מכתב פתוח לצוות המומחים האלטרנטיבי, וללא אלטרנטיבי, לתקשורת ובכלל

כמעט חודש אני במחאת האוהלים – נותנת את כל הזמן הפנוי שיש לי ומצטערת שאין לי יותר כדי להיות שם כל היום.
כמעט חודש ורובו בכרמל. לפני שבוע קם מאהל בהדר, הייתי שם פעמיים-שלוש. הלילה היה הפעם הגורלית.

איזה הבדל בין חיפה של מטה לבין חיפה של מעלה.

הערב התפתחה שם קטטה בין נערים ערבים לנער ערבי נוסף שנמצא במאהל. הנער הזה הוא אח של אותם נערים. אחד מהם היה שיכור והתחיל להרביץ לו. הכל התחיל מהאלכוהול, לאחר שהוחלט שהמאהל יהיה נקי מאלכוהול
ניסינו להפריד בינהם, הזמנו את המשטרה כשראינו שאין ברירה

היא לא הגיעה, שוב הזמנו, לא הגיעה. ככה חמש פעמים בהיסטריה ובינתיים הזמן עובר ואחד הנערים מרים כיסא ומתחיל לרוץ איתו ולאיים, להעיף אוהלים. על שני אנשים הוא דפק עם הכיסא וכמעט על עוד בחורה. במזל שום דבר לא קרה.

ובינתיים הנערים צועקים לעבר אחיו: "אתה הפקרת אותנו, אתה פה עם היהודים, אנחנו האחים שלך!" ואז אחרי מכות ורבע שעה מרגע שצילצלנו למשטרה, המשטרה הגיעה.
לא המשטרה, סתם שיטור קהילתי.

אחד הנערים שהרביץ בא וצעק עלינו: "אתם מזמינים משטרה, אין בעיה. אתם חושבים שאתם תעזרו במשהו? אמא שלי דיממה לי בידיים, הזמנתי אמבולנס ו-20 דקות הוא לא בא והיא מתה, מה אתם חושבים שאתם עושים פה משהו?? שאתם יכולים לעזור לי?? שאח שלי ילך עם היהודים, שיפקיר את המשפחה שלו. אנחנו שנתיים בלי אמא, ומישהו עוזר לנו מעירייה?"

והכל הרבה יותר דרמטי, יותר משאפשר להסביר במילים. והשוטר הקהילתי בא וניסה לקחת אותו. והצלחנו איכשהו לדבר עם הנערים, אבל האלים מבינהם עדיין היה שיכור, ופרק את כל מה שהיה לו על אח שלו שבמאהל, שהוא הרגיש שהוא הפקיר את המשפחה ועכשיו נמצא עם היהודים, על אמא שלו שמתה ולאף אחד לא אכפת. והיו לו דמעות בעיניים והוא צועק ומתפרע תוך כדי.

ואנחנו ביננו גם עצבנים, והיסטרים, ועוד מפוחדים וצועקים גם אחד על השני על מה הפתרון המתאים ברגע הזה – להגיש תלונה או לא, להגיד לשוטרים ללכת ולדבר איתם, להשלים, או לומר להם שיקחו את הנערים הביתה.

בסוף העניינים נרגעו אבל הפחד עדיין נמצא באוויר. עם הנערים בינתיים הוסכם שהם יבואו מחר, נדבר, וכולם יבקשו סליחה. אבל גם לפני כמה ימים הייתה שם קטטת שיכורים, מישהו שבר למישהו בקבוק על הראש.

ולמה השיטור הקהילתי הגיעו באיחור? כי יש רק 8 ניידות בכל חיפה והוא היה צריך לרדת מקרית ספר כדי להגיע.

ואז כשנרגעו העניינים השוטר בא אליי ולעוד פעילה, ואומר לנו: "מי פה עובדת סוציאלית?" שאלנו למה הוא שואל, הוא הצביע על מישהי ברחוב הסמוך ואמר "היא פה כל ערב, לפעמים כמה גברים משקים אותה באלכוהול ואני לא יודע מה קורה לה…" ואני והיא מסתכלות אחת על השניה וצועקות על השוטר שזה התפקיד שלו לבדוק מה קורה לה והוא אומר לנו שאין להם מה לעשות, שכל עוד היא לא מגישה תלונה, אין לו מה לעשות. אני צועקת לו "אז הנה אני מגישה תלונה", והוא חוזר ואומר שאין מה לעשות. ואז היא הולכת מאחורי איזה בניין ואחריה הולך בחור ואנחנו צועקות עליו שילך אחריה, שיש לו מה לעשות עכשיו. והוא אומר שאין מה לעשות והולך.

