שלמה מעוז, והחיבוק של דפני ליף וצ'רלי ביטון: דו קיום או מאבק משותף?

בפוליטיקה הפלסטינאית העכשווית, נהוג לומר שאחת הרעות החולות במאבק היהודי-ערבי היא הנורמליזציה. החשש מפני מציאות שבמסגרתה הכיבוש ומערכת הדיכוי שמתרחשת בשטחים הפלסטיניים ובעזה יטושטשו, והיחסים שבין פלסטין לישראל יהפכו להיות יחסים של 'סכסוך' או 'קונפליקט' בלבד, שהפתרון אליו הוא פשוט 'ללמוד לחיות ביחד', ולא שחרורו של המדוכא מהמדכא. את אחד הניסוחים לחשש הזה אפשר למצוא בהתנכרות של לא מעט פלסטינים מפעולות של  co-existence, ומעבר למודל של: co-resistance. הסיבה לכך היא שמודל של דו קיום (co-existence) מבליע הנחת סימטריה מסוימת בין הצדדים, כאילו כל מה שנחוץ כדי לגשר על הפער זה שנלמד כולנו לחיות ביחד, ובכך הוא משמר את הסטטוס קוו הלא שוויוני ממילא, בעוד שהמעבר למודל של מאבק משותף נמנע מלקבל את ההנחה הראשונית הזאת, ופועל יחד, ישראלים ופלסטיניים לסיים את הדיכוי של הפלסטינים בראש ובראשונה, מבלי להפקיר או לוותר על הזכויות של היהודים והישראלים במשוואה.

נזכרתי בכל זה היום לאחר הדברים שאמר שלמה מעוז בכנס ספיר, והתגובה של דפני ליף ואחרים לדברים אלו.
בקצרה, טען מעוז בכנס שמחאת האוהלים פרצה בהתחלה כי היתרון שניתן לאשכנזים בימים הראשונים לקום המדינה הלך ונשחק, והם מצאו עצמם נאבקים בדומה למזרחים והערבים בלא משאבים התחלתיים. מעבר לכך, הוא טען כי המחאה זכתה ליחס התקשורתי הנרחב שלה, כמו גם ליחס מקל מהמשטרה בשל מאפייניה ה'לבנים', וכי הפגנות של מזרחים מדוכאות בהרבה יותר אלימות, או כדבריו: "המזרחי מכה את המזרחים בהוראת השלטון הלבן".

דפני ליף הגיבה לדברים של מעוז בזעם. היא ציינה בין היתר אצלה בפייסבוק: "גזענות מסוג זה היא שיח ישן, מנותק מהמחאה הזו וערכיה ששייכים לכולנו. בזמנים שפתאום מדברים על הדרת ״נשים״ ומנסים להתקדם מגזענות מובנית בשיח מר שלמה מעוז, כנראה שהמחאה הזו באמת לא שלך!"
גם אני, כששמתי את הכתבה הזאת בפייסבוק זכיתי לגל נזעם ביותר של תגובות מהרבה מאוד חברים ממוצא אשכנזי (וסליחה על התיוג).

שמעתי שם בין היתר שהמחאה הזו אמנם התחילה מאשכנזים אבל מהר מאוד מצאה מקום גם למזרחים שבתוכה – טענה שאני מאוד מסכימה איתה.
ועם זאת, אני חושבת שאפשר בהחלט להקיש מההבחנה שבין דו קיום למאבק משותף גם לדיכוי האשכנזי את המזרחים מקום המדינה ועד היום.

החיבוק של דפני את צ'רלי ביטון והחיבוק של המחאה את מאהלי ג'סי כהן ושכונת התקווה היה, כך נראה לי היום, חיבוק של דו קיום. אין מקום 'להתרגש' מהעובדה שהאשכנזים הסכימו לתת למזרחים לקחת חלק במחאה, אם המחאה הזו היא מחאה של co-existence.

החיבוק של המחאה האשכנזית את המאהלים המזרחים מדגיש בין היתר מי המחבק ומי המחובק, מי בפוזיציה להכניס, ומי עומד מבחוץ וצריך שיכניסו אותו (וגם להגיד תודה אחרי זה).
זה לא מקרי. ויקי כנפו מעולם לא הייתה בפוזיציה המחבקת במאבק שלה, ולא הייתה בפוזיציה של להכניס אף אחד לשום מקום, בין היתר כיוון שאף אחד לא הצטרף אליה, מלבד מעט נשים מזרחיות מהדרום. המאבק שלה לא הפך להיות 'המאבק של כל המדינה', כיוון ש'המדינה' עדיין מזוהה עם סוג מסוים של אוכלוסיה, ולכן הוא נשאר המאבק שלה ושלה בלבד.

