שעיר לעזאזל | פוסט אורח מאת שרית טופז

אתמול נתקלתי בפוסט המעניין של אורטל בן דיין. למי שלא קראה, היא טוענת שמשטור גוף האישה, והדרישה התרבותית ממנה לגלח שיערות בכל גופה, כולל מאיבר המין, מהווה עוד דרך למחוק את הסובייקטיביות שלה כישות אנושית, עצמאית, בוגרת ומינית.

לא פחות מעניין מתוכן הפוסט, הוא הזעזוע שעלה בקרב כה רבים מחבריי לאור פרסומו על הקיר שלי בפייסבוק. הסיבה לכך היא תמונת האילוסטרציה שלוותה לו. תמונת שמן של גוסטב קורבה "מקורו של העולם", המציגה תקריב של איבר מין נשי, שעיר וורדרד, בליווי אגן יריכיה העגלגלות, בטנה ושד אחד. התמונה נטולת פנים ומציגה את הדמות מן יריכיה ועד חזה, בחלקה עטופה בשמיכה לבנה.

למרות המלל המרתק שנכתב והכותרת מושכת העיניים, כל מה שעניין את חבריי ושבה את תשומת ליבם הוא התמונה. חברה אחת פנתה אליי דקות ספורות לאחר הפצת הפוסט בזעזוע עמוק על הנגלה לעיניה. מבלי לקרוא ולו מילה אחת היא התפלאה על כך שלא יתכן שהעליתי כדבר הזה שכן הרי "את לא כזאת גסה". ידיד אחר מיהר לפנות אליי בצ'אט למתן הסברים, ועוד לא התקרר לו הקיר שלי וכבר מחקו אותי שלושה מרשימת החברים.
הזעזוע העמוק אליו נחשפתי דרך תגובות של חברי פייסבוק העלה בליבי את התהייה: מה יש בתמונה הזו של ציור של איבר מין נשי, שכל כך מרטיט בעצבים אין קץ את הרואים אותו? האם מדובר על פוריטניות? אולי באמת טעיתי כשעברתי על האיסור החמור לערבב בין ייצוגים של מיניות שאמורים להישאר בדפנות הבית פנימה למה שהוא 'מותר' על קירות פייסבוקי הציבורי?

האם בעצם הייצוג של איבר מין נשי, או כוס, או ואגינה או פות, או כל מילה מכובסת אחרת בה תבחרו, טמון בסיסו של הזעזוע? הרי קיימים בספירה הציבורית ייצוגים רבים של הכוס הנשי בגרסה כזו או אחרת. לא אחת אנחנו נתקלים באותו האיבר, מכוסה במעט בד שקוף, המתקרא בשם המטעה "בגד ים", החושף-מסתיר לו בשובבות את כל קווי מתארו. אבל בהקשר של בגד הים, לימדו אותנו לחשוב עליו כייצוג רגיל לתפארת. כה רגיל עד שהוא יכול להתנוסס על דפי כל מגזין, על כל שלט חוצות ובהרבה תמונות של בחורות בפייסבוק, מבלי לעורר את הזעזוע הזה. העלאת השאלות הללו היא חשובה לכשעצמה כי היא מסייעת לפרק (דה-קונסטרוקציה) את הנורמאליזציה של תמונות מסויימות לעומת אחרות.

אז מה הופך ייצוג אחד של כוס לראוי וייצוג אחר ללא ראוי? מה הופך את תיאור הכוס הנאמן למציאות כתיאור לא ראוי, ומכשיר את אלפי הייצוגים המעוותים, מלאכותיים ופלקטיים שלו?

טיעון אחד ששמעתי הוא שהתמונה של קורבה חושפת את מה שהתמונות האחרות מסתירות, גם אם ממש ממש מעט. אבל לאחרונה צפיתי באחת התכניות בערוצים המסחריים בה נקבע כי אחד מהטרנדים החמים ברשת הוא קליפים של לידה ביתית, החושפת את הגוף הנשי במלוא פגיעותו, על שלל איבריו. נראה אם ככה שהטענה של דרגת ההתערטלות ראויה לבחינה מחודשת. אם האיבר הוא אותו האיבר, מה שמשנה את היחס שלנו לייצוגיו הוא הפרשנות שהייצוג מעלה בנו. תמונות של דוגמניות פשוקות רגליים במעטה של בד מינימלי הוא מראה כל כך קביל וכל כך שכיח, עד כי התרגלנו להכתבת הפרשנות שלו מלמעלה. באופן זה, הצגתם של איברים מורחבים, מדממים ויולדים יראו לנו גם במהרה כייצוגים "טבעיים", "ראויים" ואף "נפלאים" של פלא הלידה. אם הפרשנות של ייצוגים מוכתבת לנו תרבותית, עלינו לעצור לרגע ולפרק אותה, ולא לקחת זאת כמובן מאליו.

