כל מי שניסו אי פעם לצפות בקליפ וידאו באתר חדשות נתקלו בפנייה המקוממת לגלות את מינך, גילך ומיקומך. אני רק מדמיינת את המפרסמים מזילי הריר מחכים בפינה לקבל את המידע הדמוגרפי שלי ומיד ממשיכה במרד הקטן שלי של לחיצה על מקש ה"דלג" פעם אחר פעם. אממה, הפייסבוק, כרשת חברתית בה התבקשנו למלא פרטים בסיסיים שלנו, ובערוב הימים הפכה לפלטפורמה חברתית מרכזית בחיינו, יודע שאני אישה צעירה.
לאחרונה, כחלק מהמגמה של התאמת התוכן האינטרנטי למשתמש/ת, בד בבד לניסיון לפילוח פרסומי לפי משתמשים, התחלתי לקבל יותר ויותר פרסומות שלא רק שלא עניינו אותי, לפעמים גם הכעיסו אותי ואף פגעו בי כבת אדם חושבת. רוב הפרסומות שקיבלתי היו לניתוחי אף, הגדלת חזה והסרה תמידית של שיערות. בשלב הראשון, התחלתי ללחוץ בקביעות על אופציית ה"offensive" שמציע הפייסבוק שמשמעותה: הפרסומת פוגעת ברגשותיי.
כשהפרסומות הטורדניות המשיכו להופיע ולהעכיר לי את חווית הפייסבוק החלטתי להתנגד בתוך המשחק שלהן, ותוך כדי לערוך ניסוי קטן: רשמתי במשך שלושה ימים את הפרסומות שקיבלתי כאישה צעירה ואז בלחיצת מקש שיניתי את מיני בפייסבוק לזכר. או אז תיעדתי במשך אותו מספר ימים את הפרסומות שקיבלתי כ"גבר" בן אותו גיל. התוצאות- מסוכמות בטבלה שלפניכן/ם:
|
פרסומות שקיבלתי כאישה |
פרסומות שקיבלתי כגבר |
|
|
שינוי המראה |
ניתוח אף |
חיסול פטרת הציפורניים |
|
עבודה |
דרושות לעבודה בחו"ל
|
דרושים לעבודה בחו"ל |
|
לימודים
|
תואר שני בחו"ל |
תואר ראשון בניהול בארץ |
|
תחביבים |
אין לנשים תחביבים. חוץ מלעשות אפילציה בכל הגוף כמובן. |
הגרלות ומשחקי מזל |
|
רומנטיקה |
אולמות אירועים לחתונה
|
קורס אימון להתחלה/הטרדה של נשים |
|
פרסומות לשני המינים |
מוצרי אינטרנט |
מוצרי אינטרנט |
|
פיננסים |
פנסיה |
"משלם מזונות לילדיך?" |
|
אסתטיקה של הפרסומת |
נשים ערומות |
נשים ערומות |
מסקנות:
המפרסמים הישראליים כנראה רואים באישה פריקית של חתונות, חסרת תחביבים ועוסקת ימים כלילות בשינאת הגוף שלה ורצון לשנותו. הם לא חושבים לרגע ששווה לפרסם לנשים צעירות קורסים ספורטיביים מגניבים, אפליקציות אייפון מעניינות, תכניות קומיות בטלביזיה וכיוצא באלה.
על פניו, זהו עוד מקרה של מגדור בפרסומות. מה החידוש? ובכן, בעבר היו נשים צריכות לבלוע רוק ולהתייחס לעצמן בלשון זכר כדי למצוא את המוצרים הנחוצים בפרסומות. כיום, בעזרת טכנולוגיית האינטרנט, המסוגלת לשדר לכל אדם תכנים מותאמים ספציפית, המצב חמור כפליים: הפרסומות אפילו לא מוצגות בפני הנשים, המוצרים והשירותים המעודדים אקטיביות נחבאים מפניהן ואין להן דרך להכיר מוצרים חדשים שיעניינו אותן. כל עוד הן רשומות כ"נשים" בפייסבוק, הן לא נחשפות למגוון פרסומות הקיימות בשוק.
בשורה התחתונה: הדרת נשים מהמרחב הציבורי, גירסת הרשת.
בגבר הישראלי רואים המפרסמים יצור מושלם חיצונית, בעל תחביבים סטריאוטיפיים על גבול הפליליים (במיוחד הימורים), כזה שלא מסוגל לדבר עם אישה אלא רק לראות בה "מטרה" שצריך "להשיג" ואחד שיכנס לאתר למציאת עבודה רק אם יצמידו לו תמונה של בר רפאלי במחשוף.
בשורה התחתונה: גירסת הרשת לזילזול בגבר.
האינטרנט, שיש בו כ"כ הרבה אופציות לתפקד כמרחב חתרני ומעצים, שוב משמש גורם שמפריד בינינו, עם הכנסת התוכן האישי פר משתמש/ת. בינתיים בחרתי לפרק את האדון בכלי האדון ופשוט להפוך עצמי לגבר. ידיד מציע כי כדי לא לראות פרסומות כלל אפשר להתקין פיירפוקס ותוכנת AdBlock. ידיד אחר מציע חזון לתוכנה דמויית-פייסבוק שמבוססת על קוד פתוח בה אין את מטרד הפרסומות. בינתיים נמשיך ללחוץ dislike.
reuma0.wordpress.com 
בתור גבר אני מקבל מלא פרסומות להסרת שיער
אין דבר יותר נורא מגבר שנראה כמו תינוק
אמת ויציב!\
"אין דבר יותר נורא מגבר שנראה כמו תינוק"
אכן…חוץ מגבר שנראה כמו קוף שעיר, כמו שמרביתם נראים.
למה לא? ככה השערות לא נכנסות בפה כש……
מעניין לשמוע ולא משהו ששמים לב אליו הרבה. רק רציתי לציין שבתור מישהו שמגדיר את עצמו בפייסבוק כגבר חובב גברים, יש לי המון פרסומות על הסרת שיער מהגוף.
באמת מעניין. איזה עוד פרסומות מוצגות לך? יהיה גם מעניין לקרוא בין התגובות גם על פרסומות שמקבלות נשים המוגדרות כאוהבות נשים ועוד הגדרות ונטיות.
כאשה שאוהבת נשים, אני מקבלת תדירות את הפרסומת של המרכז לאומנות הפיתוי וכן פרסומות לקניית טבעות נישואין, בנוסף לז'אנר הניתוחים הפלסטיים והחתונות. את הפרסומות של ההימורים והעסקים אף פעם לא ראיתי.
אני גבר אוהב נשים ומקבל טונה פרסומות להסרת שיער.
"ידיד מציע כי כדי לא לראות פרסומות כלל אפשר להתקין פיירפוקס ותוכנת AdBlock."
אפשר. אפשר גם פשוט להתעלם מהפרסומות הללו. באמת שאני לא שם לב לפרסומות בפייסבוק. אני תוהה למה זה כ"כ חשוב לך? לדעתי המגמה יותר מטרידה מאשר הפייסבוק עצמו. כיון שהפרסום העתידי יהיה בעיקר בערוצים הללו.
ידיד אחר מציע חזון לתוכנה דמויית-פייסבוק שמבוססת על קוד פתוח בה אין את מטרד הפרסומות."
בשביל אותה תוכנה צריך או לשלם או לתחזק שרת בבית (דבר שעולה גם כסף וגם הרבה זמן). מעט מאוד אנשים (ביחס לפייסבוק) יסכימו לעשות אחד משני הדברים, אפילו בתמטרה להורדת הפרסומות. כך שתחליף לפייסבוק זה לא יהיה בשום שלב.
בינתיים נמשיך ללחוץ dislike."
לדעתי את מגיבה נכון, סמני כפוגענית ופרסמי את הענין. המסר יחלחל מלמטה למעלה.
ברור, כמו שתמיד לאורך ההיסטוריה של עולם הפרסום המסר חלחל מלמטה למעלה
"אפשר, ואפשר גם פשוט להתעלם"
לדעתי אי אפשר להתעלם. העיניים שלנו רואות את מה שמוצג לפניהן, אם בתת מודע ואם במודע, והמסר הפוגעני והמעצבן מחלחל אלינו. לא כל שכן אם הדברים מעוצבים ומתוכננים לעורר תשומת לב ולמשוך את העין. אין לנו שליטה על מה שאנחנו רואים ואנחנו יכולים להפנות הצדה את המבט או התודעה רק אחרי שקלטנו את הגרוי שהוצב לפנינו ועבדנו אותו ברמה כלשהי. כך שאנחנו חשופים וזו עובדה, גם אם זה בצד של העמוד ולא במרכזו.
