תופעת סטסגין מכה שנית.
מאירועי הפרק הקודם לאלו שלא עקבו: סטסגין היה מדריך בזוועתון שנקרא המרכז לאומנות הפיתוי (מאפ"י). מאפ"י פרץ לתודעתנו בעיקר אחרי פוסט קצר שפרסם אחד הבוגרים, בו הוא מתאר כיצד שכנע מישהי להגיע אליו הביתה, השקה אותה באלכוהול, וחרף התנגדותה הפשיט אותה וחדר אליה. (מספר בוגרים התעקשו איתנו שלא מדובר בחדירה, אלא בהחדרת אצבע. אני לא סבורה שזה משנה משהו באופן רלוונטי, אבל שיהיה – שאלת החפץ שהוחדר נתונה במחלוקת). בין היתר ציין הבוגר כי באותו מהלך פיתוי מפוקפק הוא השתמש במספר טכניקות שלמד בקורס, ביניהן טכניקת 'פיתוי מהיר', בה כאשר הבחורה אומרת לא, צריך לגעת בה מהר כדי לבלבל אותה.
אנחנו הגשנו בזמנו תלונה נגדו ונגד המרכז על מה שאנחנו חשבנו שהוא שידול לתקיפה מינית. המשטרה לא כ"כ ששה לעשות משהו עם הסיפור הזה ("אבל היא עלתה אליו הביתה" אמרה לנו השוטרת כשהגשנו תלונה) והתיק נסגר מהיעדר אשמה.
עבר זמן, וסטס קיבל טור קבוע בויינט יחסים, למרבה הזוועה. לא ברור לחלוטין מה חשבו לעצמם שם בויינט, אבל כנראה שהקונספט של להשפיל נשים, להעליב אותן, לגעת בהן בלי שהן רוצות ושאר ירקות עדיין חם בזירת הפיתויים. נו, מילא. מדי פעם שלחו אלי איזה טקסט מטופש חדש של האדון, לא משהו חכם במיוחד, לא משהו מחריד במיוחד. סתם להגנות דבילית בסגנון 'אני כל כך אוהב אתכן שאני יודע יותר מכן מה אתן צריכות ומה שאתן צריכות זה ***'. שיהיה.
אבל השבוע החליט סטס לחשוף את כל הקלפים. "היום אני הולך לספר לך את אחד הסודות הכי מוצלחים של אמני הפיתוי הגדולים. לסוד הזה קוראים מגע".
לא שצריך להתייחס גם כשהוא (שוב) עובר כמה גבולות, אבל מכיוון שהוא זוכה לבמה המטופשת שלו בויינט, ומפיץ את הגיגיו, ואולי משכנע עוד ועוד גברים שהשיטות שלו לגיטימיות, חשבתי שאולי יהיה נכון להגיב.
בקצרה, מסביר לנו אורן זריף של עולם הדייטינג, שכשנוגעים בנו משתחרר אצלנו הורמון מיוחד שגורם לנו להתאהב באדם שנגע בנו. מוזר, בכל הפעמים שאנשים זרים נגעו בי בתור בבנק לא זוכרת שיצאתי מוקסמת. עצבנית, אולי. אבל זה כי אני פמיניסטית.
נחזור לסטס. "גע מהרגע הראשון" הוא ממליץ. "זה חשוב להתחיל לגעת מהרגע הראשון, אחרת אם תתחיל לגעת בבחורה באמצע השיחה זה יראה לה מוזר ואף מלחיץ".
ניוז פלש: אם גבר זר שהרגע התחיל לדבר איתי יגע בי, זה יהיה מוזר ומלחיץ. מאוד אפילו. אני זוכרת שישבתי ליד אחד המחשבים באוניברסיטה כשמכר שלי עבר לידי וליטף אותי בעדינות בצוואר. בנונשלנטיות. 'מגע בין ידידים'. אני זוכרת שקפאתי, שזה היה בוטה, וקרוב מדי, ומהר מדי ומוקדם מדי ולא לגיטימי בשום צורה. לא נרשמה השתחררות הורמונים בסיטואציה.
ולמקרה שאני בחורה בעייתית במיוחד, הנה מקבץ אקראי מהכצעקתה:
"לפני כמה ימים עליתי בשעה מאוחרת יחסית על מונית שרות… אני חוטפת בחילות בקלות, אז בחרתי לשבת במקום היחיד הפנוי ליד החלון – בשורה האחורית. תוך כמה דקות האוטובוס התמלא, ומצאתי את עצמי יושבת ליד אותו הגבר… כל כמה דקות, אותו הגבר ניסה להגיד לי משהו. בהתחלה הוא נגע לי בזרוע וביקש עזרה עם האייפון שלו (ולא כי היה לי אייפון ונראה שאני מבינה בזה משהו). אח"כ הוא עשה את זה שוב וניסה להתחיל שיחה. אמרתי לו שאני עייפה ולא רוצה לדבר. שתי דקות אח"כ, הוא נגע בירך שלי, וניסה להתחיל את השיחה שוב. אמרתי את אותו הדבר. בכל הזמן הזה, הגוף שלו היה מאוד קרוב לשלי, ואני (כהרגלי) התכווצתי וניסיתי לצמצם מגע".
ועוד אחד:
"בערב היתה הפגנה. ישבנו הרבה חבר'ה על מזרונים בכיכר ציון. לידי ישב בחור, מבוגר יחסית ומוזר, שכל הזמן בהה בי וניסה ליצור שיחה. שידרתי קרירות והפנתי את ראשי לצד השני כדי לסמן לו שאני לא מעוניינת לדבר איתו, והוא כדי להשיג את תשומת לבי – נגע לי ברגל. כמובן – לא היה לי אומץ לומר דבר, פחדתי לעשות סצנה אז פשוט קמתי והלכתי הביתה."
ואחד אחרון:
"לפני כמה ימים עמדתי בבר בתור לשירותים.. ומישהו שם לי יד על המותן ושאל אם אני בתור. לא ניסה להזיז אותי הצידה או משהו פשוט בא, שם ושאל. אוטומטית נתתי לו מבט קר. כי מי אתה בכלל? תשאל מה שבא לך, תתחיל איתי בכיף אבל יד על המותן?? זה כאילו דרך לגיטימית להתחיל עם מישהי.. יד על המותן. זה מצחיק איך פעולה כל כך קטנה באה להגיד כל כך הרבה. וכשאני אומרת את זה פה במילים זה נשמע לי כל כך מגוחך. כולה יד על המותן שלך, מה קרה? אבל ברגע שמישהו זר שם עלייך יד, ההרגשה לא מתפרשת לשני כיוונים. את כבר יודעת לזהות את זה."
