נניח עם זה – לכו תזדיינו. חלק מהמאבק המזרחי הוא שחרור של נשים מזרחיות. האג'נדה המזרחית היא לא פונקציה של מה מדכא גברים שחורים וגם אנחנו עולות על הגל הזה. אינטרסים של נשים שחורות או מזרחיות הם *בלב* המאבק. לא בשוליים שלו ולא כתוספת. המלחמה על העובדת השחורה שהוטרדה מינית על ידי הגבר השחור הזה הוא מאבק מזרחי ולא רק פמיניסטי. הצרה בלנסות להפריד את זה למאבק פמיניסטי ומאבק מזרחי היא שאף אחד לא באמת רוצה את הנשים השחורות/מזרחיות כמכתיבות אג'נדה. אז לא פעם האינטרסים שלנו מקודמים רק כשהם מתיישרים עם ההגמוניה של כל אחד מהמאבקים.

      ליהי

      • גליה הגיב:

        הי ליהי,

        תודה רבה על התגובה המפורטת, אני באמת מעריכה את זה. אני מבינה את הטענה שלך, ואת בטוח מבינה בפמיניזם יותר ממני, אבל עדיין לא השתכנעתי. כתבת "אם מדובר באשה שחורה שדואגת לעצמה ולאינטרסים שלה ולכסף שלה ולחלק שלה בעוגה, גם אם חלק מהמאבק שלה הוא נגד נשים לבנות שלקחו לה – זה פמיניזם, גם אם אין לך איך להשתלב בזה.", ואני לא מבינה למה (ואני חושבת שזה בסוף מה שעומד בלב הטענה שלך). אני לא חושבת שכל מאבק שאישה מנהלת הוא פמיניזם, דווקא בגלל שזה לא מוגדר רק על ידי ה"בעד", או בכל אופן "בעד" זה רחב מדי. זה לא שאני לא יכולה לראות איך מאבק אישי של אישה הוא "פמיניזם" (יותר מכל מאמר אקדמי או הפגנה או לא יודעת מה), אלא שהשאלה היא מאבק במה. לצורך העניין (וברור לי שזו לא דוגמא מייצגת) – אם אני (אישה) אמנע מאחותי הקטנה ללכת ללמוד ולהיות עצמאית וכו', בגלל אינטרסים שלי (כאישה, נגיד, כי ככה אני חושבת שנשים צריכות להיות, או כי אני לא רוצה שהיא תבזבז כסף של המשפחה), לא תחשבי שמדובר בפמיניזם, אפילו שאני אישה שנאבקת. לא נראה לי שזה משכנע, אבל הנקודה היא שלדעתי כדי להיחשב פמיניזם צריך לשאול במה נאבקים, כך שגם אם המאבק אישי, הוא מאבק במשהו שהוא חלק מתופעה חברתית רחבה יותר, שמדכאת נשים (או לפחות חלק מהנשים, אבל כן, נשים כנשים).
        בכל אופן, בחזרה לנושא העיקרי, נראה לי עדיין שאם במסגרת המאבק שלי אני פוגעת בנשים כנשים (אפילו אם אני שחורה והן לבנות, או להיפך), אני לא חושבת שזה יכול להיחשב מאבק פמיניסטי, שהרי, ואולי זו טענה יותר משכנעת ממה שכתבתי קודם, לפי העיקרון הזה יכולת לטעון שהדיכוי של נשים שחורות על ידי נשים לבנות הוא בעצם גם כן פמיניזם. וכן, בהמשך לדברים אחרים שנכתבו כאן בתגובות, אני חושבת שגם לאופן המאבק יש חשיבות, במובן שאם הוא נעשה באופן שמבזה נשים (לא ראיתי את הקליפ, אין לי מושג) גם כן קשה לראות בו פמיניזם, בלי קשר לאלימות.

        אבל, אני מבינה שניהלת על זה דיון ארוך במקום אחר, ובכל מקרה לא בטוח שזו הפלטפורמה המתאימה. היה לי מעניין לקרוא ולחשוב, ואולי זה מספיק. כן רציתי להגיד שאני בהלם מהעוינות והשנאה (והאלימות…) בחלק מהתגובות כאן. אין לי משהו חכם להגיד על זה חוץ משאני מצטערת, ושמן הסתם גם אם מישהו חושב שכתבת שטויות או לא מסכים עם אף מילה או אפילו חושב שאת עושה נזק במה שכתבת, אין לזה שום הצדקה. אז חזקי ואמצי.

    • ראומה הגיב:

      המון תודה ושמחה שאפשר לדבר על זה בנחת. אם בא לך את יכולה להסתכל אצלי בפייס (השרשור פומבי) מתחת לשיתוף שלי את הפוסט בדיון שהתנהל, וכמובן להשתתף בו אם תמצאי לנכון.
      תודה גם על המילים המעודדות, אכן לא צפיתי (אולי בנאיביות) את רמת האמוציות, אבל העור שלי ברוך השם עבה🙂

  2. איציק הימן הגיב:

    יש הבדל בין הכרה באפשרות של שימוש באלימות כשאין ברירה, לבין הצגתה כחלופה לגיטימית לאמצעים אחרים, אולי אף כ"משחררת". קצת מזכיר מאבק על זכויות שבו המדוכא משיג את זכויותיו ומיד פועל לנטילת אותן זכויות ממש ממי שקודם דיכא אותו… המטרה היא דה לגיטימציה *כוללת* של האלימות ושל תרבות האלימות, לא אימוצה על ידי מי שמדוכא על ידה. אמת שצריך לחנך ולעודד אנשים להתגבר על המעצור הרגשי הזה כש*אין ברירה*, אבל לא יותר מזה בשום פנים ואופן.

    • ראומה הגיב:

      אני חושבת שלאורך ההיסטוריה היו מאבקים אלימים שהתבררו מאוד מוצדקים בדיעבד והיו כאלה שלא. כמו הדוגמא בפוסט – העבדות הסתיימה בים אלימות, ואני חושבת שספק אם מישהו יגיד היום – העבדים היו צריכים לחכות עוד מאתיים שנה ולנסות לשכנע את בעלי חוות העבדים לשחרר אותם באמצעים לא אלימים. אני לא משווה שום דבר לעבדות אבל אני אומרת שאני לא ממהרת לשלול את הלגיטימיות של שחרור דרך אלימות.
      בכל מקרה, אני מקווה שברור שפה לא ניסיתי להכריע בשאלה הזאת, אלא להסתפק בטענה שיש חשיבות בהשארה של האופציה על השולחן, באופן שמאפשר לחלקנו לבחור בה ולחלקנו לא. זה חשוב לדעתי במציאות שבה חלק מהאנשים מקבלים את האפשרות לבחור או לא לבחור בה וחלק מחונכות אחרת.

      ליהי.

  3. אני הגיב:

    בכיינות, גזענות והצדקת אלימות נגד נשים. כל הכבוד, שיח הזהויות הגיע לרמה של ניאו נאציזם.

  4. עידו לם הגיב:

    את סה"כ מהפכנית דמיקולו עם יצרים אפלים שנורא רוצה להפעיל אלימות ומתחסדת בקשר לזה, כל עוד אין עולם מושלם אלימות היא אופציה סבבה בעבורך ואת לא כל כך שונה מהקומוניסטים או מהנאצים

    • מיכאל הגיב:

      זה נכון… התאווה להפעיל אלימות בעצמן שוכנת עמוק עמוק בליבן של נשים, כמו אצל כל יצורי האנוש. המתחסדות מנוסות בליילל על שהאלימות הזאת מופנית כלפיהן ועסוקות לילות כימים בבכי ונהי על עד כמה זה לא בסדר, כשכל מה שהן רוצות בעצם לעשות זה להפעיל את האלימות הזאת בעצמן, הו פשוט לא מסוגלות.
      כמי שהבין את זה, גבר שהיה פעם פמיניסט, אחר כך שיוויוניסט, והיום אנטי פמיניסט במוצהר (כולל כן, להצדיק את כל העוול שנגרם לנשים בחברה ב"טוב שזה כך, לפחות אני בצד החזק."
      ברור שברגע שניתן לנשים את האופציה הן ינסו להוך את היוצרות.
      לא תקבלו את האופציה.
      נדכא אתכן עד עפר.
      בהצלחה

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

      נכון- אני מרוקאית-סכין ובא לי לפוצץ אותך מכות. לא,לא מתנצלת.

    • אלי-מה הגיב:

      אני לא מתנצלת. אני מרוקאית-סכין וכל מה שבא לי זה לפוצץ את הטרחנות האשכנזית הממורמרת שלך במכות.

      • עידו לם הגיב:

        אני מאמין לך שזה מה שאת רוצה , תמשיכי להיות בהמה נראה לאן זה יוביל אותך

      • אלי-מה הגיב:

        מדהים שאתה מזועזע מהאלימות הפיזית בקליפ אבל בחור באותה נשימה להביע עצמך באלימות מילולית…. עדיף באמת להיות בהמה מאשר טרחן אשכנזי פוץ שפוסל במומו ….
        ודרך אגב באמת הגעתי רחוק- בכוחות עצמי ולא מהכסף של ההורים או המדינה….

  5. אני הגיב:

    לקחת את כל המטפורות שלך רחוק מידי והקרבת את כל העקרונות על מזבח הפמיניזם השחור. חלק מפמיניזם שחור ותפיסה ביקורתית בכלל היא גם להיות אמיצה מספיק בשביל לבחור לא לומר אמן אחרי כל דבר שיוצא מבית היוצר של ריהאנה או כל ספק-פמיניסטית שחורה אחרת. מעבר לכך, זה פשוט לא משכנע הקלות שבה את מנפנפת כל דבר מלבד הצבע. האם צבע יכול להצדיק הכל? האם אין בך שמץ של ביקורתיות על ריהאנה? על אלימות? באמת? האם השימוש של ריהאנה בגוף הוא באמת ״מאוד מתוחכם״ או לפעמים – אולי לרוב – מחפיץ את גוף האישה, מהווה כניעה לאלימות התעשייה כלפי נשים, ומשמש דוגמא שלילית לבנות בכל העולם, כמעט כמו זה של מיילי סיירוס ה״לבנה״ ובאופן לא שונה ממרבית כוכבות המוזיקה המודרניות, שחורות או לבנות? עם כל הכוונות הטובות, והמצפוניות והכישרון – להוריד את הכל למדרגה של שחור או לבן, להעלים נשים לבנות כלא רלוונטיות, להעלים כל דבר חוץ מצבע מהמרקע – זה כבר משעמם, רדוקטיבי ודל. מה שאת כותבת יקרא הרבה יותר טוב ויתן הרבה יותר חומר למחשבה אם הוא יתייחס למורכבות של הקיום שלנו והמאבקים שלנו ולא יהפוך את הכל לפלקט אנדי וורהולי בשני צבעים.

    ובמעבר חד אולי תזמיני את אמא שלך לכתוב פוסט אורח בבלוג? הנושא של הדוקטורט נשמע מאוד מעניין.

    • ראומה הגיב:

      אמא שלי כתבה כבר כמה פוסטים בבלוג הזה, אחד על תמונות מחאה ממצרים, אחד על סדרת הטלויזיה של אסי עזר ואולי עוד ששכחתי. השם הוא גילה דנינו יונה ואפשר למצוא את הפוסטים שלה בחיפוש פשוט.
      בהצלחה.

      ליהי

  6. עומר הגיב:

    לגבי דג'אנגו – כמו כל סרט טרנטינו זה בא להציג אלימות מזעזעת ככיפית ומגניבה, לדעתי עושה עוול להצגת הדיכוי, במקום להראות אותו כמו 12 שנות עבדות ולייצר הפנמה של הדיכוי אצל הקהל, הוא מראה קטעים קשים ומייצר מועקה של איזה שעה ואז קטרזיס של סרט נקמה, והכל סבבה. הוא כאילו פותר את הדיכוי של השחורים לא רק בהווה, אלא הולך לעבר ופותר אותו שם.