בדומה, גם שביתת הרעב של מעל ל-20 יום ששבת ג'קי אדרי על תעריפי המים לא הפך להיות המאבק של כולם, וגם לא מאבק הרוכלים המשותף למזרחים וערבים בירושלים.

מערכת וואלה! דרור עינב

שלמה מעוז לא גזען. צר לי. השיח שהוא מקיים הוא לא שיח שמפריד בין עדות. לא תמצאו בדברים שלו מילה על היעדר לגיטימציה לאשכנזים לדבר או למחות. כל מה שאפשר למצוא בדברים שלו זה חוסר רצון להתפשר על המציאות. גם מי שלא מסכים עם חלק מהדברים, וייתכן שהיו דברים שאינם נכונים, לא יכול להתעלם מכך שעל רוב הדברים שהוא ציין כמעט ואין מחלוקת.
הסטת המבט מהעובדות העצובות שציין שלמה מעוז בבוטות, עובדות שעל רובן קשה מאוד לחלוק, משמעותה בפועל הוא שימור יחסי הכוחות שמאפשרים את העובדות האלה. ה"אין" הפליה שמכונן את ה"יש", כמו שטוענת יפעת ביטון.

בית המשפט העליון עודנו 'לבן' ברובו (מלבד עלה תאנה שגם עליו אנחנו עדיין נדרשות להיאבק), כך גם מרבית הדירקטוריונים, הבנקים והאקדמיה. הפריפריה ובתי הכלא עדיין מאוכלסים ברובם על ידי מזרחים. מחאות של מזרחים עדיין מפונות ביותר אלימות וזוכות לפחות סיקור תקשורתי, וחלוקת המשאבים הלא צודקת בימיה הראשונים של המדינה הזאת עדיין ניכרת בחלוקת המשאבים הנוכחית של הבנים של הבנים של אלו שקיבלו את המשאבים האלה מלכתחילה.

לאשכנזים ואשכנזיות בהחלט יש מקום בשיח שמעוז מקדם שנקודת המוצא שלו היא הכרה בעובדות שהציג מעוז. אבל המקום הזה הוא לא מקום של דו קיום עקר, אלא מקום של מאבק משותף. Co-resistance. הדרך להתחיל מאבק כזה היא בהסתכלות מפוכחת ואמיצה על הקיטוב האתני שעדיין מהווה מרכיב משמעותי בחברה הישראלית, ובמוכנות להתמודד עם ההשלכות שלו ועם המחיר שהתיקון שלו דורש.

(ליהי יונה)

אודות ראומה

בלוג עם תודעה
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

30 תגובות על שלמה מעוז, והחיבוק של דפני ליף וצ'רלי ביטון: דו קיום או מאבק משותף?

  1. שאול הגיב:

    כשכן של ויקי קנפו וכאחד שעבר כמוה מהמרכז לכאן אני יכול רק להגיד שמצפה רמון היא אחת העדויות החיות לאמיתותה של אמירתו של מעוז.
    כמעט כל מי שעבר מהמרכז למצפה רמון הוא יוצא ישראל הראשונה והשבעה שרק במצפה רמון יכול לשמר על המעמד העליון שלו מול שחיקת מעמד הביניים.
    המאהל של מצפה רמון היה מאהל לבן.

  2. תמר הגיב:

    "החיבוק של המחאה האשכנזית את המאהלים המזרחים מדגיש בין היתר מי המחבק ומי המחובק, מי בפוזיציה להכניס, ומי עומד מבחוץ וצריך שיכניסו אותו".

    ניסוח מדוייק להפליא.

    • ראומה הגיב:

      צריך לפרגן לאופיר טובול שעזר לי לגבש את הרעיון הזה ספציפית :‎)
      (ליהי)

    • רועי הגיב:

      אישית זה דווקא המשפט שהכי צרם לי במאמר. הוא מציג את הרצון הכן של מי שרצו להוציא את המחאה מגבולות השדרה לאזורים נוספים, חשובים יותר, ככובש ומתנשא. ואגב האוכלוסיות במאהלים האחרים לא היו רק מזרחיות, אלא מתוך עוד אוכלוסיות מוחלשות.