ובכן, ממחקר זריז מתגלה שהורמון האהבה של סטס ככל הנראה לא מופיע אצל כולנו. חלקנו, רחמנא ליצלן, חוות תחושות אחרות לחלוטין כשגברים זרים נוגעים בנו. תחושות של מצוקה, פחד, בחילה וכעס.
ומעבר לזה – בואו, לצורך הדיון, נעלה כולנו על רכבת לעולם הדמיוני שבו גר סטס. העולם הזה, שבו "מספיק שתיגע בה בעדינות עם קצות האצבעות. עצם העובדה שנגעת בה.. כבר גורמת לשחרור ההורמונים במוח וליצירת משיכה חזקה כלפיך".
למה לעזאזל לעקוף את השכל שלנו ישירות אל ההורמונים המשתחררים בנו באופן לא רצוני זה דבר לגיטימי לעשות? אני לא רוצה שתעבוד עלי, אני לא רוצה שתתמרן אותי, אני לא רוצה שתעשה עלי מניפולציות. אמרו בעבר בצדק שהשיטות של מאפ"י הן שיטות לגיטימיות לשיווק ומכירה. אולי – אבל בסיטואציה של שיווק ומכירה ברור מאליו שהמוכר רואה באדם שמולו אמצעי ליצירת כסף. אני לא מצליחה להבין איך זו שיטה לגיטימית ליצירת בסיס רחב יותר לאמון בין הצדדים, לכבוד.
אני לא נגד מגע, להפך. אני בעדו. כשהצד השני מעביר באיזושהי צורה את המסר שהוא מעוניין או שהיא מעוניינת במגע כזה. לקרוא שפת גוף, לחכות קצת עד שאתם קרובים, מנטלית (ולא רק פיזית) אחד לשניה. משהו שיעיד על זה שהאישה הספציפית הזו, שעומדת מולך, מעוניינת שתיגע/י בה. מגע יכול להיות דבר נהדר, אבל כמו שאפשר לראות מהעדויות שבהכצעקתה, הוא יכול להיות דבר מצמית. השאלה עד כמה כבוד לאשה או ל גבר שעומדים מולך מכונן אותו ומשפיע על ההחלטה אם לגעת, איך לגעת ומתי.
ולסטס, שכל מה שהוא רואה בנו זה כלים נוחים לתמרון או אובייקטים פסיביים שמותר לגעת בהן בלי לבקש רשות כדי לשחרר מהן הורמונים כאלו או אחרים אני אומרת – אל תיגע בי. עזוב את ההורמונים שלי בשקט ואל תיגע בי.
(ליהי יונה)
reuma0.wordpress.com 
תיקון: אם אני זוכרת נכון, סגין הוא לא ממאפ"י, יש לו קורס מתחרה.
אכן, סטס היה בוגר "מצטיין" של מאפ"י, והצטרף לצוות ההדרכה, אבל אחרי תקופה פוטר ופתח את mySod.
Sod (noun): An unpleasant or obnoxious person.
[Oxford English Dictionary]
צודקת, מתקנת
(ליהי)
האדם האחרון שניסה לגעת בי בצורה כזו ברחוב זכה לניעור יד מיידי ועצבני (זה שאמרתי לך מה השעה לא אומר שאני רוצה שתיגע לי בכתף) ולמבט זורה אש וגופרית. אין לי מושג מה השתחרר לי בגוף באותו רגע, אבל זה לא היה הורמון משיכה.
הבעיה היא שאנחנו נוטים להאמין שהתגובה המידית והברורה (והמצוינת) שאת מתארת היא הנכונה. מה שאני אוהבת בהכצעקתה זה שהטקסטים גורמים לי להבין שגם מה שקורה לי כשנוגעים בי בלי שאני רוצה, הבלבול, הקפאון, השתיקה, הפחד מלעשות עניין – הוא בסדר ובעיקר שאני לא אשמה.
ואני מאוד אוהבת את מה שכתבת. הטיפ לגבי מגע אקראי וקליל מדגים היטב את הצורה שבה קורסי פיתוי מעוותים ומלכלכים את תהליך הפלירטוט ואת יחסי האנוש בין גבר לאשה בכלל. כן, כששני אנשים יושבים ביחד ומתחילים לנסות להבהיר אחד לשני שהם רוצים זה את זה אין א נייקיד סורט אוף וויי, נגיעות חטופות הן חלק מהעניין. אבל כשאתה שולח חבורה של גברים נטולי כישורים חברתיים לגעת בנשים זרות, אתה מגדל מטרידנים קריפיים ומייצר פוסטים בהכצעקתה. (זאת בהנחה שיש בכלל מס' משמעותי של פראיירים שנרשמו לקורס של הדושבאג הזה; מי יודע?)
אני לא מבין איך הצלחת לעבור מעבר לפסקה הראשונה בה נטען במפורש שאם את נוגעת בבן-אדם, הוא לא יכול לשקר לך ("הסיכוי יורד ב-100%"). (אגב, אכן היו מחקרים לגבי מגע של מלצרית בלקוחות. התוצאות היו חיוביות, אבל לא קרובות למה שהוא מתאר, כמובן. מה שהוא מתעלם ממנו הוא שכל המחקרים הללו, וגם המחקר השני שהוא מעלה, לגבי הספרנית, נוגעים לגבי ההשפעה של מגע של אישה על הלקוח הגבר (בנושא המלצריות, לפחות, הייתה השפעה אבל הרבה יותר נמוכה למגע של מלצרית בלקוחה, ולמיטב זכרוני לא הייתה שום השפעה למגע של מלצר במישהו), ולא להפך. כלומר, המגע עם האשה עשה נעים לגברים, ולא מה שהוא טוען שקורה.) מעבר לזה לא הצלחתי לעבור. אולי אם הוא היה נוגע בי בזמן שהתחלתי לקרוא את הטור הייתי ממשיך…
לפי התגובה שלך נשמע שאין דרך של גבר (זכר) לגעת באישה (נקבה) בצורה שתעורר כמיהה לקרבה או עניין כלשהו.
אני מטפל בעיסוי משולב, בעיקר שוודי ובשיאצו, כשיוצא לי להכיר נשים אני נוכח לדעת בדרך כלל שמגע כן משפיע עליהן והן כמהות אליו, כמוני, לכן אני נמנע ממנו, אותה תחושת נעים אני יודע להשתמש בה כמניפולציה וזה אמצעי נהדר אם תשאל את כל אותם גברים שמחפשים ללמוד על המין היפה דרך בתי ספר שוביניסטיים.
יש מגע ויש מגע, ישנו מגע שמהווה חלק מתקשורת נכונה, מתוך הערכה וכבוד הדדי וכבוד כלפי המרחב האישי, ניתן לפגוע במרחב הזה גם ללא מגע פיזי.
