על עמק הסיליקון של אלון סולר

אתמול אילת מעוז שלחה לי לינק לטור בווינט שנקרא "עמק הסיליקון: ישראלים מעדיפים חזה מנותח". אני מודה שלקח לי קצת זמן להבין מה בדיוק מזעזע. בעיקר בגלל שכשפתחתי את הלינק התמונות סינוורו אותי כל כך שלא הצלחתי להתרכז בכתוב. ואולי טוב שכך, כי הכתוב מזעזע. ושוב תודה לאילת שהתעקשה איתי עד שקראתי.

אביא ברשותכם, מספר קטעים מהטקסט. אין פשוט דרך טובה לתאר אותם, ועדיף להביא אותם כמו שהם:

"כאשר אתן באות לבצע החלטה כה משמעותית לחייכן, זכרו דבר אחד: אנו, הגברים, אוהבים נשים המוכנות להשקיע ולתת מעצמן – בכל תחומי החיים. כאשר אנו בוחרים אישה, אנו רוצים שהיא תהיה בעלת שאיפות גבוהות ויכולות להשקיע מאמצים כדי להשיגן.
כאן בדיוק נכנס הסיליקון – כאשר אנו רואים אישה המוכנה להשקיע את מיטב כספה, זמנה, ואף להעמיד בסיכון מסוים (אם כי מזערי) את בריאותה למען היותה יפה, נשית וסקסית יותר – אנחנו לא יכולים שלא להעריך את זה. אין לנו ספק שאישה המסוגלת לתת מעצמה כל כך הרבה, וודאי תהיה אישה ששווה להכיר.

כי מה אנחנו בעצם? אנשים שמחפשים אהבה. מחפשים חום, שישקיעו בנו ויראו לנו כמה אנחנו חשובים ואהובים. כאשר אישה נוטלת על עצמה את הדברים הכרוכים בניתוח הגדלת חזה – זה מעיד עליה הרבה. זה הופך אותה למשקיענית, אמביציוזית, אישה שאנחנו אוהבים"

 בהמשך הוא מסביר לנו שאסור לנו להאמין לגברים שיגידו לנו לא לעשות ניתוח סיליקון. גברים כאלה או משקרים לנו, או פשוט יותר מדי עסוקים בכמה יכאב לנו לעשות את הניתוח, ועל כן הם אינם מסוגלים לבצע החלטה סבירה בהקשר הזה, וצריך להתעלם מהם. "גבר שטוען שהוא מעדיף "חזה טבעי" לא באמת מאמין בזה, כי אין בזה כל היגיון אמיתי"

הרבה טקסטים כתבתי. בהרבה טקסטים מבחילים נתקלתי. הטקסט הזה היה כל כך נורא ומייאש שבמקום לעצבן אותי הוא הציף אותי בייאוש. נסו את זה חברות, בכל פעם שתקראו את הטור הזה, פיסה קטנה מהלב שלכן תנשור. עובד + תמונות.

בעוונותי ביליתי מספר שנים מחיי בדיבייט. אחד הטריקים הרטוריים שמלמדים שם נקרא "להזיז את הקלאש". הקלאש הוא השאלה שעומדת על הפרק, השאלה שעליה מתווכחים. כך, בדיבייט שיעסוק בשאלה האם להפוך את הזנות לחוקית, יכולים להיות מספר 'קלאשים' – ביניהם, האם זה טוב לזונות, האם זה טוב לחברה וכן הלאה. 'להזיז את הקלאש' משמעו לשנות את השאלה שעליה מתווכחים לשאלה שעליה קל לך לענות. אם הצד השני לא מודע לזה, הוא יכול להיגרר להתווכח על משהו שהוא עתיד להפסיד בו, כשהוא בכלל לא השאלה המרכזית.

וזה בדיוק הטריק המלוכלך שעושה אלון סולר, הכותב המופלא של הטקסט הזה.

הוא מסיט הצידה כלא רלוונטית את השאלות הבאות: 'האם את רוצה את זה?' 'האם את צריכה את זה?' 'האם זה יעשה לך טוב' ומביא לקדמת הבמה את השאלה החשובה באמת: 'האם הגברים רוצים את זה?'. על השאלה הזו, כמובן, יש לו תשובה די טובה, והתשובה הזו היא כן.

