"הוא פשוט שריונר" – על דה לגיטימציה לדה לגיטימציה

השבוע שמעתי שיר ברדיו:

"לא בגלל עיני התכלת
התאהבתי דווקא בו
גם אינני מתפעלת
מגבהו ומרחבו.

לא בגלל צחוקו הפרא
הכובש כל לב נשי,
הסיבה ודאי אחרת
גם אם זה נשמע טיפשי:

הוא פשוט שריונר לא פחות ולא יותר
קצת נחמד קצת נבזה זה הכל זהו זה…

[…]

הוא אמר לי: "בואי מותק,"
שתי מילים ולא יותר
ואני כמו תינוקת
רצתי אל השריונר.

הוא הרים אותי לגובה
אל הטנק אותי הביא,
שם נתן לי את הכובע
ולקח את לבבי."

ותודה לדני קרפל שערך את המוזיקה. תוך כדי שזמזמתי בהנאה מתפרקת את השיר עלה לי טעם רע בפה. למה שיהיה לי אכפת אם הוא שריונר? אבל המסר שעולה מהשיר הזה, ושביסס לא מעט מילדותי בטוח בעצמו מספיק בשביל שהתהייה שלי אפילו לא תייצר אצלו רעד קל בכנף.

המודל הגברי הראוי שלך, בת ישראל הנאה  הוא שריונר. עובדת היותו של הגבר האידיאלי חייל מבטלת ומאיֵינת כל תכונה אחרת שלו: אם הוא יפה, חכם, נחמד וכן הלאה. ואם זה לא רלוונטי כשזה שם, זה גם לא רלוונטי כשזה לא שם.

הוא שריונר. מול העובדה המרגשת הזו אנחנו אמורות להתבטל.

זה נשמע מוגזם, אבל המסר חלחל. מרבית הבחורות (כולל אני, למרבה הזוועה) יכולות  להעיד בחצי חיוך נבוך איך הבחור הביישן מהכיתה נראה פתאום הרבה יותר טוב כשהוא על מדים. לא משנה אם הוא לא רחב ולא גבוה. הוא שריונר.

שדרוג הביישן מהכתה לא נשמע לכאורה כל כך גרוע, אבל ברשותכן, נעבור לפזמון:

"הוא פשוט שריונר, לא פחות ולא יותר
קצת נחמד, קצת נבזה,
זה הכול, זהו זה."

קצת נבזה?! נבזיות, להבדיל מנניח עקשנות, ילדותיות ותכונות בעייתיות אחרות היא תכונה שאפשר לייחס לה כוונה. כשאתה נבזה אתה רע ויודע שאתה רע. אולי אפילו קצת נהנה מזה.

הנבזיות הזו בשיר מוצגת כתכונה שלגמרי מובן שצריך לסלוח עליה. היא מרכיב אימננטי מהיותו של הגבר שלנו שריונר. אנחנו מצופות להבין, ולרוץ אליו "כמו תינוקת".

הסיבה היא שהחיילות מהווה כאן ערך בפני עצמו. הצבא הוא הדבר. הערך שלו אינטרינזי, ולא תלוי בשום דבר אחר. הוא לא אמצעי, הוא המטרה. והערך שבמטרה הזו גובר על כל ערך אחר שאולי מתנגש איתה.

אבל זה לא נגמר בזה. המסר הזה של ההתבטלות הנשית למול הגבריות הלוחמת לא עצר  בלשבש לאלפי נשים את מערכת הציפיות שלהן מבני הזוג שלהן. המדינה שלנו כולה, על גנרליה, שרֵיה ועיתונאיה הטמיעה אותו.

הנכונות הזאת, להקריב כל דרישה אחרת לנוכח האידיאל הצבאי חודרת לכל חלקה טובה.
הצבא, או הצבאיות – הם מעל הכול. הם מעל החסינות הפרלמנטרית. הם מעל לבג"ץ. הם מעל לאמת, הם מעל ערכי הדמוקרטיה הליברלית השמה במרכזה את זכויות האדם.

כי כשהצבא שלנו לא כל כך נשמע להוראות בג"ץ, ולא כל כך מקפיד על הוראות פתיחה באש, זה לא נורא. כי הוא פשוט שריונר, הצבא הזה שלנו.

השבוע הסכימה הכנסת לכונן ועדת חקירה פרלמנטרית שתחקור את המימון של ארגוני זכויות האדם העוסקים בדה לגיטימציה לחיילי צה"ל.
הסיבות שבגללן הארגונים מצליחים במסע דה הלגיטימציה הזה – פעולות צה"ל, לא נחקרו מעולם. הן לא רלוונטיות. השיח מתנהל במקום אחר לגמרי, שכן עצם הביקורת על הגוף מהווה עבירה בפני עצמה. לדעת הכנסת שלנו, דה לגיטימציה על הצבא לא אסורה רק כאשר היא לא נכונה, היא אסורה תמיד. גם בהינתן האפשרות (שלא נחקרה, כזכור) שהמעשים אכן אינם לגיטימיים.