החברה שאיתי הולכת לדבר איתה, אבל באמצע אותה בחורה הלכה לה, ואז חזרה ושוב הלכה. וברקע דיונים במאהל האם לפרק אותו בגלל תחושות של חוסר בטחון במרחב הציבורי מצד אחד, אבל מצד שני – בדיוק בשביל זה קם המאהל בהדר, באמצע המקום שמוזנח כל כך על-ידי העירייה והמדינה.

בסוף כבר היה מאוחר מדי וכולם הלכו לישון. הסכימו לבינתיים לעשות שמירות

ובינתיים בכרמל… הייתה הערב הופעה של הדג נחש ומצנע בא לבקר…

ואני רק חוזרת בתחושות הערב שהלוואי ואני לעולם לא אהיה עורכת דין מסחרית, שלא אכנע למציאות ושאני חייבת לעשות משהו עם הידע האקדמי הזה עלק שאני צוברת, כדי לעזור לאנשים, ובשכונות האלה. כי העירייה יודעת מה קורה שם ועדיין מזניחה ועדיין משפצת עוד רחוב בכרמל, ושמה עוד פנס באחוזה, ומביאה עוד פסטיבל, ומרוויחה מעוד ארנונה של בית קפה בציר מוריה שנפתח, לעיתים בניגוד לחוקי התכנון והבניה.

והסיפור הזה שהיה הערב, מורכב מדי בכדי לספר אותו בכתב או בעל פה והכתיבה אודותיו לא קוהרנטית אז בטח הסיפור עצמו גם לא מובן והוא לבטח לא שלם או מלא כי החסרתי מלא פרטים.

***

אני אוהבת את הפעילים והפעילות בכרמל, הם כולם מדהימים ומה שקורה שם הוא מדהים. יש בחיפה סימביוזה בין המאהלים, ולמאהל בכרמל, שלאחר מאמצים רבים הצליח להתמסד, יש לו הרבה ציוד ואוכל, והוא מעביר תמיד למאהלים בקרית אליעזר, בוואדי ובהדר. אבל המאבק הזה חייב להיבנות קודם כל מלמטה, כי הדר היא סמל להרבה שכונות אחרות – בחיפה ומחוצה לה. הרבה שכונות שאינן מקבלות הד תקשורתי, שהדג נחש ומצנע לא מגיעים אליהן – לא כי הם לא רוצים, אני מניחה שהם היו נענים בחיוב, אבל זה פשוט לא רלוונטי. עוד לא.

כי מנואל טרכטנברג, מצויד באחראי מדיה משופשף שמעלה תמונות שלו מסייר במאהל בכיכר המדינה, שמעלה סטטוסים לפייסבוק ולטוויטר כל דקה וחצי: "אנחנו רוצים לשמוע אתכם, באמת. אנחנו שמחים שאתם כותבים לנו על הקיר". אבל מנואל טרכטנברג בחר לעשות את היציאה התקשורתית הראשונה שלו למאהל בכיכר המדינה. לשמוע אותם, לכתוב הערות במחברת הצהובה הקטנה שלו שם. נכון, זה לא רוטשילד אבל זה גם לא המאהל בלוינסקי או שכונת התקווה, או בשכונת ג'סי כהן בחולון, או אור עקיבא או הדר, קרית אליעזר או וואדי ניסנס בחיפה.