    ואם רוצים להראות אלימות נגדית כאופציה לגיטמית לשחרור, אז זה יהיה עדיין להראות את האלימות כקשה גם כשהיא באה מהצד המדוכא, ולא בצורה כיפית עם שירים קצביים ופיצוצים, שככה כל אחד שיוצא מהסרט מרגיש רמבו/אמזונה, זה סתם לחגוג בכיף את האלימות בלי קשר ליחסי הכוחות.
    דוגמא טובה יותר לדעתי לאלימות המדוכא כאופציה זה תלמה ולואיז שמרגיש לי אחר לגמרי מטרנטינטו.

    גם בקליפ של ריהאנה בעיני זה בעיקר חגיגה של אלימות, וכשהיא מופנית לנשים אז זה לא רק בקטע מגניב זה גם בקטע סקסי ומחפיץ, במיליוני הסרטים של אלימות כלפי גברים, לא זכור לי משהו דומה לגבר שקשור הפוך ואיבר מינו חשוף ומתנדנד מול המצלמה, (אפשר לטעון בצדק שחשיפת חזה נשי לא אמור להיות מיני, אבל ברור שבחברה כרגע זה כן ושזאת היתה הכוונה בקליפ).

    כך שאני רואה את הקליפ בעיקר כיצירה גברית רגילה מיזוגנית של אלימות כלפי נשים כמשהו סקסי ומגניב.

    • נ הגיב:

      מסכימה ממש!

    • ראומה הגיב:

      הפרשנות הזו לטרנטינו אפשרית, אני ניסיתי לנסח אפשרות אחרת. ראיתי 12 שנים של עבד וראיתי דג'אנגו ושניהם חשובים מאוד לטעמי ומשלימים זה את זה. אין ספק שהאלימות שבדג'אנו היא עם מוזיקה ופיצוצים ונועדה לגרום לאנשים לצאת ולהרגיש שהם רמבו, לדעתי זה בדיוק מה שהסרט נועד לעשות. יש ערך לדעתי בלהראות מה היה יכול להיות אילו. לא יודעת אם אתה רואה סקנדל וספציפית את הפרק שעסק בעלילה שדומה לפרגסון (ספוילר תכף!!)

      אבל העלילה נוגעת לשוטר לבן שהרג נער שחור לא חמוש ובסוף הפרק הוא נשפט. שונדה כתבה על זה בטוויטר שהם מאוד התלבטו בחדר הכותבים איך לסיים את הסיפור, אם להציג את הסוף כמר ונוראי כמו שהייתה המציאות או לתת 'סוף טוב' ושהם החליטו ללכת על הסוף הטוב כי לדעתם יש ערך בלהראות לאמריקה איך היא הייתה יכולה להיראות.
      אני מסכימה עם זה וחושבת שזו דרך שדרכה אפשר גם לקרוא את דג'אנגו. אנחנו צריכןות סרטים שיזכירו לנו כמה נורא היה במציאות, ואנחנו צריכות סרטים שילמדו אותנו לדמיין מעבר למה שיש עכשיו, שינסחו לנו עוד אפשרויות.

      • עומר הגיב:

        תודה על התגובה ליהי, ראיתי כאן תגובות נוראיות שגם תוקפות אישית, אז חששתי שהתגובה שלי גם תורמת לעליהום, שמח שכנראה ראית בה התייחסות ענינית, ומעריך את הכתיבה והדעות שלך גם אם לגבי המאמר הזה אני בדעה הפוכה.

        הסרטים של טרנטינו נועדו תמיד לבדר ולהנות מאלימות כיפית ומסוגננת, והוא אוהב סיפורי נקמה. הוא השתמש בדיכוי שחורים כי זה סיפור רקע טוב לנקמה, כמו שהשתמש בשואה בממזרים.

        לא מכיר את סקנדל, אבל הדילמה מענינת וגם אני בעד להציג מציאות אלטרנטיבית, למשל להראות מציאות שיוונית דימיונית וכמה היא שונה מהיום, או מציאות של דיכוי הפוך כמו פרק בגולשים בזמן אם את מכירה ששם הגברים הם המדוכאים ועוד אפשרויות.

        אך בדאג'נגו הוא מספר אחרת דיכוי שכבר קרה, וזה לדעתי הולך נגד עצם ההכרה בדיכוי שנלחמים עליו, לבנים אמורים להפנים את העוול והסבל שגורמים היום ובעבר לשחורים, ואחרי הסרט הזה אין את ההפנמה לגבי היום, אבל גם אפילו לגבי העבר כי היה עוול היתה נקמה והכל טוב, ואותו הדבר נכון לממזרים חסרי כבוד רק שיש מספיק סרטי שואה שגורמים להפנמה של העוול כך שזה הרבה פחות מזיק.
        וגם להציג את כל זה כאלימות כיפית מוריד מחשיבות הנושא ולכן לדעתי צודק ספייק לי שלא היה מוכן לראות בכלל את הסרט.

        בהקשר של אלימות מזעזעת אך כיפית והומריסטית יש טרנטינו ויש עוד מלא אחרים, סקורסזה, משחקי הכס, האחים כהן, כמו משחקי המחשב שהולכים בכיוון יותר אלים, זה בכל מקום, והכל חתרני רק בהקשר שזה יותר אלים ממה שאנו רגילים אליו, ובעתיד זה יהיה עוד יותר ועוד יותר.

        קצת אחזור על עצמי ואגיד שהקליפ לדעתי הולך לגמרי בכייוון הזה, זה מה שמבדר אותנו, זאת היתה המטרה שלו כמו כל התרבות שציינתי, זה לא ניסיון לזלזל בריהאנה כשלא רואה מורכבות, כי לא רואה סיבה לחשוב שזה היה חלק מכוונתה, המטרה היא להוציא קליפ כמה שיותר מבדר ומוצלח קןלנעית, והתוצאה לדעתי טובה בדיוק כמו של הבמאים הגדולים, שגם אצלהם לא רואה מורכבת פוליטית. העיקר פה שנהנה מהאלימות המגניבה וההומורסיטית, אם זה נגד גבר אז אלימות רצחנית רגילה, כשזה נגד אישה אז המגניב והסקסי זה גם אלימות מינית.

    • ראומה הגיב:

      תודה על התגובה! לגבי דג'אנגו, אני מבינה את הטיעון שזה מוזיל את העבדות למרות שפחות התחברתי אליו (קראתי קצת על העמדה של ספייק לי בזמנו אבל אולי לא מספיק בתשומת לב). אני לא חושבת שזה מוזיל את הסיפור כי אף אחד לא רואה את זה ומתבלבל לחשוב שאולי בעצם העבדות נגמרה ככה, לכולם ברור מה היה הסוף האמיתי של הסיפור הזה.
      אם כבר, נראה לי שביקורת אחרת שאפשר להשמיע כנגד הז'אנר הזה היא מהכיוון של האשמת קורבן, שלדעתי לחלוטין עולה מדג'אנגו – סטייל, למה לא נלחמתם בחזרה זה קצת אשמתכם. חשבתי על זה כשראיתי את הסרט והגעתי למסקנה שפחות משאני מרגישה שזה לכיוון של האשמת קורבן, ופחות משאני מרגישה שזה סתם אלימות לשם בידור, יש שם כמעט הפצרה, ממש דמיינתי את טרנטינו מתחנן תפסיקו לקבל את זה שיורקים עליכם. את התסכול מהיסוד הזה בנפש האדם שפוחד להשתחרר מהכבלים שלו.

      יש שם סצינה בתחילת דג'אנגו שהמחסל הזה נותן רובה לאחד האסירים והוא פשוט מחזיק לו אותו עד שהוא מסיים, ויש עוד כמה סצינות שבהן לעבדים יש אפשרויות בחירה די אפשריות ומהפחד וההרגל הם פשוט נשארים. והאבסורד של זה, הרגיש לי לפחות, אמירה הרבה יותר מורכבת על הפחד שלנו מחופש, הפחד שלנו מלהתלכלך במה שישיג לנו חופש. מהכיוון הזה הרגשתי שזה מעצים – שהוא מכריח אותי להכיר באבסורדיות של עצמי נכנעת למדכאים שלי. ולהתרגל למה זה כרוך (כמו שכתבתי בפוסט) לשחרר את עצמי (לפחות ברמה המטאפורית).
      בגלל זה נורא מוזר לי שכולם מתעקשים איתי כל הזמן שזה סתם אלימות לשם אלימות, כי בשבילי לפחות זה היה כל כך הרבה יותר. אבל שוב, אני מבינה גם קריאה אחרת שלו.

      • עומר הגיב:

        יש בזה משהו בנוגע להאשמת הקורבן, זה גם נראה לי קצת נכון למקרים שמישהי מתנגדת באיזשהי צורה להטרדות או אמירות גזעניות, וכולם משבחים אותה ואומרים לה שהיא גיבורה. ומישהי אחרת כשלא הגיבה כך באותה סיטואציה יכולה להבין מזה שהתגובה שלה היתה לא טובה. זה לא קל מצד אחד לעודד התנגדות ומאבק, אך יחד עם זאת לא לפגוע בכלל בתפיסה שאין תגובה לא נכונה, וכל האחריות רק על המדכא להפסיק לדכא.

        פחות מתחבר לזה שלמדוכאים יש פחד מחופש או להשתחרר, האיום הרי ממשי ואם נסיר אותו אז כבר לא יהיה את הקושי, כך שגם לא רואה את האבסורדיות. (מדבר באופן כללי כשאומרים זאת על אחרים, לא מתכוון לבטל תחושות של מישהי על עצמה). הסצנה בעיני מראה כמה הדיכוי חזק, וזה לא משנה אם נותנים לו רובה עדיין אין לו באמת כח בחברה.

        לגבי אלימות לשם אלימות, או הצגת אלימות באופן שגרום לנו להנות מזה, לי אישית זה מאוד מפריע באופן כללי (למרות שגם אותי חינכו להנות מזה אז עדיין יכול להנות). ורואה את זה בכל מקום, ובסרטים של טרנטינו זה גם מאוד חזק, זה לא סותר שבאמת יכול להיות עוד הרבה דברים אחרים בסרט.

        לי ולכולם יש כנראה נטייה לראות משהו שלילי ואז להגיד על כל הסרט שהוא שלילי ולנסות לשלול פרשנויות מעצימות, ולהפך, והרבה פעמים הדברים לא סותרים, ויש גם מזה וגם מזה, וזה נכון גם לקליפ.

      • ראומה הגיב:

        נכון, וגם – זה מעניין במיוחד לראות כמה קריאות שונות יכולות להיות לאותן סצינות בדג'אנגו. זה נחמד.

  7. מירי הגיב:

    ביטלתי את המנוי לבלוג הזה. שום פיתול אידיאולוגי לא יכול להצדיק רצח. ריהאנה היא המודל שבחרת לעצמך? את מריעה לרצחנות הכוחנית? מרגישה שאט נפש.

  8. pppp הגיב:

    מה עם הילדים של הגבר הלבן והדכאני? הרי גם הם נהנים מפירות הדיכוי – לשחוט אותם! מצרף לך קישור לסרט משנות השמונים המבוסס על מקרה אמיתי. http://www.imdb.com/title/tt0087010/. אם זכרוני אינו מטעה אותי, בערב שהוקרן בטלוויזיה הוא נתן השראה לארבע נשים נוספות.

  9. אורי סבח הגיב:

    פרנץ פאנון ביקש למסור ד"ש

  10. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    מאמר מעולה, אבל חבל שלא התייחסת לאלימות המינית שמופיעה בקליפ. לדעתי אלימות מינית אף פעם לא צריכה להיות מוצגת בצורה כזאת.