וכך, במסווה של 'תעשי מה שטוב לך' מועבר למעשה המסר האמיתי של הטקסט.
כי כשהשאלה שלה מקדישים את עיקר הטקסט היא 'האם הוא יאהב את זה', ברור מאליו, מתבקש אפילו, שאת 'זה' את עושה בשביל הגבר שלך. ובמילה 'זה' אני כמובן מתכוונת לנכנסת להליך ניתוחי שבמהלכו חותכים לך חלק מהשדיים, דוחפים לשם שקית וסוגרים.

אל תדאגי, כורך זרוע מפוקפקת אלון סולר על כתפה של הבחורה המבולבלת ומוביל אותה אל חדר הניתוחים, הוא יאהב, הוא יאהב, ואם הוא יגיד שלא, הוא משקר לך. אבל זאת לא השאלה, תחשוב בראשה הבחורה המבולבלת בעודה מסתכלת אחורה אל פתח המילוט. למה אני בכלל צריכה את זה? למה אני לא יפה כמו שאני? אבל לשאלה הזו היא כמובן לא תקבל תשובה. כי השאלה הזו לא נשאלה מעולם.

דרושה: דקונסטרוקציה של מושג היופי במקום של הגוף הנשי

המחריד מכל הוא כמובן שעל אף המהלך הרטורי הסמוי הזה, לגבי הטיעון עצמו סולר כלל לא מתבייש להגיד את האמת. הוא צודק, סולר – הסיליקון לא יפה כשלעצמו. הוא יפה ככל שהוא מבטא את הכניעה האולטימטיבית לגבר שאיתך. זה החלק המרגש, ה'רומנטי' בכל הסיפור. אנחנו אוהבים אתכן עם סיליקון כי ככה אתן מראות לנו שאתן מוכנות להשקיע בנו. האם מישהו היה חושב שלמשל להוריד אצבע בכף היד של גברים ייחשב אי פעם כאקט סקסי ורומנטי כי הוא מבטא את רמת ההשחתה הגופנית שהם מוכנים לעבור כדי להוכיח לנו שהם אוהבים אותנו? וודאי שלא, אבל הטירוף, האנומליה, הקריטריונים האבסורדים – חלים רק על נשים.
האמביציוזיות שלנו, לפי סולר, אינה נמדדת בכמה רחוק אנחנו מוכנות להשקיע בקריירה, למשל. החום שאנחנו יכולות להעניק חלילה שלא יימדד ברגשות שאנחנו מסוגלות לייצר. כל אלו יימדדו בקנה מידה אחד ויחיד: כמה אנחנו מוכנות להשחית את עצמנו בשביל 'הגבר שלנו'.

נעמי וולף כותבת ב'מיתוס היופי' שאחרי הרבה מאוד מאבקים פמיניסטיים מוצלחים, הבינה החברה הפטריארכאלית שהיא צריכה לשנות את האופן שבו היא תוקעת מקבעת נשים. אחרי שהרבה מהמיתוסים על אמהות, בית, צניעות ופסיביות כשלו ככוחות חברתיים ממסדרים, הועצם מיתוס היופי, שיוצר אידיאל יופי שהאישה ה'רגילה' לעולם לא תוכל להגשים, כדי לגרום לה להשקיע את מירב האנרגיות שלה בלהגיע אליו, במקום בלשנות את העולם, ולדכא את המיניות שלה על הדרך. אקסטרה בונוס מה שנקרא.

מה עושות?
בכל הכנות, לא יודעת. ד
בר אחד שאפשר לעשות הוא חרם על מדור ויינט יחסים. בואו בבקשה פשוט לא ניכנס לשם יותר, ונבקש מכל החברות שלנו שגם לא ייכנסו לשם יותר. המדור, כמו שזה נראה, יעשה די הכול בשביל רייטינג, כזכור הם אלו שגם הביאו את סטסגין לכתוב שם טור קבוע. הם בונים על הכעס שלנו, וזה די שם אותנו ב- Lose-Lose situation. אם כתבנו על זה, נתנו להם מה שהם רוצים, ואם התעלמנו, אפשרנו את המשך הזוועה הזאת. בגלל זה נראה לי שהדרך היחידה היא פשוט לנסות להביא לירידה בכמות הכניסות למדור. אני לא יודעת עד כמה נצליח לעשות את זה, אבל למען השם בואו ננסה.