להחליט "להתעלם" במובן של להחליט שלא אכפת לנו, אם זו הכוונה? זו אמירה שאין לה הרבה משמעות בעיני. התודעה והנפש שלנו מגיבות לגרויים וגם זו עובדה. אפשר להחליט לעבור הלאה אבל הגרוי נקלט, ואם הוא מעצבן או פוגעני, אנחנו מגיבים. זה לא דבר שבשליטה.
"באמת שאני לא שם לב לפרסומות בפייסבוק"
אתה קולט אותן אם אתה רוצה או לא רוצה, או שהתת מודע שלך קולט אותן. גם אם אינך מתעסק באופן אקטיבי בנושא. השאלה היא, אם אתה רוצה לדעת מה הגרויים שאתה נחשף אליהם, ומחלחלים אט אט לתודעה שלך, או לא. כמו השאלה, אם אתה רוצה לקרוא את רשימת הרכיבים של מוצב מזון שאתה אוכל, כדי לדעת מה נכנס לך לגוף.
"אפשר להתעלם" ו-"אני לא שם לב" –
כשמישהו כותב על הנושא הוא בד"כ מוטרד לא רק מחוויית הגלישה האישית שלו אלא מההשפעה על החברה כולה, על אותם אנשים שאולי לא "יתעלמו" (אם בכלל אפשר) אלא יפנימו את המסרים בלי להיות מודעים כלל לאיזו שטיפת מח הם חשופים ומה המשמעויות שלה.
בקשר לקוד פתוח, אני לא בקיאה בתחום, אבל אם קודים פתוחים יהיו פתרון לתחלואים האלה, הרי שזה נכון לא רק בפייסבוק אלא בעוד תחומים, וכדאי יהיה לכולנו להשקיע בזה, או להתארגן כחברה ולהגביר את השימוש בהם.
בקשר ללחיצת dislike – אני לא בטוחה שהמפרסמים תמיד מתייחסים, אולי זה מיתוס.
לפחות בארץ, המפרסמים נראים לי די מצפצפים על רגשות הציבור, ומתייחסים רק לשאלה אחת: האם הפרסומת עובדת, כן או לא. אם לחצת dislike, זהו כבר סימן מבחינתם שקראת את הפרסומת, ומטרתם הושגה.
אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה הורדה פרסומת בשל תגובות הציבור. בד"כ, המפרסם שמח על תשומת הלב והמהומה שהתעוררה סביבו.
סתם מחשבה – יכול להיות שמעורב כאן שיקול כלכלי טהור.
יכול להיות שככל שפלח האוכלוסיה שהמפרסמים בוחרים לפנות אליו בפייסבוק גדול יותר, כך הם נדרשים לשלם יותר עבור הפרסומת. אם זה המצב, ואם סטטיסטית סביר יותר שגברים יתעניינו במשחקי הימורים מנשים, אז יש המון הגיון בלפרסם את אותם משחקים רק לגברים כי אז את מקבלת יחס עלות-תועלת טוב יותר.
לחילופין, יכול להיות שמדובר באלגוריתם אוטומטי.
אם למפרסם יש אפשרות להצמיד תגיות לפרסומות שלו, אולי לפייסבוק יש אלגוריתם שמתאים אותן לאנשים שיש סיכוי גבוה שיתעניינו בהם (למשל, אם נשים בד"כ מקליקות על פרסומות להסרת שיער אבל לא למשחקי הימורים, האלגוריתם יבחר להראות להן פרסומות כאלה בשכיחות גבוהה יותר).
בשני המקרים הפרסומות ישקפו העדפות ממשיות, ולאו דווקא הטיה של המפרסמים עצמם.
אבל כמובן שהכל בגדר השערה – אין לי מושג איך פייסבוק עובד.
כל מי שיש לו עמוד (בניגוד לפרופיל) בפייסבוק יכול לקבל הצצה ל"איך פייסבוק עובד". ממש בקצרה – כן, ככל שאת מנסה לפנות לקהל רחב יותר, כך את צריכה לשלם יותר כסף. ולמפרסם אין אפשרות להצמיד תגיות לפרסומות שלו, אבל הוא יכול לציין במפורש מה סוג האוכלוסיה שתראה את הפרסומת (הפילוח לא חייב להיות רק לפי מין וגיל – הוא גם יכול להיות לפי תחביבים או מקום מגורים). ככל שהפרסומת שלו תהיה פחות מפולחת, כך הוא יצטרך לשלם יותר על כל "קליק" שלקוח פוטנציאלי יבצע על הפרסומת שלו.
*מושכת כתפיים*
סליחה על הבורות, אבל לי אין לא עמוד ולא פרופיל 🙂
בכל מקרה, תודה על המידע.
אבל זה בדיוק העניין, זה משקף הנחות *סטריאוטיפיות* של מפרסמים. ויש לכך נזק גדול יותר: הפרסומות שאני מקבלת רומזות לי בעקיפין איך אני צריכה להיות, במה אני צריכה להתעניין.
יעלה – אין פה שום עניין של פמיניזם או סטראוטיפים. אם המפרסמים היו חושבים שיש סיכוי סביר, לפי הפרופיל שלך, שאם הם היו מפרסמים לך תואר במנהע"ס היית קונה אותו – הם היו משלמים על זה.
כנראה שזה פשוט לא כלכלי למכור הסרת שיער לפרופסור בן 70, ולא כלכלי למכור תואר ראשון בהנדסה לבת 15 שסימנה SHOPINNG MOLS!!!11 בתחביבים.
זה כלכלי למכור הסרת שיער והגדלת חזה לדוקטורנטית לתקשורת שסימנה "פוליטיקה" בתחביבים? לא, נכון? אבל היא הרי אשה. נראה לי שאתה חי באוטופיה ולא מבין את עומק הסטריאוטיפיזציה (או השיווק הגרוע) שיש כאן.
ההנחה שלך שנערה בת 15 לא תתעניין בתואר ראשון בהנדסה (למרות שזה פחות או יותר הגיל שהיא חושבת על העתיד: צבא ואוניברסיטה) היא-היא הסטריואטיפ בהתגלמותו. למה שנערה לא תתעניין בתואר בהנדסה? כי היא אישה?
נערה בת 15 לא תתעניין בתואר אקדמי, כי זה לא משהו שילדים בגיל הזה מתעניינים בו בארץ, ואת זה יודע כל מי שמתעסק עם אתרי לימודים.
נערה בת 15 בטח שלא תירשם ללימודים אקדמיים, אז לאף אחד אין אינטרס להשקיע בלפרסם לה אותם.
חברות מחליטות למי לפרסם לפי מי שקונה את המוצרים שלהם, ולא להפך- קודם מחליטות למי למכור ואז הוא קונה…
תחשבו קצת בהגיון.
יופי של פוסט
הבעיה, שיכול להיות שזה משקף את מה שאנשים לוחצים עליו באינטרנט, בהתאם למגדרם. הכללות לפעמים נכונות, גם אם הן פוגעות בדרך בחסרי ישע.
תשני את הגיל שלך ל-80 ותקבלי הצעות מעולות לטיטולים לזקנים, בתי אבות ובתי לוויות (כשאת גרה בארה"ב.).
מרתק! לדעתי קהל היעד לאינפורמציה כזו הוא גברים. הנשים שיפיצו את הפוסט הזה ודאי יודעות שאין שוויון, איך זה בא לידי ביטוי ומה לא בסדר עם זה. על מנת להוביל לשינוי ממשי בתפיסות הרווחות כלפי נשים ונשיות בחברה, צריך להבהיר את זה לגברים.
הבעיה היא, שאת ופמיניסטיות אחרות מאבדות 50% מהאוכלוסיה, כמעט בכל כתבה או פוסט שאתן מפרסמות – לא בגלל התוכן (שגברים רבים ודאי ימצאו מרתק ומקומם) אלא בגלל הנוסח.