מיניות נשית, עירום נשי ואיברי מין נשיים הם עובדה מוגמרת. הם תמיד יהיו שם, מכוסים או לא, חשופים או לא, מגולחים או לא. יחד עם זאת, עצם קיומם הבלתי תלוי בדבר לא הופך אותםלאתר ביולוגי נייטרלי. מונחים אלו משמשים כזירה למאבקים פוליטיים מרים בין השקפות עולם והסדר הראוי בו. במידה ובעלי הכוח בתרבות יבחרו להציג אותם בדרך כזו או אחרת, כך הם יתקבלו על ידי הרוב, לא מכיוון שזוהי מהותם, אלא מכיוון שזו הפרשנות התרבותית שניתנה להם.

הנוכחות של מה שבין הרגליים לגיטימית כאשר הפרשנות אינה נקבעת ע"י זרם חתרני

כל פעולה אישית היא פוליטית. כל אקט פוליטי הוא אישי. כל הפרדה בין הספירות, כפי שהפמיניזם הרדיקלי מלמד אותנו, היא מאולצת, מזויפת ומשמרת את הסדר החברתי. אין זה אומר שא/נשים צריכים בהכרח ללכת עירומים ברחוב. ההבנייה של מה ראוי ומה אסור היא הבחנה מובנית חברתית, שהגבילה את המיניות לבית פנימה, כל עוד היא אינה משרתת את הפטריארכיה או את התעשייה הצרכנית או כל בעלי כוח אחרים בחברה. ייצוגים של נשים בבגדי ים – כן. מחאה מתפשטת לתמיכה בבלוגרית מצרית – לא.

לשמר את ההפרדות האלה בין הספרות זה לשמר את מראית העין הלא-פוליטית שיש לסדר החברתי העכשווי. הערעור על ההפרדה חושף אותה לו רק באמצעות הזעזוע שחציית הגבולות הזו מעוררת.
דוגמה טובה לטענה זו היא אי הנוחות שהתעוררה בקרב חלק מקוראי הפוסט של בן-דיין לאור בחירתה להשתמש במילה "כוס" ולא בחלופות מכובסות יותר. זה הזכיר לי את הדיון בספרה של גילי פליסקין, "דברים שרציתי לגעת", שתוהה על הסמנטיקה הראויה לאותו איבר רווי משמעויות סותרות. היא בחרה להתנתק ממונחים כמו נרתיק, המאפשרים לאיבר הנשי רק שימוש אחד – תיק לאכסון איברו המזדקר של הגבר. אם אני זוכרת נכון גם את המילה "פות" היא שללה עקב הקונוטציות הנקיות מדי, רפואיות מדי שהוא מעורר ובחרה במילה "ואגינה" הלועזית, שלדעתה חפה ממשמעות שלילית ביחס למילים האחרות. אני לא מזלזלת בכוחה של מילה. כל מילה נושאת על גבה מטען של ערכים וקונוטציות פוליטיות. ושוב, מילה לכשעצמה, בדומה לאיברי הגוף או כל דבר אחר, אינה שלילית מעצם מהותה.