המאבק הזה הוא רחב, והוא כולל מגוון של אנשים. אבל הוא עוד לא כולל את מי שאיבדו כל אמון בממסד. וחוסר האמון בממסד הוא בצדק – כי לניידת משטרה לוקח 15 דקות להגיע ברגעים קריטיים, כי לאמבולנס לוקח להגיע 20 דקות ברגעים קריטיים, כי אין מספיק תקנים של עובדות סוציאליות ברגעים קריטיים. כי יש סיבה שזה לוקח יותר זמן באיזורים מסויימים בעיר, מאשר באיזורים אחרים. כי יש סיבה שאם אתקשר משכונה בכרמל ואגיד שיש ליקוי בכביש או ביוב מוצף, העירייה תגיע תוך יממה לסדר אבל אם אתקשר מהדר או מהעיר התחתית, על אותו מפגע, יקח להם פי 2 ופי 3 יותר זמן. כי יש סיבה שהבטחון האישי במרחב הציבורי לא קיים באיזורים מסויימים, וגם אין מגמת שיפור לאורך זמן. יש סיבה לדברים האלה.

ובינתיים… במאבק…
אחד הפרשנים של ערוץ 10 מקיים הערב שיחה ברוטשילד על המחאה. ואת האולפן המרכזי של כל ערוצי החדשות, פותחים בתל-אביב, ברוטשילד. ביום ראשון, אחרי ההפגנה בשבת שלחתי טור דעות לוואינט שלא פורסם. בטור הזה קראתי לתקשורת לקחת חלק במחאה. הוא לא פורסם באופן פרדוקסלי ולכן אני קוראת לתקשורת שוב: גם לכם יש אחריות בקביעת סדר היום הציבורי במדינה, לא רק לממשלה. בואו, תהיו חלק מהשינוי המחשבתי שהמחאה הזו מנסה להנחיל. בואו, צאו מתל-אביב, או מהמרכז של תל-אביב. בואו, הקימו את אולפן השידורים שלכם בחיפה, בבאר-שבע, בכרמיאל, בעפולה, בשדרות. אל תקימו אותו רק על רוטשילד. בואו תדברו עם האנשים ברחובות הלקויים, בשכונות בהן יש מצוקות שנובעות מרשלנות פושעת של המדינה והממשלה. עם האנשים המדוכאים באמת. אבל אני לא מדברת רק על התקופה הנוכחית, "הנוחה תקשורתית". בואו בכל ימות השנה, תנו את הבמה, תנגישו את המצוקות האלה לכלל הציבור והממשלה. תייצרו לחץ כמו שרק אתם יודעים ויכולים לייצר. אל תשימו בכותרת הראשית את זה שמרגול אמרה שהיא נגד המחאה ואז יום לאחר מכן את ההתנצלות שלה והחיבוק "ההיסטורי" עם מנהיג המחאה. במקום זה תשימו את הדברים שנאמרו בעצרת המרכזית שהייתה בחיפה בשבת, במקום זה תדברו על העובדה שאין מספיק ניידות, שהאמבולנס לא מגיע בזמן כשצריך אותו, שאין מספיק עובדות סוציאליות. ולא רק כשיש מחאה סקסית, כשיש שביתה פרובקטיבית. כל הזמן, כל השנה.

ולצוות המומחים האלטרנטיבי אני רוצה להגיד שאני חושבת שכל אחד ואחת מכם הוא ראוי, יותר מראוי. אבל אני רק מזכירה – אל תשכחו את הדר. הדר בעצמה והדר כסמל. וכולכם עם ניסיון אקדמי, וניסיון בשטח – ניסיון רב שנים. אתם מומחים, לא בציניות. אבל בבקשה תשלבו בצוותים שלכם – ואני מדברת על ממש לשלב, לא רק לזמן אותם כדי להקשיב למצוקות שלהם – את האנשים מהשכונות האלה, שהן החצר האחורית של המדינה, שהן הפח זבל של הערים הגדולות, שהן הפריפריה בתוך הפריפריה של הפריפריה. את כל האנשים האלה שאיבדו אמון בממסד – אתם הצוות האלטרנטיבי, ואין סיבה שאחת המטרות לא תהיה לנסות להקים גם ממסד אלטרנטיבי, כזה שאפשר לתת בו אמון.