בחברה שבה עצם הצבאיות היא ערך, שה'טוב' בפעולת צה"ל לא נגזר מהתוצאה של הפעולה הזו, אלא מעצם הפעולה עצמה, ביקורת על צה"ל מתפרשת כערעור על האקסיומה הזו.
נהוג לבקר את שופטי בג"ץ בטענה שהם קודם יורים את החץ, ואז מסמנים את המטרה. אלא שהביקורת המטאפורית הזו היא כלל לא מטאפורה הפעם. כתב יפה נועם שיזף השבוע – מרגע שצה"ל יורה במישהו, עליו, על האיש שנורה (אם הצליח להישאר בחיים) להוכיח שאינו מחבל. ואוי למי שיצא כנגד זה.

הדברים האלו, הטעויות של צה"ל, העבירות שלו, מתקבלים בחברה שלנו בחיוך. לכל היותר צקצוק לשון מהול בהבנה של החיילים. כי הרי זה הצבא שלנו. כך גדלנו להבין אותו.

קצת נחמד, קצת נבזה, זה הכול, זהו זה.

על האופן שבו מהולים יחד השוביניזם והמיליטריזם בחברה הישראלית, יחסי הגומלין וההפרייה ההדית ביניהם נכתב לדעתי הרבה. ועדיין לא מספיק. ההאדרה לכל מה שהוא צבאי לנצח מייצרת מודלים של נשיות וגבריות שהם פסולים מעיקרם. היא לנצח מייצרת חברה שמבוססת על כוח ואלימות. היא מייצרת סמלי סטטוס ופריבילגיות שלא מאפשרים לכל מה שהוא לא חלק ממדורת השבט של הגברים היהודים להנות מהם.

ואולי הגיע הזמן לנתק את השרשרת. לצעוק לגברים שלנו ולצבא שלנו – לעזאזל אם אתה שריונר. אנחנו לא רוצות אותך נבזה. מגיע לנו יותר מזה.

הוא פשוט שריונר

הוא פשוט שריונר

שיר התמסרות / ישראל המאירי
אם תרצה, אתפשט;
אם תרצה, ארקוד
למענך. אשיל צעיף. שבעה. אפילו מאה.
אם תרצה, אשכב ואתגלגל.
אני שלך.

אם תצוה, אשכח את אשתי, את ילדי.
אשכח מה אני חושב. מה אני רוצה.
כבר אינני זוכר.
עשן שחור ולהבה. אפר נושר.

ובכי עולה שם. דק. חולה.
של ילד אולי.
אינני יודע. אני שכחתי את ילדי.

מסך העשן מורד. ועל מצע הלהבה.
אתה גוהר עלי. אינני נע.
אני חיל שלך.
אתה שר הצבא.

נכתב ב- 19.6.82, בעקבות מלחמת לבנון.

הפוסט שלעיל נכתב בלא מימון של גורמים זרים.

(ליהי יונה)

אודות ראומה

בלוג עם תודעה
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

34 תגובות על "הוא פשוט שריונר" – על דה לגיטימציה לדה לגיטימציה

  1. הלה, סידני, אוסטרליה הגיב:

    "נכתב ללא תרומה של גורמים זרים"
    הם לא מאמינים לך. הם לא מאמינים (המחוקקים של וועדת החקירה) שבן אדם מסוגל לראות אדם אחר בתור אדם. הם לא מאמינים לך שזה מזעזע אותך שתינוק/ילד/אישה/זקן נהרג אם הם לא מהצד הנכון.
    ואם תרמת לאחת מאותן עמותות (ולדעתי, זו הכוונה) אז ירדפו אותך.
    הייתי תורמת בעצמי אם לא הייתי חוששת שעכשיו ישללו את אזרחותי.

  2. פוסט מעולה. שירים הם כלי מצוין, להעברת מסרים.
    מה אם השורה, הטנק שלך ואת שלנו ומה אם החייל היוצא לחופשה
    וכל העיר, נפתחת לפניו לרבות כמובן הנערה בה הוא זוכה לשם השלמת המסר.
    האם תופעת ההתרדות המיניות בצה"ל לא קשורה, למסר הזה?
    והרי, נאמר שצה"ל הוא צבא העם.
    בימינו השירים האלו, מנוגנים הרבה פחות.במקומם, באו זמרים כמו אריק ברמן, שהרקיד את המדינה עם תאוריו, כיצד הוא משתמש בבנות כיעד לחדירה בלבד?
    האם ההצלחה הרבה שלו, לרבות אצל בחורות רבות, לא ממשיכה את הסדר החברתי הזה?
    ששרים, ושמהללים זמרים יש להתיחס בכובד ראש,
    לה מה שיוצא להם, מהפה.