גברים ללא רקע פמיניסטי עשויים לא להבין את ההיקש שאת עורכת באופן אוטומטי בין (קורס אימון ל…) התחלה עם נשים, לבין הטרדה. כשאת עורכת הקבלה בין גברים שמטרידים נשים, לבין גברים המצטרפים לאתרי היכרויות או מתחילים עם נשים באופן מכובד, את למעשה פוסלת את המין הגברי וכל אינטראקציה עמו. הגישה הזו לא מכילה גברים או נשים סטרייטיות ומציגה את הפמיניזם כמשהו לא רצוי או אפשרי עבור רבים וטובים. על מנת באמת להטמיע חשיבה מגדרית, צריך לנסח את הדברים ברגישות על מנת שיפרצו את גבולותיה של קליקה מצומצמת של נשים שכותבות בשפה או בגישה שרק הן יכולות להפיק ממנה תועלת. כשדורית אברמוביץ' כותבת על 'מבני הכח הפטריארכליים' מעטים יודעים על מה היא מדברת וחבל. עיון בטוקבקים של כתבות של פמיניסטיות מראה שוב ושוב שמעטים בכלל יודעים מה זה מבני כח שלא לדבר על 'פטריארכיה'. את מאבדת את קוראיך הגברים אחרי ה-(קורס אימון ל…) התחלה/הטרדה. מה המטרה בפירסומים אלו, לחנך או להלחם? להסביר או להאשים? הקלת הראש בשימוש במילה "הטרדה" לדוגמה, רק מעמעמת את המושג ומגבירה את הרתיעה של גברים ונשים סטרייטיות מאידיאולוגיה, שאם היתה משווקת נכון, היה ברור שהיא מיטיבה עם כולנו.
לפמיינסטרים:
ספציפית בנוגע למה שכתבת, לפי הבנתי לא מדובר בכל אתרי ההיכרויות הרגילים, ממש לא, מדובר בקורס ספציפי שהיתה נגדו לפני כמה חודשים הפגנה שמלמד גברים שגם כשאשה אומרת לא כשמתחילים איתה, צריך להמשיך וללחוץ עליה. תסכימי איתי שזו כבר הטרדה ולא התחלה.
פוסט מעניין 🙂
האמת שלא מזמן ראיתי הרצאה בted על מגדר ורשתות חבריות: http://www.ted.com/talks/johanna_blakley_social_media_and_the_end_of_gender.html
היא טוענת שם שככל שרשתות חברתיות חושפות פרטים לגבי הרצונות, הנטיות ודפוסי הצריכה של המשתמשים, כך חברות הפרסום יוכלו לעצב את קמפיינים הפרסום שלהם בהתאם לניואנסים של אינדיבידואלים, ולא לעצב אותם מראש לפי תפישות (ארכאיות) של מגדר. כלומר לדעתה של המרצה/חוקרת, דווקא דרך פרסום ברשתות חבריות אפשר לקוות שמגדר לאט לאט יעלם מן העולם.
הטיעון שלה מעניין ושווה לחשוב עליו ברצינות, אבל אני נוטה להאמין שהאמת קצת יותר מסובכת. אני מסכים לחלוטין שיש אלמנט של הנצחת תפישות דרך פרסום, כמו שמיה הראתה בפוסט כאן. הרי בני אדם נוטים לתפוש את אפיקי הפוטנציאל שלהם בהתאם לאופציות הממשיות שעומדות בפניהם. לכן למשל אני לא מתבאס כל בוקר מחדש שאני לא הולך להיות נשיא ארה"ב. אין ספק שהרעפה אינסופית של תכנים מגדריים דרך פרסום בפייסבוק תנציח תפישות מגדר.
הזכרת נשים כ"פריקיות של חתונות". אז אגב, כשאת גם אישה וגם רווקה, 50% מהפרסומות לפחות, באופן קבוע, מדברות על היכרויות, דייטים, זוגיות, למצוא את הגבר המושלם וכו'. מעניין איך זה אצל גברים רווקים – משהו אומר לי שהמצב קצת שונה.
לפני שהייתי מוגדר כמאורס, קיבלתי כל הזמן פרסומות של היכרויות, דייטים, וכו'. כשהסטטוס שלי בפייסבוק התחלף ל"מאורס", התחלתי לקבל פרסומות לדברים שקשורים לטבעות, צלמים ודי.ג'יי לחתונות. כשהסטטוס שלי בפייסבוק התחלף ל"נשוי" – הופה, קיבלתי פרסומות לאתרי היכרויות ודייטים שוב. אולי הם מנסים להגיד לי משהו.
זו בדיוק הנקודה.
אשה שמוגדרת כנשואה תקבל פרסומות לחיתולים, בגדי תינוקות, מטפלות/בייביסיטר, בגדים ודיאטה (!)
מה ההבדל בין האם לאב?
לפי המפרסמים: אמא דואגת לילדים, קונה לעצמה בגדים וזקוקה לרדת במשקל.
אבא? יכול לחזור להתהולל, הוא את שלו עשה.
עצוב
ראומה, אם את טורחת לעשות הדרוש כדי לדעת מה תוכן הפרסומות ולא טורחת לעשות הדרוש כדי להמנע מלדעת מה תוכנן, אז לצערי, מה שיש לי לומר לך זה שמגיע לך התסכול שניתן לראות שנוצר אצלך. ההמנעות האקטיבית היא בתחילה טרחה מסוימת אך, קטנה ומהנה, ובהמשך, מנסיוני, הופכת מהר לפעילות אוטומטית תת מודעת. בהצלחה, אם בכך את מעונינת.
אבל אנחנו רוצות לדעת במה מפציצים את המוחות של מיטב בנותינו. לשנות את החברה, לא ללבוש שריון מול ההשפעות הרעות שלה. בדיוק כמו שאתה מתמודד באומץ עם תוכן הפוסט ולא מסנן אותו וממשיך עולץ לב לדרכך.
אפרת, בהנחה שאת לא חרדית, האם מעניין אותך באיזה אופן מפציצים הפצ'קווילים במאה שערים את מוחות בנותינו (מלבד לצרכי שעשועך בעוברך שם)? או באיזה אופן מפציצים רעיונות אחמדינג'ד או קאדאפי את אותם מוחות? זכות כל יצור בעל אינטרסים לפעול לקידום האינטרסים שלו לפחות באמצעות התבטאות במדיום זה או אחר. אינטרסים חשובים שלי בחינוך בנותי הוא לנתקם מערכי החברה הצרכנית של היום, להביא לכך שנסיעה ל'בילוי' בקניון לא תחשב בעיניהן דרך ראויה לפעילות בזמנן הפנוי, ובודאי, שקידום האינטרסים של כל מיני בעלי אינטרסים (שהם בד"כ השגת רווחים כספיים) לא יהווה כלל אינטרס שלהן. מאחר ופרסומות 'מתקיפות' אותנו על כל צעד ושעל ובכל עת, ומכל מדיום אפשרי, ב'תרבות' בה אנו חיים היום, והן אפקטיביות גם כנגד רצוננו אם אנו נחשפים להן, ואין ברצוני שבנותי או אני נשמש כלי בידי אינטרסנטים להשגת מטרותיהם שמנוגדים למטרותינו ואין רצוני שהם יקבעו עבורנו מה נרצה ומה נחשוב וכיצד ננהג, לפיכך, חשוב ביותר בעיני להילחם בהן, ע"י כך שבמידת האפשר, והאפשר כאן רב מאד, נימנע מהיחשפות להן.
לא מעניינים אותי לפיכך שיקוליהם של אלה העוסקים בפרסום אם כדאי להם לנסות לחשוף בפני בהיותי זכר בגיל מסוים, בעל השכלה מסוימת, סטרייט, ובעל מאפיינים שונים אחרים מסוימים, – ויאגרה או מכונית פורשה או קוקה קולה או יצירות של מונטוורדי או מה שלא יהיה. במה שהם מנסים להפציץ את מוחי או את מוחות בנותי מעניין אותי באותה מידה, פחות או יותר, כפי שמעניין אותי במה פצ'קיוולי מאה שערים או רעיונות אחמדינג'ד או קאדאפי מנסים להפציץ את מוחותינו. מה שחשוב לי עבורנו הוא שנימנע מלהחשף לתכנים האלה.