אבל נראה שהמילה 'כוס' נחשבת כל כך בוטה כי היא מתייחסת למשהו בוטה מבחינה תרבותית. ייתכן שהריקליימינג למושג הזה, שהגיע דווקא משפה מחפיצה, היכולת להעניק לו 'כבוד' מחודש עורר את הזעם.ההזדעקות למול השימוש בכלל המילים שמציעה השפה לאיבר המין הנשי, ממשיכה לשמר אותו כאיבר חייזרי, מפחיד, מרוחק, מסתורי, אסור, מגעיל ומזעזע. אם נשתמש בכלל המילים, גם מילים כמו כוס ועוד מילים שהתפתחו על בסיס מדכא, כמו נרתיק, נוכל לעקר את משמעותן השלילית בדומה לדרך שבה הקהילה הלהט"בית עשתה עם המילה "קוויר" או "גיי". הזעזוע שיש לאנשים למשמע המילה "כוס" חושף בפנינו את הבניית האיבר בתרבות ויכול לעזור לנו לעצור ולחשוב על פשר העניין ועל הדרכים לשנותו.

הטיעון האחרון שאני רוצה להתייחס אליו הוא זה שהפוסט של אורטל 'פוגע ברגשות הקוראים/ות'.
אני לרגע לא מזלזלת בתחושות של אנשים. פגיעה ברגשות היא עניין סובייקטיבי, ואני לא אכנס אליו לחלוטין כאן. אבל אני כן חושבת שחשוב להוסיף שהרבה מאוד פעמים טענת הפגיעה ברגשות היא עוד דפוס שיחני שעלול לשמר את הסדר החברתי,  כאשר בשם הפגיעה הוא מצנזר התבטאויות שאינן לרוחו. כך קבוצות דתיות משתמשות בטיעון זה הרבה פעמים כדי להדיר מהמרחב הציבורי כל מיצג שאינו לרוחם ("מצעד הגאווה פוגע ברגשותינו"); כך קבוצות שמרניות משמרות את ערכי המשפחה הפטריארכלים, תוך שימוש בטיעון שייצוגים מסויימים פוגעים בטהרת התא המשפחתי ומשחיתים את החברה מבחינה מוסרית. ברור שזה תחום אפור, וקשה לסווג בין תחושה כנה ולגיטימית של פגיעה ברגשות לניסיון להשתמש ברצון להתחשבות של אוכלוסיה מסוימת נגדה. נראה שדרך טובה להבחין היא במוטיבציה של הטיעון – האם הוא מנסה לייצר ויכוח לגיטימי על שאלת הפגיעה, או פשוט למחוק שיח ציבורי שלם על אותו העניין.

אם כן, כנראה שהמסקנה היא שהפוסט של אורטל בן דיין והתמונה המצורפת לו זעזעו כה רבים כי היחס התרבותי שמופנה כלפי איבר המין הנשי הוא יחס מלא סתירות. אנחנו רגילים אליו בגרסתו הממוסחרת, הפלקטית והמרומזת, המשרתת את מקדמיו בעלי האינטרסים. פתאום ייצוג אחר של הכוס, בתקריב, בציור שמן ריאליסטי, המוצמד לפוסט ביקורתי, עורר בנו תחושות של צרימה. אלו תחושות טובות המקדמות אותנו אל עבר דיון ציבורי על הדרך בה מובנה הגוף הנשי. אל נא נשתיק את הדיון הזה תחת טענות של אירוטיות יתר, בוטות או פגיעה ברגשות, אלא נראה כיצד נוכל להעצים במובן החיובי את המשמעויות המוצמדות לגופן של נשים.

אודות ראומה

בלוג עם תודעה
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

19 תגובות על שעיר לעזאזל | פוסט אורח מאת שרית טופז

  1. Etai Tavor הגיב:

    כתוב לעניין !
    אהבתי.

  2. מאיה מאור הגיב:

    פוסט מעניין ומרשים!

  3. יעל הגיב:

    מהלך יפה לקרוא לואגינה בשמו המפורש. כמעט מזכיר את בריאון כוכב עליון עם יה#וה, יה#וה.

    מעניין עוד יותר הוא לתהות על קשרים מעניינים שעשויים להירקם בין דתיים (שלא רוצים לראות בגד ים מצנעת הפרט) ונשים (מרעיון ההחפצה). שניהם באים ממניעים שונים, אבל התוצאה היא אותה תוצאה.

    דבר נוסף: לא מזמן, כשהיה את צילום העירום של ספנסר טוניק, ח"כ ציפי חוטובלי הייתה נגד וטענה שמדובר ב'זילות הגוף', מה שרק מראה על היחס הצבוע כלפי הגוף ממישהי שמזלזלת בהרבה גופות חיים מדי יום בשטחים (סורי, האישי הוא הפוליטי)

    יפה שרית!