עכשיו, למדוד השפעה של מגע באם הוא עושה נעים או לא עושה נעים זה מדד שטחי מדיי, כי נעים בתוך שיחת פלרטוט יכול להפוך לסיוט אחרי מעט זמן, אם אני כגבר מנצל את הצורך של האשה (טרף) במגע בשביל לספק את הצורך שלי סביר להניח שהיא תחוש בזאת אם לאו באותו רגע אז מאוחר יותר.
לא קראתי את הכתבה של סטס, אבל אני מניח שהיא מטופשת להחריד (אם יש משהו שאפשר להגיד על החבר'ה של מאפ"י הוא שהם קונסיסטנטיים).
מצד שני, יש כאן נקודה. מגע עוזר, בטעם. ברור שלבוא ולשים למישהי שאתה לא מכיר יד על הברך, הירך או המותן זה בוטה להחריד. אבל ליטוף על היד, או השכם, כשזה נעשה בטעם ובצורה לא מאיימת, זה אמצעי אפקטיבי בשביל להגביר את האינטימיות.
כמובן שזה תלוי בבחורה, ולכל אחת יש רגישות שונה למרחב אישי וכו' (קל וחומר לפמיניסטיות עצבניות), כמו גם שאין לי מושג על איזה הורמון מסתורי הוא מדבר (למרות שלא מן הנמנע שקיים כזה) – אבל בסופו של דבר, מגע עוזר (כשהוא נעשה בכבוד ובטעם).
ואני אזדהה בתגובה, כדי שלא יגידו שאני מסתתר מאחורי אנונימיות האינטרנט או משהו כזה…
ברור, לא?
זה נראה די בסיסי: לחלק מהנשים המגע הזר יהיה נעים, לחלק אחר — לא. אם לא אכפת לך לפגוע, אין שום מעצור בינך ובין ההתנהגות הזו.
הנה עוד שלוש סיבות לנקוט במשנה זהירות בנושא: ישנן נשים דתיות (גם כאלו שלא נראות כמו דתיות 'קלאסיות' עם שביס\חיג'אב) שמאוד מאוד לא יעריכו מגע מגבר זר, אתה עלול להישרף ולהתקפל פנימה אם מישהי לא תהיה מרוצה מהמגע ותצעק עליך, ייתכן שהדבר כולו מזנה את המגע שלך — גם אתה בנאדם וגם לצניעות שלך יש ערך.
איתי, יש לי חדשות מהממות בשבילך: אשה לא צריכה להיות דתייה כדי לסלוד ממגע של גבר שאין לה יחסים קרובים אתו. כל אשה מאוד מאוד לא מעריכה מגע מגבר זר. והחלוקה של לנשים דתיות – שאת המרחב הפרטי ואת הגוף שלהן יש לכבד ולכאלה שאינן מאוד מוזרה ומטרידה בעיני.
כשגברים זרים נוגעים בי הם מסתכנים באיבוד זרוע. ואני אתאיסטית. 🙂
אז אין שום דיפרנציאציה, רק סוג אחד של אישה?
דרך אגב, באמת שלא עשיתי את מה שייחסת לי… 'והחלוקה שלך לנשים דתיות – שאת המרחב הפרטי ואת הגוף שלהן יש לכבד ולכאלה שאינן מאוד מוזרה ומטרידה בעיני.'. בבקשה תהיי הגונה ואל תהפכי אותי לאיש קש.
לא קשור לדתיות. אדם זר שיגע בי, ולא משנה איזה ניסוי הורמונלי הוא חושב שהוא עושה, יקבל צעקות פלוס סקנדל וסביר להניח שגם תלונה על הטרדה מינית.
אין לך שום זכות לגעת בגוף של אדם זר בלי רשות, ולא משנה אם הוא גבר אישה חתול או שלושתם.
אני מרגיש שמנסים לחנך אותי במקום לדבר איתי כאן. אולי אני לא במקום המתאים לי.
אני לא רוצה "לחנך" אותך, אז אני פשוט אכתוב כמה דברים שנראים לי מובנים מאליהם שנראה לי שיכול להיות שאתה מפספס:
1. "לחלק מהנשים המגע הזר יהיה נעים ולחלק אחר לא"- יכול להיות, בתאוריה. בחיים שלי לא פגשתי את האישה שקמה בבוקר וחושבת לעצמה "אני חושבת שאני אלבש את החולצה הזאת שנראית עלי טוב היום, אולי זה יגרום לאדם זר לגעת בי ברחוב" אבל יש כל מיני סוגים של אנשים ואני לא פוסלת את זה. אבל לא לוקחים את החלק הזניח הזה כשאתה שוקל אם לגרום לאנשים זרים לאי נוחות או לא, כמו שאנשים שלומדים על קיומו של מאזוכיזם לא הולכים ברחוב ומחלקים סטירות לאנשים שהם לא מכירים בתקווה ליפול על האחת שזה עושה לה את זה.
2. "אם לא אכפת לך לפגוע אין שום מעצור בינך ובית ההתנהגות הזו"- אם לא אכפת לך לפגוע גם אין שום מעצור בינך לבין להרביץ למישהי נורא חזק על הראש עם חפץ כבד ולאנוס אותה כשהיא חסרת הכרה. אל תשלה את עצמך שמדובר ב"פיתוי", ואל תלמד את זה בקורסים.
3. כשאתה אומר לא לגעת בנשים אקראיות כי לנשים דתיות זה לא נעים, אתה רומז לשני דברים א. לנשים חילוניות אין בעיה שאנשים זרים יגעו בהן [שזה פשוט לא נכון] ב. הסיבה שנשים דתיות לא רוצות שיגעו בהן היא בגלל העובדה שהן דתיות, ולא בגלל שהן אנשים, ואם יום אחד יחזרו בשאלה לא תהיה להן בעיה עם זה וג. אם נגעת במישהי וזה לא היה לה נעים אז לא נורא, אבל אם נגעת במישהי וזה לא היה לה נעים בגלל שזה לא צנוע, אז זה כבר בעייתי.
4. אתה אכן עלול להפגע אם מישהי שנגעת בה תצרח עליך ותגיד לך להתרחק. זאת לא הסיבה למה לא לעשות את זה. כמו שהעובדה שהתינוק יבכה היא לא הסיבה שאתה לא מרביץ לו.
3. אני אתייחס קודם ל-3, כי צריך לבאר את זה כנראה. לא רמזתי לכלום ומאוד נמאס לי שאומרות לי מה אמרתי, במיוחד כשזה כתוב שחור על גבי לבן. אמרתי בדיוק את מה שאמרתי: שישנה כאן סיבה לנקוט במשנה זהירות. למה? כי באופן מאוד חד וברור — כן, חד יותר מבציבורים החילונים! — מגע הוא לא דבר חיובי בין זרים בציבורים הדתיים-ישראליים. אתן מוזמנות למצוא את הרמז, הדרש והסוד בדבריי, אבל לאמתו של דבר אני נוקט בשפה פשוטה בכוונה… ואין מאחוריה שום דבר מין הדברים שאתן ככ זריזות לייחס לה. אתן פשוט דוחפות ברינה קש לגרוני… זה מאוד לא נעים לי!