***

מנואל בכיכר המדינה. צילום: אחראי\ת ניו-מדיה מוכשר\ת

כמה הערות:

* הפוסט הזה נכתב חלקו בסערת הרגשות שלאחר המקרה וחלקו כיממה לאחר המקרה ולכן חלקו מאד מיידי ומתוח וחלקו פחות
* הפוסט פורסם לאחר אישור של המעורבים בדבר
* עם זאת, כמה מהפרטים הפרסונאלים שונו או הושמטו

(רעות)

אודות ראומה

בלוג עם תודעה
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

25 תגובות על מכתב פתוח לצוות המומחים האלטרנטיבי, וללא אלטרנטיבי, לתקשורת ובכלל

  1. חנה בית הלחמי הגיב:

    אם אקבע אתך ואבוא עם המצלמה, תעשי לי סיור מאהלים? ועוד שאלה: לחיפה יש ייצוג במטה המאבק? אם כן, מי/איזה?

    • דורון הגיב:

      צריך לספר לך במה המטה עוסק ?
      יש מאהל אחד , טוב מכולם , שוכן ברחוב רוטשילד בת"א .. שם יש מצלמות טוויזיות והמון קהל – משם המהפכה ניראת הרבה יותר נוח .

      אינני בא בביקרות כלפי כל המטה, אני יודע שישנם אלו שמתרוצצים ממאהל למאהל – יש גם נשמות טובות , אבל יש כאלו שמתרוצצים בין מצלמה למצלמה .. על משטח האספלט של רוטשילד.

      דורון

      • טלי הגיב:

        אתמול פגשתי את דפני ליף במאהל בהפגנת המאהל בבית שאן.
        אני לא חושבת שיש טעם לבוא בטענות ל"מטה".
        מה שיש זה מה שאנחנו עושים.

    • ראומה הגיב:

      לעניין סיור מאהלים – כמובן.
      לעניין שאלת הייצוג – יש נציגים שנקראים לפגישות של המטה הארצי. מה הנפקות של זה? אין לי מושג. למשל, על ההחלטה הארצית להפוך את העצרת בב"ש לעצרת המרכזית – אני לא ידעתי עד שזה לא פורסם בדף הרשמי של ב' זה אהל

      (רעות)

  2. nitayp הגיב:

    תודה. הפוסט מזכיר לי את הסרט "גנבי האופניים" – חוסר האונים, חוסר היכולת לבוא למישהו בטענות שגם עוזרות. תחושת הלבד.

  3. סתם אזרח הגיב:

    סלחי לי אולי על התגובה
    אבל את מי את מאשימה כאן באלימות ?
    את השוטר ?
    למה בעצם את לא חושבת שאלו השיכורים האלימים שבפוסט החייבים באחריות על האלימות שלהם ,על הפגיעה בבשר מבשרם ,נגד אנשים כאלה לא יעזור גם אלף שוטרים וצריך פשוט יד קשה נגדם ולא לנסות להבין אותם .
    ניסיונות להבין למה אנשים הם רעים בד"כ נגמרים במפח נפש

    • רעות הגיב:

      אוקיי, ונניח שהסכמנו שמי שאלים צריך להעניש, אז מה? זה עושה את האיחור של המשטרה לקביל??
      בחיים שלי לא נתקלתי במצב בו אזלת יד של המשטרה לא נתקלת בביקורת, עד 24 השעות האחרונות – בתגובה שלך פה ובתגובה אחרת על כתבה בנוגע לנשים ש"ייבאו" לישראל וכפו עליהן לעסוק בזנות.
      העניין פה הוא לא מי אחראי לאלימות, זה די ברור. אבל אנחנו לא חיים באנרכיה, אלא במדינת חוק, שבה, אם מישהו נוהג באלימות, יש רשויות שתפקידן הוא לגרום לו להפסיק ולנקוט נגדו בסנקציות הקבועות בחוק. אתה יודע, משטרה, משמר אזרחי, בתי משפט וכאלה.
      רק כשמדובר באוכלוסיות שהן "לא משלנו" – עובדים זרים, ערבים, לפעמים גם מזרחים, יוצאי בריה"מ או אתיופיה – אז פתאום המשטרה לא אחראית לכלום. תתבייש.
      גם כשמדובר באוכלוסיות חלשות או במיעוטים, המשטרה צריכה לנהוג באותו אופן שבו היתה נוהגת אם המקרה היה קורה ברמת אביב. אין לצפות מהצד האלים ומהקורבן פשוט "לסדר" את העניינים ביניהם.