  3. עומר בכמן הגיב:

    אין לי אלא לחזור על הדברים המדויקים שכתב רמי הוד בשרשור בפייסבוק שלך על מעוז: "אין שום סיבה להיתלות בדבריו של מעוז הניאו ליברל שרוצה להפקיר את המזרחים ואת כלל המעמדות המוחלשים בישראל לחסדי השוק החופשי הפרוע. המדינה- גם אם היא זו שיצרה ושימרה את הפערים- היא הגורם היחיד שיכול גם לצמצם אותם באמצעות מדיניות חברתית-כלכלית סוציאל דמוקרטית, ייצוג הולם ומכבד להיסטוריה ולזהות של כלל הקבוצות המרכיבות את החברה הישראלית ועוד ועוד. פגשתי כבר כמה אנשי שמאל שמרוב איבה למדינה ואי אמונה ביכולתה לשנות מדיניות רואים בשוק פתרון משחרר. זוהי תפיסה מסוכנת מאוד לדעתי".
    מעוז מנצל את הזהות המזרחית או השד העדתי כאמצעי לתקיפת המחאה והעמדה הסוציאל דמוקרטית כמשהו אשכנזי שמנותק מ"העם" שהוא כמובן מזרחי.
    זה פשוט ניסיון של הפרד ומשול מצד אליטה כלכלית ניאו ליברלית תחת ציפוי דק של "קיפוח מזרחי".

    • ראומה הגיב:

      למען הסר ספק: כותבת שורות אלו (שלמעלה) אינה בעד שוק חופשי. ועדיין, להתעלם ממה שהוא אומר, זה לחזור למצב של קודם – שבו כאמור, ויקי כנפו צעדה לבד.
      (ליהי)

      • עומר בכמן הגיב:

        למה להתעלם מדבריו זה לחזור לויקי כנפו? האם המחאה לא איחדה בין אשכנזים למזרחים, בין מאהל רוטשילד למאהל ג'סי כהן. נכון, זה התחיל מרוטשילד אבל זה לא נעצר שם. כדי להצליח צריך לגייס את המיינסטרים – את המעמד הבינוני שבאמת נשחק כתוצאה מהניאו לירבליזם ולשכנע את דעת הקהל לא להישאר בשוליים. במה הוא שונה מהדיבורים הקודמים על מחאת הסושי?
        נ.ב. ההכללה שבדבריו לפיה כל האשכנזים הם מקבלי רנטות, מפונקים, שמתוסכלים מהתחרות של העולים היא לדעתי בהחלט גזענית.

  4. אני מסכים איתך שיש מידה רבה של צדק ברישא של מעוז, אבל צריך לשים את זה בפרספקטיבה של הסיפא של הדברים שלו.
    מעוז צודק שמדינת הרווחה של שנות ה-50 הפלתה בין אשככנזים למזרחים לערבים לנשים. אבל הוא משתמש בזה כצידוק למדיניות השוק החופשי, ובזה הוא טועה בגדול.
    כי עד כמה שהמזרחים והערבים נדפקו ממדיניות הרווחה של מפאי, ממדיניות ההפרטה של פרס וביבי הם נדפקים הרבה יותר. ולראיה: פערי השכר האתניים והלאומיים לא הצטמצמו אלא גדלו.
    אז מעמדת הסינדרלה שהקפיטליזם כל כך אוהב, של 'העני שעשה את זה', או במקרה זה 'המזרחי שעשה את זה', אפשר לדבר על זה שצריך להעמיק את הפרטת המשק הישראלי. אבל מי שידפק מזה זה קודם כל המזרחים.

    • ראומה הגיב:

      מאוד יכול להיות שהנקודה הזו לא הייתה ברורה מספיק, אני מעתיקה מויכוח דומה שאני מנהלת בפייסבוק:
      לבקר את עמדותיו הכלכליות של שלמה מעוז זה דיון רלוונטי ולגיטימי. במפתיע (או שלא), הזעם יצא על העמדות שלו כלפי האשכנזים, ולא על העמדות שלו כלפי הדרך הראויה לחלוקת משאבים. באותה צורה התגבש גם השיח הציבורי, ועל הדברים הללו הוא כנראה הולך להיות מפוטר, כמו שאני קוראת מהטוויטר של קרן נוייבך. זה מקומם אותי, כי אני מרגישה שהנה, כשזה מגיע לדיכוי המזרחי, כל השותפים שלי לדרך, בפמיניזם, בצדק חברתי, בשמאל, נוטשים. ואני חושבת שחשוב לדבר על האפליה הזאת, ושחשוב לצאת מתוכה לעבר צדק, זה סוג של מה שניסיתי להגיד.
      ואני מוסיפה – אני לא מסכימה בהכרח עם העמדות הכלכליות של האיש, אבל עם העובדות שלו לגבי אשכנזים ומזרחים קשה להתווכח, ורוב רובם של הדברים הם אמת לאמיתה. להגיב כלפי זה בזעם זה להתכחש למציאות.
      (ליהי)