  4. תוהה הגיב:

    מעניין אם המזדעזעים והמוחקים אינם צופים בפורנוגרפיה או תומכים בקיומה לכל הפחות. אני אישית לא אהבתי את השימוש בתמונה מסיבה אחת, והיא שהראש של האישה מכוסה. זה הרגיש לי פורנוגרפי בגלל שזו מהות הפורנוגרפיה, בה האישה היא רק כוס להנאת הצופה. הפנים שלה לא מעניינות והיא מופשטת מהאנושיות שבה. ייתכן שזו הפרשנות האישית שלי (ולכן לא עמדתי על בריקדות בנושא או דרשתי להסיר אותה). הפוסט שנכתב מעליה, בכל אופן, היה חשוב ביותר בעיני.

  5. יונתן ברזילי הגיב:

    יש חסרון אחד עיקרי ל"כוס" – מטים אותה בלשון זכר. נראה לי שאם יש איבר שמן הראוי להטות אותו בנקבה (כמו "פֹת" למשל) זה איבר המין הנשי.

    מעבר לזה, שאלה (באמת) תמימה של אדם שלא אכפת לו לראות אף איבר אנושי – נכון שחוסר הנוחות מלראות תמונה פרונטאלית של איבר מין נשי היא הבניה חברתית, ונכון שאצל רבים ממי שמזדעזעים זאת היתממות (רואים פורנו וכו'), אבל לגבי אלה שמזדעזעים בכנות – האם העובדה שהזעזוע הוא חברתי הופכת אותו לפסול? כלומר, לחשוף איבר מין גברי, אפילו בתמונה, זה אקט שלבטח היה גורר זעזוע או פגיעה מצד נשים רבות, ואני לפחות חושב שבמקרה כזה היה מקום לרגישות. מה ההבדל בעצם? זה כמו שהמאבק להחזרת נשים למרחב הציבורי בירושלים לא מתעקש על תמונות של נשים חשופות.

  6. חוגים הגיב:

    רבות ורבים המזדעזעים מהשימוש במלה ודאי מתייחסים בשוויון נפש ל"כוסית" או "כוסון" ואולי אף משתמשים במלים אלה

  7. מעין הגיב:

    אותי מעניין מדוע הדרך היחידה שבאמצעותה אנחנו מסוגלים -בקושי רב- לצרוך את הויזואל הזה היא דרך פילטרים כגון "אומנות" כלומר על אף שציור הוא ריאליסטי עד כאב, רק אומן ידוע ואכסניה מכובדת הצליחו לתקשר לנו את הדימוי הזה באופן שאנחנו תופסות כמכובד. למה לא תמונה?

  8. אלכס הגיב:

    אגב ואגינה היא 'נדן' (כמו מה שמכניסים לתוכו את החרב) בלטינית.

  9. בצלאל פאר הגיב:

    לדעתי "כוסית" זה הכי הכי !

  10. מורדרד הגיב:

    הסיבה היחידה שהזדעזעתי בעצמי מהתמונה, הייתה שמדובר, בסופו של דבר, בתמונה פורנוגרפית. וזה שקורבה צייר אותה במאה ה-19 [הוזמנה על ידי אדון אחד, שהחזיק באוסף תמונות "ונוס" כאלה ואחרות בחדרו הפרטי בבית, דרך אגב…], לא הופך אותה לפורנוגרפית פחות. ודווקא במאמר מעניין ורלוונטי שמוחה נגד התייחסות פורנוגרפית לאיבר המין הנשי, הייתי מצפה למשהו אחר. אני מתנגד בכל תוקף לרעיון שמאחורי פורנוגרפיה מכל סוג, ולכן, כשהתמונה הזו התנוססה בראש ה-FEED בפייסבוק שלי, הרגשתי כאילו הצפיה נכפתה עלי.
    אגב, תמונות של נשים בבגדי ים מינימליים כאלו הן לא פחות פורנוגרפיות, להבנתי- ואני די בטוח שלא רק להבנתי.

  11. ponetium הגיב:

    אכן כן. מסכימה חלקית ולמדיי.

    אבל אולי כדאי היה לציין שיש בפוסט תמונת עירום. הרבה פעמים אנשים גולשים מהעבודה.