הערה: הפוסט עודכן ונערך בשנית לאחרונה מסיבות השמורות עימי. בנוסף, במקור פרסמתי כאן התייחסות לכך שאלון סולר הוא חבר מועצת עיריית תל אביב. ככל שהובא לידיעתי, מדובר באלון סולר אחר, ועל כן התנצלותי העמוקה אם יצרתי כאן רושם מוטעה.

(ליהי יונה)

אודות ראומה

בלוג עם תודעה
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

75 תגובות על על עמק הסיליקון של אלון סולר

  1. ראומה הגיב:

    כמובן שהצעות או רעיונות נוספים לפעולה יתקבלו (מאוד) בברכה
    (ליהי)

  2. אלמונית לרגע הגיב:

    הדרך הראשונה להחרים כתבה (או מדור), היא להפסיק לקשר לשם.
    נכון שמתבקש לקשר לכתבה שמדברים עליה,אבל אם השורה התחתונה היא "אל תכנסו למדור", אולי עדיף לוותר על הקישור (ולהוסיף בסוגריים הסבר למה).

  3. vandersister הגיב:

    הייתי מציעה לארגן שליחת מכתבים זועמים להנהלת וויינט, אבל גם זה עלול לתרום ל"רייטינג". אולי לשלוח מכתבים זועמים לחברות שמפרסמות בוויינט, כדי שיפעילו לחץ?..

    • ראומה הגיב:

      זה רעיון טוב, להנהלת ויינט עצמה אין טעם, ממה שאני מבינה העורכים היו מאוד מרוצים מהבאזז שהטור הקבוע של סטס עורר אצל פמיניסטיות. אבל לחברות שמפרסמות זה לא רעיון רע
      (ליהי)

  4. שי הגיב:

    לא מכתבים, ולא הנהלה – הרבה יותר אפקטיבי ופשוט יהיה להתקשר למחלקת המודעות של ynet, בטלפון 03-6932424 (פקס: 03-6932466), ולהסביר באדיבות שככל שמדור יחסים [sic] נערך כפי שנערך, הרי שיש בכך פגיעה לרעה במוניטין של ynet, וכי פגיעה כנ"ל תתבטא, כמובן, גם בפגיעה ברייטינג, ולכן בהכנסות מפרסום.

    מנסיון עבר, לחץ כזה עובד מצויין – הם רוצים למכור מודעות, לא לזכות בכאבי ראש.

  5. יוסי לוי הגיב:

    אני חייב לציין שהטקסט של סולר שציטטת העליב גם אותי, ובעצם כל אדם צריך להיעלב אם הוא נורמלי, ולא חשוב מאיזה מגדר הוא. באיזה חוצפה הוא מרשה לעצמו לכתוב דברים כאלה בשם "אנו הגברים"??? אבקש לציין בפרוטוקול כי חלק מהגברים הם אנשים בוגרים, שאינם מרוכזים רק בעצמם וברצונותיהם ובדרך לספק את הרצונות האלה באופן מיידי, וחלק מגברים אלה אף מעוניינים ומקיימים מערכות יחסים שמבוססים על אמון וכבוד הדדי.

    עם זאת, לצערי לא אוכל לקחת חלק בדרכי הפעולה המוצעות, כיוון שאני לא תושב תל-אביב, ומדיר את הדפדפן שלי ממדור היחסים הנ"ל מזה זמן רב. עם זאת, אמליץ לכל מכריי לעשות כן.

  6. אור הגיב:

    לא עדיף שדיונים כאלה יערכו בגלוי, במקום לתת להם לרחוש מתחת לפני השטח? הרי הגדלות חזה (ותתפלאי, איבר המין הגברי זוכה אף הוא להגדלות) קורות . הרבה. למה להדחיק , ולמה לא להשתמש בפרובוקציה לצורך הדיון, גם אם הגולד דיזל הזה לא לטעמי?
    (נ.ב. מי שקורא מדור יחסים בYNET, מגיע לו. למעשה, זה נכון על YNET.)