  3. טל הגיב:

    אין ספק שזהו שיר שמעורר שאט-נפש (ולא חסרים כאלו, למרבה הצער, בקאנון הישראלי הקלוקל). גם מיליטריזם וגם שובניזם – היאח!
    תודה על פוסט מבריק.

  4. רן ג. הגיב:

    חוכמה גדולה, לקחת שיר שנכתב בתקופה אחרת, באווירה אחרת, בקונטקסט מסוים, ולנתח אותו כאילו הוא נכתב היום ועומד למשפט בקריטריונים של השיח התרבותי העכשווי.

    אבל אם זה עושה לך נעים וזה במקרה הבלוג שלך, אז למה לא. תהני.

  5. עדו הגיב:

    האמת היא שבמקור השיר היה 'קצת נחמד, קצת כזה' ולא 'קצת נבזה' משום מה הוא שונה כי נשמע עילג מדי
    לכתוב 'קצת' כזה. אגב רן ג. צודק, השיר באמת נכתב בתקופה אחרת, בתקופה שלנו משה דיין היה כבר מזמן
    עומד למשפט על כך שהטריד מינית את כל החיילות במטכ"ל והשתמש בחיילי צה"ל ובציודו כדי לגנוב עתיקות.
    אח, הימים הטובים ההם…

  6. הדס לביא הגיב:

    ברשותך,
    ורק כי הבלוג הזה הוא לא יותר מאשר הוצאת דברים מהקשרם, וניצולם לצורך פעילות שעד עכשיו עשתה הרבה יותר מנזק משהביאה תועלת, אני רוצה להציע הסבר אלטרנטיבי.
    השיר "הוא פשוט שריונר" לא מכוון אל עבר נשים צעירות ומעודד אותן לזרוק עצמן לרגלי כל נבזי בסרבל שריון, או אל עבר טריבונלים כאלה ואחרים.
    השיר הזה נכתב אי שם בתקופת קום המדינה, וביקש לעודד נערים צעירים להתגייס לשריון. חיל השריון סבל (ועדיין סובל) מחוסר מוטיבציה להתגייס לשריון. מילות השיר, אגב, נכתבו לבקשת קצין שריון רשאי לטובת להקת חיל השריון.
    הרעיון הכללי של השיר הוא להגיד לנערים צעירים – רוצים שבנות תתאהבנה בכם? עיניים כחולות לא יספיקו, גובה ורוחב גם לא, אפילו לא לשחק אותה קשה ("קצת נבזה") אלא דווקא להיות שריונר .
    אולי יש פה קצת מאמצים פסיכולוגיים לעודד נערים להתגייס לשריון, אבל אין פה שום לגיטימציה לשומדבר אחר.
    תסתכלי על זה ככה – זה כמעט כמו (אם כי הרבה יותר מוסרי, אבל לענייני מוסר לא נכנס כאן) שפעילי חמאס מעודדים מחבלים לעתיד להתאבד, ולקבל 70 בתולות בשמיים.
    את יכולה כמובן לטעון שהיו צריכים לכתוב את אותו שיר על "שריונריות", אבל בואי נודה באמת – יש דברים שפיזית, גברים יודעים לעשות טוב יותר, אין כאן הנצחה של מעמדם. אלא הנצחה של הטבע. גם אם הנצחת הטבע היא מבאסת – והיא פוגעת בשוויון, היא נעשית במקרה הזה רק כדי לקדם מטרה אחרת, חשובה אפילו יותר, והיא מוטיבציה לגיוס, שהיה חיוני בשלב הזה.
    וזה לעניין השיר, שהוא הרי הבסיס לכל הבלוג שלך
    אז עכשיו, כש(שוב) נשמט הבסיס מתחת לכל הטענה שלך
    עוד כמה נקודות
    פעילויות צהל נחקרות. הן נחקרות כל הזמן, ע"י וועדות, ע"י בג"ץ, ע"י אותם ארגונים שאת כ"כ תומכת בהם ובטוחה שיש מאחוריהם סבתות חביבות ואם לא אז זה לא משנה כי יש כיבוש (הפניה לתגובתך לפוסט של רעות).
    יותר מזה – פעולות צה"ל נחקרות, וממוצה עמם הדין, הרבה יותר מאלה של הארגונים שצהל פועל נגדם (תני לי לנחש – גם כאן זה לא באמת משנה כי יש כיבוש).
    אף אחד לא מבקש, בטח לא באמצעות שירים שנכתבו ללהקת חיל השריון, איזשהן הנחות.
    אבל אני חושבת שלקחת שיר תמים ולנצל אותו כדי לצאת נגד משהו שלא היה שם,
    הופך את הטוענת לאותו ילד שצעק "זאב זאב"
    פעם הבאה, כשבאמת תהיה סיבה לצאת נגד-
    את תהיי זו שיצאה נגד שירים לשריונרים.