  11. ido2267 הגיב:

    אנחנו צריכים נשים אלימות.
    המכשפה ב'עמי ותמי' לא אלימה? האם החורגת שרוצה להרוג את שלגיה, לא אלימה? אגב, גם בעלי באבא וארבעים השודדים יש דמות נשית אלימה שהורגת את ראש השודדים. יש נשים אלימות באגדות ואפילו חיוביות .

  12. רחלה הגיב:

    אולי אנחנו צריכות לאנוס קצת גברים, שיהיה קצת יותר סימטרי. ולהטריד אותם מינית. יאפ. למה שזה יהיה כלי שליטה בידי הגברים בלבד?
    אולי אנחנו צרכים להיות קצת isis. זה לא הוגן שרק להם מותר לערוף ראשים.
    נדמה לי שהפנמתי את המסר.

  13. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    בתור פמיניסטית ומזרחית (הנתון השני כל כך חסר משמעות בעיניי), רשמת גבב של שטויות

  14. עידו לם הגיב:

    אני חושב שאם מדברים על מזרחיות או פמיניזם שמוציא שם רע לשאר כותבת הבלוג הזה היא הוכחה מצויינת לכך.

  15. יניב הגיב:

    יש שלב בסרטון בו עובר שוטר והיא מנסה לקרוא לעזרה. בתגובה הן שוברות לה בקבוק על הראש.
    אחרי זה הן מטביעות אותה.😦

  16. לבנה הגיב:

    הכיני את הסכין רחלי סעיד,
    בואי נפגש.
    אכין את הצוואר,
    הלבן,
    כמו שלג.

    אני פגת תוקף.
    פעם היה לי מעמד,
    אבל כמה קרדיט אפשר לקבל על סבתא בבוכנוואלד.
    נשאר להתענג על כל זכויות היתר שזכיתי בהם מאז.

    הכיני את הסכין רחלי סעיד,
    בואי נפגש,
    העולם יהיה טוב יותר
    בלי פריוולגית שכמוני.

    הייתי נזהרת בכל זאת,
    כי עבור הפמניזם השחור,
    זה שאת כל כך רוצה להשתייך לו,
    לנכס לו אלימות,
    את לבנה,
    כמוני.

  17. עגבניה הגיב:

    אז הבנו שיש לך בעיה נפשית חריפה, למה לעשות מזה קריירה?

  18. Miriam Roth הגיב:

    מוזר, כל מה שאני חשבתי כשצפיתי בקליפ זה שהו משפיל ומזעזע כלפי נשים בכלל, ושבטח מאוד קשה לצפייה בשביל נפגעות אונס. זה לא קליפ שמעצים נשים, את יודעת מה? זה לא קליפ שמיועד בכלל לנשים. ריהאנה לא דופקת מכות בקליפ, היא מעבירה את הבחורה התעללות מינית, היא מפשיטה אותה, תולה אותה הפוך, מסממת אותה, מלבישה אותה בבגדים לבחירתה. בקיצור, היא מפעילה אלימות כלפי הבחורה בדיוק בצורה שגברים רוצים ומוכנים (ומתחרמנים) לראות. לאלימות של נשים בנשים אשר נושאת מאפיינים מיניים יש מקום יפה מאוד בתרבות, הסטריוטיפ של היאבקות בוץ, קרב כריות בעירום וכו.
    גם הבחירה לפגוע בנשים כאשר האויב האמתי הא הגבר הוא מנגנון ידוע ונוח, תסתכלי על מסעות האונס בזמן מלחמות.
    הקליפ הזה לא יותר מחד ומעצים עבור נשים שחורות ממה שהקליפ הזה מעצים לסביות https://www.youtube.com/watch?v=o3mP3mJDL2k

  19. נעה הגיב:

    את תמיד יכולה לטעון שהמגיבים הם ״לבנים שמנסים לשמר את הפרווילגיות שלהם״. סך הכל, מהי מהפכה אלימה אין לה ״ממסד״ להתנגד לו.
    אגב, האם מבחינה מדינית את גם מאמינה בניחוס אלימות כפיתרון לסכסוך?
    מירי רגב היתה קוראת לזה ״הזכות לאלימות״ (אחרי ״הזכות למימון״, זכויות דמוקרטיות שלא היינו ערים להם)

  20. חמוטל הגיב:

    טקסט מטריד. ולא, זו לא מחמאה (אני יודעת שדברים שטורדים את מנוחת הקוראות/ים לעתים נתפסים כרדיקליים ולכן כ"אמת", אז למען הסר ספק: לא זו כוונתי). אחרי שקראתי אותו, נזכרתי בראיון עם חנה ארנדט, בו המראיין שואל אותה על האווירה האינטלקטואלית בה חיה סביב עליית הנאציזם בגרמניה. ארדנט עונה לו שבשם תעלולי אינטלקט פילוסופיים מהמעלה הראשונה, הקריבו הרבה מעמיתיה למקצוע את ה"אמת", והכשירו שלטון טוטליטרי גזעני ורצחני. זה קל, ארנדט אומרת, לקחת תאוריה ולעגל אותה, לעסות אותה, לעשות בה, עד שהיא מתאימה להשקפת עולם שרוצים לייצר.
    אז ארנדט והיידיגר ונאציזם aside – את אמנם לא מכשירה נאציזם, וזו אולי ההשוואה הכי משעממת בספר, אבל באמת שאני לא רואה איך התאוריה הפמיניסטית ותפיסת עולם פמיניסטית שחורה הצליחה להתחבר לך לקליפ הזה. אני רואה את זה כלא פחות מאינוס התאוריה, העיגול שלה, העיסוי אותה, ההשתמשות בה. כלאחר יד. בצורה מתוחכמת מאוד – אני באמת מורידה בפנייך את הכובע – אבל פשוט עיוות לשמו. האלימות שמוצגת בקליפ הזה רוויה כל כך במיניות, בחפצון, בפטישיזציה של נשים לבנות ושחורות כאחד, שלקחת אותו כדוגמה לדימויים ש*חסרים* בתרבות שלנו, זה פשוט לצחוק לנו בפרצוף. לצחוק, ולשכנע אותנו שאנחנו השמרניות, אנחנו אלה שלא רואות, אנחנו אלה שההזדעזעות שלנו מהאלימות הזו היא התחסדות לשמה.
    לפעמים יוצא איזה קליפ/סרט/סדרה/פרסומת או וואטאבר, ששוברים את כללי המשחק. Wrecking Ball של מיילי סיירוס זה אחלה דוגמה. כולם מזדעקים, מכל הסיבות שבעולם. התגובות לעתים קרובות נגועות בשמרנות והתחסדות. אבל לעתים גם לא. לעתים את מזדעזעת מקליפ (עכשיו אני עוברת ממיילי לריהאנה), ואת קולטת שהתגובה הראשונית שלך, זו שמגיעה מהבטן שמתהפכת, זו של העצב והגועל, היא התגובה הלא מסולפת, היא התגובה שרק אחר כך כשקוראים לך שמרנית ולבנה ופריבילגית, את אולי נמלכת בדעתך וחושבת, "אוי שיט לא ראיתי מספיק את הרדיקליות של האישה השחורה האלימה כלפי האישה הלבנה כי אני לבנה". ולא. זה לא זה. זה פשוט שהאלימות הזו איננה רדיקלית בכלל. את הפכת אותה לכזו בשם תאוריה. בשם החדשנות (בעצמך טענת שהקליפ הזה עורר את זעמן של נשים לבנות ושחורות כאחד).
    לא שכנעת אותי. אפילו לא קצת. אחרי שנים של ביקורת תרבות וביקורת פמיניסטית וביקורת פוליטית ושחורה ולבנה וכל כך הרבה שאני ממשיכה ללמוד ולקרוא ולהגדיל את המחשבה – ראיתי את הקליפ של ריהאנה, פערתי את פי בגועל, והאמנתי לעצמי שכל מה שאני מרגישה הוא אמת.

  21. לילה הגיב:

    זה ניתוח מאוד מעניין, ואני מסכימה לגבי האופציה של אלימות במצבים מסוימים כלגיטימית וחשובה (למגיבים מעל – כן, כשבעלך תוקף אותך, להרביץ לו בחזרה זה הכי לגיטימי בעולם).
    למרות זאת, אני תוהה לגבי אלימות ככלי כלפי נשים לבנות; אני מרגישה שאלימות פיזית של נשים כלפי גברים היא לגיטימית כי היא מתבססת על זה שבדרך כלל נשים חוות אלימות פיזית מגברים, וזה לרוב גם בא כתגובה ישירה לאותה אלימות. במקרה של נשים לבנות/נשים שחורות, לעומת זאת, סוג האלימות הוא לא פיזי; נשים לבנות לא מכות נשים שחורות. זה פשוט לא האופן שבו דיכוי גזעי עובד. ולכן זה מרגיש לי קצת מוזר; להפלות נשים לבנות ולתעדף נשים שחורות בכל מיני דברים? לגמרי. או כל תצורה אחרת שלוקחת את הדיכוי והופכת אותו על פיו. אבל אלימות כלפי נשים, גם אם היא באה מכיוון נשים (ונשים מדוכאות יותר)- תמיד תרגיש, במקום מסוים, כהמשך של דיכוי אלים על גופן של נשים באשר הן והמחשבה שאלימות על גוף נשי היא דבר לגיטימי.
    (במיוחד במיוחד עם זה שלא רואה החשבון הוא זה שחטף את האלימות, אלא האישה, אשתו. הרבה יותר קל להראות אלימות על נשים, בסופו של דבר)

    • עידו לם הגיב:

      את פשוט בן אדם מטומטם שלא מספיק לה מדיניות שיוויונית אלא היא צריכה העדפה מתקנת ופריבילגיות הפוכות.

    • ראומה הגיב:

      גם פה האלימות נגד רואה החשבון היא לא על אלימות פיזית מצידו אלא על לקיחת כסף, מתוך המקום הזה אני עושה את ההשוואה. למען הסר ספק, אני ממש לא חושבת אלימות נגד רואה חשבון שמעל בכספים היא לגיטימית, אבל היא מעניינת כביטוי סימבולי וכניסוח פנטזיית נקמה. בתוך הקונטקסט הזה מה שניסיתי לטעון שלקיחה אקטיבית בדמות של אי העברת כספים ולקיחה עקיפה בדרך של שיטה מעוולת לחלוקת משאבים היא לא מאוד שונה. זה בכל אופן הנקודה שניסיתי להעביר.

      ליהי

  22. גבר אשכנזי הגיב:

    זה היה אחד הדברים הכי מפגרים שקראתי.

  23. kt jauc הגיב:

    יותר מטומטמת מרועי חסן ואורטל בן דיין ביחד

    • עידו לם הגיב:

      זאת תחרות קשה האמת, אבל מה שמשותף לשלושת האקזמפלרים זה אפס כישרון בפרקטיקה והמון כישרון בתאוריה.

  24. סולידרית הגיב:

    קראתי את המאמר וחשבתי "מעניין… האם נשים באמת יכולות לבחור שלא לבחור באלימות?". ואז ראיתי את הקליפ, והתחוור לי שאת הצלחת בפוסט הזה להפגין כל מה שמושחת ומדכא במערכת האקדמית-אינטלקטואלית.
    יש כאן אלימות מינית בוטה, יש כאן ניסיון מובהק לחקות פורנוגרפיה מהסוג הכי נצלני ואלים שיש, ובסוף, אם לא שמת לב, לא רק הרו"ח המושחת מת, אלא גם אשתו. והדבר שראית לנכון לעשות זה למצוא באופן פסאודו-אינטלקטואלי דרך להצדיק את כל זה?
    אני מקווה שתקראי את התגובות (הענייניות, תתעלמי מהמטומטמים) פה ותביני שלקחת את הפמיניזם הפוסט-מודרני שלך בערך 7 צעדים רחוק מדי, ובלי להכיר אותך אני אסתכן ואנחש שאת לא באמת היית מעוניינת בעולם כמו שציירת.