אם יירבו המסכימים עימי בענינים אלה, פרסומות תהיינה פחות אפקטיביות ואולי אף ייעלמו כי לא תהיינה רווחיות לא למפרסמים ולא לחברות הפרסום. אולי גם המציאות התרבותית בה נחיה כולנו תחזור להיותר ראויה יותר.
סולידריות נשית לא נגמרת ביציאה מתל אביב. וכותבים "פשקוויל".
דניאל, פשקעווילים נחקרים גם על ידי חילונים. אני לא יודעת למה החלטת שהם מהווים לא יותר משעשוע לעוברים ושבים. ממש כמו שחוקרים אירופאים בצעו עבודות אנתרופולוגיות מחוץ לאירופה. הפואנטה היא לא להתלונן, (או, לפחות, לא רק להתלונן), אלא לתאר את המצב, לפרק אותו לגורמיו ולראות מה עומד מאחורי הפרסומות (במקרה זה) או הפשקעוויל.
הי דניאל,
אני חושבת שלצערי לא ניתן לברוח מהפרסום, הפורנוגרפיה, הסרטים הסקסיסטיים וכל מה שהיינו רוצים להעיף מהמרחב הציבורי שלנו ואני אומרת את זה בכאב רב, אבל האנשים ובייחוד הילדים של היום הם ילדי דור האינטרנט והם נחשפים לחלקים הטובים של הרשת אבל גם לגרועים ביותר. לכן הכלי החשוב ביותר שאפשר לצייד אותן/ם איתו הוא צפייה ביקורתית. צפייה ביקורתית בפרסומות, בפורנוגרפיה גם ובסרטים. מאד חשוב לשים דגש על איך מוצגות נשים, שחורים (אם בכלל מוצגים בסרט) ואוכלוסיה להט"בית. למה התכוונו המפרסמים בפרסומת זו. יש בתי ספר בהם יש שיעור של צפייה ביקורתית, לצערי לא בכל בתי הספר. נראה לי שכרגע אי אפשר לנצח את השטף הפרסומי ע"י התעלמות או התחפרות אלא ע"י העלאת מודעות לכזב שבו.
מעולה וחשוב. שאפו.
מיה יקרה!
קלעת כל כך מדוייק ומעניין לתחושת חוסר הנחת שלי מהעובדה שאצלי זה פרסומות של קרמים להעלמת קמטים ובריחת סידן….יופי של תרגיל ופוסט מרענן.
תודה
פוסט מצוין. הדבר הכי מדהים זה שאפשר בכזו קלות לשנות את המין בפרופיל.
כל זה מעניין ומעורר מחשבה, אבל אני מהפוסט הזה לא הצלחתי להפיק תשובה לשתי שאלות :
1. מי אשם ? (אם בכלל יש מישהו אשם)
2. כיצד משנים את זה ? (אם בכלל אפשר, או צריך לשנות משהו)
אני שואל את השאלות כי אני נוטה לחשוב שעולם הפרסום הוא אחד המקרים המסקרנים ביותר של "היד הנעלמה", מכיוון ששם התמריצים למיקסום רווחים בצורה היעילה ביותר הם מאוד גבוהים.
ומה זה עשוי לרמוז ?
שאולי המצב הוא ככה מפני שזוהי הדרך הרווחית ביותר לפרסם ? אולי אלו הפרסומות שמשלמות הכי הרבה על "שטח המסך" שהן תופסות לנו בצידי המסך ?
ושוב זה מוביל אותי לשתי הקושיות שהעליתי. קשה לי להאמין שיש עליהן תשובה חד-משמעית, אבל אולי כדאי להרהר בהן קמעה.
שאולי במציאות של שוק חופשי ו'היד הנעלמה' מי שבסופו של יום רשאי להשפיע באופן לא מידתי על איך נתנהג ומה נקנה זה העשירים, ושאולי קצת רגולציה בפרסום תסייע ליצירת צדק 🙂
ליהי
כמובן שזה לא לפי הנחות סטריאוטיפיות של המפרסם, אלא לפי סקרי שוק, לפחות אצל מפרסמים גדולים. לכן, זה לא יוצא את הפער הקיים בין נשים לגברים, אבל זה בהחלט משמר אותו. שזה מאכזב חלק מאיתנו, כי ציפינו (משום מה) שהאינטרנט יהיה מדיום חדש וחופשי. ברור שאין אף אחד "אשם". יד נעלמה זה בטח התיאור הטוב ביותר שיש למצב של סדר חברתי שנוטה לשמר את עצמו. כיצד משנים? אני מניח שרק בפעילות פמיניסטית עקיפה, או בחשיפה של הנושא כמו בפוסט הזה. דניאל – בקצרה, הסיבה שמעניין אנשים משהו שלא נוגע רק להם היא שהם לא אגוצנטריים. אבל, גם אם אתה בוחר להישאר בתוך הספירה האגוצנטרית, של אתה והמשפחה שלך, אז אם אתה לא חושף את בנותיך לדברים כאלה אתה מונע מהן פגיעה ישירה, אבל אם אתה לא נאבק כדי להשאיר להן עולם בו מתייחסים לנשים בצורה שווה, אתה לא מונע מהן פגיעה עקיפה.
פינגבאק: Top Posts — WordPress.com
יונתן, קבלת רושם מוטעה שאני "בוחר להשאר בתוך הספירה האגוצנטרית, של אתה והמשפחה שלך…". דברי נוסחו כפי שנוסחו כי היו תגובה לדברי אפרת: "אבל אנחנו רוצות לדעת במה מפציצים את המוחות של מיטב בנותינו.". אני מתעניין בנושאים רבים שלא נוגעים רק בי ובמשפחתי וגם מעוניין בטובתם ובשיפור מצבם של כלל בני אנוש ולא רק בטובתנו ובשיפור מצבנו, שלי ושל בנות משפחתי. ערכים של התנועה הפמיניסטית קרובים לליבי כמו גם ערכים של תנועות חברתיות שונות אחרות וזאת קודם כל בגלל עניני בטובתם ובשיפור מצבם של כלל בני אנוש (שכדי להסיר ספק אציין שמחציתם בערך ממין נקבה).
התענינותי בנושאים רבים אין משמעה עם זאת ש(כמו כל מתעניין רב תחומי אחר) – איני חושב שאין מקום לעשות סלקציה בין כל תחומי ההתענינות האפשריים הקיימים. פרט למקרים חריגים, תוכנם של פחי זבל שונים בד"כ אינו כלול בתחומי ההתענינות שלי. מלחמה בנסיונות אפקטיביים של גורמים מניפולטיביים לקבוע עבור בני אנוש אחרים מה ירצו, מה יחשבו ומה יעשו, ולא בדרכים של שכנוע רציונלי, וזאת במטרה שאותם גורמים מניפולטיביים יפיקו מכך טובות הנאה לעצמם – היא בעלת ערך חשוב מאד בעיני עבור כלל בני אנוש. גם זניחת ערכי 'תרבות הצריכה' וחזרה ל- ו/או חיפוש של- ערכי תרבות ראויים יותר, הם בעלי ערך חשוב מאד בעיני עבור כלל בני אנוש.
יש כאן פרדוקס מסויים – כל פעם שאת מסמנת פרסומת כפוגענית, את בעצם מעבירה לפייסבוק עוד מידע ממוקד עליך ועל ההעדפות שלך. ככל שהמפרסמים ידעו עליך יותר הם יוכלו לדייק יותר בדברים שהם בוחרים לפרסם לך וסביר להניח שמספר הפרסומות הפוגעניות שתראי ילך ויקטן. מצד שני המשמעות היא שהם ידעו עליך יותר. את באמת רוצה שהם ידעו עליך כל כך הרבה? אני באופן אישי מעדיף לשמור על הפרטיות שלי, ואם זה אומר שהפרסומות בפייסבוק מתייחסות אלי באופן סטריאוטיפי אני מודה שזה בעיני מחיר לא נורא עבור הפרטיות שלי.