1. זו לא תאוריה ככ תיאורתית. את מוזמנת לקרוא פוסט שכתבתי (בבלוג הזמני שלי, שזמין דרך לחיצה על השם שלי) שנקרא 'מבוא לתחום האפור', שבו אני סוקר בקצרה את התחום האפור. ההנחה שכל הנשים בנויות לפי דגם אחד היא שגויה לדעתי, וככל הנראה היא ההנחה שעומדת בלב התפיסה הזו, שכל הנשים מגיבות למגע באותה צורה. יותר מזה, כמו שאבנר טוען, יש בהחלט נשים שמגיבות בחיוביות אל שיטות החיזור מבית סגין. אני יכול לומר לך שהשותפים שלי לדירה טסו איתו מפראג לתל-אביב וראו אותו מתחיל עם שתי בחורות, והם גם ראו בעיניים שלהם שהבנות היו לחלוטין שבויות בקסמיו של סגין. אז מה, איפה המוחלטות כאן? איפה השחור העז?
2. נכון.
4. אני משער שהסיבות שנתתי לא תקפות לך, ולא מדברות אליך. אכן, הן לא הופנו אליך, אלא לאנשים שאותם הייתי רוצה להניא מלגעת בנשים שזרות להן (דבר שאת בבירור לא עושה). האם השתמשתי בשפה של עולם החיצוני לבועה האדיאולוגית שנוצרה כאן? אולי. אני לא מצטער על זה. לפטפט עם פמיניסטים בפמיניסטית זה לא עבודה קשה ובטח שלא מאתגרת.
אגב, אני מאוד אשמח אם נדבר רק על סעיף 1. שאר הסעיפים לא מעניינים אותי ככ.
hey itay, i'm gonna write in english because i don't have access to a hebrew keyboard, and i know you are fluent. i hope you'll read this and that you'll be able to hear it from a freind and someone who shares your guy privileges and deals with these issues on a daily basis .
saying this is an ideaological bubble or similarly that "one type of women may find it offensive and another doesn't" is undermining and dismissing the systematic violence that is being told us about here with women sharing their stories. hell, i don't have statistics and i don't need them, when all these many stories come together. focusing and discussing exceptions is moving the focus away from the problem.
the point here is CONCENT – Haskama – for touch and not which type of women likes what. we don't choose if to do hurtful things or not according to how risky it is for us – will it have Totsaot, will she scream and draw attention and publicly humiliate us? no. as katerina wrote eloquently – we choose to not do harmul things because we hopefully DO NOT WANT TO HARM. and when we do not want to harm we don't assume we know how we may be less harmful, and we're thankful for insights and lessons people share that can help us learn.
when you say
אני מרגיש שמנסים לחנך אותי במקום לדבר איתי כאן
it's not a feeling, but a judjement call. you might be feeling angry, uncomfortable, put on the spot etc…
אולי אני לא במקום המתאים לי.
..but rather than addressing your own feelings and the arguments that people bring to the conversation, you tend to conclude this is not a space for you, or not the conversation you'd like to have, and exclude yourself from it…
also i'd like to offer you to consider the privilege and power we exersize when we use expressiosn of dismay like – "i don't like this conversation!" or "i'm only interested in talking with you about point #1" – i know i do it and i try to be more aware of how this makes people i'm talking with feel and behave. we all grow up in a sexistworld where men / male presenting people get valued and listened to more, and subconciously we tend to take care that the guys around us feel comforatble by being nice and considerate… i grew up as a girl and i recognize that in my behavior with men every day, and in the behavior of women around me as a grown guy-presenting person. when i say i don't like something, immedietly people move around me to make me like it better. that really compromises people's ability to express emotions and thoughts to one another, and help each other become better friends and allies. so, for me as somebody who is women-loving and wants to be a better ally, i'm trying to deal and process my emotions of discomfort inside rather than make everybody else move around me. it benefits ME so much! we guys are so used to being comfortable that it really compromises our ability to listen to the truths people are telling us about ourselves!
נא לדייק: בקישור אמרתי שאלו שיטות מכירה ושיווק, אבל ביקשתי דווקא לערער על היותן לגיטמיות, ולשאול על גבולות אתיים של ניצול הידע ממדינות החברה וההתנהגות. זה קצת הפוך מלומר שכתבתי שהן לגיטימיות.
אררג. חשבתי שזה ברור שאני מסכימה איתך מה"בצדק". וכמו שאני הבנתי את זה, ואולי לא הבנתי נכון, אתה מציג את השיטה לגבי שיווק, וטוען שזה לא לגיטימי בין בני אדם, שזה סוג של מה שאמרתי. אני לא ניסיתי לסתור את הטיעון שלך, אלא להפנות אליו, להשתמש בו.
(ליהי)
סליחה אם יצרתי רושם אחר.
(עדיין ליהי)
סליחה אם התגובה יצאה תוקפנית. זה בטח בגלל שכתבתי מהטלפון. אני מניח שאם המילה "לגיטימיות" (מייד אחרי הקישור) לא הייתה מופיעה, בכלל לא הייתי כותב את ההערה. כמובן שהטרידה אותי גם ההתייחסות לאדם כמוצר שיווק (ואנחנו לא תמיד יודעים שמשווקים לנו מוצרים), ולכל ההתנהגות אל האדם כאל צרכן, וכחיה שיש להפעיל עליה מניפולציות כדי לשנות את התנהגותה. זה דבר שצריך להטריד את כולנו, כולל המיזוגנים שגם עליהם עושים מניפולציות כאלו, וזה משהו שהחברה צריכה לעסוק בו.
בכול אופן, עכשיו אני ליד המקלדת, אז הנה תגובה רצינית יותר:
יותר מאשר מהטקסט של סגין עצמו, אני הזדעזעתי מכך שסגין לא רק עדיין חופשי, ולא רק ממשיך להטיף לגברים בשיווק עובדות מעוותות בגרוש על כמה שהטרדות הן לטובות כולנו, שהן "עובדות", ואפילו שהן נעשות "בשם האהבה" – אלא גם מקבל עכשיו פינה קבועה בפורטל הפופולרי בישראל, שרבים רואים בו עיתונאי. זה באמת דבר חמור מאוד, שצריך להדליק את כל הנורות האדומות. זהו הסיפור האמיתי כאן, מפני שזוהי אינדיקציה למשהו גדול שמתרחש בחברה הישראלית.