      נ.ב. כמי שגרה בשכונה "טובה" בחיפה, אני יודעת שעל תלונות של שכנים פה המשטרה מגיעה תוך דקות ספורות. זה מצוין כמובן, אבל אני מצפה ליחס זהה בהדר ובכל מקום אחר בעיר.

      • ראומה הגיב:

        רק למען הסר ספק, הרעות לעיל היא לא הרעות שכתבה את הפוסט🙂

        ולעניין האשמות – אינני מאשימה לא את הנער, הגם שהיה ברגע המסוים הזה אלים – הוא לא נולד כזה, יש לכך סיבה מאד מסויימת, ולא את המשטרה – הגם שהיא לעיתים כושלת בתפקידה, היא "לא נולדה כזאת", יש לכך סיבה מאד מסויימת.

        אני כן מנסה לזעוק, ולהפנות אצבע מסויימת (לא יודעת אם מאשימה, או קריאה לעזרה), כלפי הממשלה והעירייה.

        (רעות)

      • עדו הגיב:

        אני דווקא די מאשים את המשטרה. פעם מזמן ב96 , במערכת הבחירות הייתי בצד המפסיד, איך ידעתי את זה? כי כשבאו הביריונים של הליכוד לחטוף לי שלטים מהידיים ונאבקתי איתם, עברה ניידת משטרה בצומת ולא עצרה, השוטרים לקו בעיוורון מסתורי ולא ראו קטטה שהתחוללה ממש לידם.
        עוד משהו שאני זוכר ככה בשליפה מהירה – פעם פנינה רוזנבלום נשדדה. מפכ"ל המשטרה בכבודו ובעצמו הופיע בדירתה כדי להרגיע אותה ולהבטיח לה שיתפסו את האשמים, קשה לי להאמין שאיזו זקנה מיפו שהייתה נשדדת הייתה זוכה לביקור המפכ"ל. למשטרה יש שבשבת מאד משוכללת שאומרת לה במי כדאי להיכנס היום, מי חסין וממי מותר להתעלם והיא פורשת את הכוחות שלה בהתאם.

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    נראה לי שהכעס כאן הוא על הממסד שלא מטפל, ועל המציאות שטופחת על פניה בשכונה שלנו.
    יש המון דיבורים סביב זה כבר שנים, המון התארגניות של תושבי השכונה, הנושא לא חדש לנו ונראה לי שבגלל זה יש אנשים שחשוב להם דווקא לשבת בהדר.
    נראה לי שכשאתה רואה ילד שאומר שהוא רעב, נער שחוטף מכות מאחים שלו השיכורים, זנות, נרקומנים, כל הדברים ששמעת עליהם ואתה יודע שהם קיימים, אבל שאתה רואה את זה אתה מבין כמה אנחנו לבד כאן.
    ברור שהצפיה שלי מהעירייה והרווחה שיבואו ויעשו את העבודה שלהם, שהמשטרה לא תגיע ברבע שעה איחור, שהדבר המובן מאליו של להרגיש בטחון שחסר לי – הוא באמת דבר אלמנטרי שמגיע לי להרגיש בבית.
    וזאת באמת שאלה איך ליצור את המרחב הבטוח הזה כאן בהדר. ולהצליח להרים את הראש מול הכאפה המדכאת של המציאות הזאת שאי אפשר לשחרר אותה מהראש.
    תודה על העדות הזאת, אני לא יודע מה המסקנות שלי ומה אני חושב אבל חשוב שנדע.

  5. bidyke הגיב:

    תודה על הפוסט, מרגש. דברים כדורבנות.

    רק חולקת על העובדה שצריך *יותר* שיטור בשכונות. הבעיה של המשטרה היא לא רק המנעות מטיפול בבעיות, אלא יצירת בעיה מסוג שונה: רוב ההתקלויות של תושבי השכונות עם המשטרה הן מהצד הלא-נכון של המתרס. א/נשים כהי עור, עם "מראה מזרחי" או "מראה ערבי", מה שנקרא, הם קהל היעד של המשטרה כשמדובר במעצר "אשמים" או חיפוש "חשודים" (לעומת א/נשים לבנים, שהם קהל היעד כשמדובר על הגנה ושמירה). להכניס עוד שיטור לשכונות אומר להכניס יותר הצקות, יותר אלימות משטרתית, יותר מעצרי-שווא, יותר פחד ויותר גזענות לחיים של א/נשים שגם ככה סובלים מאותם דברים.