אני באמת לא מבין מה הזעזוע מזה שמפרסמים עובדים באופן סטריאוטיפי. עם כל הכבוד, יש אנשים שמעוניינים להסיר שיער מהגוף שלהם (זכותם!), יש מכונים שמציעים את השירות הזה ומתפרנסים ממנו יפה. המכונים האלה רוצים לפרסם את שירותיהם כדי למכור. עכשיו, נניח שאת פרסומאית – איך היית מפלחת את האוכלוסייה שלה היית מציגה את הפרסומת למכון להסרת שיער? אני מתקשה לחשוב על דרך שהיא לא סטריאוטיפית לעשות את זה: נשים סטרייטיות ולסביות שאוהבות גוף חלק וקו ביקיני גבוה, הומואים מן הסוג שאוהב גוף חלק, גברים סטרייטים שסובלים משיעור יתר שמביך אותם. אלה קבוצות מאד ממוקדות. האם באמת אפשר להגיע אליהן סתם כך? האם את היית מוכנה לפרסם על עצמך בפייסבוק מידע כל כך פרטני שיסייע למפרסמים להחליט אם את קבל היעד של הפרסומת למכון הזה?? אני לא ואני משער שגם את לא. [ואת מוזמנת לבדוק שוב את הפרדוקס בפיסקה הראשונה].
כשהם מפרסמים לנשים בעיקר ניתוחים פלסטיים והסרת שיער, נשים מתחילות לחשוב שבאמת הן צריכות ניתוחים פלסטיים והסרת שיער. זה לא פרדוקס, זה שטיפת מוח.
טענה מגוחכת, אפרת. אם כל פעם שראיתי פרסומת זו או אחרת מוחי היה "נשטף"…
אפרת, אני מצטער לומר את זה בצורה בוטה, אבל זה קשקוש. אין דבר כזה "שטיפת מח". למרות הרבה נסיונות ומחקרים שנעשו בשנות ה-50 וה-60 לא הגיעו עם העניין הזה לשום דבר. זה בסך הכל מדע בדיוני. וודאי שבסיטואציה שבה רואים פרסומת בפייסבוק (את לא כבולה לכסא, לא מסוממת, ולא שמו לך מכשירים שימנעו ממך לעפעף), אי אפשר לעשות משהו שאפילו מתקרב למה שנוטים לחשוב עליו כשטיפת מח.
באותה מידה אפשר להגיד משהו כזה: אני חושב שאת, כמו נשים וגברים רבים אחרים, עברת שטיפת מח שגרמה לך להאמין שלפרסומות בטלוויזיה, בעיתון ובאינטרנט יש יכולת כמעט מאגית להשפיע על הצופים באופן שהוא כמעט שטיפת מח. למעשה, אין לזה שום הוכחה והמחשבה הזאת לא מתבססת על כלום. אחרי שנים של קריאת מאמרים, ספרים והאזנה להרצאות של כל מיני מרצים רדיקלים, שטפו לך את המח והיום את מאמינה שפרסומות מעצבות את המציאות, ולא רק מגיבות למציאות. בפועל, זה קישקוש מוחלט. פרסומאים קוראים את המציאות, קוראים סקרים, בונים שאלונים מתחכמים, אבל אין להם שום טכניקות קסומות, הם לא שולטים על הבחירה שלך. את לא רוצה לקנות – אל תקני! למעשה, זה האופן שבו תוכלי להשיג את ההשפעה הרבה ביותר על הפרסומות … הבחירה שלך לא לקנות תגרום לפרסומאים לחשוב כיצד לשנות (שימי לב: אני לא אומר לשפר … לשנות!) את הקמפיין הפרסומי כדי לגרום לך לקנות. כדי לשכנע אותך יותר טוב. האופן האובססיבי שאנשים בעלי אג'נדות שונות (נגיד פמיניסטיות, נגיד הומואים, נגיד מזרחיים) מגיבים לפרסומות מאדיר למעשה את כוחם של המפרסמים.המציאות היא הרבה יותר פשוטה: כוחך בארנקך! אל תקני את מה שאת לא רוצה! אל תקני את מה שאת לא צריכה! אל תקני במקום שהפרסומות שלו מגעילות אותך (קניון ארנה הרצליה, אגאדיר)! אם תתנהגי כאילו את קורבן של פרסומות – תהפכי בסופו של דבר לכזאת.
עוד נקודה למחשבה: משתמע מדבריך שאת חושבת שנשים לא צריכות ניתוחים פלסטיים והסרת שיער. למה לא בעצם? למה האג'נדה שלך טובה יותר מאג'נדה אחרת? למה אישה שרוצה להגדיל את השדיים היא "שטופת מח" ואילו אישה שרוצה רגליים שעירות איננה שטופת מח? אני בכלל חושב שאם היתה לך ההזדמנות והיכולת היית שוטפת את המח לכל הנשים ומחדירה להם את האידיאולוגיה שלך. מזל שזה לא אפשרי.
אני גם רשום כגבר הומו בפייסבוק, וכנראה שמכל המידע עלי ומה שאני מקליק גם ברור לפייסבוק שאני מוסיקאי וקצת חננה.
התוצאה:
1)הרבה פרסומות לתחתוני גברים (עם תמונות של גברים כמעט ערומים כמובן)
2) הסרת שיער גם
3) הרבה פרסומות לחופשות וטיולים בחו"ל (למרות שאני אף פעם לא קניתי כזו חבילה ואני גם לא מחפש כאלה באינטרנט. הם כנראה מסתמכים על זה שלהומו בן 30 יש מבחינה סטטיסטית יותר כסף לבילוים וחופשות מאשר חברו הסטרייט)
4) כרטיסים לקונצרטים (היום דיאנה קראל לדוגמה) או אתרים העוסקים במוסיקה קלאסית (עמותת יוהאן סבסטיאן באך הבוקר)
5) דברים לחננות על כמוני: חלוק אמבטיה של מלחמת הכוכבים, אתר תוכן לינוקס, צעצוע חביב בשם neocube
זה תערובת של התאמה אישית וסטריאוטיפית. מעניין איזה פרסומות מראים לאישה או גבר טרנסקסואלים… אני רק יכול לדמיין כמה מעליבה ה"התאמה האישית" של הפרסומות שלהם.
הסיבה שלגבר גאה בן 30 יש יותר זמן/כסף לחופשות וטיולים היא שהוא כמובן אינו נשוי ואין לו ילדים. ו"תודה" לממסד הסטרייטי שלא מאפשר נישואין ואימוץ/אם פונדקאית לזוגות חד מיניים כמו שניתן לזוגות מעורבים ויוצרים מצב מגעיל שכזה.
אני לא מבין למה זה מפתיע אותך. כנראה שאלו הדברים שגברי ונשות ישראל (בהתאם) מוציאים עליהם כסף דרך פייסבוק. אם משהו מאלו לא היה כלכלי, לא היו מפרסמים אותו. אם היה ניתן להרוויח באמצעות פרסום מאלו לאדם מהמין השני, היו עושים את זה מייד. באינטרנט לא צריך ספקולציות כמו שהיה בתקופת המגזינים של לפני 20 שנים. יש כלים שמודדים מאד מהר ומאד בקלות את האפקטיביות של הפרסום, ובמהרה המפרסמים מתמקדים באוכלוסיות הרלוונטיות להם – לפי מין, גיל, תחומי עניין, מקום מגורים, סטטוס משפחתי, מספר חברים וכל אמצעי פילוח אחר.
רוצה לשנות את הפרסום? שני את הקונים. עולם הפרסום באינטרנט (שוב, בניגוד למשל לטלויזיה או מגזינים שם יש יותר ספקולציות והעלויות בדיקה יותר גבוהות) משקף באופן די טוב את המציאות.
@הייטיקיסט:
נראה לי שפספסת את המשמעות של הפוסט. אני לא עובדת בשביל משרדי השיווק ולא מעניין אותי מה נראה להם או לא נראה להם שנשים או שגברים ירצו לקנות (אגב, איתי פספסו בענק ומאמינה שגם עם רבות אחרות). הפוסט הזה מטרתו קודם כל, מכיוון שמפרידים אותנו על בסיס מאפיינים דמוגרפיים ליישר קו- ולהראות לכל השאר מה השאר מקבלים (לנשים- מה גברים מקבלים וההפך). שתיים, להעלות את המודעות לנושא של איך המפרסמים תופסים אותנו, על פרסומותיהם המעליבות, כדי לפתח תפיסה ביקורתית של פרסומות.