    • עדו הגיב:

      בעצמך כתבת – כמו להציע לשאהיד 70 בתולות. כלומר לא צריך לשרת בשיריון כי חשוב להגן על המדינה אלא כי זה מביא זיונים. לא צריך להיות 'אנטי ציונית' כדי להיות פמיניסטית הבעיה היא הפוכה – כדי להיות 'ציונית' את צריכה להתמסר לחייל הגיבור הכובש והחזק ולרוץ אליו כמו תינוקת (טוב, הוא הרי אמר בפירוש 'בואי מותק' ) אז הבעיה שלנו כאן היא הפוכה, יש כאן קישור לא נכון בין 'ציונות' ובין דרישה מהאישה להעריץ גברים במדים. כפי שכתבתי קודם זה בהחלט היה מקובל באותה תקופה, אנחנו מדברים כאן על תקופה שבה חייל שאנס חיילת היה מקבל 35 יום בפנים במקום שש שנים, תקופה שבה משה דיין שלח ידיים אל כל החיילות במטכ"ל ושבחיל האוויר היה מקובל שוק שפחות שבו העמידו את החיילות החדשות ובחרו אחת אחת לפי המראה עד שהמכוערות ביותר נשארו לגפים הפחות נחשבים (הטובים לטיס והטובות לטייסים) ותקופה שבה תמר יכלה להיות הסגנית אבל ירון זהבי תמיד המפקד.
      אז כן, אני מקווה שהתקופה הזאת כבר מאחורינו וגם השירים שלה יקבלו את מקומם הראוי , מי דינם להיזכר ומי להישכח.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

      הדס מסכימה עם כל מילה ומוסיפה.
      השיר הזה נכתב ב1969 לאחר מלחמת ששת הימים על ידי יהורם טהר לב לטובת "גייסות חיל השריון" מטרתו של השיר בהחלט היה לעודד נערים להתגייס לחיל השריון שקיבל בעקבות ששת הימים יוקרה משלו בעקבות הטנקים הדוהרים במרחבי סיני שהפכו לפתע לסמל העוצמה הישראלית והיו פיצוי רועם לדמות השיריונאי שלפתע זינקה אל קדמת הבמה.
      אך מיטב הנוער עדיין בחר להתגייס לסיירת, טייס, שייטת וכן גם צנחנים וגולני… ולכן היה צורך לשכנע אותם בדרך מקורית להצטרף לשריון – וכך הוחלט על כתיבת שיר והלחנתו בצורה מקורית שיושר ב"כנסי גיוס" להביא גם קצת ממיטב הנוער אל השריון. – נכון שהשיר של טהר לב "שופץ" קצת על ידי שייקה אופיר ז"ל כך שישמע קצת יותר "סקסיסטי" כי הרי ללב הנוער הוא פונה… אך היסטוריה לא שופטים לפי העיניים של היום אלא מתקנים אותה לפי נורמות מוסר חדשות וחוקים שהולכים ומשתנים לנגד עיננו ללא הרף. {צאי ובדקי את השיר "אני רואה אותה בדרך לגימנסיה"}
      כתוצאה מהשיר וכתוצאה מדברים נוספים כמובן מיטב בננו – התגייסו לשריון שלא היה בו שום דבר הירואי ומעניין מלהיות מלוכלכי גריז ושמן רוב הזמן…
      וב1973 ללא בנות מונפות בצריח וללא גינונים מיותרים {ואולי אפילו עם השיר הזה בלב…} הגנו בחירוף נפש על גזרת ארץ ישראל ורמת הגולן וקיפחו חייהם לטובת המדינה!!! כי אחרת איך ניתן להסביר כי חטיבה שלמה של שריון כמעט הוכחדה מעל פני האדמה!!!
      איך ניתן להסביר את מערך הכוחות הבלתי הגיוני של טנק ישראלי אל מול 10 טנקים סורים????
      כשאת מכפישה שיר זה באמתלת "שיר שוביניסטי" את משאירה טעם מר ורע בפה של כל מי שאי פעם העריץ שיר זה, התגייס אולי בעקבותיו, ונפל בקרב לטובת הגנת המולדת.
      שנת 1969 והשנים שלפני כתיבת השיר הזה, ואף טיפה אחרי נחרטו בנרטיב הישראלי כשנים קשות שבה כמעט כל מדינה בעולם ערערה על זכות קיומינו כמדינה יהודית דמוקרטית במרחבי המזרח התיכון.
      איבדנו בשריון {ובשאר החילות} מספיק אנשים על מגש הכסף שבו מוגשת לך כאן הדמוקרטיה במלוא הדרה לכבול על מילותיו של שיר זה.
      אך הייתי מצפה מאדם רציני כמוך – לבדוק כמה עובדות היסטוריות לפני שאת מכפישה שיר זה לטובת מאבקך הצודק! ולראות מה הוא מעורר באנשים אחרים שעדיין חיים ביננו ונושאים אובדן כבד מנשוא מאותן שנים שבהם חווינו כמעט "חורבן בית שלישי"