      • אבל ליהי, כל הדיון של מעוז הוא בדיוק היעדר ההפרדה בין הכלכלי לבין האתני. וזו אולי הנקודה שהכי ראוי לקבל בדברים שלו. כי אני בטוח שגם את – כמו מעוז וכמוני – לא מקבלת את העמדה המרקסיסטית, שהמייצג שלה בדיון הזה הוא ארז כאן למטה, שאומרת 'כל הסיפור הזה של האתניות זה רק תודעה כוזבת שנועדה לפצל את המעמדות הנמוכים'.
        ומתוך זה שאנחנו לא מקבלים את ההפרדה בין האתני לבין הכלכלי, ברור שאי אפשר להגיד 'מעוז צודק בדברים האתניים וטועה בדברים הכלכליים'. לא. הביקורת האתנית-כלכלית של מעוז על ישראל של שנות ה-50 היא ביקורת מוצדקת, אבל המסקנה האתנית-כלכלית שהוא גוזר ממנה (שוק חופשי זה טוב למי שהוא לא חלק מהאליטה\) היא מוטעית.
        מה ששלמה מעוז עושה כאן, זה לנכס את הביקורת של סבירסקי וברנשטיין, ושל רבים אחרים בעקבותיהם, על מדינת הרווחה הישראלית של שנות ה-50 וה-60, ואז להתעלם מהחלק השני של הביקורת שלהם, שבניסוח של מיכאל שלו אומר שאחרי שהאשכנזים סיימו לנצל את המזרחים דרך מנגנון המדינה, הם הפריטו אותה כדי שיוכלו לנצל את המזרחים דרך מנגנון השוק החופשי.
        כשאת אומרת 'מעוז צודק בטענות האתניות אבל טועה בטענות הכלכליות', את בעצם אומרת שמדינת רווחה זה אחלה, חוץ מזה שזה פוגע במזרחים. ומעבר לעובדה שזו פשוט שטות (כי אפשר לעצב מדינת רווחה שלא תפגע במזרחים, אלא להיפך), זה שם אותך בפוזיציה מוסרית מאוד בעייתית.

  5. bidyke הגיב:

    ליהי,

    תודה וכבוד על הפוסט, דברים כדורבנות! תכתבי עוד כאלה🙂

  6. מתן ק הגיב:

    (גם אני מעתיק מהפייס) את צודקת ומצוינת כהרגלך. אני חושב שגם מעוז שם את האצבע על משהו חשוב, ודאי מנקודת מבט ניאו-ליברלית. וזה בדיוק העניין: אנחנו חווים מעבר מחברה קורפורטיסטית וגזענית כמעט במפורש (כלפי מזרחים, כלפי ערבים זה תמיד היה מפורש לגמרי) לחברה ניאו-ליברלית שהגזענות שלה (שוב, כלפי מזרחים) נאלצת לעבור דרך פילטר מריטוקרטי ("רוכשים דעת" וכיו"ב בולשיט).
    מה שמפחיד את מעוז וצריך לשמח אותנו זה שהמעבר הזה מערער על ההגמוניה (כלומר, על ההסכמה של הרוב להישלט) בחברה הישראלית בגלל שמי שהיו עד כה המרוויחים מהסדר הקיים כבר לא מרווחים ממנו. הם (אנחנו) אלה שמובילים את ההתקוממות, והקונץ הוא לבנות קונטרה-הגמוניה ביחד עם שאר המדוכאים. אין פה מקום להשטחה של ההבדלים והפריווילגיות היחסיות בתוך בלוק המדוכאים שבהתהוות (ליף) וגם לא לדה-לגיטימציה של מאבקם של "המדוכאים החדשים" (מעוז).
    ולגבי צ'רלי ביטון אני לא אגיד כלום. אבל כדאי לך לשאול את ראובן אברג'ל.

  7. לין הגיב:

    ליהי, אני מסכימה עם מה שכתבת, אבל מעציב אותי שאירועי הקיץ עוברים כאן רידוד לייצוג התקשורתי שהם קיבלו. אין ספק שייצוג המחאה שעתק אחד לאחד את היחסים הנורמטיביים והדכאניים בין אשכנזים ומזרחיים. זה גם מה שקרה בפועל בין מי שהופיעו בתקשורת כ"מנהיגי המחאה" לבין כל הפעילים – מזרחיים בפרט, אבל לא רק. בעניין הזה היינו "נשלטים" שווים, ממושטרים היטב ע"י הגמוניה תקשורתית רבת עוצמה.

    מה שקרה בשטח, עם זאת, היה משהו אחר לגמרי – בדיוק מהסיבות שמעוז ציין, נרקמו בריתות אמיתיות בין מעמדות וציבורים שלא נפגשו קודם לכן, לא במאבק משותף, ולא בהקף כזה. אז כך שמה שקרה מאז הקיץ הוא בהחלט Co-resistance. יכולת לראות את זה השבוע בתקווה, ולאורך כל המחאה בשיתוף הפעולה בין פעילים באסיפה הארצית. חברים באסיפה פעילים גם בפורום פריפריה ובהרכבים אחרים – בדיוק בשביל למנוע מצב שבו אנחנו משעתקים את מבנה הכוח.