להתחיל עם נשים לשיטתך = הטרדה
כמובן חוץ אם בראד פיט יתחיל ואז זה כמובן לא הטרדה
כבר ענו על זה: לא מדובר על התחלה רגילה עם נשים, מדובר על קורס מסוים שמפורסם בפייסבוק ומעודד הטרדה (להמשיך גם אם האשה אומרת לא).
לרמי-
למה "מזל שזה לא אפשרי", רמי? אולי כי אתה לא מסוגל לראות נשים עם שיער על רגליהן- שזה המצב הטבעי בו הן נולדו? מי בעצם לימד אותך שהמצב הטבעי של הגוף הוא "מכוער" עד כי אתה נגעל מלהסתכל עליו? מי לימד ילדים צעירים לחקות את האלימות שהם רואים במשחקי מחשב? מי לימד גברים צעירים שטופי פורנוגרפיה שהם מעוניינים לגמור בחוץ על החזה של האשה במקום לגמור בתוכה (כן, זה למשל טרנד חדש שיש עכשיו בעקבות צפייה מוגזמת בפורנוגרפיה)? מי לימד גברים שאשה מלאה זה "מגעיל" אם לא הפרסומות במגזינים? למה אתה לא הולך עם שפם? מי לימד אותך שזה לא "יפה" ומי לימד את הטורקים שזה כן יפה ומושך? למה גברים עם שיערות על הכתפיים מתחילים להתבייש עכשיו בים, אשכרה להרגיש בושה, ולפני עשר שנים זה לא עלה על דל מחשבותיהם אם לא בגלל הפרסום המסיבי לשוק הגברים? לחשוב שפרסומות, סרטים ותקשורת *לא* משפיעים על התודעה שלנו זה הדבר הכי, אבל הכי, מגוחך ששמעתי לאחרונה. אתה מוזמן להמשיך להיות צרכן נלהב של פרסומות- בסופו של הדבר, הבדיחה של הפרסומאים ובעלי ההון היא עליך, חביבי.
יעלה,
נהניתי לקרוא את תגובתך ואני כמובן מסכים עם דברייך. הייתי שמח לוא היית מוכנה לחוות את דעתך על תגובותי לפוסט הנוכחי של מיה ו. (היו שלוש כאלה מלבד תגובה זו לדברייך), אך לא אפגע אם תעדיפי לא לעשות כן.
יעלה,
התחלתי לנסח איזו תגובה אינטלגנטית למה שכתבת, אבל בסופו של דבר זה מסתכם ל"הכל עובר עליך וקקה בידייך". ראשית, אין לי טלוויזיה ואני בכלל לא צופה בפרסומות כבר הרבה מאד זמן. גם כשהיתה לי טלוויזיה כמעט שלא הסתכלתי בכלל בערוצים 2 ו-10 כך שאני ממש לא מעודכן בענייני פרסומות כבר שנים רבות. על פניו הייתי אומר שנראה שיש לך ידע מקיף בעניין, לכן הבדיחה היא – אם כבר – עליך ולא עלי (הכל עובר עליך כבר אמרתי?? אה, כן. יופי). עכשיו תחזרי לפוסט הקודם שלי ותקראי אותו שוב טוב טוב. אני אומר שם במילים אחרות שהעיסוק האובססיבי בתוכן ובצורה של פרסומות מתוך אמונה שיש בכוחן לעצב את המציאות, הוא מין נבואה שמגשימה את עצמה. זה קצת כמו רפואה ניו-אייג'ית – צריך להאמין בזה כדי שזה יעבוד. את מי זה משרת – את הפרסומאים.
יש הבדל גדול בין "שטיפת מח" ובין "שכנוע". בשניהם מדובר על "השפעה על התודעה". שכנוע נעשה במשא ומתן בין אנשים שמעלים טיעונים ומנסים לגרום לצד השני להסכים עם הטיעונים שהם מעלים. שטיפת מח נעשית בכפייה תוך הפעלת כח והיא מבטלת את הצד השני לחלוטין לטובת הראשון. כמו שכבר כתבתי, מבחינה מדעית אין דבר כזה באמת שטיפת מח. וודאי יש דבר כזה שכנוע. ויש דבר כזה השפעה. אבל מבחינתך, כך נראה לי, מי שחושב בניגוד לך עבר שטיפת מח, ומי שחושב כמוך פשוט השתכנע בצדקתך. מבחינתך זה עניין של לגיטימציה, והבעיה שלך היא שאת פשוט לא מסוגלת להבין שהרעיונות שלך לגבי מה נכון ולא נכון הם בסך הכל עוד אידיאולוגיה ואין להם בהכרח עדיפות על פני אידיאולוגיות אחרות.
כשכתבתי "מזל שזה לא אפשרי" התכוונתי שמזל שלאנשים כמוך אין יכולת לשטוף את המח של אנשים אחרים. את חיה באמונה שאת אדם פתוח, ליברלי ומתקדם, פוסט-מודרנית, אבל בעצם את דיקטטורית וצדקנית איומה וכמוך עוד רבים. תבדקי בבקשה מי זאת טיפר גור (Tipper Gore) כדוגמה מתאימה במיוחד.
לעניין ההשפעות שאת מציינת כדוגמאות – ראשית, מניפולציית ה"טבעי": בואי נצא מנקודת ההנחה שאת צודקת ושיער על הרגליים זה טבעי. מי אמר שטבעי זה טוב? תסתכלי מסביבך טוב טוב ותגידי לי מה בדיוק טבעי בחיים שלך? מה בדיוק טבעי בגוף שלך? בגדים זה טבעי? קעקועים זה טבעי? עגילים זה טבעי? בני אדם שחיים עד גיל 80 זה טבעי? למה את לא יוצאת נגד בגדים, עגילים וקעקועים? למה את לא יוצאת נגד זקנים? "טבעי" – זאת מניפולציה. את עברת שטיפת מח ששיכנעה אותך שדברים מסויימים הם "טבעיים" ובגלל זה הם טובים. האינדוקטרינציה שעברת גורמת לך להתעלם מן הסתירות שמובלעות בתוך הגישה הזאת. האמת היא שהחיים שלנו לא טבעיים בכלל. האמת היא שיש לי, לך ולכל אחד אחר, זכות מלאה על גופנו – זכותי לעשות בגוף שלי מה שאני רוצה. את אימצת מין אידיאולוגיה שאומרת שהסרת שיער מהרגליים זה "לא טבעי" ועל זה את בונה תילי תילים של תיאוריות על משטור גוף האשה. אני מציע לך להסיר את המשקפיים המעוותות ומעוותות שיושבות לך על התודעה הכוזבת שלך.
דוקא מסכים איתך על רוב מה שכתבת, מלבד האבחנות באשר למלאכותי. אני חושב שם הפוך ממך:
היה פה גם "שנית" אבל זה נהיה כבר ארוך יותר מדי אז וויתרתי בינתיים.
רמי-
אתה עושה כאן בלבול ענק בין ניתוח ביקורתי לבין אידיאולוגיה. ניתוח ביקורתי הוא ניתוח המפרק אידיאולוגיה אחרת. אני בספק שהשפעה של פרסומות עובדת בשיטת הנבואה שמגשימה עצמה. אם כבר, היא עובדת בעיקר על אלו שלא עושים ניתוח ביקורתי/צפייה ביקורתית. אני לא השתמשתי במונח "שטיפת מח" ואני מוכנה לחתום לך שזו שכתבה את המונח השתמשה בו כמטאפורה- לא באמת חשבה שמדובר בעינויים משנות השבעים עם אלקטורודות ומכות חשמל וניתוחי כריתת אונה. אלא במטאפורה להתקפה של המפרסמים ו"רעש" סביבתי על התודעה שלנו. אני בכלל לא אמרתי אם שיערות על הרגליים זה טוב או לא- אמרתי שרוב האנשים חושבים שזה מכוער בגלל הפרסום. אני מאמינה שאתה מסכים עם ההנחה הבסיסית הזו. אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה עם הגוף שלך אבל כשאני מדברת על רוב האנשים, הציבור, ש"פתאום" מתחילים לעשות ניתוחים פלסטיים לשינוי אברי המין, גילוחים שונים ואפילו קעקועים כסוג של תרבות נגד, זה הכל נובע מפרסום, מסרטים ומתקשורת. ואם עוד פעם אתה כותב לי מה שכתבת במשפט הראשון- אני לא אטרח לענות.