      תגובה זו נכתבה לזכר כל חללי חטיבה 188
      שקיפחו חייהם על הגנת רמה"ג ביום הכיפורים.

  7. סתו הגיב:

    הדס, הוצאת לי את המילים מהפה באשר לניתוח השיר.

    הקשר בין המסרים האנטי-פמיניסטיים כביכול של השיר כפי שאתן בוחרות להבין אותם היום,
    לבין מיליטנטיות ו"הצבא כערך בפני עצמו" מעורר גיחוך.

    בואו לא נשכח שהשיר מדבר אל ליבם של נערים ונערות בני 18-20, ככה שאם הם מגלים תכונות ילדותיות זה אפילו די הגיוני, ושם בפרופורציות את המציאות הקשה של חייהם, שבה בגיל הנעורים הם צריכים להתגייס ולהגן על ביתם ואורח חייהם כפישהם מכירים אותו, עם הדמוקרטיה ובית לעם שלהם וכל זה. המסר שהשיר רצה להעביר הוא ששרות למדינה, תרומה לקהילה ושמירה על המולדת הם ערכים בפני עצמם.

    חבל שאתן מקשרות פמיניזם לאנטי-ציונות, זה עושה שם רע לנשים באשר הן.

  8. שירה הגיב:

    בחיים לא ראיתי כל כך הרבה תודעה כוזבת בתגובה אחת

  9. ליהי יונה הגיב:

    העובדה שהמוטיבציה של הכותב לא הייתה שוביניסטית (נניח לשם הדיון) היא לא רלוונטית. השיר נקלט אצל אנשים ששומעים אותו. הנרטיבים שהוא בונה נטמעים אצלהם באופן שאינו תלוי במוטיבציות. גם אם היה כתוב נבזה כי זה חרוז, אבל נשים מזמזמות את זה בהנאה, הנרטיב נקלט.

    ולשם הבהרה: כשמבטיחים שבעים ושתים בתולות למחבל, זה גם, למרבה הפליאה – שוביניסטי להחריד.

  10. דניאל הגיב:

    שלום הדס

    האם ב"הנצחת הטבע" אפשר להכניס גם טיעון בעד ביטול החוקים נגד תקיפה מינית?
    ככלות הכל, יש דברים שבהם גברים פשוט טובים יותר מנשים, כמו למשל לתפוס אותן ולגרור אותן לסמטאות אפלות.

    בקיצור, לפעמים הטבע עקום.

  11. ליהי יונה הגיב:

    ועוד משהו לגבי "הנצחת הטבע" – אם היו מעודדים רק גברים להתגייס לצה"ל, סבבה. נגיד ש.. נניח
    אבל לצייר עולם שבו אנחנו הפרס שלהם על התנהגות טובה?
    דחיל ראבאק.

  12. זה נפלא, שיש הרבה תגובות זה סימן שהבלוג הזה חי וחשוב. הדס, אבי הוא אחד מקציני השיריון הגיבורים ביותר, אשר הלכו לחייל השיריון בעקבות דאדו. זאת אומרת, בכל הכבוד שחייל השיריון קרוב מאוד לליבי. המודל שלי למוסר צבאי הוא דאדו, מיצנה, וילנאי ודן שומרון ולא החמס והרשות הפלסטינית.
    שירים עם מסרים ממשטרים בדיוק כמו סרטים בדיחות, והגששים אשר התמחו בצורת דיבור ממשטרת, הם המעצבים את אופי החברה.
    אנא בידקו, מה עלה בגורלה של הילדה ששרה את השיר אחרי השקיע בשדה. רמז, התשובה במילות השיר.