    בעיני הפתרון הוא התנגדות למשטרה וראיה כוללת של כל מרכיבי הדיכוי בשכונות. כמו שמעיד הסיפור של הנער הזה, עבור הרבה מאוד א/נשים, המשטרה היא לא פתרון אלא רק חלק מהבעיה – בנוכחות שלה, כמו גם באי-הנוכחות. מבחינה מעשית, אולי הקמה של ועדות בטחון שכונתיות ומנגנונים קהילתיים להתמודדות עם אלימות – גם בתוך השכונה, וגם מצד המשטרה. ובכלל, להפיל את השלטון הגזעני.

  6. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    לגבי אותה הנערה – פני לפרוייקט "ערות בלילה" של עמותת עלם בחיפה – מנהלת אותו נטלי רוזנברג, פרוייקט לנוער מנוצל מינית מסחרית..ובתור עובדת לשעבר – זה זה..

  7. גיא פדה הגיב:

    הייתי במאהל בהדר ביום הראשון, באתי עם הבת שלי אחרי הגן, מהכרמל, ועזרנו להקים את האוהל הראשון. אחרי שעה בערך הלכנו. לשמחתי קראתי בערב באינטרנט שאחרי שהלכנו נוספו אנשים ואוהלים.
    בפחות משעה שהייתי בגן בנימין באותו יום, ראיתי את כל מה שתיארת, רק בלי ההתפרצות של האלימות, רק את הבעבוע שלה.
    האמת שזו הייתה חוויה מטלטלת, עם כל כמה שאני מודע למציאות. הדהים אותי השינוי שאתה מרגיש לא בירידה ממרכז הכרמל להדר אלא בירידה מהתאטרון לנורדאו.

    צריך לזעוק ולהטיל אחריות וגם אשמה. ממשלות ישראל, עיריות חיפה, רשויות שונות של המדינה, כולם כשלו במודע, חלקם אולי אפילו בזדון. עוני גורם לאלימות, מצוקה גורמת לאלימות. שמעתי פעם את נינה מזרחי אומרת שעוני הוא בעצמו סוג של אלימות.
    אין כמעט רשות מקומית בישראל שלא חסרים בה תקנים של עובדי רווחה. רק הפרט הקטן הזה, אם היו מתקנים אותו, היה עושה שינוי מסוים. למרות שגם בהתנהלות של לשכות הרווחה, כמו של המשטרה, יש לא מעט בעיות.

    בשלב ראשון, צריך אולי לחשוב על מעגל נודד של פעילים שישהו בכל ערב/לילה במאהל אחר. פעם בכרמל, פעם בהדר, פעם בואדי, פעם בק. אליעזר.
    בשלב הבא, צריך לדרוש שינוי חשיבה לגבי שכונות כמו הדר. א. להפסיק להזניח אותן; ב. שהדרך לשינוי היא לא לזרוק את האוכלוסייה החלשה שחייה שם ולהביא אוכלוסייה חזקה מבחוץ (כמו שמאוד אוהבים לעשות בהמון מקומות בארץ) אלא למצוא פתרונות מקומיים לצרכים של האנשים שחיים בשכונה. להתאים את הפתרונות לאוכלוסייה, תוך הידברות אתה, ולא לכפות עליה פתרונות שנקראים יפה בדו"חות של ועדות.

    בן-גוריון אמר פעם שהעם בישראל ייבחן בנגב. אם לשאול את האמירה המאוד נכונה שלך לדעתי על הדר כסמל ולא רק כשלעצמה, אז היום צריך לומר שמדינת ישראל תיבחן בהדר.