    במהלך הקיץ וגם עכשיו, מי שיצא לרחוב, מי שארגן, היו אנשים מקהילות המחאה עצמן. נכון שיש להצביע על תופעת "החיבוק" ולהוקיע אותה, אבל בצד זה יש לזכור – מי שחיבק לא היה "המחאה". מי שמחה היו מזרחיים ואשכנזים מכל מיני מעמדות, וזה לא נכון שהאשכנזים "היו קודם". כששוקדים על שינוי צריך להזהר לא להמשיג הכל בתבניות המצערות שאנחנו מכירים – אחרת יוצא שכוחם של הפעילים שמחו נמחק, בדיוק כפי שהוא נמחק בתקשורת הממוסדת.

    אז מכל הסיבות האלו כן קרה משהו שלא קרה בעבר – שיתוף פעולה שנשאר עם עין פקוחה על המבנים האלו – ואנחנו ממשיכים בעבודה הזו גם עכשיו, באסיפה הארצית.

    • ראומה הגיב:

      מצטרפת לכל מה שאמרת. הביקורת שלי הייתה בעיקר לתגובה של ליף לדברים שלו, תגובה שמאוד הכעיסה אותו. אבל אתן: תבורכו, באמת, על מה שאתם עושים ועושות. בלי טיפונת ציניות.
      (ליהי)

    • ג. הגיב:

      אני מסכים עם לין. מרגיש לי שהפוסט תוקף את הייצוג יותר מאשר את מה שאני חוויתי בפועל. ואפילו שהאינטרנט הוא כלי נפלא, אפילו הוא לא תחליף לכל שיחה ולכל חיוך שראיתי ברחובות. לא שאלמנט הצבע נעלם, אבל לא הייתי משתמש במעוז בתור נקודת מוצא לדיון עליו. יעני, יש הרבה על מה לדבר, אבל אני מרגיש שזה התחיל ברגל הלא נכונה.

      ולגבי חיבוק — זאת פעולה שמתרחשת בין אנשים, לא על אנשים. להשתמש בפועל בבניין פיעל (חיבק) זה לפספס את זה- כשהרבה יותר נכון בניין התפעל. להתחבק אי אפשר "על" או "את" או "ל", אלא רק "עם". זה למה חיבוקים הם בו זמנית גם דבר חמיםונעים וגם דבר מהפכני.

      חיבוק🙂

  8. ארז הגיב:

    שלמה מעוז טועה באופן מר וכנראה שגם את.
    הנסיון במחאה של הקיץ האחרון הוא להציג שיח מעמדי בישראל – כמו גם סיסמת "אנחנו ה99%" האמריקאית. אלו עוד צורות שונות של הפרד ומשול, בינהן השיח העדתי. להישען על העובדה שיש חפיפה בין המעמד הנמוך בישראל בעבר, ובמידות מסויימת גם היום לבין מוצא מזרחי או ערבי הוא מהלך מאוד מסוכן – כי מקבלים את הרעיון שיש מעמד נמוך ושהחיים שלא חרא, נשאלת השאלה מי צריך לשבת בו ולא מה רמת החיים בו או מדוע בכלל הוא קיים. התיאור כלפי בתי הכלא שמלאים באוכלוסיות על רקע עדתי יוצר דימוי שאם ישליכו יותר אוכלוסיות לבנות לכלא אז יהיה כאן צדק חברתי.
    העמדות של מעוז מרגיזות מכל הכיוונים, כניאו-ליברל, וכמזרחי שנישא על גבי כוחות השוק אל מעמדות הרם.
    הרבה מבעלי ההון של ישראל הם מזרחים וגם הרבה מחברי הכנסת, מפקדי הצבא, עסקני ההסתדרות, האומנים ובתחומים אחרים. ישנם תחומים שבהם עדיין קיימת אפליה על רקע עדתי – אבל להכליל כאילו כל החברה הישראלית יושבת על המתח הזה, ולהמציא את תזת ההיפגעות האשכנזית מן העליה הרוסית זו פשוט הסתה למלחמת הכל בכל. לפי מעוז – אדם לא מקדם את עצמו או את החברה שלו – הוא מקדם את קבוצת המוצא שלו – לא ממש משכנע.
    לא מרגיש שום צורך להתנצל או להצטדק על אם אני, ממוצא אשכנזי, הלכתי עם ויקי כנפו או לא (והלכתי איתה פיזית לירושלים). השיקול לגביה היה שהטיעון שלה צודק – משרד האוצר עשק את האימהות החד-הוריות, והתעוזה שלה כנה ואמיתית. הציבור השבע בישראל, מתקשה להתחבר לכל מחאה של עניים, משיקול שהוא ביסודו מעמדי. נכון שיש מתאם בין זה ובין מוצא, אבל נמאס כבר שהופכים את הסיבה ואת התוצאה. ההבלטה של העניין העדתי אצל מעוז תכליתה ברור – לפרק כל סולידריות המתעלה מעל ההקשר העדתי, ולהצדיק את השוק החופשי כמנגנון משחרר ומתקן. להיתלות בגרעיני האמת האישית, ההיסטורית או הסטטיסטית בתוך המסכת האידיאולוגית המתועבת והשקרית שלו זה פשוט לזהם כל טענה לצדק חברתי בטינופת שאין לה מקום.

