דברים שההמנון לא יכול לסבול

שלוש ההחלטות שקיבלה לאחרונה ועדת הבחירות לכנסת ה-19 בענין פסילת תשדירי תעמולה של מפלגת בל"ד, מפלגת כלכלה ומפלגת ש"ס והמסר שיוצא משלושת החלטות האלה ביחד, יכולים לשקף לנו את המציאות שבה אנו חיים וחיות.

להזכיר, התשדיר של בל"ד נפסל מראש משום שועדת הבחירות החליטה כי הוא "משמיע באופן מעוות ומגחיך את התקוה המנון מדינת ישראל" (להחלטה ב-PDF). לא רק זאת, אלא שמפלגת בל"ד פנתה בשנית לועדת הבחירות וביקשה לשקול בשנית את הפסילה, אולם  ועדת הבחירות עמדה על החלטתה, וקבעה שמדובר בביזוי ההמנון (להחלטה ב-PDF). אגב, מילות ההמנון לא שונו כלל, הן פשוט הושרו בערבית והמנגינה עצמה שונתה למנגינה ערבית. אם ניתן לכל מרכיב ערך, חשבון פשוט יראה שמה שמבזה כאן את ההמנון הם המרכיבים הערביים בלבד, אבל זה כבר לדיון אחר (כמו גם הדיון בענין אפקטיביות של פסילת תשדירים בעידן היוטיוב).
הנקודה החשובה שלי היא שהתשדיר הזה נפסל מראש.

מבזה

מבזה

לעומת התשדיר של בל"ד, התשדיר של ש"ס "כוכבית גיור" (לא ניתן להם להנות מהפניה, רק נזכיר כי מדובר בתשדיר שבו נראית כלה עם מבט רוסי כבד, לצד חתן מזרחי שמתפלא על כך שהיא לא סיפרה לו שהיא לא יהודייה)  והתשדיר של מפלגת כלכלה "הבחורה המתפשטת" (כנ"ל, רק נזכיר שמדובר באישה שמתפשטת בתשדיר) – שני אלה לא נפסלו מראש. הם נפסלו רק לאחר פניות המוניות של מפלגות כלשהן, כלל הציבור וגופים בחברה האזרחית.

השופט רובינשטיין, שעומד בראש ועדת הבחירות, מציין בהחלטתו בענין תשדיר מפלגת כלכלה כי מראש היה בתשדיר טעם רע וולגריות, והוא התלבט בענין הפגיעה לרגשות הציבור שיכול לגרום התשדיר הזה, אבל חשב שהציבור יוכל להתמודד עם זה משום שהוא נחשף לחומרים דומים כאלה יום יום. בענין אחד הוא צודק – ביזוי של נשים קורה יום יום, רק צריך להסתכל בפרסומות, בטלוויזיה ובשלטי חוצות כדי לראות שהשימוש בנשים כמוצר הוא אינו נחלתה של מפלגת כלכלה בלבד.

האם זוהי סיבה להכשיר את התשדיר של מפלגת כלכלה? האם העובדה שאנחנו מוצפות במסרים סקסיסטיים אומרת שהם פחות פוגעניים? פחות הרסניים? יותר ראויים? לא. אלא שהנימוק הזה מסמל בדיוק את הכוח המנרמל שיש למיצגים סקסיסטיים בחברה. כבר שנים שפמיניסטיות טוענות שמיצגים כאלה הם מזיקים ומנכיחים את הנשים כמוצר ותו לו. והנה, ועדת הבחירות אומרת לנו שחור על גבי לבן – החברה התרגלה לפגיעה בנשים, הפגיעה בנשים היא פגיעה שקופה ולא מובחנת, החברה הפכה קהת חושים לפגיעה בנשים. החשיפה של השופט רובינשטיין לחומרים כאלו 'יום יום' גרמה לו להקל ראש במופע נוסף. כי מה זה עוד אישה מתפשטת בטלויזיה? ממה עושות ענין?

מה שועדת הבחירות מפספסת כאן הוא שדווקא במציאות שבה החברה הפכה לקהת חושים, תפקידה של ועדת הבחירות הוא לא להמשיך להקהות את חושיה. דווקא במציאות כזו, מתחדד הצורך בכך שרגולטורים ושומרי הסף של הדמוקרטיה לא יאשרו מיצגים סקסיסטיים כאלה או לכל הפחות עליהם לצאת כנגדם באופן שלא משתמע לשתי פנים.

השופט רובינשטיין מציין כי ההחלטה להוריד את התשדיר (הוא אינו משתמש בטרמינולוגיה של פסילה) נפלה אצלו רק אחרי שקיבל את התלונות, ורק אחרי שהובא לתשומת ליבו כי הנוער נחשף גם כן לתשדירים הללו. לא ברור לי כיצד הנימוק הזה מתיישב עם זה שמלכתחילה הוא סבר כי הציבור יוכל לעמוד בתשדיר כזה ולכן לא פסל מלכתחילה. נדמה לי שגם נוער נכלל בציבור וגם הוא נחשף, ואולי ביתר שאת, לחומרים מסוג כזה ביום יום.