  25. דניאל הגיב:

    פוסט מטוטם ברמות
    אז מה.. מעכשיו מותר להשתמש באלימות?
    למי? לך? למיופיי כוחך?.. למי שאת שתחליטי??
    קיצר תנוחי..

  26. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    איזה זיון שכל להצדקת אלימות רק בגלל שריאנה שחורה. גועל נפש

  27. Elt הגיב:

    אני לא חושבת שיש הצדקה לפגיעה אלימה באדם אחר, בטח לא במי שלא פגע בה גם אם הוא חי במערכת (זו בעצם פגיעה ב'אזרח')

  28. אלישבע הגיב:

    אין בקליפ משהו שבאמת מנוגד לתפיסה המיינסטרימית של נשיות. הנשים האלימות לא מפסיקות לרגע להיות חינניות וסקסיות (ועוד עם נעלי עקב!) ולא ממש מראים אותן עושות משהו אלים. לא מראים מאיפה הגיע כל הדם ולא מראים נשים שאלימות באופן שמעורר סלידה או גועל. זה לגמרי משמר את הציפייה שנשים יהיו תמיד אובייקט מין. הקליפ מאוד יפה מבחינה ויזואלית ואלימות, לא משנה כמה היא מוצדקת, לא יפה מבחינה ויזואלית. יש בקליפ בעיקר פטישיזציה של נשים קשורות, נשים עם כלי נשק ונשים עם דם עליהן.

    עם זאת, זה נכון שאלימות לא מוצגת בתקשורת כמשהו שנשים יכולות להשתמש בו. כדאי זה ישתנה. אבל אם זה נכון שנשים לבנות נתפסות כיותר פאסיביות ולא אלימות מאשר נשים לא לבנות, אז זה משהו שמן הסתם גם פוגע בנשים לבנות.

    אלימות היא לפעמים מוצדקת, אבל אם רוצים להתייחס ברצינות לנשים אלימות, לא צריך לעשות להן הנחות. התגובה לאלימות נשית לא צריכה להיות "איזה מגניב! אוטומאטי. אלא צריך לראות אם זה באמת מוצדק. כאשר אלימות נשית תהיה מיצגת כלפעמים מכוערת, לא סקסית ולא מוצדקת, זה יהיה באמת פמיניסטי.

    אלימות יכולה להיות מוצדקת וזה בסדר להתלהב ממנה. זה גם בסדר לרצות נקמה. אבל ההתלהבות לא צריכה להיות רק מכך שמדובר באישה אלימה. צריך להסתכל על המניעים ועל הקרבן ואז להחליט אם היא מוצדקת.

    העובדה שהצדקתן את האלימות נגד אישתו של הרואה חשבון, רק בגלל שהיא נשואה לו ונהנית מהמעשים שלו, היא מטרידה, כי היא בעצם מצדיקה אלימות נגד בני משפחה של פושעים/לוחמים, גם אם הם חפים מפשע. זה בניגוד לחוקי מלחמה.

    • נ הגיב:

      בגדול מסכימה עם כל מה שרשמת.
      רק ראוי לציין שהם כן ניסו איפה שהוא לשנות את ה"חינניות" הסטריאוטיפית- למשל על ידי הכנסת השחקנית המלאה והלא מעודנת.

  29. רועי חסן הגיב:

    "לכותבת חבר אשכנזי עשיר"

  30. לי הגיב:

    בלת"ק
    היתה קריאה מעניינת, אם אני מפרשת את הניתוח שלך לעולם שבו אני חיה (אשה אשכנזיה) שני עניינים מטרידים אותי וגורמים לי ממש לא להסכים עם הניתוח שלך:
    1. אם להמשיך את קו המחשבה שהצגת תוך כדי התיחסות פמיניסטית, הרי שאחד ההבדלים ביני לבינך, שלי כאשכנזיה יש יותר סיכוי לראות את תקרת הזכוכית מאשר לאשה מזרחית. ההבדל בין ההשקפה שלי לזו שלך היא היכן נכון לבנות סולידריות בין מאבקים. האם קידום של אשה כלשהי, פריצה של תקרות זכוכית וכו' הוא אינטרס והרווח העתידי של כל אישה (עמדתי) או, שלמעשה כל זמן שהאשה הזו אינה מזרחית, ההתקדמות של אשה לבנה או של גבר לבן הם היינו הך (טענתך). אני נוטה להאמין בקיבוץ של מאבקים כדי ליצר קול וכח, כל זמן שהם לא מיצרים השתקה של תת קבוצה. דווקא הקשיים שלי כאשה (לבנה והכל, וברור לי שבמקומות שהרבה נשים מוחלשות שרובן לא לבנות לא מגיעות אליהם) יצרו אצלי מודעות פמיניסטית שאפשרה לי לפתח הזדהות והבנה לגבי אפליה ככלל. אני מוצאת שהמאבק הפמיניסטי שלי מתחבר למאבקים על זכויות ומאפשר לי להבין ולהזדהות עם מאבקים של אפליה על רקע גזעני או אחר, ולהביע סולידריות עם מאבקים שאת הבסיס שלהם אני לא מבינה באמת לעמקם.
    הטענה שלך לגבי מחיקת אלימות נשית בתרבות היא מעניינת. יחד עם זאת, אני חושבת שכשהאלימות יוצאת משכבה מאוד מוחלשת כלפי שכבה מוחלשת קצת פחות, היא משרתת בסופו של דבר את מי שעוד פחות מוחלש, קובע המדיניות, שכלפיו למעשה מופנה הכעס. קאט פייטס הן לא המצאה של ריהאנה, הם משרתים בעיקר גברים, ובמקרה של הקליפ הנ"ל את הגבר הלבן שאשתו לא גנבה, האשה (המוחלשת רק קצת פחות) מהבית של האיש שאמור להענש.
    2. את קצת עיוורת לנקודה אחת קריטית בטיעון שלך. אם את מתירה את הדם שלי עבור אלימות נשית מזרחית פמיניסטית, הרי שאת גם מתירה את הדם שלך עבור אלימות נשית אתיופית/שחורה פמיניסטית.
    לאור המאבק המתחזק של נשים וגברים ממוצא אתיופי, אני לא חושבת שנשים שחורות יסכימו איתך שהן ואת נמצאות באותה משבצת של דיכוי. באותה קלות בה טענת שאשה לבנה מוחלשת היא עדיין בעמדת כח ביחס לאשה מזרחית, גם את כמזרחית עדיין מצויה בעמדת כח ביחס לשחורה. את מגרשת אותנו הלבנות מתוך הטיעונים שלך ומצדיקה אלימות כלפינו, אך עיוורת לכך שכמזרחית, אפליה והכל, גם את לא חווה את אותה אפליה שמופעלת כלפי שחורות ושחורים.

    • ראומה הגיב:

      כתבתי איפשהו בפוסט, אם נשים אתיופיות ירצו לייצר סרט שמשרטט פנטזיית נקמה בנשים מזרחיות אני אפרגן לזה. לא בקטע אידילי – ברור שזה יאיים עלי אבל טוב שזה יאיים עלי. יצא לי לראות בימי חיי נשים מזרחיות שקיבלו מעט כוח וניצלו אותו כדי להתעמר בנשים אתיופיות. אם הנשים האלה או מישהי מהקהילה תעשה סרט שבו היא מתעללת במנהלת העבודה שלה זה נראה לי מובן. כמובן שהייתי מצפה שמנהלת העבודה המזרחית (דוגמא פשוט ממשהו שראיתי בחיים האמיתיים) תקבל מנה מסוימת של האלימות ורובה יופנה יותר למעלה, אבל זה נראה לי בדיוק מה שגם נעשה בקליפ עצמו. האלימות בסופו של יום כלפי הגבר היא פי אלף חמורה מזו שכלפי האשה, בכפוף למה מצונזר ומה לא, שעל זה הוספתי עדכון בפוסט עצמו.

      ליהי

      • לי הגיב:

        גם אני רואה בחיים האמיתיים הרבה מאוד התעמרות של נשים בנשים, מכאן התפיסה שלי שזהו עיוות שמשרת בסופו של דבר את הקבוצה הכי חזקה. יש נשים בעמדות כח שכדי להתפס כאחד מהחברה מאמצות התנהגות גברית שכוללת התעמרות בזוטרות. יש מנהלות שנוטות לשפוט, לבקר או לבטל צרכים של עובדות זוטרות משום ש"כנשים הן יודעות שאפשר להסתדר גם בלי" בפאראפרזה כזו או אחרת.

        חשבתי על הדברים שכתבת ואני מניחה שאם אדם מוחלש לוקח את הכח בידיים שלו ומשתלט על סיטואציה כלשהי, הוא פועל באופן מחזק. מהבחינה הזו אני מבינה את הטענה שיש משהו פמיניסטי גם באלימות נשית גם כשהיא מופנית כלפי נשים אחרות שהן ממעמד פחות מוחלש.
        יחד עם זאת, התחזקות שכזו או עמידה על שלך באופן הזה היא בעייתית בטווח הרחוק וגם כפעולה שאמורה לקדם את הפועלת. אני מאמינה שבלי שינוי יסודי של צורת מחשבה, קשה מאוד לקדם לסדר היום השגים פמיניסטיים משמעותיים. בחיי האישיים אני מאוד עובדת על עצמי כדי להפסיק לבקר נשים בעמדות כח בכלים לא רלוונטיים (למשל אם הבוס שלי לא ביטץ' אז גם הבוסית יכולה להיות הרבה דברים שאינם ביטץ': קשוחה/קשה/בעלת ציפיות לא הגיוניות/חסרת כל הגינות בסיסית ביחס כלפי עובדים..). התרגול הזה מאוד מפכח.

    • ראומה הגיב:

      אני מסכימה וזה תרגול שגם אני עושה, לא להיות יותר שיפוטית כלפי נשים מאשר אני כלפי גברים שעושים את אותו דבר, אבל שוב, אני מרגישה שזה עקרון שנשמר גם פה – כי כאמור יש הבדל דרסטי לדעתי בסוגי האלימות שמופעלים על האשה ואלו שעל הגבר (עינויים ורצח).

  31. April הגיב:

    אני פשוט לא מאמינה שהבת שלי וחברות שלה (בנות תשע רבתי) חשופות לביוב הזה, אף רציונליזציה או אינטלקטואליזציה לא תצדיק את התהומות שצללנו אליהם, ריהאנה משתמשת בפרובוקציה המדממת הזו ואני מתארת לעצמי ש"האמירה" הזו שבה בחרה היא שימוש ציני בפסאודו-אידיאולוגיה עם הרבה צחוק מרופד בדולרים, צחוק על חשבוננו, המחפשות משמעויות בגיבוב של ביוב אלים.

  32. מה?? הגיב:

    זה לא סוג היוקרה או ההון שלו זקוקים מיעוטים מדוכאים. אין להם, ואף פעם לא היה להם, בעיה לפרק במכות אשכנזי שחזק מהם פוליטית וכלכלית. זה למעשה תמיד היה המפלט היחיד שעומד לרשותם ותמיד, כמובן, רק מכאיב ומרע להם יותר מאשר לאשכנזי שחטף את המכות. בהשאלה, ריהאנה, שנגיד שהיא שחורה מדוכאת (אני קצת נוטה לחשוב שבאיזשהו שלב העובדה שהיא עשירה ושולטת בשוק שלם קצת בכל זאת מעקר את מסכנותה התרבותית), מרביצה לאישה עשירה לבנה ומפונקת זה בדיוק אותו הדימוי השחוק שמוכר לשחורים אשלייה של חופש בכסות של אלימות כלפי החזק. הבעיה היא כמובן שאלימות כזאת לא משחררת איש אלא בעיקר מכניסה אותם לכלא ומונעת מהם כל סיכוי לחיים להצלחה פוליטית או כלכלית. יותר מכך, זאת הסיבה שהקליפ הזה יצליח בקרב אותם מיעוטים היא בגלל הנחות תרבותיות שגויות ומכעיסות אלה. על זה ריהאנה בונה את הונה.
    העובדה שאת מעודדת כזה שיח רק מבהירה עד כמה את לא מבינה את המורכבות של יחסי כוח חברתיים. להנכיח (שוב, בפעם המי יודע כמה…) את או ליצור דימוי שב של כוח פיזי לא יוביל לשחרור ושיוויון במשאבים חברתיים נזקקים באמת. ללמד נשים שחורות שהן יכולות להרביץ לנשים לבנות זה לא מה שחסר בעולם.