  12. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    ראשית זהו פוסט מאוד מעניין. אני חושבת שמה שמאפיין את כל הנושא הזה זו הצביעות שאותה אנחנו "חוגגים" ולמעשה צריכים אותה, אחרת כל ערכי המוסר שלנו יתפרקו. הרי מה כל כך מזעזע בעבודת אומנות שנעשתה במאה ה-19? איך ייתכן שהיום, כשאנחנו חיים בתקופה ובחברה כל כך פתוחה לכאורה, שכל יום מציגה כוס אחר לראווה בכל פורמט ומדיה, יכולים להזדעדע מיצירת אומנות. לדעתי רוב האנשים לא יכולים לראות את הדברים כמו שהם ללא פילטרים שיגנו עליהם מפני ידיעה כזו או אחרת, שהכוס הזה יכול להיות של אמא שלהם, של אחות שלהם, של הבת שלהם, אלא היו מעדיפים לחשוב עליו כעל כוס של מאהבת, זונה, כוס שלא מראים אותו באופן גלוי, יצוג שאינו נוגע אליי. העבודה הזו נעשתה בכדי להטיל ספק ולהתריס בערכי המוסר ולפי התגובות של אנשים למראה יצירת האומנות הזו היום, אפשר להבין שאנחנו עדיין אותם אנשים עם אותה מחשבה צרה בנוגע לגוף האישה והייצוג שלו היום כמו לפני 145 שנה. נקודה נוספת למחשבה היא השם של העבודה והחיבור עם הויז'אל והמחשבה שהכח העיקרי לקיום העולם נמצא אצל האישה (על פי הויז'ואל בלבד), יכול לעורר פחד, שנאה, איום על כל מי שמביט בתמונה הזו, נשים וגברים גם יחד.

  13. אנונימי הגיב:

    "אם כן, כנראה שהמסקנה היא שהפוסט של אורטל בן דיין והתמונה המצורפת לו זעזעו כה רבים כי היחס התרבותי שמופנה כלפי איבר המין הנשי הוא יחס מלא סתירות. אנחנו רגילים אליו בגרסתו הממוסחרת, הפלקטית והמרומזת, המשרתת את מקדמיו בעלי האינטרסים"
    היחס התרבותי לאיבר המין הנשי הוא אינו מלא סתירות. הוא חד משמעי, ואילו הפוסט הזה הוא ניסיון כושל להוכיח אחרת. ההוכחה הטמונה בו, היא היופי שבו אנשים משתמשים "בצבעי שמן" כדי לצבוע את שיקול דעתם הביקורתי להתאימו לאג'נדה שהם מנסים לקדם.
    הכותבת טוענת כי היא אינה מבינה מדוע איבר מין נשי גלוי מעורר אנטגוניזם כה עמוק, בעוד שאותו "אובייקט" כאשר הוא מכוסה אף מעט אינו. או כדבריה: "…אבל בהקשר של בגד הים, לימדו אותנו לחשוב עליו כייצוג רגיל לתפארת. כה רגיל עד שהוא יכול להתנוסס על דפי כל מגזין, על כל שלט חוצות ובהרבה תמונות של בחורות בפייסבוק, מבלי לעורר את הזעזוע הזה…"
    ראשית, בשלל תרבויות העולם – גם אלו בהן החשיפה לגיטימית, משום מה איבר המין הנשי נותר בכסות. גם בשבטים באפריקה הוא מכוסה, וגם כאשר נערות ארצות השפלה משתזפות (שבדיה, גרמניה וכו') הן מותירות אותו מכוסה, למרות שכל אלו מגלות בציבור את השאר. הרבה לפני שהקולוניאליזם כבש את ארצות אפריקה משום מה הקונצנזוס נשמר.
    המשחק על הגבול הוא תמיד אטרקטיבי. כפי שמושך ילדים להלך על מוט דק בין ליפול או לא ליפול, כך מושכת החוויה הויזואלית (כבגד ים דק) בין המקובל ללא מקובל. אבל עדיין יש מקובל ויש לא מקובל. כלל האנשים מכירים בגבולות, מוכנים לקבל את המשחק העדין על הגבול, אך לא את פריצתו. והניסיון לבטל את הפער התהומי בין בגד ים דק לעירום מוחלט הוא אינו משכנע.
    עוד לא משכנע הניסיון להתעלם מההקשר. האם ניתן להשוות את אופי הציור של קורבה לתמונה של רגליים או דוגמנית על לוח שנה בבגד ים דקיק? האם את באמת שואלת מדוע אלו מקובלים ואלו לא?
    קודם כל התמה המרכזית של הציור של קורבה היא איבר המין – איבר המין הוא מושא הציור. לעומת זאת בפלקטים או פוסטרים ארוטים יותר או פחות, מושא הציור הוא הבחורה היפה המככבת בו וגזרתה המהודקת. תמונתו של קורבה מזעזעת כי היא אינה מתארת אשה יפה או גזרת מותניים מושכת אלא "נרתיק ושיער ערווה" של אשה "שזה עתה קיימה יחסי מין" (וויקיפדיה). בנוסף לכך, קורבה עצמו צייר ציור זה מתוך ניסיון לזעזע, מתוך כעס על תמונות העירום האידאליות אשר שלטו בעולם האומנות. ואת שואלת מדוע חברייך מזדעזעים מתמונה זו ולא מפוסטרים??
    על כן, היחס לאיבר המין הנשי הוא אינו מלא סתירות. אלא הניסיון של הפוסט הוא לדחוק ולגלות יחס כזה, ואני שואל עצמי מדוע.
    עם זאת, ניתן יפה להקשות מדוע אנשים יכולים לצפות בתמונות כאלו במוזיאון או בסרטים של לידה טבעית, ואילו הם יטענו כי פורנוגרפיה היא פסולה.
    גם זה אינו יחס מלא סתירות. ציורו של קורבה נועד להביע מחאה, וצילום של לידה מראה כיצד באים חיים לעולם. תמונות פורנוגרפיות (אף בהתעלם ממה שעובר על הנשים שם פיזית ומנטלית) נועד כדי לספק יצרים מיניים.
    האנשים היחידים אליהם ניתן להפנות אצבע מאשימה הם אלו אשר הולכים למוזיאון ולצפות בסרטי לידה לשם גירוי מיני. אבל לדעתי הם לא חלק מהקבוצה שתגיד שפורנוגרפיה אסורה וציורים כאלו כן.