    • יואב הגיב:

      לא בא לי להתערב, אבל יש כמה דברים שחייבים להגיד. שירים לא "ממשטרים", זה באמת טיעונים שמתאימים לסוג הטיעון של "תודעה כוזבת", מושג שכאילו מסביר הכל יש מאין, בלי שאף אחד אף פעם לא הוכיח את קיומו.
      בתגובה הקודמת שאלת "האם תופעת ההטרדות המיניות בצה"ל לא קשורה, למסר הזה?". ואז ענית על זה בעצמך: תופעת ההטרדות המיניות לא קשורה למסר הזה. היום השיר הזה לא ממש פופולרי ועדיין הטרדות מיניות הן עניין שבשגרה. אה כן, היום זה בגלל אריק ברמן.
      נראה לי שאתה מחליף סיבה ומסובב. שירים לא גורמים הטרדות מיניות, שירים מתארים חברה שבה הטרדות מיניות הן עניין שבשגרה. הסיבה ששיר מסויים הופך ללהיט הוא שיש נכונות בחברה לקבל את המסרים שבו. הרי אף אחד לא חושב ששיר שבו מתייחסים לאונס בצורה כיפית ייכנס לפלייליסט של גלגל"צ.
      סה"כ זה פוסט נחמד על היחס שלנו לצה"ל (שמבוטא גם בשירים, שנכתבו ע"י צה"ל… השיר הוא אכן מטאפורה טובה יחס שלנו לצה"ל, אבל היחס הוא לא בגלל השיר הזה), בואו לא נהפוך אותו לדיון שבין השורות קורא לצנזורה על שירים מסויימים או סרטים שיש בהם אלימות (הם מעצבים את החברה!) או דברים מסוג זה.

    • עדו הגיב:

      'אחרי השקיעה בשדה ' מספר – לטענת נעמי שמר – על ילדה שהלכה לאיבוד בשדה וחבורת חיילים מצאה אותה והחזירה אותה הביתה, זה הכל. כמובן שאפשר לפרש את זה איך שרוצים אבל זוהי הגירסה הרשמית.

  13. סתו הגיב:

    אי אפשר בדיון רציונלי לשלוף את הג'וקר של "תודעה כוזבת", כי זה מאיין כל יכולת של הצד השני להגיב לך- שהרי את "מוארת" והוא רק "תינוק שנשבה" וכל דבר שיטען יהיה מתוך תודעתו-הכוזבת-לכאורה.

    אתם אולי לא שמים לב, אבל אתם שמים את עצמכם כמשטרת-מחשבות.

    הבלוג הזה לא מקדם דיון, אלא רק מקום לפרופוגנדה של הכותבות בו וקריאות "אמן" של עדת הקוראים.

    • רעות הגיב:

      צודקת. יש לסגור אותו ולהקים וועדת חקירה

    • עדו הגיב:

      אני בהחלט נגד 'משטרת מחשבות' וזה עובד לשני הכיוונים, כשם שמגוחך בעיני להשמיץ את צה"ל בכל הזדמנות רק כדי לצאת נאור וצודק כך גם ההיפך – הערצה של הצבא לא הופכת אותך לפטריוט גדול רק למי שמעריץ כוחניות. זה בכלל קטע מוזר במדינה שלנו, רוב האנשים שעשו צבא יודעים בדיוק איזה גוף זה וגם מביעים אליו זלזול בכל הזדמנות כולל כשהם במדים, אין להם בעיה לתחמן אצל הרופא, לשקר למג"ד ולהתחצף לסמל אבל .. שמישהו רק יגיד משהו נגד הצבא והם הופכים לקצינים פרוסיים פנאטיים במיוחד. אני חושב שההנחה היא שהצבא הוא חלק מה'משפחה' שלנו, אז אני יכול לזלזל בהורים שלי אבל אם מישהו יגיד משהו על אבא ואימא? את הפרצוף אני ארסק לו!

  14. הדס לביא הגיב:

    הערת הבהרה –
    אני האחרונה שתגיד שעלינו ללמוד שיעור מהמוסר של החמאס
    להפך, אני הראשונה להגיד שמה שמבדיל אותנו הוא העליונות המוסרית שלנו
    ההדגמה לשבעים הבתולות באה לשרת שני דברים: להסביר שהשיר מיועד לגברים ולא לנשים (ולכן לא אומרת לנו לרוץ אל עבר השריונר הקרוב) והשניה – שלליהי יש מוסר כפול. כי קראתי את כל הבלוגים שלה. מעולם לא שמעתי ולו רבע ביקורת על כל דבר שקשור לתרבות הערבית (כי יש כיבוש, וזה, כפי שהיא כבר הסבירה לכולנו, זו תשובה להכל), הדוגמא נועדה להראות לה את השימוש שנעשה בהבטחות לטובת עידוד גיוס, ולהראות לה שכשזה לא בעברית – הפלא ופלא – זה לא מקומם אותה.