    אשכנזיות עשירות מעולם לא הציעו לי נישואין, אף אשכנזי מסודר לא הציע לי ג'ובים, אף טייקון אשכנזי לא הציע לי הנחה בחשבון הסלולרי על רקע אשכנזיות משותפת, ושום סולידריות אשכנזית לא חסכה לי בשכר הלימוד, או מנעה מבעלי הון לנצל אותי על רקע מעמדי, ייתכן שהיא שפרה את דירוגי בצבא (שלא השפיע על כלום כי חתמתי לנח"ל), או השפיעה השפעת פיגמליון על היחס שקיבלתי ממורים בבית הספר ועוד מספר זירות חברתיות בהם לדיעות קדומות יש השפעה על מקומך במערכת, אבל השאלה החברתית האמיתית היא כיצד בנוי "אולם הקולנוע" ולא צבע עורם של היושבים בכיסאות הראשונים.

  9. p\ הגיב:

    ההבדלים המצטמצמים בין ליף לכנפו הם הקטליסט לבוא המהפכה, לפחות לדברי קארל מ.

  10. Tsipi הגיב:

    אני מאוד בעד שאנשים במוקדי כוח, במיוחד אלה שהם לא מהשכבות השולטות בד"כ, יהיו פוליטיים. זה בריא. ומעוז אמר את האמת. הגיע הזמן שמישהו יגיד.

    חוץ משבירת ראשים, שעשה לי רע.

    אבל אני חושבת שזה לגיטימי שעסק יצפה להתנהלות מסויימת כשמישהו מדבר בשם העסק. המעביד שלי לא זכאי לפטר אותי בגלל הפעילות הפוליטית שלי. אבל הם יהיו זכאים לחלוטין לפטר אותי אם אלך לכנס מקצועי בחסותם, ואהפוך את זה לפעולה פמיניסטית או קווירית. במובן הזה, גם אם אני חושבת שמעוז צדק בדבריו, אני לא חושבת שאפילו הוא באמת מופתע ממה שקרה.

    (שזה שונה מאשר לצפות מהחברה שאני עובדת בה לעמוד בסטנדרטים מסויימים, ולהעלות מולם את העניין אם הם לא — כמו אם הם ייצרו אווירה שתומכת בהטרדה מינית או יפלו בתעסוקת נשים ומיעוטים.)

    אני מבינה שאת בכלל נגד המבנה העיסקי הזה, כמו שהוא… אבל מעוז כן עבד בעסק הזה. החוקים הם לא לגבי אדון לבן או לא לבן, אלא יחסי עבודה מאוד ספציפיים. (ואני לא אומרת שאין פה שום השפעה לעניין העדתי, רק שזה לא הדבר היחיד שמשחק תפקיד, וזה חבל להציג את זה כאילו זה כן)

  11. lulisml הגיב:

    כשיגיע שלמה מעוז, חס וחלילה, לניתוח מסובך – שיעמוד על כך שינתח אותו מנתח מזרחי, ולא מנתח מהמאפיה הלבנה.
    כשיצטרך שיגן עליו טייס קרב – שיהיה זה רק טייס מזרחי.
    כי אין מקצוענות בעולם. רק עדות ורגשי נחיתות.

  12. איתי קנדר הגיב:

    בהקשר ליחסי אשכנזים-מזרחים, מעוז הוא לבגין כמו שקפיטליזם הוא ללאומיות. בפוליטיקה, מעוז הוא למזרחיות כמו שליבני היא לנקביות. רוצים, קחו את הפיתיון המיטלטל הזה — אותו ואת דומיו. אולי ככה בעתיד יהיה לנו שלטון דכאני באותה מידה, אבל מגוון אתנית ומגדרית. רגע, קחו את מעוז עצמו כדוגמא, מה הוא עשה כדי לטפל בבעיות האמתיות שהוא מעלה? מה הוא עשה שונה בתור מזרחי? כלום. גורנישט. אין לי סולידריות איתו, כי לו יש אחווה עם המדוכאים רק בדיבורים.