זה נעשה יותר ויותר ברור שהשוויניזם בישראל עולה מדרגה בשנים האחרונות, גם בצבא, גם בירושלים, גם במרכזי "חיזור" הטרדתי, וגם במרחב הציבורי בכלל. אפילו "רמזור" היא המחשה לאופן שבו מגחכים ומבטלים כהומור סטריאוטיפים והנחות ייסוד. וכל זה לא מקרי. זוהי תוצאה של כמה תהליכים: הן של הדתה מסוג מאוד ספציפי ("לא תרבה שיחה עם האישה"; "מרבה נשים מרבה כשפים"; "ברוך שלא עשני"; "קול באישה ערווה"; ויש לי עוד שורה ארוכה של השנאות במקורות ובפרשנויות), הן של מיליטריזם וסלנג והומור שוויניסטיים, הן של תרבות-פרו-נטלית, והן של גזענות. בהקשר האחרון, עידן לנדו כתב באחרונה על הקשר ההיסטורי (ובהווה) בין מיזוגניה ושוויניזם לגזענות, בהקשר של התקיפה בענתות. בהחלט, השוויניזם והמיזוגניה נעשים לגיטימיים ומיינסטרימיים, וזאת תלך ותיעשה, להערכתי, אחת הסוגיות הבוערות לטיפול בחברה בישראל.
פוסט חשוב ומעניין! תודה שאת לא מניחה להידרה להתפתח ותמשיכי כך בכל פעם שהיצורים הללו ימצאו מרחב אחר לקינון ולהפצת הדעות המעוותות שלהם.
הנטייה הטבעית שלנו היא לשכוח ולהתעלם וממש בלי ששמנו לב הוא קיבל מרחב באתר חדשותי מרכזי ועוד במדור – י ח ס י ם – ?!
הפוסט והדיון שהוא מעורר הם דבר משמעותי וחשוב כדי להמשיך לקיים שיח שפוי בחברה שלנו.
תודה
מכיוון שאני לא קוראת את הטור שלו, לא ידעתי שהמצב נעשה עד כדי כך גרוע. זה פשוט שידול להטרדה מינית.
אולי שווה לארגן חרם צרכנים על וואיינט עד שיעיפו אותו? הרי מה שחשוב להם זה מספר הקליקים, בסופו של דבר.
האמת שהמוכנות של ויינט להידרדר לדברים האלה באמת שווה פוסט בפני עצמה, ובהחלט ייתכן שגם חרם צרכנים. הם הרי לוקחים אותו כי אנחנו מגיבות ומתעצבנות וזה מעלה חשיפה, וזה ברור לי, כמו גם מהסיום של הפוסט שלו שהם כותבים: לא מסכימים עם השיטות שלו? דברו על זה איתנו בפייסבוק או משהו דומה. זאת באמת דילמה, כי מצד אחד את לא רוצה להגביר לו חשיפה, ומצד שני אי אפשר לשתוק על הדברים האלה. אולי באמת חרם צרכנים או להפציץ את המערכת בתגובות יעזור. לא מבינה את העורכת (!) של מדור יחסים. כמה היא מוכנה להידרדר בשביל רייטינג. בעע
(ליהי)
הייתי סופר מזועזעת כשגיליתי שהעורכת מדור היא אישה, זה באמת משהו שקשה לבלוע או לקבל. אפילו המאמרים שנכתבים על ידי נשים שם קורצו בדיוק מאותו חומר סקסיסטי, זול ומעודד חפצון של שני המינים.
דווקא לא נראה לי מוזר בכלל שהיא אשה, ובטח שלא הופך את זה לגרוע יותר מאשר אם זה היה עורך גבר. הם פשוט ממש ציניים שם במערכת (ונטולי טעם טוב). החליטו לעשות מדור טראשי בתקציב אפס כדי להשיג עוד קצת רייטינג זול, וזרמו עם זה.
אכן חשוב ביותר.
יש נשים שכאשר מתחילים איתן יכולות להעריך מגע – בסיטואציה מאוד ספציפית, ובהחלט לא כולן, אני מתארת לעצמי.
אבל אני באופן אישי נתקלת ביותר מידי אנשים, שמתעקשים לחדור למרחב אישי. היו פעמים שבהן מצאתי את עצמי צמודה אל הקיר בשיחה פשוטה וסיטואציה לא מינית לחלוטין, כי כל פעם שהתרחקתי קצת אחורה, ולקחתי לי מרחב, אנשים נטו ליחס לעצמם אותו בחזרה.
מה שצריך ללמד זה תשומת לב למה שאנשים משדרים, ולשפת הגוף שלהם – אם רוצים לעזור לאנשים ללמוד לחזר, בגלל שיש להם קשיים כמו ביישנות (אם כי, למדתי שהגיק הממוצע יכול להיות לא פחות שוביניסט מהערס המצוי – בסופו של דבר הם נחשפים לאותם תכנים מחפיצי נשים ואף יותר), ולא לחדור למרחב האישי ולנצל אותם.
בדמיוני אני רואה חבורת נשים מתנפלת על סטס סגין ונוגעת בו באלימות שאינה משתמעת לשתי פנים. אבל זה רק בדמיון.
הכתיבה של סגין כל כך דוחה ומחפיצה נשים בעצם הנימה שלה, שאשרייך שאת בכלל מצליחה לצלוח את הפסקה הראשונה. או שלא…
מי עורך/ת את מדור יחסים בוויינט? למה לא לפנות אליו או אליה ולדרוש שלא לפרסם את הטקסטים המבחילים של מר סטס?
ממה שאני זוכרת, הייתה מתקפת טוויטר קטנה על העורכת של מדור יחסים, בה מלא בנות מינשנו אותה ושאלו למה היא מוכנה לתת במה לסטס בשביל רייטינג וכאלה, אבל כנראה שזה לא עזר
(ליהי)
הי ליהי,
לפני כשנה וחצי התפרסם שם טור של יגאל שטארק (מנכ"ל מאפ"י או משהו כזה) שהיה מזוויע ומקומם לא פחות מטוריו של סטאס. בתגובה כתבתי (ועוד שתי חברות שלי כתבו בנפרד), מייל ארוך גם ליגאל שטארק וגם לשרית פרקול העורכת שבו הסברתי (די באדיבות, יש לציין) למה אני חושבת שהטור הוא מחפיץ, מיזוגני ואף מסוכן. ממר שטארק לא קיבלתי כל תגובה. שרית פרקול כתבה שהיא "לא מתערבת בתכנים ורוצה לאפשר מגוון דעות" או משהו כזה… אני מוכנה להעביר את ההתכתבות בינינו לפרסום אם מישהי רוצה לראות. בקיצור- את עורכת ynet יחסים ממש לא מעניין מה אנחנו חושבות, ואין לה כנראה שום בעיה עם מיזוגניה והחפצה…
העורכת היא לורי שטטמאור. בטוויטר Loriiii ובפייסבוק Lori Stadtmauer
מאז התחילה לערוך את המדור הוא מצליח והבוסים הגדולים מאד גאים בה
היא חושבת שמי שמתקוממות נגד סטס הן מרירות וחסרות חוש הומור
בתודה, מישהי שיודעת
הייתי כותב משהו אבל מישהו כבר עשה את זה יותר טוב :
http://www.hahem.co.il/scissors/?p=426
עצוב בעיניי שזה נחשב כהטרדה מינית, מזכיר יותר את השיח בחברה החרדית – ואולי באמת כדאי שנפריד בין גברים לנשים… לא כל ניסיון לשוחח עם אדם הוא הטרדה מינית. לא הייתה כל נגיעה באיזור אינטימי וגם לא אובססיביות באף אחד מהמקרים המתוארים, אף מקרה לא התדרדר להטרדה מינית. נדמה שהכעס של אותן בחורות הוא שגבר שאינו מוצא חן בעיניהן העז להתחיל איתן. זה לא חטא. ולא כל דבר מביך או לא נעים הוא הטרדה מינית. הוא פשוט דבר לא נעים – שמותר ואפשר לסרב לו. השימוש החוזר ונשנה במושג של הטרדה מינית מפחית מחשיבות של מקרים אחרים – ולצערי יש כאלו לא מעט.