    • Neta Weiss הגיב:

      לא מבינה למה צריך לשאוף לחקות את כל מה שגברים עושים ו/או מחונכים לעשות. אם המין הגברי מאופיין באלימות (מולדת או נרכשת זה כבר נושא לדיון אחר), למה זה אומר שאני, כאשה, צריכה לשאוף להיות גם כזאת? מה פמיניסטי בלנסות כל הזמן להיות "כמו גבר" או להראות שגם לנשים יכולות להיות תכונות "גבריות". אולי, רק אולי, הנסיכה בספר "נסיכה שלבשה שקית נייר" משתמשת באמצעים לא אלימים כי זה הרבה יותר חתרני ומהפכני להציג עולם שאלימות היא לא האופציה היחידה בו. סתם, מחשבה..

      • נ הגיב:

        הפואנטה היתה לא שהן צריכות לאמץ תכונות גבריות
        אלא שהמסך רווי עד מחנק בדימויים של נשים חלשות, קורבניות, מנוצלות, חלשות, מסכנות, עלובות, שמכים אותן, ששוחטים אותן וכו וכו וכמעט תמיד זה עומד בניגוד מוחלט לזה שמקרבן, זה שמנצל, זה שחזק, זה שמקטין- וכמעט תמיד הוא גבר. כשרואים את זה כלכך הרבה בקולנוע ועל כל מסך אחר- זה יוצר תפיסה שהגבר הוא החזק המסוכן המכה והאישה היא החלשה הקורבן.
        אז כאן בקלים הראו גם אישה קורבן (למרות שבתכלס היא בעמדת כח חברתית) וגם אישה שהיא המקרבנת (שבקליפ היא לא מייצגת את ריהאנה עצמה) זה עולם הגיוני יותר כי פחות בינארי. זה הכל.

  33. אחת הגיב:

    בגדול אני קוראת את הפוסטים של "שולפת" כדי ללמוד ולכן משתדלת לא להגיב אבל הפעם אני פשוט לא מסכימה ולא מצליחה לראות מעבר לאלימות ובלי קשר לצבע. זאת פשוט אלימות טהורה וחפצון נשים.
    האישה הלבנה מוצגת באופן הכי סטריאוטיפי ומחפצן (בלונד, חומריות, כלב של עשירות וציצי, המון ציצי)
    היא משלמת את המחיר של הגבר הנצלן. כאילו היא אחראית למעשיו… היא נחטפת, מוטרדת, מנוצלת מינית ונרצחת.
    לא מעניין אותי שהפסיכופט שהגה את הקליפ זו אישה ולא מעניין אותי שהיא אישה שחורה.
    זה עדיין קליפ אלים שנותן לגיטימציה לאלימות נגד נשים (הפעם כאילו בשם הפמניזם…)
    כשנשים מאמצות את הפטריארכיה זה הכי עצוב בעיני ועוד יותר קשה כשהם קוראות לזה פמניזם.

    • נ הגיב:

      לא מסכימה שהיא משלמת את המחיר של הגבר. הגבר מקבל את שלו. זה כן מעניין להראות את מקומה של אשת האיש. במיוחד זו הבלונדינית עם הציצי. היא יודעת מה הוא עושה והיא נשארת ונהנת מכל פירות העבודה שלו. הוא שילם על הסיליקון שלה. הרבה פעמים רואים נשים שמצדדות בבעליהן כאשר מתגלה שהם אנסו או רצחו או גנבו וכו. אני חושבת שהקליפ הזה היה פחות מזעזע אנשים אם היו מראים גבר שעושה את כל זה לאישה כי אנחנו כלכך רגילים לראות גברים עושים את זה שזה ברור מאליו אבל ברגע שאישה עושה את זה – זה מזעזע אותנו…

      • פריצי הבלונדינית עם השדיים הגדולים הגיב:

        אתה טיפשה מעבר לכל דמיון
        איך את מסוגלת לקשור את השרוכים בבוקר בלי למות שבע פעמים

  34. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    את מטומטמת.

  35. הקורפוס של סיפורי עם ואגדה עמוס בדמויות נשים פעילות, אלימות ורצחניות: החל מאמה החורגת של שלגיה, דרך האם החורגת בסיפור העם האירי "עץ הערער" שרוצחת ומבשלת את בנו של בן זוגה ומגישה לו אותו כנזיד, ועוד ועוד. הבעיה היא שהסיפורים הללו מייצרים חלוקה ממוגדרת בין נשים "טובות", רכות וצייתניות וצעירות, בעוד הנשים "הרעות" הן מבוגרות שהקנאה בעלומים מעבירה אותן על דעתן. ככה זה כשנשים חיות תחת הזכוכית המגדלת של הפטריארכיה. השחרור הגואל של נשים – לבנות ושחורות, צעירות ומבוגרות – יבוא כאשר נשכיל להפוך את הסיפורים הללו על ראשם ולנפץ את המיתוסים שנשים פעילות הן מרושעות ואלימות, ונשים פסיביות ומתוקות המקבלות בהשלמה את מר גורלן הן טובות… אבל בין זה לבין לתמוך באלימות של אישה כלפי אישה אחרת, כאשר שתיהן בסופו של דבר משמשות חפץ מיני באיזו פנטזיה מעוותת, המרחק עדיין די גדול.

    • ראומה הגיב:

      אני חושבת שלהציג אשה אלימה שגם מסוגלת לעורר הזדהות יכול לפרק בדיוק את הבינאריות הזאת. ברור שזה דימוי מוקצן, כמעט כל דבר בקליפ הזה מוקצן כולל לירות זיקוקים מספינה בלב ים. אבל אני חושבת שהוא עושה משהו, בדיוק כמו טרנטינו, שיש בו כדי לאזן קצת את יחסי הכוחות בין מי שהאלימות תמיד בידיים שלהם לבין מי שאסור שתהיה אצלן. אלימות שמגיעה משחורים ומנשים שחורות באופן ספציפי היא דבר מטיל אימה. הוא מפחיד מאוד. אני חושבת שזה חלק מהדלק במשטור מחמיר של נשים שחורות בכל מיני הקשרים, והקליפ הזה קצת פורע את זה, קצת מותח ידיים ובודק גבולות וזה מה שאהבתי בו. מבינה כמובן את הבחירה לא להתחבר לניתוח הזה.

      ליהי

      • אני מסכימה איתך בכל הנוגע למשטור של נשים שחורות. אבל, אני חושבת שאלימות מכל סוג היא מעוררת אימה. בכל מקרה, תודה לך על פוסט מאתגר ומעורר מחשבה, למרות המחלוקות בינינו. גרמת לי לחשוב, להרהר ולערער, וזה מעשה פמיניסטי חשוב.

      • ראומה הגיב:

        המון המון תודה גם לך על התגובות המעניינות וההערכה למרות המחלוקת. זה כמובן מאוד הדדי.

  36. מירי הגיב:

    שלום ליהי, קפץ לי בפיד של הפייסבוק הסטטוס הבא שלך (כמה מחבריי עשו לייק): "מאז שהתקבלתי לאוניברסיטה בחו"ל אני מגלה שכל פעם שמישהו לא מסכים איתי הוא מציין את זה שאני עושה דוקטורט כאיזה סיבה שבגללה אני צריכה לסתום ולהתבייש." והנה עברתי על כל התגובות שמביעות אי הסכמה איתך פה בפוסט ואין זכר לתופעה. לא שהתגובות פה מייצגות את כל האינטראקציות שלך… אבל כנראה שלא "כל פעם" שמישהו לא מסכים איתך זה בגלל קנאה. אולי ככה היית רוצה שזה יהיה. אבל ברצינות, יש פה את תגובות אי ההסכמה הכי מכבדות שקראתי (מעבר לקללות מיותרות של מגיבים מונעי שנאה לא ברורה).

    • ראומה הגיב:

      התייחסתי לביקורות שעלו כלפי בפייסבוק, וזה בפירוש משהו שקרה גם בעבר. ב'כל פעם' לא התכוונתי – כל תגובה בהכרח (מה גם שבניגוד לחברי פייסבוק המגיבים פה כנראהבכלל לא יודעים שאני עושה דוקטורט זה לא כתוב בשום מקום בבלוג), אלא שכל פעם שיש אי הסכמה נושא הדוקטורט עולה על ידי לפחות מבקר/ת אחת או שניים או שלוש.

      ליהי

    • ראומה הגיב:

      ואגב, אם תסתכלי אפילו פה כמה תגובות למטה תמצאי בדיוק את סוג הביקורת שעליה דיברתי. הגיע גם לכאן🙂

  37. רוני רענן הגיב:

    אני לא נוהגת לכתוב תגובות במקומות כאלה, אני מעדיפה לקרוא, להתרשם, לחשוב עם עצמי ולהגיע למסקנות ולפעול על פיהן. אך הפעם אני חורגת ממנהגי, בעיקר כי מעניין אותי לשמוע מה יש לך עוד להגיד.

    אני חייבת להגיד שהחכמתי ולמדתי הרבה מאוד מהפוסט שלך, בהחלט הארת את עיניי לנקודות שלא חשבתי עליהן בעצמי ואפילו הצלחת לגרום לי לחשוב אחרת על כמה מהנקודות שעלו לי לראש תוך כדי צפייה בקליפ.

    אבל, אני לא מצליחה להשתחרר משתי נקודות מאוד חזקות שעולות מהקליפ-
    הראשונה היא אלימות נגד נשים. אני יכולה להבין את הצורך של האישה השחורה (שאגב, ריאהנה אינה ״שחורה״ קלאסית), לנצח את האישה הלבה, אבל הרמות הקשות שהקליפ מציג הן רחוקות מלהיות לגיטימיות. ההתעללות לשם ההנאה כשהאישה ללא חלק עליון הן לא לגיטימיות. לא משנה איך תסובבי את זה. כי באלימות לא נלחמים באלימות. והדימויים הויזואלים שמשתקפים מהקליפ הזה הם לא פמיניסטים בשום צורה, גם לא פמיניזם ״שחור״. ואני מניחה שאת יודעת ומבינה הרבה יותר ממני בתחום הזה, אבל קשה לי להסכים עם האמרה שיש פה לקיחת יוזמה של אישה שחורה ומדוכאת שבסך הכל רוצה שיתייחסו אליה בכבוד, גם אם זה לרמוס את כל הלבנים והנשים ובני האנוש שבדרך.

    הנקודה השניה, שאפילו יותר קשה לי לקבל היא הדימויי שריהאנה מציגה את עצמה, שכמובן מיותר להגיד שזה ממש לא ״פמיניסטי״. במשך כל הקליפ היא לבושה בצמצום מינימלי של בדים כשבסצנת הסיום השמלה שלה כל כך קטנה וכל כך בגוון העור שלה שזה לחלוטין נראה שהיא עירומה לחלוטין. מאוד סקסיסטי יש לציין. בנוסף, היא מעשנת סיגריה אחרי סיגריה, מורידה ראשים בבאנג, שותה אלכוהול, מרמה שוטרים במבט תמים של הקדושה שבסוף השוט הזה יש קלוזאפ על הישבן בבגד ים מנימלי – מאוד מזכיר את הדימויים של הקדושה והזונה שדיברו עליהם הרבה בדיון הפמיניסטי ושל הדימויי הנשים בחברה שלנו. מה שהכי הציק לי בכל הסיפור הזה שריאהנה לא נלחמת בדיכוי הגברי או של האישה הלבנה בנשים השחורות, היא פשוט מצטרפת אליהם. תחושה מאוד חזקה של:
    If you can't beat them, join them. ושוב, אני לא מאמינה שבאלימות מילולית או פיזית, חברתית או פרטנית, אפשר להלחם באלימות. כי לאן הגענו עם זה, כל אחד מראה שהוא יותר חזק? זה לא פמיניסטי זה לחלוטין להשריש את פער בין התפיסה הגברית לנשים בחברה. ריאהנה לא מציגה את עצמה כאישה חזקה שנלחמת על מה שמגיע לה, היא מציגה את עצמה כגבר טיפוסי שמתנהג בשוביניסטיות סקסיסטיות טיפוסים.