  13. הלה, סידני, אוסטרליה הגיב:

    צודק ולא צודק
    כ"נערה צפונבונית" אני רוצה לציין דבר אחד :אימא שלי לא אשכנזיה, והיא תמיד הסבירה לי שמי שרוצה להרגיש מקופח, ירגיש מקופח, ואף אחד לא יעצור אותו.
    הבעיה (בה' הידיעה) היא: גם למי שעשה צבא, והוריו בעלי דירה ולא בפריפריה, ויש לו השכלה גבוהה, ועבודה, אינו יכול לפרנס ולקדם את עצמו בכוחות עצמו בגיל 25 המופלג. ועל זה קמה דפני ליף (כן, היא לא עשתה צבא, אבל גם אין לה רישיון, אז שקט) וגם סתיו שפיר ואמרו: "עד כאן". אז נכון שקו הזינוק של מי שבא מהפריפריה נמוך יותר, ולכן "הכנסנו אותם". כי בהתחשב בנתוני הפתיחה: זו בעיה של כו-לם.

  14. יעל חכים הגיב:

    ליהי,
    את המחאה החברתית בקיץ האחרון הובילו נשים. אמנם נשים אשכנזיות, אבל נשים.
    שלמה מעוז הוא אמנם לא אשכנזי, אבל הוא יושב עם הגמוניית הגברים האשכנזים במרומי הדיריקטוריונים (http://directors.dundb.co.il/Details/Director.aspx?id=wMJbhWvG0Cu1daYZHWOwHA%3D%3D&name=%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%96+%D7%A9%D7%9C%D7%9E%D7%94), ואין לו דבר וחצי דבר עם מעמד הביניים שהתחיל את המחאה או עם המזרחיים עליהם הוא מדבר.
    הוא דיבר בספיר על כך שרק אשכנזים יכלו להתקדם, ולצאת לשליחויות, אבל אני מציעה לך להעיף מבט בקורות חייו. לימודים בLSE הם לא משהו שישראלי ממוצע יכל להרשות לעצמו כאשר הוא למד שם.
    כדירקטור בחברות שבהן הוא עובד, הוא שותף לדיכוי השכבות החלשות בחברה, ולדיכוי נשים.
    מאכזב אותי שאת מתחברת לדבריו ומאדירה אותם. במיוחד כאשר נדמה שהאינטרסים מאחורי דבריו בעייתיים.

  15. אייל גרוס הגיב:

    ליהי הנקודה הכי חשובה כאן היא בעיני: האם אנשים מוכנים להכיר בפריבלגיות שלהם ולראות איך גם במאבק משותף אלו מקבלים ביטוי. אם ניתן "להם" להפריד ביננו הם ניצחו, (ביננו יכול להיות יהודים/ערבים, אשכנזים/מזרחים, גברים/נשים, סיג'נדרים/טרנסים והכל), אבל מי שעיוור לפריבלגיות ולכך שהמצב כבר "מוגזע" לוקה בעיוורון צבעים קשה. לכן השאלה היא האם מי שיש לו פריבלגיות (בהקשר זה אשכנזים) מכיר בהם או שמא הוא עסוק (במודע או בלתי מודע) לשמר אותם. בוודאי שהפיטורים אינם מוצדקים ומצביעים על השתקה. והדובר במקרה זה שכח את הכלל הידוע Don't Mention the War

  16. גילה הגיב:

    פוסט מעולה!!! ותודה שהעלית אותו ופתחת דיון גם בסוגייה הזו שכל כך נוח לרבים לומר שהיא כבר מזמן לא קיימת. מהבחינה הזו עשית מעשה אמיץ ממש כמו מעוז ואולי אף יותר אם בוחנים את עמדת הכוח שלו. מיותר לציין שעמדותיו הכלכליות אינן לרוחי ולו היו מתממשות היו פוגעות קודם כל באוכלוסיות המוחלשות.
    אבל הייתי רוצה לציין נקודה אחת לא ממש מרכזית אבל חשובה –
    מהרגע שאמר את מה שאמר, דנים בנושא בכל כלי ואמצעי התקשורת. כמעט אף לא אחד מהמתייחסים מציין את תוארו האקדמי! סתם שלמה מעוז. אתם מכירים הרבה מקרים שבהם יש התעלמות כל כך גורפת מתוארו של אדם?! אני לא כל כך. זה נדמה לי או שאני טועה שזה המשך של מה שנכתב בפוסט?!