אבנר אני מבינה את מה שאתה בא להגיד – אני לא מסכימה איתו בעליל.
נכון שלא כל אדם זר שמחליט להניח יד הוא מטריד מינית, אבל הוא כן מטריד. נקודה.
אני עובדת עם הרבה קהל (ישראלי ברובו) מדי יום, שעות רבות, ולצערי רבים חושבים שאם אני משוחחת איתם בענייני עבודה זה נותן להם את הלגיטימציה לחבק, ללטף או אפילו לטפוח על השכם. זה לא נעים. וזה לא רק גברים שנוגעים, גם אישה זרה שתיגע בי תטריד אותי.
אין לזלזל בתחושות של אדם לגבי מה שפוגע/מפפריע לו ומה שלא. אלו הן תחושותיהן האישיות של כל אחת. אני באופן אישי מעדיפה לחיצת יד כמחווה של מגע כלשהו אם אתה כל כך רוצה. מכובד יותר, ולא כופה את המגע על האדם שעומד מולך.
יש לי הרגשה שאם אני אבוא ואשים לך יד על הראש אתה תעיף לי אותה. לא נישקתי אותך, לא דחפתי לך יד למכנסיים רק הנחתי לך יד על הראש אבל פלשתי לתחום שנחשב ברוב התרבויות כאזור הפרטי שלך (אולי יש תרבויות שבהן זה אחרת, אני יודע שהמרחק שמקובל לשמור מאחד לשני משתנה בין איטליה לגרמניה למשל).
אני מקווה שתקרא את הקישור שנתתי בתגובה הקודמת כי הוא מדבר בדיוק על זה ולמה כן מדובר בתקיפה, בפרט כשזה בא כניסיון חיזור.
אבנר,
באופן מודע ומכוון בחרתי להתרחק קילומטרים מדיון במשמעות החוקית של הטור ומה שתיארתי כאן. בניגוד לפעמים קודמות, יש דיונים שבהם אני חושבת שחשוב למקם את הדיון דווקא רחוק משאלת החוקיות, אלא בשאלה חשובה הרבה יותר – שאלת המוסר. לא בכדי הבאתי כאן ציטוטים של בנות שזה הפחיד אותן, הכעיס אותן, גרם להן תחושות לא נעימות. בוא נניח, לצורך הדיון כאן בינינו בלבד, שהפעולה הזו חוקית לחלוטין. האם אתה רוצה לגרום לתחושות כאלו אצל בחורה שאתה סבור כמעניינת, כברת שיחה? למה שתרצה למען השם? זהו. זה לדעתי הדיון הרלוונטי כרגע.
כשנדון בחוקיות של הדבר הזה (ובשביל זה אני משאירה לעצמי חיים שלמים כאקדמאית מסריחה), נבחן שאלות כמו צפיות, והאדם הסביר, והאם הוא היה נוהג כך, והאם היה עליך לדעת שבלה בלה בלה. זה לא רלוונטי כרגע. יש כאן רצון לעורר מודעות לאיך שההתנהגות שמאפ"י ממליצים עליה נתפסת מהצד השני.
שלום טלי, עידו וליהי,
אני מבין מדבריכם שאתם יכולים לראות זאת כהטרדה. זוהי הגדרה שאני מאוד שלם איתה. ברור לי שגם מגע שהוא מוסרי או חוקי או רומנטי יכול להטריד. אם נבחן את הדברים לאור זאת, אזי מסקנה אחת יכולה להיות שבחרנו בטקטיקה גרועה ברצוננו להתחיל עם מישהי. מסקנה אפשרית נוספת היא שאם אנו גורמים חוסר נעימות/נוחות למישהו אזי הוא יעיר לנו או יפנה מאיתנו. דבר זה גם יכול להתרחש ללא מגע, כאשר מישהו שומע אותי או כאשר מישהו רואה אותי (לפעמים תלמידים בבית ספר שרואים אותי מעדיפים להתרחק כדי שלא אעיר להם על מה שעשו קודם…). כמו שאתם מבינים אני לא חושב שיש הבדל גדול בין הדברים בייחוד בחברה הישראלית שבה מגע הוא דבר כל כך שכיח בתקשורת היומיומית גם בין אנשים זרים.
שאלת מדוע ארצה לגרום לבחורה שאני רוצה להתחיל איתו תחושות לא נעימות על ידי כך שאגע בה. התשובה לכך היא שכך אגדיל את סיכויי. ברור לי שחלק מהבחורות ירגישו קצת חוסר נוחות ממעשיי הנלוזים אבל מול זה עומדת המחשבה שאם לא אנהג כך אמצא את עצמי לבדי. אם את סבורה שאני טועה, אזיי הטקטיקה של מפ"י היא פשוט גרועה וזהו. אני מניח גם שתוך זמן קצר הם היו מבינים שזה לא עובד ומפסיקים לשדל לכך. האמת העגומה היא שזו כן טקטיקה טובה. אני אומר עגומה בתור בחור רגיש שהיה צריך ללמד את עצמו שמותר לגעת באנשים, גברים או נשים. אחרת הסיכויים ליצור קשרים חברתיים חדשים ולאו דווקא רומנטים הם קטנים יותר. ברור לי שזו לא הדרך היחידה אבל זו מסתברת כדרך המוצלחת יותר.
אנחנו פוגעים באנשים רבים ביומיום לפעמים בלי כוונה ולפעמים בכוונה, לכן אני רואה הטרדה קלה כעוד פגיעה אחת מני רבות אולם פגיעה קטנה. אני מקווה שברור כאן שאני מבדיל בין דרגות של הטרדה, הפוסט הזה עוסק בינתיים בנגיעות באיזורים "חברותיים" ובעדינות.