    אשמח לשמוע את דעתך.

    • עידו לם הגיב:

      אני חושבת שהצגת את עצמך כאישה מתקרבנת טיפוסית שמתנהגת בבכיינות וברכושנות טיפוסית

    • ראומה הגיב:

      היי רוני, תודה על התגובה והביקורת שמנוסחת יפה כל כך אני ממש מעריכה את זה.
      לגבי הנקודה הראשונה, ככל שהביקורת היא ביחס למיניות של האלימות מקווה שתראי שהתייחסתי לזה בעדכון לפוסט.

      לגבי הנקודה השנייה אני דווקא פחות מסכימה. לא חושבת שאשה שמתלבשת מינימלי הוא יותר נכנעת לפטריארכיה מאשה שמתלבשת באופן שמכסה הכול, או שכל נקודה אחרת. לא שאני חושבת שהכל מסמל איזה חופש מאוד גדול, אבל אני חושבת שביחס למיניות שלנו והאופן שבו אנחנו מנסחות אותה לעצמנו, כמעט כל בחירה יכולה להיות מתוך כניעה או מתוך התרסה בפטריארכיה. אין כמעט משהו שאפשר ללבוש שלא ייצר ביקורת מאיזשהו כיוון. יש לעלמה שכתבה גם בבלוג הזה פוסט נהדר על האופן הדואלי שבו נשים נמצאות ביחס למיניות ודיכוי –
      http://cafe-gibraltar.com/2014/08/lucille-bogan/

      ודבר אחרון, לא חושבת שיש כאן הצטרפות לכוח, בהינתן שהיא רוצחת את המסמל המזוקק שלו בקליפ – הגבר הלבן.

      ליהי

  38. הגעתי במאוחר. ובכל זאת כמה דברים בעניין אגדות (שהן הרבה יותר פמיניסטיות מהדימוי שלהן באופנים רבים ושונים ועוצרי נשימה אבל זה לא הנושא עכשיו). יש נשים רצחניות באגדות מסוג המכשפה מהנזל וגרטל והאישה ב"מן הערער" שהוזכרו למעלה אבל האלימות של כולן מופנית כלפי ילדים וילדות, לא כלפי מפלצות. זה לא נחשב לטעמי, להתעלל בקטנים. הכי קרוב אצל האחים גרים זו הנסיכה שמטיחה את הצפרדע בקיר (מפלץ מאד קטן, ובכל זאת, סחטן שזוכה לשיתוף פעולה עם אביה של הנסיכה), או הנערה המדהימה ששיחקה עם רוצח סדרתי http://wp.me/pSKif-kkf. ומצד שני גם הגברים באגדות (הפתעה!) אינם אלימים בדרך כלל. העשירים משתמשים בדרך כלל בכסף ובמעמד (סינדרלה) ובנשיקות הצלה. העניים והאנדרדוגים זוכים בנסיכה בזכות עורמה (החייט הקטן) או טוב לב שגורם לבעלי חיים לעזור להם.
    הכי קרובה ונוגעת ללב זו מרי דה מורגן אהובתי שהקדימה את זמנה בקילומטרים. למשל בנסיכה פיורימונדה
    http://wp.me/pSKif-iAr
    (הנסיכה שלבשה שקית נייר כולו אג'נדה לצערי, ואין בו נפש. והקליפ דוחה.)

  39. שירן הגיב:

    אין נשים אלימות בסיפורי ילדים?
    אמא של סינדרלה והאחיות הרעות
    האמא החורגת של שלגיה
    המכשפה מהמערב בקוסם מארץ עוץ
    האמא החורגת של הנזל וגרטל
    וזו רק התחלה בלי לחשוב הרבה. יש מיתוס אם חורגת ויש דמויות נשיות מרושעות ואלימות.
    תגידי לאמא שלך שתבדוק את הדוקטורט שלה אלא אם היא התמקדה באמא של מרקו.

    לא ברור מדוע האלימות היא מיתוס נחפץ אלא אם העלמה ליהי מצטערת שהיא חיה וגדלה בשכונת וילות יוקרתית בחיפה עתירת נשים לבנות ומזרחיות שרובן נהנות מהכסף של הבעל שלהן, ולא בהארלם של שנות ה-80 שם היתה חיה בשמחה בין כנופיות של שחורים זועמים כפי שהיא מציגה את עצמה.

    אוי איך שאנשים מסויימים עושים לעצמם תהילה מהצרות שאין להם!
    מציעה לך ללכת לגור בשכונה אתיופית/רוסית קשת יום. תבדקי אם יש הבדל בין צרות של עור לבן ועור שחור וזכרי, העור השור של האתיופים הרבה יותר כהה מעור של מזרחים ולכן המזרחים עושים להם צרות, לא יכול להיות שיש יותר מסכנים ממזרחים, במיוחד כאלו שזכו/עשו כסף וחיים ברמת חיים כמו שהרבה לבנים לא חיים בה.

  40. גם אני הגיב:

    לא מתחבר בכלל להצדקת האלימות המזעזעת כנגד האישה. מסכים עם אחד המגיבים/ות: זה מאבק שחור, אבל בטח לא פמיניסטי. מה שאני ראיתי בקליפ זה פשוט הפנמה של תפקיד המדכא. וגם שפתחת יפה את הרעיון של ריקליימינג של אלימות לנשים שחורות ולבנות כאחת, זה לא יכול להצדיק התעללות מינית בוטה כל כך כלפי אישה. ברור אגב שחלק מהזעזוע שמדובר באישה לבנה. אולי אם הייתה שם אישה שחורה אנשים היו *קצת* פחות מזדעזעים, אבל גם כאן וגם כאן אין לזה שום הצדקה. ואני מסכים עם המגיבים/ות: להעביר את הנקודות החשובות בלי ביקורתיות פשוט פוגע באינטגריטי של הטיעון.

  41. שירן הגיב:

    מאיפה הרעיון שאשה לבנה זוכה ליותר אהדה מאשה שחורה?
    בולשיט מחורבן
    אצל השוטרים המזרחיים שמכים חיילים אתיופיים יש הבדל בין שחור ללבן כהה
    או חום כמי שאוהבים לומר לאחרונה.
    הבכיינות המזרחית נמאסה לחלוטין גם לי כמזרחית. ממש מעליב אותי להשתייך לחבורה של צפצפני אקדמיה כמו ליהי יונה שמתמסכנים מהסלון המפואר שלהם בשכונת יוקרה, או ממדשאות אוניברסיטת יוקרה אמריקאית עם שכר לימוד מטורף.
    מקדם המכירות שאימצו לעצמו מתמסכנים מזרחיים מקצועיים, פגע קודם כל במי שמקופחים באמת כולל המזרחים מביניהם.
    לקדש אלימות מזעזעת-זה הקטע שלך עכשו? זו המחאה מול הדיכוי?
    תלמדי מאשכנזים-ניצולי שואה, מאסיאתים, מאוכלוסיות שבמקום להתבוסס באסון או בדיכוי וקשיי הגירה פשוט בונים את החיים מחדש ומסתכלים קדימה
    תתביישי לך וכל דומייך על מה שאת פוגעת ועושה לאנשים שבאמת זקוקים לגישה אוהדת. את זו שהורסת להם

    • אני הגיב:

      ניתן לקרוא לזה "מסכנה של כורסא"

    • עידו לם הגיב:

      אגב איך את יודעת שהיא גרה בבית מפואר? בכל מקרה ברור שמדובר בסוג של ילדת שמנת מפונקת ולא חכמה שהקטע המהפכני זה יותר קטע מגניב עבורה מצורך קיומי יען כי היא לא תזהה דיכוי גם אם הוא ינחת לה על הראש

      • שירן הגיב:

        כמה אנקדוטות מחייה של ליהי יונה
        לומדת באוניברסיטת קולומביה ונהנית מביקורים תכופים של אמה המגיעה לעשות לילדה כיף באמריקה.

        כתבה על אוניברסיטאות יקרות וטבלת שכר הלימוד בהן. בקולומביה 50 אלף דולר לשנה
        http://www.mako.co.il/special-mako-news/Article-4fe377f601f2931006.htm

        הבית שליהי מגיעה אליו בביקוריה בארץ, נמצא בשכונת דניה בחיפה. מי שמכיר את השכונה מבין במה מדובר.

        אבל בואו ניתן לה קרדיט שלמרות חייה הנוחים היא מתייסרת יומם וליל בגלל הדיכוי של אחיותיה המזרחיות וזה לא נותן לה מנוח.

      • עידו לם הגיב:

        כן אבל חשוב לציין שהאיזור שהיא גרה בו בדניה זה ממש לא האיזור היקר ככה שזה איזור די רגיל, והיא לומדת להערכתי תואר שני בקולומביה מה שעושה את התואר משמעותית יותר זול. כאמור מדובר בבחורה לא חכמה שמתאימה כמו כפפה ליד לתואר בינוני כמו משפטים שעוזר לה לחרטט .

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

        היא עושה דוקטורט
        זה פאקינג הוזכר למעלה
        אלוהים אדירים כמה שאתה קהה

    • סתם אחד הגיב:

      תכלס היא באמת חתיכת מטומטמת… מעניין כמה היא קיבלה בתאגידים

      • אלה הגיב:

        גם ניתן להוסיף את עלות המחיה בניו יואק בשכונה לבנה אמידה, מינמום חמישים אלף דולר לשנה. היא כזאת בן אדם בינוני שלא מחדשת כלום ורק מוכיחה שכסף הוא המדד לפרבלגיות, לא צבע או מזרחיות מדוכאת ומדומינת(שזה הטיקט שלה לקדם את עצמה) כסף קובע מעמד וגברת יונה הבינונית עם החומרים מעלי הגירה שלה מדגימה לנו את זה.
        תעשי לנו טובה ותחסכי לנו את הבאנליות שלך. לו היית צנועה ומודה שהגעת למקומך בגלל הרבה הרבה כסף, כי אני לבנה יותר מוכשרת ממך מרקע עני לא אגיע לקולמביה, הגעתי לדוקטורט בכימיה בישראל ואני נאבקת על מקום ולא מחרטטת לעולם הגיגי חסרי פשר.
        כמה שאת עיוורת לפרולגיות שלך, זה מגוכחך. לולאי הכסף היחת הרי מקסימום מתרגלת ובמיקרה היותר גרוע מזכירה בביטוח לאומי. שנראה לי שמגיע לה יותר הכרה לפחות היא לא מזבלת את המוח.

      • עידו לם הגיב:

        אלה את כמובן צודקת: הרי גם מהשכונה שלי יש לא מעט גברים לבנים לא פריבילגיים בעליל שבנו את עצמם בכח הרצון וההתמדה, לראות אפסית כמו ליהי יונה שבאה משכונה אמידה פלוס שמחלקת פריוולגיות למי שמתחשמק לה(וכמובן ששמה את עצמה בצד המדוכא חחח) זה הדבר הכי חסר מודעות שיש, תפנימי גברת את בסה"כ בחורה מזרחית מפוצצת זכויות יתר ואת מדוכאת בערך כמו שדונלד טראמפ מדוכא חוצפנית קטנה. ועוד משהו: תהיי הגונה ותתמכי במזרחים בלי לדברר אותם או להעמיד פנים שאת מדוכאת יחד איתם כי זה מעורר קבס.