    • ראומה הגיב:

      אין לי בעיה שהדיון יתקיים, אבל זה חלק מהביקורת שהעברתי, באופן שהוא מתקיים כרגע, השאלות החשובות נדחקות לשוליים, ומייצרות את ההנחה הכוזבת לפיה השאלה היחידה היא אם גברים אוהבים
      (ליהי)

      • נדב פרץ הגיב:

        בהמשך ליוסי: אפילו זו לא השאלה. זו הנחת המוצא. השאלה היא 'האם שווה לעשות את זה בגלל שגברים אוהבים'.
        עבור אלון סולר, גברים שיש דברים שחשובים עבורם יותר בבחירת בת הזוג מאשר 'איך נראה החזה שלה' הם פיקציה.
        תכל'ס, אני מצטער בשבילו.

  7. ארז הוכמן הגיב:

    זו דעתו, זכותך לא להסכים, לדעתי האישית הוא מבטא דעה לגיטימית (שאני אישית לא מסכים איתה אגב) שכנראה הוא לא היחיד שמחזיק בה וראוי לתת לה במה. אני לגמרי בעד להחרים את האיש אבל לקריאה שלך להחרים את הערוץ יש (בעיניי) טעם וריח של סתימת פיות פסולה.

    • תמר הגיב:

      להחרים את המדור זה גם סוג של הבעת דעה. הוא יכול להמשיך להביע את דעתו ואנחנו יכולים פשוט לא להקשיב. זה לא סתימת פיות. זה סתימת אוזניים.

    • רויטל הגיב:

      ארז, קריאה לחרם אינה סתימת פיות. לא כל דעה ראוי לתת לה במה. במיוחד אם מדבור בדעה שמשולבת בה אלימות, בורות, שנאה ודיכוי כלפי קבוצה מסוימת באוכלוסיה.

  8. יאיר הגיב:

    אני לא יודע למה לורי לא מגיבה כאן, ואני בוודאי לא אגיב בשמה – אבל לפחות לגבי הטורים של סטס, התשובה הקבועה שלה היתה שהיא מוכנה לתת במה לשני ה-"צדדים" ולאפשר טורי תגובה. אין לי מושג אם זה קרה בפועל.
    למעט עניין החרם, אני חושב שהפוסט הזה כתוב מצויין ובהחלט ראוי לאותה רמת פרסום בה זכה הטור הנוראי של אלון סולר – אולי זו תהיה דרך פעולה יותר אפקטיבית?

  9. ראומה הגיב:

    הסבר על דרכי הפעולה – בהתחלה כשגילינו שסולר הוא חבר מועצת העיר שקלנו לקרוא לפעולה שמטרתה להדיח אותו. אבל נראה לי שזו השתקה וסתימת פיות. זכותו של כל אדם לכתוב מה שבא לו איפה שבא לו, ולא הייתי רוצה שידיחו אף אחד או יענישו אף אחד בשום צורה בגלל זה.
    אחרי זה חשבנו להפציץ במכתבים את וויינט שיפסיקו, אבל ממה שהבנתי הם אוהבים את הבאז, הם ניזונים ממנו ולא רצינו לתת רוח גבית בפעולה הזו של ביזוי נשים בשביל רייטינג..

    למרות שחרם נראה מאוד לא דמוקרטי, הוא למעשה מאוד כן. זכותי כצרכנית נגד פרוות לקרוא לאנשים לא לקנות בחנויות שמוכרות פרוות. זה יעבוד רק אם הרבה מאוד אנשים ישתכנעו ויסכימו, ולכן למעשה זה פשוט לנסות להשפיע בשוק הרעינוות, וזה דמוקרטי להפליא. אותו דבר כאן, אני לא משתיקה אף אחד, אני מבקשת מאנשים להעביר את המסר שהם לא אוהבים כרגע מה שהם רואים, ושהם מבקשים שזה יפסיק.

    זה לא הטור הראשון שעולה בויינט יחסים שלדעתי גורם נזק ממשי לנשים. כל מה שאני מבקשת זה לשנות קצת את המאזן של הכוחות כך שגם לצרכנים יהיה כוח, ולא רק למפרסמים. משום מה כשמפרסם אומר – אני רוצה לפרסם רק בכתבות עם ציצים, וכך משפיע על אופי הכתבות כדי שיהיו עם ציצים זה נתפס דמוקרטי ולגיטימי, חלק מכוחות השוק, וכשהצרכנים אומרים אנחנו רוצים לקרוא כתבות בלי ציצי, זה כבר נחשב אקט לא דמוקרטי.
    קצת מזכיר את האופן שפעם קבעו שארגוני עובדים ושביתות הם לא חוקיים.