    • עדו הגיב:

      א. אז את מצדיקה מה שכתבתי, למרות שאת השיר שרה אישה הוא בעצם מיועד לגברים (תיהיה שיריונר ויהיו לך הרבה זיונים)
      ב. לא מעניין אותי באופן אישי לבקר את התרבות הערבית כי זו לא תרבותי ולא שפתי. אני לא רואה איך הצבעה על הגיבנת של מישהו אחר מעלימה את זו שלי גם אם לאחר יש גיבנת הרבה יותר גדולה.

  15. יואב, אתה מאשש את דברי. אריק ברמן, הוא לא הבעיה הוא מאיר אותה. הקהל ששר את שיריו, בהנאה ובמיוחד הנשים שמהללות אותו, הם שצריכים לעשות חשבון נפש. הדס, זה ברור שאת לא רואה בחמס מודל חלילה. אולם, החברה הישראלית,שלא מתרגשת מהרג של אדם מבוגר אולי במיטתו בתעות, כן רואה בצד הערבי מודל לחיקוי.
    יואב, על החברה לסגל לעצמה כללי התנהגות, דיבור ויחס לזולת כי אם לא היא מתפוררת.
    שירים, הם כמו שסיקמנו הם ראי של החברה אך, הוא גם יכול לשחפל אותה.

  16. אילן הגיב:

    "ההאדרה לכל מה שהוא צבאי לנצח מייצרת מודלים של נשיות וגבריות שהם פסולים מעיקרם". הצבאיות לא מייצרת אותם, הם קיימים מלפני כן, ולא רק בישראל המיליטריסטית. הצבאיות אכן מחזקת אותם, אבל אל לנשים להתכחש לחלקן ביצירת מודלים כאלה, ע"י מתן פרס לגבריות כוחנית וע"י אימוץ נשיות חלשה ועורגת להגנה.

  17. עידועידו, אספר לך על עוד גירסה רישמית, הילדה השרה את השיר הוטרדה מינית בזמן שרותה הצבאי וזה ריסק אותה נפשית.
    קראתי על זה כתבה. שם הכתבה, הוא כשם השיר. כמו שאנו רואים בהכצעכתה, הטרדות וכמובן תקיפות מיניות, נפוצות מאוד בחברה הישראלית. כידוע, בחברה הישראלית, מרחב פרטי הוא לא דבר מובן מאיליו. ואנו גם לומדים, שמלצריות, ברמניות, טלמרקטיות וכל אשה ליד איזו שהיא קופה, מסומנות על ידי הגבר הישראלי כיעד מועדף לכיבוש.
    השיר פשוט שריונר, הוא שיר חמוד ותמים, אך החברה האוהבת שירי כיבוש שממה, אדמה, מקומות קדושים ונשים, מלמדת את חברהה שטוב להיות כובשים.
    אילן, שירים הם כן דרך למשטור חברתי. הם עובדים על החלק הלא מודע וזה עושה אותם למקדמי מסרים מאוד אפקטיביים. אתה צודק אם רוצים לשלוט על הספרה הציבורית צריך צנזורה. נכון עושים בתחנות הרדיו, כשהם לא משמיעים שירים מסוימים. למשל, כמה פעמים שמעתם עת השיר מורדחי היהודי?
    אאילן, אתה צודק הבחורות הן היוצרות את הגבריות הרצויה להן.
    ואת זה בדיוק מנסים בשירים בשפה ובסרטים, לעזור להן לקבועה.

    • יואב הגיב:

      מה יהיה, רק בתגובה הקודמת חזרת מטענת ה"ממשטרים", והנה היא שוב? שירים לא ממשטרים שום דבר. מפיך זה נשמע כאילו שירים הם כלי לשטיפת מוח, והם גורמים לאנשים לעשות דברים בניגוד לרצונם (עובדים על הלא מודע, או שטות כאילו אקדמית אבל נטולת שום ביסוס שכזו). שירים לא גורמים לאף אחד לעשות או לחשוב שום דבר, לפחות לא בצורה החד צדדית שאתה מציג זאת (השיר ממשטר את המחשבה!!! המחשבה רוצה להיות חופשית, אך הוא שולט עליה, ממשטר אותה).