  42. יעל בל הגיב:

    הקליפ הזה לא שונה מכל Torture Porn. היחס בין זמן המסך בין הגבר שאכן גנב את הכסף לבין אשתו העירומה והמעונה מראה לי שהפרשנות הזו על העצמה פמיניסטית היא בעיקר ווישפול ת'ינקינג.

    בודאי שפמיניזם שחור בא על חשבון פריבילגיות של נשים לבנות, אבל הבימאית פה בעיקר מנסה לשעשע ולגרות לחלופין את הקהל דרך הגוף המדמם של האישה הלבנה, והיא משתמשת בכל הכלים המיינסטרימיים של תעשיית הפורנוגרפיה.
    אז הבלונדינית נאנסת ונרצחת על ידי אישה שחורה במקום על ידי גבר לבן (נפוץ יותר במציאות, לפחות בכל הנוגע לסדרתיים) או גבר שחור (נפוץ במיתוסים ובמדיה). למה כאישה מזרחית זה מעצים אותי? אני רואה עוד אישה נרצחת ומנוצלת מינית להנאת הקהל והרווחים של היוצר/ת.
    הקליפ הזה בעיקר מאשש קפיטליזם דורסני, כי ריהנה לא עושה שום רפרנס לעניין גזעי או דיכוי מעמדי שיטתי. היא פשוט רוצה את הכסף שלה והכל כשר במשחק הזה.

    ראומה הוא בלוג נהדר עם טקסטים מעניינים, מאתגרים ומרגשים. הפוסט הזה לא משכנע, מקומם ואפילו מביך.

  43. שירן הגיב:

    אני הייתי מתלוננת במשטרה על הסתה לאלימות נגד נשים לבנות/אשכנזיות וכו.
    לדעתי היא חצתה כל גבול עבור הלהג הטפשי שלה

    ״אני אתחיל קודם כל בלמה האלימות מגניבה לדעתי, ואחרי זה למה זה בסדר שהיא מופנית, גם אם בגרסה מרוככת יותר, נגד אשה לבנה״
    ציטוט מהבלוג של ליהי יונה שהתחתנה עם גבר בעל שם אשכנזי. אני מקוה שהיא לא מרביצה לנשים הלבנות במשפחה שלו כי זה מגניב אותה

    • עידו לם הגיב:

      תשמעי מדובר בבחורה טיפשה ומתלהבת בשנקל ככה שלא בטוח שצריך ללכת כל כך רחוק עד להגיש תלונה במשטרה, מדובר בבחורה שלא חשבה בחיים שלה מחשבה מקורית אלא הכל רדיקליות מפונפנת סטייל ארה"ב

    • עידו לם הגיב:

      אגב אני די בטוח שליהי בעצמה חצי אשכנזיה או משהו כזה, אבל גם אם אני טועה מדובר בליצנית

      • שירן הגיב:

        לא חקרתי את שרשיה האתניים של ליהי אבל החלוקה לאשכנזים ומזרחים כבר מעצבנת אותי.
        שמי אמזלג אבל משפחתי כולל אני מעורבים וסבבה לנו להיות חלק מהתרחשות חברתית נורמטיבית בלי לעשות הון עצמי מעאלק קיפוח.
        בינתיים חלק גדול מהמקפחים את המזרחים הם מזרחים בעצמם שמשתפים פעולה עם פוליטיקאים חזירים ששמים להם תקרת זכוכית גדולה ועבה על הראש, אבל משתמשים בקיפוח המזרחי של שנות החמישים כדי להמשיך ולשלוט בכל המזרחים שמצביעים להם והמזרחיםהאלו מדכאים מהגרים חדשים מוחלשים כמו חבר העמים או אתיופיים.
        עכשו נורא באופנה אצלם גם לאהוב את מכלוף דרעי נציג השקופים. לשם כך ליהי גם הפכה שקופה, זה מה שנקרא: שקוף כהה. אם הטיפשות היא ללכת אחרי סיסמאות כאלו בגלל שמכלוף מזרחי (שדופק מזרחים) אז זה יותר קליקות של עשירים מזרחים שאוהבים להתמסכן ולהנציח איזה מסכנות ולא חשוב כמה החיים שלהם נוחים ומפוארים, הם חייבים להיות יותר מסכנים מאחרון ניצולי השואה שחיים בדירת חדר עלובה בלי מזגן בקיץ ובלי תנור בחורף, על ביטוח לאומי ונזקים נפשיים-אבל הוא אשכנזי.
        ודרך אגב, הבית בו גרה ליהי, אמנם לא ברחוב הכי מיוחס בדניה אבל זה ממש לא בית בהישג יד ממוצע ואפילו של אנשים במצב כלכלי נוח. הבית עולה כמה מיליונים טובים, משתרע על 200 מ״ר לכל הפחות ועולה בתחזוקה ובארנונה הרבה כסף, כך שלא מדובר בבית רגיל. זה גם בית שדרושות לו מכוניות לכל דייר כי אין שם אוטובוס.

      • האריה המהו(נ)דס הגיב:

        היי שירן אמזלג, מאיפה את מכירה כל כך טוב איזה רחובות מיוחסים בדניה ואיזה לא? ומאיפה את יודעת מה גודלו של הבית של ליהי וכמה הוא שווה? נשמע כאילו גם את מאותה שכונה

      • עידו לם הגיב:

        אני לא יודע אם את צודקת אבל בכל מקרה ענייה היא לא, אבל הנקודה האמיתית כאן שהיא מין ילדת שמנת מפונקת שחיה בסרט של רדיקליות כי זה טרנדי ומגניב כזה שיואו, מיותר לציין שמעולם לא נמנע ממנה כלום בגלל מוצאה, ועצם זה שהיא מרגישה שיש לה הזכות לדברר את המאבק המזרחי מהווה סוג של חוסר מודעות די מדהים.

  44. פינגבאק: נשים לבנות אינן יכולות (תגובה לליהי יונה על הקליפ של ריהאנה) | ע' קווירית

  45. queereyeworld הגיב:

    היי, הטור תגובה הזה נפסל לפרסום בחורימבה ויהיה מגניב אם יהיו לו הרבה צפיות למרות זאת:(
    http://wp.me/p2tTSK-gv

  46. שירן הגיב:

    טור מצויין של הקווירית ומחדד את הנקודה שכנראה ליהי וכנראה שגם הדוקטורית שהיא משוויצה איתה-אמה, הן זוג מזיוגיניסטיות המפנות את חיציהן לנשים לבנות. כמו כן ניכר כי הנשים לבית יונה שפוטות של גברים. עכשו מעניין מאיזה מוצא הגברים שלהן.
    http://wp.me/p2tTSK-gv

  47. שירן הגיב:

    אני רוצה לשים כאן משהו שכתבה אמא של ליהי הרול מודל שלה, שמעיד על נקודת הסתכלות מתנשאת ואדונית, והצורך להיות הכרוז שעושה מכל אי הבנה או חוסר ידיעה סממן לגזענות שהן כה אוהבות להשתכשך בה כדי להצדיק את הנראטיב שלהן. כדי שיהיו פרופורציות שמתי גם את תגובות החברים של הגברת דנינו יונה.
    ובכן, מדובר בקניית ספרים בסטימצקי בשדה התעופה בדרך לטיסה לדנמרק. המוכרת, אשה, כנראה ממוצא אשכנזי, המשתכרת שכר מינימום וכפופה להנהלתה ובחירותיה של ג. יפית הבעלים, המנהלת את הרשת עם כלתה מאיה ישעיהו גרינברג, שהיא כידוע מזרחית ממוצא תימני.
    (לא ברור אם ומתי הגברת דנינו יונה היתה מוכרת בסטימצקי ומבינה מה תפקידה של המוכרת, בטוח לא להיות הממונה על המלאי והמגוון ברשת אלא מוכרנית המחוייבת למלאי בחנות, זוכרת רבי מכר ותו לא.)

    לפני שאת משוויצה עם תואר שני או דוקטורט ועליונות אקדמית הגורמת לכתוב כל מיני שטויות, תהיי בן אדם ואל תקראי למי שנותן לך שירות: ״מוכרת עלובה ומעצבנת״, גם אם הוא לא שוחה כמוך בחומר ויודע מי זה סמי ברדוגו וחיזו בטטה.
    (האם בתסריט אחר היו קושרות אותה נשים מזרחיות ברגליה, עירומה וחובטות בה כדי שתדע מי זה סמי ברדוגו בפעם הבאה?)

    Gila Danino-Yona
    21 אוגוסט 2014 · Nordby, Denmark ·
    סטימצקי נתב"ג
    אני: אפשר לקבל את "חיזו בטטה" של סמי ברדוגו?
    מוכרת עלובה:….לא נראה לי שאנחנו מחזיקים
    דברים כאלה!
    אני: …ועמוס עוז…?
    מוכרת עלובה ומעצבנת: …בטח! איזה תרצי?
    אני: האמת מה שהייתי רוצה זה מוכרת עם השכלה ספרותית! ואם אפשר עוד משהו…לא גזענית!
    אהבתי · הגיבי ·
    שתפי
    -‏‏47‏ אחרים‏ אוהבים את זה.
    שיתוף אחד

    Yehuda Inbar הייתי עונה : אהה אז את מיין קאמפף בטח יש לכם?
    ‏21 אוגוסט 2014‏ ב-‏11:28‏ · אהבתי · 2

    Maya Chen Shemesh זה ביחד עם הידיעה המרתיחה!!!! שהתפרסמה היום בעיתון, שהחל משנת הלימודית הקרובה בכיתות י, התלמידים יועשרו בלימודי איידיש …..
    ‏21 אוגוסט 2014‏ ב-‏11:33‏ · אהבתי · 1

    לי-את דנקר סטימצקי בנתבג זה תכלס דוכן עיתונים במחיר מופקע.
    חחח "לא מחזיקים כאלה דברים פה" הרסה אותי… שתתחיל בלהחזיק את מעט הידע שאין לה.. אחרת גם הוא יברח
    ‏21 אוגוסט 2014‏ ב-‏11:37‏ · אהבתי · 3

    דליה זוהר עשור אללי לנו…ואומרים שהבורות נמצאת במחוזות אחרים….חה
    ‏21 אוגוסט 2014‏ ב-‏12:24‏ · אהבתי · 1

    רותי ימיני שוורץ גילה, נסיעה טובה
    ‏21 אוגוסט 2014‏ ב-‏12:27‏ · אהבתי · 1

    Mati Milstein נסיעה טובה! תהנו…
    ‏21 אוגוסט 2014‏ ב-‏12:58‏ · אהבתי · 1

    Tova Hochman גילה הגזמת יש לך דרישות מוגזמות… לא נראה לי שיש לה השכלה בכלל את עוד רוצה ספרותית?!?! נסיעה טובה
    ‏21 אוגוסט 2014‏ ב-‏17:01‏ · אהבתי · 1

    Taggar Joseph אני ממש לא מבין אתכן. החנות מוכרת מה שמוכרים בכמות מסחרית. המוכרת מתוכנתת על מוצרי החנות. אני לא חושב שבגלל שאת מחפשת ספרות מזרחית אם ניואנסים מרוקאים סטימצקי צריכה לקלוע לטעם שלך. אין גם שירים של טודור זיבקוב משורר בולגרי נהדר….סטימצקי זה ביזנס והתעמרות שלך במוכרת לדעתי לא במקום.
    ‏21 אוגוסט 2014‏ ב-‏18:37‏ · לא אהבתי · 1

    Yehuda Inbar מה שהיא לא אהבה זה את הניסוח ״ דברים כאלה ״ ואת זה אני דווקא מבין …
    ‏21 אוגוסט 2014‏ ב-‏20:06‏ · אהבתי · 1