  17. רעות הגיב:

    אני מסכימה עם הפוסט, ואני חושבת שנכתב דווקא ברגישות מסויימת, אבל הייתי רוצה לחלוק כמה מחשבות לגבי דבריו של מעוז:
    1. קודם כל, אני מצדדת בדבריו של עומר בכמן לגבי הסטת הדיון לכיוון העדתי באופן שמשרת את ההשקפה הנאו-ליברלית.
    2. למרות שיש אמת בחלק מדבריו של מעוז, התמונה הכוללת שהוא צייר רחוקה מהמציאות. הוא מצייר עולם בו "אשכנזיות נהנות יותר", ולי לא ממש ברור ממה. הסיפורים של סביי וסבותיי, שעלו לישראל מאוקראינה, בלרוס, פולין וגרמניה דומים, כל אחד בדרכו, לסיפורי העליה ששמעתי מחבריי המזרחים – זריקה לפריפריה, מחיה ממושכת באוהל, ריסוס בדי-די-טי, השפלה על רקע גזעני, הזנחה וחוסר כל. הפנטזיה שיש למעוז בראש ודאי אינה גורפת, והבטחון הרב שיש לו בה גורמת לאנטגוניזם קשה אצלי. צרמו לי במיוחד ההערה השקרית שלו לגבי הרנטה, והנסיון שלו להפוך את הקיבוצים ל"אם כל חטאת". אני מרגישה שבנושאים אלה הוא הגזים.
    מעבר לכך, אני מרגישה שבדבריו של מעוז אין, כפי שהגדרת, מקום גם לאשכנזים. ברגע שאדם משקר כדי להוציא קבוצה מסויימת כקריקטורה זדונית, ומסרב לראות את הקשיים שלה בנוסף על אלה שלו, הוא לא מאפשר לחברי הקבוצה להיות חלק מהשיח שלו. כאמור, חוסר הרצון להכיר בקשיים המשותפים נובע, להבנתי, מהתפישה הקפיטליסטית שלו, ששואפת להנציח קונפליקטים עדתיים על פני קונפליקטים בין העשירונים 1-7 (שבהם יש מזרחים ואשכנזים) לבין עשירונים 8-10 (שגם בהם יש מזרחים ואשכנזים).

    כחברה ב"קול אחד", אני חושבת שאני יודעת דבר או שניים על co-resistance עם הפלסטינים, שהוא אחת האסטרטגיות המנחות של הארגון. אני חושבת שאסטרטגיה זו רלוונטית עבור שתי קבוצות שאינן מעוניינות להתערבב. כלומר, אני מסוגלת לפעול יחד עם עמיתיי הפלסטינים למען פתרון שתי המדינות מבלי שהם יהיו חברים שלי (למרות שמבחינתי הייתי חפצה בכך), מכיוון שעד שהסכסוך לא יסתיים, הם לא רוצים להיות חברים שלי, ואני יכולה להבין את זה, כי בינתיים הצבא שלי כובש אותם. לעומת זאת, אני חושבת שאם ניישם את הרעיון הזה על החברה הישראלית הוא פשוט יקרע משפחות וקהילות. היעדר סולידריות (שלא על רקע מאבק) והאפשרות לקירבה בתוך חברה זה רעיון שקצת מפחיד אותי. במילים אחרות, חשוב לי שגם מזרחים ירגישו שהם יכולים להיות חברים שלי, ולא רק שותפים לקרב. חשוב לי שיהיה שלום בית בקרב משפחות "מעורבבות". לצמצם את מערכות היחסים שלנו לפעילות פוליטית בלבד יצער אותי מאוד.

  18. עידו הגיב:

    כתבה מצוינת, כל מלה בסלע…
    תודה.
    עידו, אשכנזי

  19. arbib הגיב:

    מתוך כל מה שנאמר פה אני בעיקר רואה הסטה של הדיון מהעיקר, ה"תחרות" הזו שעכשיו שווה (??) בין מעמד הביניים הנשחק והמעמד הנמוך הנרמס, התחרות על מקומות עבודה, על דיור, על מוצרי צריכה, היא מדומה, אלמלא מדיניות השמדת יבולים, תמ"א 35, תמ"א 38 ועוד כמה תמ"מ כמו 27, ואחרות, לא היתה תחרות על מקומות עבודה, מחירי השוק היו יורדים בעוד שהמשכורות היו עולות, הכסף היה עובר מהמעסיקים לעובדים והדיור היה הרבה הרבה יותר זול. אבל כל זמן שאפשר להגיד שהתחרות בין המזרחיים לאשכנזים או הערבים והדתיים או האמהות החד הוריות והאמהות החרדיות עכשיו נעשית בתנאים שווים מנציחים את התחרות, מעלים את מחיר מוצרי הצריכה, מעלים את שכר הדירה בצורה חסרת גבולות, ומורידים את המשכורת או פוגעים בתנאי ההעסקה כי על כל אחת שעובדת יש שמונה שרוצים את התפקיד.
    מסך העשן עובד, אנחנו ממשיכים להחנק בגלל שמישהו מנפנף את עשן המנגל שלו עלינו ואנחנו לא רוצים לזוז כדי שלא יגנבו לנו את המקום שמצאנו.
    אני לא יודע הכל, אבל ממה שאני רואה דיונים כאלה מסיטים את המאבק מהבעיה המרכזית לשוליים חסרי החשיבות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s