יש האומרים כי מי שלא מסתכן לא חי. אז אם אני נוגע בזרוע של מישהי כדי להפנות את תשומת לבה לקיומי כאשר היא מדבר עם חברותיה, ברור לי שהיא עשויה קצת להיעלב. אני לא חושב שזה כל כך נורא. ואם זו הטרדה אני מוכן לשאת חטא זה על עצמי.
אני חושב שהגבת בצורה הגונה אבנר, וככל הנראה זה לא עניין של מה בכך במרחב הזה (אתה מוזמן לגלול מעלה ולראות את הניסיונות לחנך אותי לזרם של פמיניזם שנטשתי עוד בבגרות שלי. יופי, נהדר.).
אני רוצה לשאול אותך משהו. אתה בבירור עושה חישוב של נעימות מול אי-נעימות, חיבור מול פגיעה, (ובמובן קצת עגום לטעמי, רווח מול הפסד). אם אנחנו מדברים כאן נטו על אנשים שלא הכרת, אז אנחנו גם מדברים על אנשים שאתה עדיין לא יודע מה נעים להם ומה לא. נניח שלמחצית מהזרים שבהם נגעת המגע היה נעים, ולמחצית השניה — לא נעים.האם אתה לא מוטה תמיד לחוות את האפקט החיובי של המחצית הראשונה? זו גם יכולה להיות הסיבה להצלחה (המפוקפקת לטעמי) של 'אומני הפיתוי'. הם חווים את הפן החיובי של התוצאות של ההתנהגות שלהם, אבל מי שלא נעים לו המגע, או שזה אפילו מטלטל אותו בצורה רצינית, לא יפתח את הפה.
זו הטיה שהאפקט המצטבר שלה משמעותי.
ומה לגבי זה שזה לא הכרח? עשית ניסויים עם ההתנהגות שלך? ניסית לחסיר דברים, להוסיף דברים? לבדוק מה עובד ומה לא?
אני לא מקבל את הדבר כאקסיומה… מגע = חיבור.
אני אישית לא אומר שאסור לגעת באנשים. זה לא חוק ברזל שאני מחיל על עצמי. אבל זה דורש משנה זהירות. אתה יודע, כי זה לא הגוף שלי. אני לא יודע איך זה יחווה מהצד השני. ואני בהחלט (100%) חושב שזה לא הכרח.
סליחה, שכחתי להוסיף עוד משהו לפסקה השניה. מה שיונה מביאה מ'הכצעקתה' קיים. זאת אומרת, זהו מדגם כלשהוא מהזן הזה של נשים, שלהם המגע מאוד לא נעים. מה אתה מרגיש שאתה קורא את זה? מה היחס שלך כלפי המדגם הזה? שאלה אמתית, לא סתם.
כשאתה נוגע במישהי זרה לך, שאתה לא מכיר ואתם לא חברים ואין לך בעצם שום אינטרקציה איתה (חוץ מזה שאתה מנסה להתחיל איתה), אתה מסתכן לא בזה שהיא קצת תעלב אלא בזה שהיא תרגיש מותקפת ומאוימת. סביר להניח שהיא תראה אותך לא כמישהו שרוצה להסב אליה את תשומת ליבה אלא כתוקף מאיים, שפולש בלי רשות למרחב האישי שלה וגורם לה -שוב, כמובן, כי זה לא היום בראשון שלה בעולם- להרגיש חרדה ולא מוגנת בסביבה הציבורית. וזה בניגוד לאנשים אחרים עם זכויות יתר (נניח אתה), שגברים זרים לא נוגעים בהם כל פעם שמתחשק להם כדי להתחיל איתם.
זה נראה לי קצת גועלי להסתכן לגרום את כל זה למישהי שהחטא היחיד שלה הוא להראות לך נחמדה.
בנוסף, קח בחשבון שאתה לא הגבר היחיד שמרשה לעצמו קצת פגיעה קלה, וקצת עלבון קטן וקצת לגעת, מהרגע שבו הבחורה הנחמדה יצאה מהבית בבוקר, ותבין שאת החיזור שלך כדאי שתשמור לעצמך, וכדאי שתמצא שיטה נחמדה יותר להתחיל עם בחורות. אולי אחת שתמצא חן בעיניהן, ותיקח בחשבון קצת- רק קצת- באיזה עולם הן באמת חיות. זה עולם קצת אחר מהעולם שלך.
היי איתי,
אני מודע לכך שהצלחה במגע מעודדת מישהו לגעת יותר ואולי אף לחצות קווים אדומים. אולם המרחק הוא גדול ולא מחויב שיחצו אותו. ולכן אין סיבה למנוע זאת.
לשאלתך על מה אני חש כשאני קורא את המדגם. אני חש איום ונורא ונתעב מעצם היותי גבר. זו הייתה סיבה גם לכך שלא העזתי שנים ארוכות לפנות לנשים. אני חושב שבכל מעשה שלנו יש סיכוי שנפגע במישהו גם אם אנו מאוד מתאמצים שלא.
אפרת, אני מסכים איתך. אבל המסקנה שאני מגיע אליה בעקבות כך היא שהדרך של אנשים להכיר זה את זה היא מאוד מצומצמת. כל דבר עלול לפגוע במישהו. בעיקר אם אנו אנשים רגישים.
לחיות זה מסוכן. אני עלול לפגוע ואני עלול להפגע. כל עוד עושים משהו בתבונה ורגישות זה נראה לי הוגן. לשם כך חשוב להבחין ולהגדיר קווים אדומים.
אבנר, כמו שאיתי אמר, זה ממש לא הכרח. יש הרבה דרכים אחרות, שלא כוללות מגע. אף אחד לא מדבר פה על לחיות, או על להכיר אנשים חדשים. להכיר אנשים חדשים זה דבר מבורך, ואין שום סיבה שאנשים ימנעו מלהתחיל עם אנשים שמוצאים חן בעיניהם.
הדבר הספציפי הזה- מגע- הוא מאד מאד מאד בעייתי. בעיניך הוא פשוט, בעיני הרבה מאד נשים הוא יותר מנוראי. קח בחשבון שכ-ל הנשים שאתה מכיר חוו כל מיני סוגים של הטרדות מיניות במהלך השנים שהן קיימות, והקו האדום שדיברת עליו הוא לגעת במישהו זר בלי רשות. אני חושבת שבעיניך זה כל כך פשוט כי אתה לא מכיר את המצב שכל כך הרבה זרים מרשים לעצמם כל מיני דברים איתך כל יום כל היום. והמרחק שדיברת עליו בכלל לא גדול, אגב.
אז זה הגבול. אתה לא מכיר אותי- אל תגע בי!!!!