    Yehuda Inbar אני אגב לא חושב שהיא בהכרח גזענית , אלא יותר בבחינת עבד כי ימלוך
    ‏21 אוגוסט 2014‏ ב-‏20:10‏ · אהבתי · 1

    Gila Danino-Yona יוסי יקירי! סמי ברדוגו הוא סופר ישראלי!!! אפילו יותר מעמוס עוז. הוא נולד פה. ויחסית לגילו הוציא כמה ספרים וזכה בכמה פרסים. זה אתה והמוכרת בוחרים לכנותו "מזרחי"….
    ‏22 אוגוסט 2014‏ ב-‏09:57‏ · אהבתי · 3

    Smadar Feinblatt יוסי תגר חברי האהוב, תשחרר כבר לא כל דבר צריך לפרש כמזרחיות או עדתיות.
    ודרך אגב צלצלתי סטימצקי בגן שמואל לבדוק והמוכרת מיד ידעה למי הכוונה
    אז בבקשה מי שמנציח את המזרחיות והעדויות הם אתה והדומים לך בדעותיך. די!
    ‏22 אוגוסט 2014‏ ב-‏10:07‏ · אהבתי · 2

    Taggar Joseph לי אין בעיה עם סמי ברדיו, עמוס עוז וסיים קשוע. אל תאשימו אותי במזרחית. אני קורא פשוט. ספרות יפה ללא כל משוא פנים. מוצא הסופר, איננו משנה לי כהוא זה. רק טיב ואיכות הספרות. והיות וקטונתי יחסית אליכן בעניין זה, אני מניח שכנראה זה נורא ואיום שבחנות ספרים ײעל הדרך ײ נמצא עמוס ולא סמי, ועל זה צריך להעניש חמורות את המוכרת שמרוויחה 20 שײח לשעה. שבת שלום
    ‏22 אוגוסט 2014‏ ב-‏12:26‏ · לא אהבתי · 1

    Tali Meir שכרה של המוכרת,מקומם ככל שיהיה,לא מצדיק בורות ובטח לא התנשאות לו רק בגלל שזה עסק שמתפרנס מלקוחות הייתי מצפה ממוכרת ברשת ככל ארצית להציע ללקוחה לרשום הזמנה או לבדוק אם הספר קיים בסניף אחר הייתי מצפה מבני אדם לא להיות גזענים שוב,בלי קשר לגיל,משכורת,מזג אויר ומצב החסה בשטחים
    ‏26 אוגוסט 2014‏ ב-‏08:02‏ · אהבתי · 1

    Taggar Joseph אולי גם תואר ראשון בספרות? לפני עשר שנים פתחתי בית ספר למוכרים ומשווקים. נשארתי בלי עבודה
    ‏26 אוגוסט 2014‏ ב-‏08:36‏ · אהבתי

    Tali Meir האמת,השכלה בספרות נראית לי מקדם הצלחה מצוין.גם למכירת ספרים ואולי גם למניעת דיבור שטויות.באשר לעסק שלך – עסקים קטנים מתקשים להמריא.לא נראה לי שזה מעיד על גודל הביקוש,אם זה מה שהתכוונת
    ‏26 אוגוסט 2014‏ ב-‏15:31‏ · אהבתי

    Taggar Joseph אהבתי את השחץ

    • עידו לם הגיב:

      אני מוכן להתערב שאימא שלה דוקטורית למדעי הדשא והחירטוטלוגיה סטייל מגדר או קשקוש כזה.

      • אלה הגיב:

        אנשים רעים ומתנשאים שלא תורמים כלום לאנושות. רק כסף הביא אותם עד הלום. אין בהם לא חכמה, לא דעת, לא אצילות. רק רוע צרוף.

  48. היי ליהי. יש משהו שלא הבנתי. את מדברת על הצורך בנשים אלימות במדיה, ואני מסכים איתו. אין גם ספק שיש דומיננטיות גברית בנושא הזה. אבל בעשורים האחרונים דומני שיש לנו גם דוגמאות רבות למכביר של אלימות נשית (אם תרצי נוכל להיכנס לפרטים), מה שמעלה בי את התהיה למה צריך לסנגר על הקליפ הזה דווקא. הרי יש בקליפ הזה כל כך הרבה דברים רעים שיצירות אחרות שמציגות אלימות נשית לא נופלות בהם; האם המצב באמת כל כך גרוע עד שאנו מוצאים את עצמנו נאלצים לתרץ את הזוועות של הקליפ הזה כדי להשיג עוד דוגמה אחת לאלימות נשית במדיה?

    • ראומה הגיב:

      היי גדי,
      קודם כל, אשמח להיכנס לפרטים כי יכול להיות שיש פשוט דוגמאות שאני לא מכירה ואשמח להכיר. מעבר לזה, אני נוטה להגיב לא פעם לדברים שנמצאים במיינסטרים התרבותי פשוט כי אני חושבת שיש להם השפעה ונגישות הרבה יותר גדולה להרבה יותר נשים, במובן הזה הרבה יותר מעניין אותי לדבר על ריהאנה מאיזה אמנית ששלושה אנשים מכירים פשוט כי זה מה שמדברים עליו כרגע, ולשיחה הזו אני רוצה להצטרף. זה ברמה היותר, נניח, גבוהה.
      ברמה הארצית יותר – כמו שגם כתבתי בפייסבוק על הפוסט הזה – חברה פשוט שאלה אותי מה דעתי על ריהאנה וזה מה שהיה הטריגר לפוסט הזה. אני כותבת כשמשהו מזיז אותי לכתוב, ולפעמים המשהו הזה הוא שילוב של דחיפה חיצונית, זמן פנוי נקודתית וסתם אהבה גדולה לריהאנה.
      לכן גם פתחתי ואמרתי שאשמח להיחשף לעוד דוגמאות, אולי יותר טובות מזו לטיעונים שאני מנסה להעלות.
      ליהי

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

        ליהי, בבקשה תפסיקי להתנשא. המיינסטרים אכן מלא בדוגמאות למכביר, וזה ש*את* לא מכירה אותן, לא אומרת שרק 3 אנשים מכירים אותן.
        כתבת על טרנטינו. אז קיל ביל זו דוגמא טובה. אחד מסרטי הנקמה הנשית האולטמטיביים.
        וגם כל סרט או סדרת קומיקס מהעשור פלוס האחרון בערך מציגים דמויות של נשים לוחמות (אם כי לרוב הן לא דמות הגיבור הראשי), שמתייסרות באותן דילמות מוסריות של גברים שמגיבים באלימות לנוכח איומים: קיק-אס, החץ, המתים המהלכים ועוד רבים.
        ויש עוד דוגמאות, למשל סדרת משחקי הרעב הפופולרית, שראו אותה יותר משלוש ילדות ברחבי העולם.
        בקיצור, לקחת את המחקר של אמא שלך, שכמו כל מחקר – הוא נכון לגבי התחום הצר אותו הוא חוקר (ספרות ילדים ישראלית בשנים מסויימות), והשלכת ממנו לכלל תרבות הפופ. זה משהו שבכתיבה אקדמית נזהרים מאוד שלא לעשות.

      • היי ליהי. נתתי כמה דוגמאות וביקשתי מאחרים לתת דוגמאות כאן:

        אני חושב שזה יוכל לשכנע אותך שבימינו, למרבה השמחה, לא קשה לאתר שלל יצירות שאלימות נשית (הן "טובה" והן "רעה") מהווה חלק בהן ואינן סובלות מהפגמים המהותים שיש בקליפ של ריהאנה. אני חושב שהעובדה שריהאנה לא מהווה כאן חלוצה או פורצת דרך בכל הנוגע לאלימות נשית מאפשרת לנו לשפוט את הקליפ הזה על פי התוכן האמיתי שלו – פורנוגרפיה והתעללות באישה שלא פשעה בצורה ישירה נגד הדמות של ריהאנה.

  49. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    הקליפ של ריהאנה כמו גם ה"מאמר" הזה שלך, ליהי יונה, גורם לי לבחילה איומה. ההגיג שלך מטומטם, מרושע ואלים בדיוק כמו הקליפ וצריך לשלול ממך גישה לאינטרנט. כמו כן, יש להוציא צו הרחקה לריהאנה מאולפני הקלטות ולמעשה מכל אביזר תיעוד (מצלמות, אמצעי הקלטה וכיוב'). תשתמשי באמצעי מניעה לנצח בבקשה (חבל שלא הספקתי לייעץ את העצה הטובה הזו לסבתא שלך בזמן).

  50. חמישה לאווים למלחמה בפמיניזם

    1) לא להתווכח – עם אויב לא מדברים, עם אויב נלחמים. הפמיניסטיות לא מעוניינות בדיון והחלפת דעות אלא בהחרבת החברה לטובת ניצול מקסימלי של זכויות היתר שלהן. אל תתווכחו איתן, אל תניחו שצריך להקשיב להן, אל תנסו לשכנע ואל תטיפו. היחס שלנו לתורה הפמיניסטית צריך להיות של סירוב אפריורי.
    2) לא להתנגח – אל תפרסמו טוקבקים או סטטוסים בגנות הפמיניסטיות, אל תלעגו, אל תעקצו. זכרו: מים שקטים חודרים עמוק. הן רוצות קונספירציה גברית סודית? הן תקבלנה קונספירציה גברית סודית.
    3) לא לתגמל – השליטה הפמיניסטית מבוססת בחלקה הגדול על סחיטה מינית וחברתית. אל תכנעו לזה. תנו להן להבין שלא יצא להן כלום מהעמדה הפמיניסטית. אל תפרגנו, אל תעשו לייקים, אל תחזירו טלפונים. חלקן תבינה את היחס בין סיבה לתוצאה. אל תשכחו שרוב הנשים הפמיניסטיות הן לא הנשים האטרקטיביות ביותר מבחינה רומנטית, אתם לא תפסידו שום דבר.
    4) לא להתבודד – הפמיניזם ניצח בעיקר בזכות דבר אחד, והוא יצירת מראית עין כאילו רוב החברה היא פמיניסטית. אין דבר שגוי מכך. מיעוט קטן בקרב נשים מזדהות כפמיניסטיות (בין שליש לרבע לפי רוב המחקרים) ומיעוט קטן עוד יותר בקרב גברים. צרו קשר עם נשים וגברים אנטי-פמיניסטים אחרים, צרו איתם דיאלוג, אל תשארו לבד במערכה.
    5) לא להתעצבן🙂

  51. בת שבע הגיב:

    ומה עם זה שהיא מתנקמת בגבר על ידי התעללות באישתו?
    זאת אחת ההחפצות הגרועות ביותר, והיא גם מאד מאד נפוצה. אנשים סוגרים חשבונות עם גבר על ידי פגיעה באחותו, באימו, באישתו. זאת מיזוגניה בצורתה האיומה ביותר. אני לא מבינה איך אפשר לפספס את זה.

    • ראומה הגיב:

      היי בת שבע,
      התייחסתי לכך מפורשות בטקסט ("אבל כל זה מתחמק מהנושא שעליו החלק הזה אמור לדבר – למה לעזאזל היא צריכה לחטוף את אשתו כדי ללמד אותו לקח? למה צריך להראות אלימות נגד נשים כדי להעביר מסר פמיניסטי? אלו עיקר השאלות שהציקו לפמיניסטיות הלבנות שהזדעזעו מהקליפ הזה, ובנקודה הזאת חשוב לי להבהיר…").

  52. פינגבאק: ללמוד מתי לשתוק: על טיילור סוויפט, ניקי מינאז', דיכוי כפול ואשמה לבנה | פוליטיקלי קוראת

  53. פינגבאק: מי אני | מילה שלי

  54. georgvon1 הגיב:

    פרנץ פאנון מדבר על האלימות כתרפיה וכלי לשחרור.

  55. פינגבאק: טיילור סוויפט וניקי מינאז' מלמדות אותנו לקחים פמיניסטיים על העולם

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s