    (ליהי)

  10. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    אכן טור גרוע וטפשי. וכתבתי בתגובה (שלא פורסמה משום מה) שהכי מרגיז הוא שסולר טוען בנחרצות שכל הגברים חושבים בדיוק כמוהו, ומי שלא – משקר. נשמע כמו שיחות של חבר'ה בתיכון בהפסקה.
    האם באמת צריך להסביר שיש בחורות מדהימות (מבפנים ומבחוץ), שלא מי יודע מה "התברכו" בשדיים גדולים?
    גודל חזה הוא לא שיקול בבחירת בת זוג. לא אצלי, ולא אצל חבריי. ואנחנו בני עשרים פלוס ורווקים.

  11. שרון הגיב:

    זו אותה רשימה למועצת העיר שזה סרטון התעמולה שלה

    מה הפלא, אם כך ?

  12. נמרוד בוכמן הגיב:

    הטור אכן נוראי ויש להתייחס אליו בהתאם, אבל חבל שאתם עושים רצח אופי לאדם
    (שאני ממש לא תומך בסיעתו בעירייה) שפשוט לא כתב את הטור הזה…
    לא מדובר באלון סולר חבר המועצה אלא באלון סולר אחר, ומן הראוי שתשנו את הכתוב בהתאם.

    • ראומה הגיב:

      אוי ואבוי! אתה בטוח? אשנה כעת ומקסימום אחזיר אם צדקתי

      • ראומה, יש לך מזל שחבר מועצת העיר לא תבע אותך תביעת דיבה, שהייתה, אגב, מוצדקת במקרה הזה, טרום התיקון שלך. ועוד שקלת לקרוא לפעולה להדחתו מבלי שווידאת את זהות כותב הטור…

        אני מקווה שזה ילמד אותך לקח לא למהר להשחיר פניהם של אנשים ברבים על לא עוול בכפם, ולא למהר לעלות על בריקדות. הביקורת שלך אולי מוצדקת, אבל למהר ולהסיק מסקנות אישיות זה נמהר, לא אחראי ותוקפני לא פחות מהאנשים שנגדם את יוצאת.

      • אור שי הגיב:

        ניב ליליאן, אתה מבקר את כותבת הפוסט על כך שהיא ממהרת לעלות על בריקדות ולבקר אנשים לפני שהיא בודקת מי הם, אבל מצד שני אתה לא פונה אליה כ"ליהי" (השם של האשה הממשית החתומה על הפוסט) אלא כ"ראומה" (שם של דמות פיקטיבית שמהווה את שם הבלוג). שהיא תתבע אותך תביעת דיבה?

  13. יונתן פרידמן הגיב:

    בושה! לא מדובר על אלון סולר חבר העירייה, שהוא אדם עדין, רגיש ושובה לב. אלא על אלון סולר אחר! זה רצח אופי! להוריד מיד את הכתבה!

  14. נמרוד בוכמן הגיב:

    ראומה אני בטוח, מדובר באדם עם אותו השם שכותב באופן קבוע במדור היחסים של וואינט וכתב לא מזמן מאמר על סקס בדייט הראשון.
    יונתן לא צריך להשתולל, בסה"כ אין הרבה אנשים עם השם הזה וזה בהחלט מבלבל, כל עוד מתקנים ומשנים בהתאם…

  15. נמרוד בוכמן הגיב:

    דניאל, מעבר לעובדה שלא מדובר באותו אלון סולר. האלון סולר שאתה מדבר עליו הוא כבר מזמן לא הבעלים של אותם הברים…

  16. עידו הגיב:

    אידיוט..

  17. לורי הגיב:

    שלום ראומה או ליהי, ושלום לכל המגיבים. כעורכת מדור יחסים, אני שמחה לדעת שטקסטים שעולים אצלי בערוץ מעוררים דיונים ברחבי הרשת.

    לגבי אלון סולר – לא מדובר בנציג עיריית תל אביב, אלא בסטודנט צעיר.

    לגבי הטקסט שפרסמת – אשמח לפרסמו כלשונו בערוץ שלי מחר. אמרי לי מה דעתך ובמידה ואת מאשרת – בשמחה. המטרה של הערוץ היא להוות פלטפורמה לספקטרום רחב ככל האפשר של דעות העוסקות ביחסים בין המינים. הטקסט שלך מצויין ואשמח להציג אותו ולהעניק לו את החשיפה של אתר ynet.
    אם את מעוניינת – כתבי לי למייל ואעלה אותו מחר כלשונו.