ובאמת שיש מספיק שיטות אחרות להתחיל עם נשים, וברור שזה אפשרי בלי מגע. התחילו איתי מספיק בחורים, שהחמיא לי מאד היחס שלהם ושמצאתי חן בעיניהם, והיה לי כיף מאד להיות איתם. אני ממש לא קוראת להתנזרות ושמרנות חרדית.
אבל מגע הוא דבר כל כך יומיומי בחברה הישראלית, נוגעים בי בכל מקום שאני מסתובב בו, ולא כדי להתחיל איתי. בסופר, במילואים, תלמידים בבית ספר, בחנויות. באופן אישי אני לא אוהב שנוגעים בי. וכשזה לא נעים לי אני נרתע או מבקש שיפסיקו לגעת בי. אך אני לא חושב שמי שעשה זאת התכוון לפגוע בי.
את יכולה להגיד שהעובדה שהחברה הישראלית משתמשת במגע ביומיום לא מצדיקה מגע לצורך היכרות. לדעתי אבל זו בקשה שהיא מופרזת מדיי גם אם היא נכונה.
העובדה שזו שיטה פופולרית רומזת שהיא מוצלחת למרות החטא הטמון בה. אם היא הייתה שגויה אנשים לא היו נענים לה.
ושוב, זה אולי חטא אך לא פשע מוסרי.
קו אדום: בדיוק כמו שבחורה שלובשת מיני לא אומרת בכך שהיא רוצה לשכב עם מישהו, כך גם בחור שנוגע למישהי בכתף או במותן כדי להפנות את תשומת לבה, אין זה אומר שהוא מתכוון ליותר מכך. המרחק הפיזי הוא אולי מצומצם אך אין זה אומר בשום פנים שמותר לעבור אותו. אם עוברים אותו אכן זה פשע. אך כדי למנוע פשעים, אני לא סבור שעלינו לצאת נגד חטאים קטנים. זה התחום האפור של החיים. זו הסיבה שהקבלתי לחברה החרדית שבה יש רק טוב או רע. מותר גם לחטוא, על ידי נגיעה תמימה (פחות או יותר) מבלי שזה יהפוך לפשע. ומותר גם להגיד "לא, זה לא נעים לי". אם אמרת "לא" למישהו שנגע בך, אין זה אומר שהוא פושע אלא מישהו שהבהרת לו את הגבולות האישיים שלך.
בחורה שלובשת חצאית קצרה לא עושה את זה אל או על הגבר שהיא עומדת מולו, היא לא מבצעת עליו שום פעולה שהוא יכול להיפגע ממנה. ההקבלה בין זה לבין גבר שנוגע בבחורה זרה היא במקרה הטוב הזויה, ובמקרה הרע… נו, אתה יודע. כבוד השופט, זה היא התחילה, היא לבשה שמלה אדומה.
אתה יודע, אתה ממש לא צריך להרגיש רע מעצם היותך גבר. גבר זה קופסה שאפשר לשים בה כל מיני דברים (no hetreo). יש הרבה דרכים להיות גבר, וזה ממש לא גזר הגורל שנתנהג בצורה פסולה ופוגענית. אני בהחלט מסכים איתך שבכל מעשה ישנה אפשרות לפגיעה, אבל לדעתי זה לא תכונה של 'להיות גבר' אלא של 'להיות בן\בת אנוש'. העניין כולו נמצא בצורה שבה מנתבים בין הצורך להתקרב אל אנשים, ובין הרצון לא לפגוע בהם תוך כדי התהליך. התכונה הזו של יחסי אנוש בהחלט קיימת בעולם הרומנטי, אבל לא באופן אקסלוסיבי. לפני שנתיים פגעתי בקולגה שלי (שלא היה לי שום עניין רומנטי בה) רק בכך שאמרתי משהו שלנערה מוסלמית כמוה היה מחריד. אני משער שאתה צודק, שכל עוד עושים את זה בתבונה וברגישות, זה הוגן. אני חושב שיש עוד הרבה מאוד תבונה ורגישות להוסיף לסוגיה המסוימת הזאת של נגיעה בזרות.
במאמר מוסגר אני מזמין אותך לקרוא את התגובה שלי לאבישר, תגובה 13#, שמתייחסת בעקיפין לנושא:
nimrodavis sar.c om /blog ica/arch ives/11 57
(מחק את הרווחים, הם נועדו למנוע סינון ע"י מערכת האנטי-ספאם)
אה, ובאשר לקווים אדומים… אני חושב שהייתה אי-הבנה בנינו. לא התכוונתי לכך שההתקדמות בעזרת מגע מעודדת ריצה לא-אחראית קדימה, תוך כדי התעלמות מהצד השני וריגשותיו. התכוונתי לכך שבתוך ההתקדמות בעזרת מגע, כדפוס פעולה, יש התעלמות מהצד השני, וגם פגיעה כבדה, שנעלמת מעיני האדם היוזם כי הוא מסנוור מההצלחות שגרף. וכאמור, זה לא הכרחי, ולחלוטין אפשר להסתדר בלי זה.
פינגבאק: לקריאת שבת- אצלנו בחצר « האחות הגדולה
ליהי, אני חושב שמה שקורה כאן הוא מאוד מעניין. תודה על המרחב. תודה על המקום. תודה על ההזדמנות לשיח.
אני משוכנע שהרוב המכריע של הנשים , אינו מעוניין לעבוד בתעשיית הפורנו , או להגשים את הפנטזיות של כל מיני גברים בודדים ואקסצנטרים , אני גם חושב שמהשמו (סטס) , יודע את זה.
הוא פשוט עובד בוואינט ובוואינט מפרסמים את מה שהקהל רוצה וישנו קהל עצום ורב שרוצה לשמוע שהפיתוי אפשרי והמניפולציה עובדת וכיוון שנותנים לו את מה שהוא רוצה , אותו קהל יחזור לואינט.
אכן אמנות הפיתוי .
חמלה , היא מדרגה ומדרגות זה דבר חשוב.
נקודה.
עניין ההורמונים הוא שקר יצירתי במיוחד. ברוב המקרים אנשים (כן, נשים וגם גברים) קופאים בתגובה למגע של מישהו זר. הרעיון הוא ליצור אפקט הלם, וזה משהו שמשתמשים בו גם בטכניקות מכירה אגרסיביות במיוחד (אה, וגם כייסים עושים את זה).
מה שמרגיז אותי במיוחד זה שבחברה שלנו יש לגיטימציה להתנהג באופן כביכול חברמני, לא פורמלי, כי הרי אנחנו אנשים חמים וכו', ואז כאשר אני מבקשת ממישהו *לא* לגעת בי (שזה אמור להיות הסטטוס קוו, כן?) אני המוזרה..
פינגבאק: על עמק הסיליקון של אלון סולר |