  8. יותם הגיב:

    פוסט נהדר ודווקא קוהרנטי מאוד. הבנתי בדיוק את תחושת התסכול שניסית להעביר. אני חושב, אולי, שהזעקה שעולה מהטקסט הזה גדולה קצת על המחאה הנוכחית. אין ספק שניתן וחובה להשקיע יותר באוכלוסיות מוחלשות ובאיזורים הגיאוגרפיים שבהם הן מתקבצות, ואת זה המחאה הזו דווקא אולי כן תצליח להציף ולהביא קצת רווחה לאותם בני אדם. מאידך, תופעת "החצר האחורית" קיימת במידה כזו או אחרת בכל מדינה, תהיה שיטתה הכלכלית אשר תהיה. אולי זה חלק מהאופי ה"דרוויניסטי" של האנושות, לא יודע. זה נורא, וזה דורש תיקון, ואין לי מושג איך. אני מקווה שכאשת משפט תוכלי לתת צדק לפחות לחלק מאותם אנשים.

  9. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    הי ראומה, חלק מן הדברים שהצפת פה בבלוג שלך בהחלט מעוררים תמיהה בנוגע לתיפקוד המשטרה בחיפה אך אומר לך שגם בתור תושבת נוה שאנן, המשטרה איננה ממהרת להגיע כאשר מתקשרים בנושא זה או אחר. חשוב יותר- אני הייתי במחאה באיזור ה"למטה" (שד' בן גוריון) והדבר היה פשוט כינוס של מלפגות פרו-ערביות, פרו-פלסטיניות דוגמאת בל"ד וחד"ש אשר חורטות על דגלן שנאת יהודים ושנאת המדינה. המחאה הינה חברתית עבור דיור נאות, ומחירי מחייה שפויים בחיפה! ולא פלטפורמה פוליטית לערביי חיפה המסכנים! כולם בחיפה סובלים מעיר זקנה, חסרת פרנסה,חסרת דיור- בואו ננסה לפתור את זה!!
    מורן.. חיפאית במצוקה

  10. חיפאי הגיב:

    ונאמר והדר תעשה "מקום בטוח" – איך זה יקרה? בזכות שיקום עירוני שיביא עמו תהליכים של ג'נטריפיקציה שידחקו את האוכלוסיה הזו החוצה. הדר הפכה לכזו בגלל מדיניות ארוכת שנים של העירייה לנשל את השכונה על חשבון הכרמל, לאורך אותן שנים התחזקה אוכלוסיית המוחלשים שהזנות, פשע והאלימות הן ביטויים של הייאוש שלה. לאן הם ילכו אם הדר תהפוך לשכונה בטוחה, בורגנית ונחמדה? הרי אין לטעות ולחשוב ששיקום עירוני ישקם את האוכלוסיה הזו, מדובר במשברים עמוקים עשרות מונים מכל השפעה של תהליכי שיקום. תחושת הזרות של האוכלוסיות המודרות, והניכור מהממסד כה חזקות ששיקום מיידי לא יפתרן. האם ברגע שהדר תהיה יפה ונקייה, שהאמבולנסים והניידות יצוצו להם לאחר 30 שניות מזמן הקריאה, השיכורים ייגמלו והזונות תצאנה מן הרחובות, אותן אוכלוסיות יזכו לחיים טובים? לא ולא משום שאז אוכלוסיה יאפית צעירה, בעלת מודעות לאפנתיות בתי ה"באוהאוס" בהדר תעוט על המציאה ותכבוש כל חלקה ירוקה, יוקר המחייה יעלה כל כך עד שלא תהיה ברירה לאותם אנשים והם ייפלטו שוב החוצה, הפעם לעיר התחתית או לח'ליסה או למקום אחר בתחתית השחורה של תחתית ההר הירוק הזה… עיר זקוקה גם ל"צד האחר" שלה של פשע ודלות, אלורנטיבה לבורגנות השבעה של מרומי הכרמל, השאלה איך חיים עם זה לאורך שנים עד שהזרות תטשטש, איך מכירים במקום הצד הזה בחברה ולא רק "מנקים", "מלבינים" ו"מסדרים" את העיר, אחרת נשאר עם תפאורה בלבד.
    ולמורן, אולי המצוקה שלך נובעת ראשית כל מבורות מסויימת, הרי לכלול את בל"ד וחד"ש באותה נשימה כאילו מדובר באותו דבר זה עוול ומתי קראת לאחרונה את מצע חד"ש שהחלטת שעל דגלן חרוטה שנאת ישראל? ושנאת יהודים? הרי מדובר במפלגה שמחצית מחבריה יהודים. במילותייך שלך את חורטת שנאה בלבך ולבבות אנשים נוספים. כדאי ללמוד, להכיר ולראות לפני דיבורי הסרק והדעות הקדומות והמוטות הללו. השארת המחאה "א-פוליטית" (והרי אין דבר כזה כשמדובר בעניין ציבורי) היא ססמה ריקה מתוכן המפחדת מהמציאות. ברגע שמדברים על מצוקת דיור אי אפשר שלא לדבר על מצוקת הדיור הגדולה פי כמה במגזר הערבי (ואני כבר מתחיל לשמוע את הטענה השחוקה "אבל הם לא משלמים ארנונה…" מתנסחת בראשך).