    תודה,
    לורי

    • ראומה הגיב:

      לורי היקרה,
      ראשית, תודה רבה על התגובה וההתייחסות, רצינו להגיע בעיקר אליך עם הטקסט, ואני שמחה שהצלחנו לעשות זאת.
      חשבתי על ההצעה שלך, אולם אני סבורה שאני אעדיף לדחות אותה. ברשותך אסביר כאן מדוע.
      הטיעון שלך, לפיו את מבקשת להביא את כל הדעות ולאפשר לכולן חופש ביטוי הוא אכן טיעון ראוי. אבל למעשה הוא כסות, כסות לערוץ מאוד מיזוגני שאת מנהלת. אותו ערוץ לא מנוהל על מנת לתרום לשיח ולפיתוחו, אלא שיש לו מטרה מאד צרה – רייטינג. אותו שיקול של רייטינג הוא זה שגורם לך לפרסם את משנתם של סטס סגין ואלון סולר ולפרסם בצידם תמונות המבזות נשים.

      בסופו של יום, לסטסגינים ולאלוןסולרים למיניהם פונים כדי שיכתבו טורים קבועים באתר. הקול האחר, הקול שאנחנו מבקשות להשמיע, קול שפמיניסטיות אחרות מבקשות להשמיע, לא מופיע בטור קבוע בויינט, ולא בכדי.
      לקבל את ההצעה שלך משמעו שאני קונה את השקר הזה, שבמסגרתו 'כל מי שרק רוצה יכול/ה' להגיע לויינט, כאשר זהו לא המצב.

      כפמיניסטיות, אנחנו לא אחת נתקלות בטיעונים כאלה, שנשמעים מאוד יפה על הנייר, אבל בפועל דופקים קבוצות מוחלשות. כך, זכות הקנין אפשרה במשך שנים להצדיק החזקה בנשים, אבל מעולם לא נשאלה השאלה – מי רשאי להחזיק בקניין הזה, ומי לא, ולמה למשל, נשים לא יכולות להחזיק בגברים כקניין. אני רואה את 'שוק הרעיונות' שלך באופן זהה. המיינסטרים שאת מבססת במדור וואינט יחסים הוא כזה שנותן הד מרכזי להשקפותיהם של סטס ואלון בעוד שטקסטים ביקורתיים כגון אלו המוצגים בבלוג הם רק 'תגובת הנגד' לאותו מיינסטרים. אני לא נגד חופש ביטוי, חלילה, אבל אני חושבת שככל שמפעילים אותו באופן שבו את מפעילה אותו, הוא מעוקר מתוכן.
      יש מי שמגיעים מעצמם, ויש מי שמגיעות אחרי שזכו לחשיפה בבמה אלטרנטיבית, כמו זו כאן בראומה. אני לא מעוניינת להיות עלה התאנה של מדור וואינט יחסים כפי שאת מנהלת אותו. אירוח חד פעמי בערוץ כזה או אחר הוא שולי. דרוש (לדעתי כמובן) שינוי כולל באופן שבו את תופסת את התפקיד שלך ואת האחריות החברתית שמגיעה בצידו.
      לא חסרות כותבות פמיניסטיות מדהימות. בערוץ שחלק מרכזי מקהל היעד שלו הוא נשים, לא יזיק אם תמצאי לך שתיים כאלו שיכתבו עבורך באופן קבוע. אם חסרים לך שמות של כותבות קבועות, אשמח כמובן לספק לך רשימה ארוכה.
      בברכה,
      ליהי.

      • לורי הגיב:

        היי ליהי,
        ראשית כל – אשמח בהחלט לקבל ממך המלצות לכותבות פמיניסטיות.

        שנית, אינני יודעת אם שמת לב, אבל יש בערוץ יחסים מספר כותבות פמיניסטיות שכותבות במדור באופן קבוע.
        אחת מהן היא דניאלה פדר שמתנדבת במכון תודעה, לחקר תופעת הזנות והסחר בנשים. היא מרבה לכתוב מאמרים פמיניסטיים שמתייחסים לזנות, חשפנות ופורנוגרפיה.
        הינה אחד מהם http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4121297,00.html

        כותבת קבועה נוספת שיש לי בערוץ היא ענת אבישר. מדובר בכותבת ותיקה, לסבית, פמיניסטית ובמקרה גם סמנכל"ית האגודה לזכויות ההומואים, הלסביות, הבי והטראנס בישראל. ענת כותבת בכל יום שלישי וכרגע היא נמצאת בארצות הברית בסיבוב מטעם ההסברה הישראלית, סיבוב שמטרתו לעורר מודעות בנוגע לקהילה הגאה בישראל.