בענין התשדיר של ש"ס, השופט רובינשטיין היה פחות נחרץ (ההחלטה ב-PDF) . "סברתי לכשעצמי, כי אכן תיתכן תחושה של פגיעה מכלילה, שראוי להימנע ממנה ככל הניתן". במקרה הזה, לשמחתו של השופט, ש"ס הסכימה להוריד את התשדיר. מענין דווקא מה היה מכריע לו הם היו מסרבים. האם היה מכריע כי מדובר בתשדיר גזעני?

מה המסקנה שעולה אם נקבץ את כלל ההחלטות האלה? אני לא מעוניינת לדון בחופש ביטוי – כן או לא; או בעניינים של פסילה מראש לעומת פסילה בדיעבד. זה פחות מעניין אותי מבחינה פמיניסטית.

מה שמעניין אותי זה המסר שיוצא משלושת ההחלטות אלה יחד. אם נסתכל על ועדת הבחירות כגוף קוהרנטי, שהחלטותיו צריכות להיות קוהרנטיות, הרי שהמסקנה שעולה מכך היא שההמנון הוא ערך עליון – שכן ביזויו או התחושה שעלולה להיווצר לציבור מביזויו, לעמדת הועדה, מצדיקים פסילה מוקדמת.

לעומת זאת, ביזויין של נשים (תשדיר מפלגת כלכלה), ביזויים של מזרחים ורוסים (תשדיר מפלגת ש"ס) – שביחד מהווים הרבה יותר מ-50% מכלל האוכלוסייה (לא שזה משנה) – אינם מהווה ערך עליון, שכן בעניינם, ההחלטה על הסרת התשדיר (לא פסילה, שימו לב, גם הטרמינולוגיה חשובה) הגיעה רק לאחר פניות של הציבור. כלומר, אם לא היו פניות, לכאורה, לשיטת ועדת הבחירות, לא היה מתקיים ביזוי. זוהי, לדעתי, תוצאה אבסורדית.

מעבר לכך שמדובר בתוצאה אבסורדית, הרי שחשוב לעמוד על כך שהמסר שיוצא מהחלטות ועדת הבחירות משקף לנו בדיוק רב את המציאות שבה אנו חיות – סמלים לאומיים, המדינה, הם ערכים חשובים ועליונים יותר מערך האישה והאיש.

וכך, המסר החשוב ביותר שיוצא מהחלטות ועדת הבחירות הוא מסר של אזהרה לעתיד לבוא – אנחנו חיות בחברה שמקדשת ומאדירה סמלים לאומיים, אך מוכנה לסבול נרמול של מסרים סקסיסטיים וגזענים.  אני אשאיר לכן להבין לאן הדרך הזאת לוקחת.

(רעות כהן)

*עדכון: יום לאחר פרסום הפוסט (וללא קשר🙂 ), בית המשפט העליון הפך את החלטת ועדת הבחירות בענין התשדיר של בל"ד והתיר לשדרו
*
הערה מנהלתית: התוודענו לפרסומות פוגעניות שהחלו להופיע בפוסטים אצלנו.
הפרסומות לא נוספו על דעתנו, והן כנראה מתחייבות מכך שהשירות הוא חינמי.
נראה שהדרך היחידה כרגע להוריד אותן הן תמורת תשלום מסוים לוורדפרס, ואנחנו עובדות על זה. תודה על הסבלנות

אודות ראומה

בלוג עם תודעה
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על דברים שההמנון לא יכול לסבול

  1. ido2267 הגיב:

    אגב, אליקים רובינשטיין הוא דתי עד כמה שידוע לי. ברור שהתשדיר של ש"ס לא ממש מקומם אותו.

    • גיא הגיב:

      הגזמת. לא רק שההיקש הזה מופרך לכשעצמו; אלא גם ספציפית במקרה של רובינשטיין, שידוע כליברל (יחסית לדתי, לפחות).

      • ido2267 הגיב:

        יחסית לדתי. זאת אומרת שהוא יודע שצריך להרוג אותי כי אני מחלל שבת (לא עוזר לי שאני לא הומו) אבל מוכן לדחות את זה לבינתיים. נו טוב…

      • ההיקש לחלוטין לא מופרך. הפוסט הזה מראה בצורה מדויקת, לדעתי, את סדרי העדיפויות, הרגישויות והחשיבות של בעלי תפקידים, היושבים בתוך עמם.

  2. פינגבאק: פרסום והצגת תועבה. אצלי במחשב. | בלוג משלך

  3. ניתוח מצוין. תודה.

  4. פינגבאק: תשדירי הבחירות: מיצגים סקסיסטיים | בחדשות | סלונה

  5. Erez Geva הגיב:

    מהתגובות עולה תמונה כאלו רובינשטיין פועל לבדו, אולם ועדת הבחירות מורכבת מפוליטיקאים בנוסף לרובינשטיין, גם להם חלק בועדה. בכנסת היוצאת נחקקה למיטב זכרוני חוק ההימנון, מה הפלא כי אותם חברי כנסת בועדת הבחירות פועלים לפי אותם סולם ערכים?
    החלטות הועדה משקפות את סולם הערכים של ח"כ אלה שניבחרו בכנסת היוצאת. רובינשטיין נמצא שם בכדי למתן ולתת נופך יותר דמוקרטי אולם אין הוא יכול למבטל את משקלם של שאר החברים!
    אותי מטריד יותר: חלק גדול מדי בציבור חושב כך.

  6. פינגבאק: מכות רצח « האחות הגדולה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s