יעלה-
אני חייב לאכזב אותך ולומר לך שבעידן הפוסט-מודרני שאנחנו חיים בו אין הרבה הבדל בין "ניתוח ביקורתי" ובין "אידיאולוגיה". ההנחה המובלעת שלך שהניתוח הביקורתי שלך ניצב איתן על הקרקע היא מוטעית לחלוטין. גם הניתוח הביקורתי שלך הוא בעצם אידיאולוגיה. מה שאת אומרת זה בעצם בתמצית הביקורת של הברמאס על פוקו. הברמאס אומר: השיטה של פוקו בעצם מפרקת הכל, אין שום עמדה יציבה לבקר ממנה משהו, אלא כל ביקורת עומדת גם היא לביקורת. פוקו אומר: בדיוק כך! גם את בעצם מבינה את מה שאני אומר, אבל מסרבת לקבל את ההשלכות. את מרגישה שיש לך כח נהדר ביד – הניתוח הביקורתי – אבל מסרבת לקבל את העובדה שהכח הזה לא נותן לך שום הגנה מניתוח ביקורתי אחר.
לעניין שטיפת המח – לצערי יש לי הרבה ניסיון עם האופן שבו מטאפורות מקבלות חיים משל עצמן. אני מתנגד באופן נחרץ לשימוש במטאפורות שאינן במקומן. כמו שאני חושב שמפרסמים לא "מתקיפים" את התודעה שלנו. זאת רק מטאפורה, נכון, אבל היא מציירת את המפרסמים בתור אנשים איומים שרק יושבים בחדרים אפלים ומתכננים איך לכבוש את התודעה שלנו. נגד ההתקפות האלה צריך להתגונן, ואולי גם להכין התקפת נגד – זה קשקוש מוחלט.
אני לא מסכים עם ההנחה הבסיסית שלך בכלל. את לחלוטין מתעלמת מאלמנט הבחירה החופשית. יכול להיות שפרסומאים מתייחסים לאנשים כמו אל בהמות, אבל את מתייחסת לאנשים כאילו הם יצורים כל כך חלשי אופי שאין להם בחירה בכלל. במה את יותר טובה מהפרסומאים? ושאלה נוספת: אם את באמת לא אמרת "אם שיערות על הרגליים זה טוב או לא" (ואני חושב שבעצם יש לך דעה מוצקה בעניין, כלומר אני לא מאמין לך) אז מה הטעם בכלל בכל הדיון? אם אין לך שום קביעה של מה לדעתך טוב ומה לדעתך רע, אז מה בעצם אכפת לך מה עושים הפרסומאים?
כן, אני חושבת שאנשים מושפעים מפרסומות בצורה מסיבית, קולקטיבית וגורפת. כן, אני חושבת שזה רע. כן, אני חושבת שעולם בו ישנן קבוצות של חברים בהן אין אישה אחת שאינה מנותחת פלסטית זה רע; שההתבגרות המינית של צעירים בעידן המידע ספוגה בפורנוגרפיה זה רע; שגברים צעירים לוחצים על נשים צעירות לקיים יחסי מין והן נעתרות מ"חוסר נעימות" ונחמדות זה רע; שמזרחים מרגישים בושה בצבע העור שלהם בעודם הולכים ברחוב זה רע. כן, אפשר לתפוס ולהבין את החיים לפי הניסיון בלבד (נשים הן חזקות, התרבות המזרחית היא עשירה) במנותק מהמדיה, אבל זה לא מנתק אותך ממה שאתה *יודע שהחברה חושבת עליך*. ואני חושבת שאם אתה לא רוצה לשנות את התפיסות האלה או מתעלם כביכול מההשפעה העצומה של המדיה- אתה מגיע ממקום פריבילגי, או אטום ועיוור או רשע.
ובמאמר מוסגר, כמו שאתה מאמין שלי יש אג'נדה בפלפולים, גם אני מאמינה שלך יש אג'נדה בפלפולים- והיא אג'נדה שמרנית.
תודה רבה על פוסט מעורר מחשבה זה. הנקודה היא פשוטה: אני בתור בן אדם בוגר לא רואה פרסומת. הם פשוט בנקודה העיוורת שלי, בטלויזיה אני משתיקה וגם ברדיו. יש לי AdBlock באינטרנט וגם את פרסומות גוגל – לא רואה, וספק אם יהפנטו אותי – אדע מה כתוב שם.
אבל יש לי שתי בנות, ואני רוצה לעודד אותן לשחק ספורט, כי זה כיף, גם כשיגדלו. תמיד תהיתי למה לא הרגשתי שמעודדים אותי. הסיבה פשוטה: יש התנייה חברתית כמעט נגד זה. מתי היתה הפעם האחרונה שראיתן בנות לוקחות כדור למגרש סתם בשביל הכיף? ומתי ראיתן פרסומת המכוונת שבנות עושות ספורט או איזו שהיא פעילות בצוות?
ולגבי פרסומות לניתוח פלסטי: צודקת, צריך לקבוע שזה חומר מעליב.
לסיכום: פעם ראשונה שקראתי פה פוסט שלא רק עורר מחשבה אלא גם גרם לי לפעולה.
1. היתרון המרכזי של מערכת הפרסומות של פייסבוק עבור המפרסם הוא היכולת להגדיר במדויק (כמעט) איזה קהל יעד יהיה חשוף לפרסומת. כיוון שהצגת הפרסומת עולה כסף, מובן שאני בתור מפרסם של שמלות כלה מעדיף שלא לפרסם לגברים. כנ"ל לגבי פוקר, הגדלת חזה וכו'. להגיד שזו הדרה של נשים מהמרחב הציבורי זה הבל מוחלט. זה בסך הכל שיקוף של סטטיסטיקה לגבי הרגלי הצריכה השונים של גברים ונשים. אין מה להלין על המפרסמים (תמיד אפשר ורצוי להלין על הקפיטליזם ותרבות הצריכה).
2. השבוע ראיתי סטטוס של מישהי שהגדירה את עצמה כengaged. היא מאוד התפלאה על מבול הפרסומות הפתאומי לשמלות כלה, אולמות חתונה וכו'. גם כאן אין מה להלין: אנחנו בוחרים לספר למפרסמים שהתארסנו, ומתפלאים כשהם שולחים לנו מוצרים שבטוח לא עניינו אותנו בימי הרווקות.
3. ניסוי שאני עשיתי: לשנות את ארץ המגורים. המסקנה: הפרסומות שתושבי הודו רואים בפייסבוק לא גורמות לעין שלי אפילו לנוע לצד ימין של המסך.
העניין הוא שהפרסום בפייסבוק *יכל* להיות בעל איכויות מותאמות אישית אם היו מתייחסים לתחביבים (למשל, יש הבדל ענק בין נשים המתעניינות בפוליטיקה, לנשים המתעניינות באמנות, לנשים שהן סטודנטיות, לנשים שמתעניינות בכדורגל וכן הלאה). אבל המפרסמים בחרו בגישה הסטריאוטיפית- והחליטו שכל קבוצת הנשים היא זהה וכל קבוצת הגברים היא זהה. ודבר נוסף שנחשף כאן הוא מה הם חושבים על הגבר, ולא מדובר בשמלות הכלה בלבד, בניגוד למה שתיארת: אלא בדיוק באנקדוטות כביכול הללו של פרסומות של אתרי היכרויות לגברים נשואים, של שום פרסומות על חיתולים וילדים לגברים, של שום פרסום לנדל"ן ועריכת דין לנשים, למרות שהמצב בשטח מתקדם יותר (כמעט חמישים אחוז נשים בעריכת דין, גברים מטפלים בילדים וכו'). הדבר המפתיע- והמקומם- כאן שהפרסומאים כאילו נותרו שנות אור אחורה מבחינה מגדרית.
שהתרשמת שגם לנשים וגם לגברים מוכרים מוצרים באמצעות תמונות של נשים (כמעט) ערומות. מאיפה זה מגיע?