      • יואב שלום,

        נכון שבתגובה לפני אחרונה שלי לא כתבתי במפורש ששירים ממשטרים, אבל הם ממשטרים, אין – מה – לעשות!
        נכון שלמרות שהנני בוגר החוג לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית לא קראתי מחקרים ספציפיים על משטור בידי שירים, אך אין לי ספק, כי שירים ממשטרים.
        אחרת, למה יש פרסומות, ג'ינגלי םשל שירי בחירות, ולמה הרבה נשים דתיות שונאות את השיר "אשת חיל"?
        אני נענה לאתגר שלך ובכוונתי לחפש מאמרים על חוויות המשטור התרבותית וכשאמצא, אשמח להביאם לכאן.
        עידו, בקשר לשיר "אחרי השקיעה בשדה", אתה צודק. זה שיר תמים של נעמי שמר שאהבה תמונות פסטורליות. למשל, ילדה קטנה ואבודה טועה בדרך וטור שריונים פוגש בה לפתע פתאום. עלי על הטנק ושבי איתנו, הם אומרים לה, ומביאים אותה הביתה בבטחה. נכון, אתה צודק. לא מדובר כאן בפלוגת פדופילים שפוגשת את הילדה והם אומרים לה הטנק שלך ואת שלנו. אבל השיר כן מנציח את הנשים כזקוקות להגנה ואת הגבר הישראלי הצבר, השריונר הנחלץ לעזרתה של הילדה הנואשת. ושיהיה ברור, אין ל ישום דבר בעד שירים של אפשרת גוש. אינני חושב שהיא מחלוצי הפמיניזם הישראלי.

        שיהיה יום נעים,

        שגיא.

  18. עידו עידו ואילן, הכפל שהיה בשמותיכם, בתגובתי הקודמת הוא תאות מקלדת. השיר מורדכי היהודי, הוא על וענונו.

  19. מבוהלת הגיב:

    הדס לביא, את מפחידה אותי אפילו יותר משריונר נבזה שחושב שמגיע לו הכל.
    וזה פתאטי למדי כשלא מוצאים נימוקים ענייניים מבוססים לתקוף את הכותב באופן אישי "לליהי יש מוסר כפול"…..? זה מחליש את טיעונייך ומגחך אותך.

  20. רתם הגיב:

    תשאלי את הבדואי שהתחזה לטייס…

  21. רונית הגיב:

    פוסט נפלא, הקשר שאת מציינת בין האדרת הצבא וסמליו להדרת נשים מאותו השיח, או קיבוע שלהן כ'נשים של'… (נגיד הטובים לטיס והטובות לטייסים לדוגמא) הוא נושא שלא מדברים בו מספיק, וניתן לראות זאת לפי חלק מהתגובות כאן… תענוג לקרוא אותכן!

  22. פינגבאק: כולם מדברים על הזין, ומה עם החטא? |

  23. כרמלה כ. שלומי הגיב:

    איזה ניתוח הזוי ומנותק לשיר שנכתב לפני 40 שנה. פשוט מביך לאן אפשר לקחת דיון. מה בקשר לעוגה עוגה עוגה? למה נסתובבה כל היום? איפה ההסתדרות? אנשים מסתובבים כל היום? כל היום??? אני חותמת על זה שהם מזרחים. לאן נגיע? יהודים, הושיעו

  24. 1. ציינו קודם שהשיר במקור כלל את השורה "קצת נחמד, קצת כזה", ושורה זו שונתה ל"קצת נבזה" כדי שהשיר ישמע יותר טוב. דווקא עובדה זו משחקת לידיים שלך, ראומה – ההאדרה של הנבזיות היא מודרנית, ולא משהו "מתקופה אחרת".
    2. השורה הזו תמיד הטרידה גם אותי. ואני לא אישה.
    3. אבל יש כאן עניין ג'נדרי שחורג מהדיון בצה"ל ובלאומניות. יש כאן זיהוי (מדוייק למדי) של הכותב את נטייתן של בנות חווה רבות להעדיף דווקא את הגבר הבעייתי. זה כנראה לא עניין סוציולוגי אלא עניין פסיכולוגי, ואני חושש מאודד שהנטיה הזו לא מיוחדת לנשים. גם גברים נמשכים יותר לנשים "קשות להשגה" או "ביצ'יות".
    4. ובעניין ההבדלים בין גברים לנשים – עובדה משעשעת: וונדי נורת'קאט הקימה את http://www.darwinawards.com, אתר הומור-שחור, שמעניק פרסים לאנשים שהצליחו להרוג את עצמם בדרכים מטופשות במיוחד. רוב מוחלט מן המועמדים באתר הם גברים. כנראה שהמין הגברי נוטה יותר ללקיחת סיכונים – על כל המשתמע מזה.

  25. דניאל הגיב:

    אתן בדיוק אותו הדבר, רק השריונר יצא מהאופנה. מי רוצה מוסכניק עם מגרזה? היום רק תגיד שאתה טייס והכל נפתח…. זה מה שהולך אצלכן היום

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s