  11. פינגבאק: סוכן זוטר, מקסימום לבלר » על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על צדק

  12. תמר מירושלים הגיב:

    כל כך עצוב לי לקרוא על זה וזה במיוחד מתסכל כי אין לי מושג איך אפשר לעזור לכם. אני חיפאית לשעבר מהאזור הזה בהדר.
    מה שעולה לי בראש כרגע זה לנסות להביא את המצב של המאהל בהדר לידיעתה של קרן נויבך.היא משדרת כ-4 פעמים בשבוע בבוקר ברשת ב' ודואגת להביא את דברם של מאהלים שונים מרחבי הארץ. היום למשל הגיעה לשידור דוברת של מאהל שכונת התקווה מתל אביב. אולי כדאי פשוט להתקשר טלפונית לקול ישראל ולדבר עם התחקירנית של התכנית?
    החוסר הזה באכיפה משטרתית כמותית ואיכותית (ומנסיוני העצוב החוסר זה קיים בכל רחבי הארץ) רק ממחיש את הצורך הכה גדול במחאה/הפיכה/ צדק חברתי.
    אני מחזקת את ידיכם ומקווה שתהיו חזקים, שלא תוותרו ושתהיו סבלנים.

  13. זה אותו סיפור בדיוק בתל אביב. האלה ברוטשילד מנסים לעזור פה ושם, אבל תכלס הם ועוד מאהל או שניים זה בערך כל מעמד הביניים במאבק הזה, וגם ברוטשילד עצמו לא כולם מעמד ביניים, כמעט כל שאר המאהלים זה במידה כזו או אחרת קטסטרופה ויש גבול למה שרוטשילד יכולים לעשות גם אם הם היו רוצים והם לא תמיד רוצים. לא צריך לחכות לגאולה שתבוא מרוטשילד, גם ככה השכונות נאבקות על דברים אחרים. צריך לאחד את השכונות. וזה נשמע פשוט אבל אי אפשר בכלל לתאר כמה זה קשה ומורכב. בשבוע הבא מתוכננת הפגנת ענק מול עמידר, טרם סגרנו איזה יום. זה נושא שמאוד רלוונטי לשכונות הקשות, בכל הארץ, וכמו בכל ההפגנות שרלוונטיות יותר לשכונות, מרוטשילד יבואו כמה, אבל לא מספיק ולא צריך לצפות מהם ולא לסמוך עליהם. אעדכן בהמשך. ליטל.

  14. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    תיארת ברגישות ובצינעה דינמיקה מורכבת שפועלת במאהלים ה"אחרים" של ה"חצר האחורית" וחושפת במלוא עוזה את הבעיות הקשות של החברה הישראלית.
    המילים שלך ביטאו תחושות שמלוות אותנו כבר חודש שלם ויש בהם מעט בלשחרר את ה"אלם" שעוטף אותי בכל לילה שאני חוזרת מהמאהל.
    לעניין ההצעות של האנשים שמבקשים לבוא לביקור עם מצלמות, אני מציעה לא לשתף פעולה עם אנשים שמגיעים באופן חד פעמי ל"שמורה" על מנת לתעד את יושביה, ולבחון טוב טוב מי הם האנשים שמסוגלים להיות "פה ופנים" של המאהל. מניסיוננו התחושה שנותרת אצל יושבי המאהל היא תחושה של ניצול.
    ברוכה תהיי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s