אני מאמינה שמכך שבחברה המערבית גוף האשה נתפס כמטבע עובר לסוחר (החל מאמנות קלאסית ועד לפרסומות). האישה נתפסה החל מימי הביניים כקניין של הגבר וכך גם תמונתה היא קישוט/קניין/חפץ. גופה נתפס כמשהו להעריך, משהו "יפה". ואילו על הגבר פחות מדברים במושגים כאלה (היום יותר, אבל במידה רבה זה נכנס בגלל מעצבי האופנה ההומוסקסואלים, לא עקב היפוך המבט של האשה על הגבר).
יעלה-
מצחיק שמישהו שמבקש לסתום פיות ולהשליט מוסר מיני וויקטוריאני קורא לאנשים אחרים "שמרנים". מצחיק שמישהי שמאמינה שרק מוארת שכמותה יכולה לראות את המציאות באופן ביקורתי ומתנשאת על כל האנשים הקטנים האחרים שפועלים כמו רובוטים בהשפעה של פרסומות, סרטים וכו', מעיזה לומר למישהו אחר שהוא "מגיע ממקום פריבילגי".
מה שאת לא מבינה כנראה זה שהעולם האמיתי הוא לא אוסף של קלישאות. בעולם האמיתי את צריכה להתמודד גם עם הדברים שלא מסתדרים עם האופן שבו את רואה את העולם. למשל, הקלישאה שלך שפרסומות משפיעות. אוקי, ביג דיל. הרי אנשים משקיעים בפרסומות כסף רב כדי שהם ישפיעו. לא? השאלה היא עד כמה הן משפיעות והם ההשפעה הזאת באמת גורפת. קחי למשל דוגמה: נטען רבות שהדוגמניות הרזות גורמות להפרעות אכילה אצל נערות צעירות. עכשיו, תגידי לי את, אם מגזיני האופנה, מעצבים וסוכנויות דוגמניות( עושים מניפולציות כל כך גסות וכל כך בוטות (מכריחים דוגמניות לעשות דיאטות קיצוניות, מרזים דוגמניות ומרטשים באמצעות פוטושופ וכו'), אז איך זה שמספר האנשים שיש להם משקל עודף במדינות מערביות רק עולה משנה לשנה?
בכל מקרה, נראה לי שאנחנו האנשים האחרונים בפוסט הזה, אז נתראה כבר בוויכוח הבא.
שוב האבחנות הגסות שלך, מקביל בין פמיניזם למוסר מיני ויקטוריאני כשהנושא היחיד עליו שניהם מסכימים הוא מגרעות הפורנוגרפיה, אולם נקודות המוצא שונות לחלוטין (השמרנים סוברים שעירום כשלעצמו אינו מוסרי והפמיניסטיות מתמקדות בהשפלה ובאלימות הכרוכים ביחסי המין הפורנוגרפיים, לא בהצגת יחסי מין כשלעצמם, כלל לא!); כשלים לוגיים כמו העובדה שאנשים בארה"ב משמינים שאין לה קשר לתופעה הנוספת, הלא קשורה, של אנורקסיה המונעת מפרסומות (אפילו ה- DSM, המייחס לתופעות הסברים פסיכולוגיים באופן רגיל, מסכים על כך שיש השפעה תרבותית של פרסומות על אנורקסיה וזו אינה מחלה נפשית בלבד). ועדיין לא הראית איך הטענות שלך *לא* שמרניות.
אצלי הנתונים קצת שונים. במשך זמן מה קיצצתי את הפירסומות באופן כמעט מוחלט וממש גורף (לפעמים פשוט אין לי כוח להתחיל ללחוץ עליהם ולעיתים הביקור שלי מאוד קצר) לרוב על ידי הכפתור uninteresting ולעיתים על ידי הכפתור misleading. ולא רק בדף הראשי אלא גם – וזה חשוב מאוד כי שם מופיעות רוב הפירסומות בשורה נורא ארוכה – בדפים המשניים נניח כשנפתחת תמונה או של קבוצה כלשהי וכד'. ואז שמתי לב ש: קודם כל, כשאני לוחצת ללא אבחנה על כל הפירסומות הן חוזרות על עצמן יותר כאילו "נגמר המלאי ואין ברירה והן צריכות להשתחרר", כלומר פייסבוק צריך וחייב לפרסם ואם אני פוסלת את כולן אז כולם יחזרו, כי האלוגריתם עובד כך – כנראה – שהוא מזהה התנגדות לא אמיתית כביכול כלומר שאין לה כיוון ברור, מאחר שהיא גורפת. בנוסף שמתי לב שאם אני לא לוחצת על ביטול פירסומות בדפים משניים יש לביטולים שלי הרבה פחות השפעה. עוד שמתי לב שהפרסומות שעליהן לחצתי misleading נוטות לחזור על עצמן לעומת אלה שלחצתי עליהן uninteresting. (יש לזה איזשהו הגיון שיווקי שהאלוגרתים כנראה מכוון אליו), אבל לא התעמקתי והתחלתי פשוט ללחוץ רק uninteresting ולסמן רק פירסומות מסויימות, אלה שהכי הגעילו אותי והציקו לי כמו הסרת שיער קרם פנים השתלת שיניים טיפולים קוסמטיים ואתרי הכרויות ועוד וכד. אחרים השארתי. ואז הפלא ופלא רוב הפירסומות המגעילות הפסיקו להופיע ונותרו או התחילו להופיע חדשים כמו אלה שאת סימנת בדף של הבנים: כלומר נדלן עורכי דין שיווק נופש וגם קופונים, שגם אותם התחלתי להעיף. יותר מזה, בדף הראשי שלי כעת אין לרוב אף פרסומות אפילו לא אחת, רב הזמן הוא ריק מפרסומות והן מופיעות רק בדפים משניים כשאני פותחת תמונה או משהו כזה, וגם אז רובן הן כאלה שלא צנזרתי כמו איזו עסקת נדלן שמציעים לי ורק מדי פעם משתרבבת איזו פרסומות לקרם פנים או משהו כזה. כלומר האלוגריתם שלהם עובד והוא נטול אפליות מגדריות, לפי מה שקורה אצלי לפחות.
פשוט תסמני גיל של תינוק והמין האחר – ואז תקבלי כל הזמן פרסומות להאני נאט ציריוס…
הפרסומות להסרת שיער וכו' לא מפריעות לי בכלל. אני חלקה ובעד עור חלק (למי שמעוניין כמובן).
אבל הפרסומות לחתונות, שמלות כלה, עולמות חתונה וכו' מעליבים אותי מאוד. רשמתי בפירוש שאני נגד חתונות והם עדיין שולחים לי פרסומות לעולם חתונות, איפור חתונות וכל הזבל המסריח הזה.
אני לא מאמינה שקיימת אישה אמיתית ובמצב של ברירה אמיתית, שבאמת מעוניינת בטקס הזה.
זו בפירוש שטיפת מוח פטריארכלית מעליבה ומדכאת. גם ברדיו יש פרסומים לזבל הזה. אין דבר יותר מעליב מפרסומות לכל הקשור בחתונה…ואתן עוד מדברת על הסרת שיער..
זה מזכיר לי את המילה כוסית. אפשר לחשוב, יש כ"כ הרבה מילים יותר מזוויעות שאף אחד לא נלחם בהם – כמו "בעל", הן מעליבות אותי, מעליב אותי כשאני שומעת ברדיו את המילה בעל 200 פעמים ביום, או קוראת ספר עם המילה המזעזעת הזאת..ואתן עוד מתמקדות בבעייתיות המפוקפקת של המילה כוסית. לפחות כוסית זו מחמאה.
אולי אם תמנעו בחתונות מסריחות, יפסיקו לפרסם לכן חתונות. איכס גועל נפש.
אולם*** סליחה.
חיתולים ב"רומנטיקה"? תמהני. אני מכיר טיפוסים שהיו מכניסים חיתולים ל"תחביבים". לכשעצמי אני מתלבט בין "עבודה" ובין – במצב המחירים הנוכחי – "פיננסים".
לשמחתי הכתבה הזאת מעט זרה לי.
https://addons.mozilla.org/en-US/firefox/addon/adblock-plus/
מומלץ לכולנו להשתמש בפיירפוקס עם התוסף הזה. פשוט גולשים באינטרנט בלי פרסומות.