  14. פינגבאק: מהנעשה בישראל « האחות הגדולה

  15. עדו הגיב:

    'כוס' איננה מילה בעברית כי אם בערבית. אני לא בלשן ולא אנתרופולוג אבל נראה לי שבחברה הערבית מראה של 'כוס' (או ואגינה או פות או נרתיק) חשוף איננו דבר מקובל וגם לא שיחה עליו.
    כך שאם מאמצים את המילה הערבית כנראה מאמצים גם את היחס – זאת בעצם קללה, כמו המילה 'זובי' שמשמשת לתאור איבר המין הגברי אבל היא גם סוג של קללה.

  16. דרול הגיב:

    הבעיה בפוסט של אורטל היא , לפחות מבחינתי, חוסר האמינות שלו. נראה לי שהוא פשוט התאממץ למצוץ את המציאות מהאצבע הקטנה , כדי ליצור מהומה.

    חוץ מזה , תודה על פאמלה.

  17. לוטרה פמיניסטית הגיב:

    יש בפוסט הזה הרבה נקודות טובות, אבל הפרשנות שלך של הסיטואציה המתוארת היא לא.
    יכול להיות שהאנשים בפייסבוק שלך פשוט לא רוצים לראות איברי מין בלי אזהרה, כשיכול להיות שהם נמצאים בעבודה או במקום ציבורי? מה את חושבת שהייתה התגובה אם היית מפרסמת תמונה של פין?
    אני יכולה להגיד שהייתי מוחקת מיד כל אדם שהיה מפרסם בפייסבוק איברי מין, או משהו כמו התמונה הראשונה בפוסט הזה. אני רוצה להיות מסוגלת להסתכל בפיד שלי גם כשקרובי משפחה או קולגות נמצאים מאחוריי. זה לא פוריטניות, זה לא היה עושה אותי צבועה אם הייתי צופה בפורנו — זה פשוט אומר שאני מודעת למוסכמות חברתיות, ולכך שאיברי מין הם טאבו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s