        ענת מתכתבת בטוריה עם תכנים שהעלתה פרופסור ג'ודית באטלר, ובוחנת את גבולות המגדר. היא שואלת האם יש מגדר נשי מול מגדר גברי בהכרח, והאם לא מדובר בהתניות תרבותיות נטו שניתן בהחלט לשחק איתן, כמו במקרה של מופעי דראג.
        http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4118495,00.html

        מזמינה אותך ואת הקוראות לבדוק את הטורים הללו, לראות שאין שחור-לבן בערוץ כשם שאין שחור-לבן בחיים, ובאופן כללי אשמח לשמוע מכן הערות/ביקורות וכל התייחסות שהיא.

        תודה,
        לורי

      • גילה הגיב:

        כל הכבוד על התגובה המרתקת והמשתקת ללורי!
        הניסיון שלה הוא תכסיס זול לתת לגיטימציה לטור המבחיל שהיא מנהלת.
        ראומה וליהי – יישר כוח!

      • ראומה הגיב:

        לורי,
        ראשית אני שמחה שאת משתפת כותבות כאלו בעמוד שלך, אבל זה לא כל התמונה. האם כאישה, באמת לא אכפת לך שילדות בנות 14 יקראו את הטור של אלון סולר וידחפו לעצמן דברים כי הן משוכנעות שרק ככה מישהו יאהב אותן? כי הן ישתכנעו שכל הגברים אוהבים את זה, ואם אין להם ציצים גדולים הן פגומות? את היית ילדה בת 14 כזאת, גם אני הייתי. את מכירה את חוסר הביטחון, את התחושה שאת אף פעם לא טובה מספיק, שאת שמנה מדי, שעירה מדי, מחוצ'קנת מדי, עם ציצים קטנים, לא סימטריים, או גדולים מדי. למה לגרום לעוד ילדות להרגיש ככה? בשביל כסף? קידום? וזה מספיק? וכשתתקדמי לדרגה הכי גבוהה שאפשר בויינט, ותדעי שעשית את זה על חשבון הדימוי העצמי של עשרות ילדות בנות 14, אז יספיק לך הקידום? בשום שלב התחושה החמוצה הזאת תעלה לך בגרון? או שרק כשתהיה לך ילדה בת 14 משל עצמך שתרצה למות כי מישהו צחק עליה בבית ספר שהציצי שלה קטן, ואת תדעי שזה גם בזכותך, שהיא מרגישה נורא.
        (ליהי)

      • לורי הגיב:

        ליהי,
        אני חושבת שאת טיפה נסחפת עם הפאתוס. מדובר בטור דעה שכל תכליתו מסתכמת במשפט (הדי מטופש): "אם את שוקלת סיליקון, אני אומר – לכי על זה".

        את יכולה לכתוב למה סיליקון זאת טעות, למה מוטב לקבל את הגוף שלנו כמו שהוא. אבל מכאן ועד להגיד שילדה בת 14 תלך לעשות סיליקון כי היא קראה שאלון סולר חושב שזה מגניב? אני לא קונה את זה. חוץ מזה שמשתמע מכך שאת טיפה מזלזלת בבנות מינך, מקטינה את שכלן ואת יכולתן לחשוב באופן בריא ועצמאי.

        את רוצה לדבר איתי על השפעה של תרבות רייטינג? נסי לשאול מדוע כל כוכבת ריאליטי שנייה עושה סיליקון לפני או אחרי שהיא מנצלת את 15 דקות התהילה שלה. תלחמי במנתחים הפלסטיים שמציעים להן ניתוחים חינם תמורת טור פפראצי בפנאי פלוס.

        טור דעה ועוד גברי למהדרין, שלא מתיימר להיות שום דבר מלבד טור דעה גברי, לא ישפיע יותר מאף כוכבת שניתחה את שדיה. טיפה פרופורציות🙂

        ואגב, בהסתמך על נתונים דמוגרפים, לא קוראים את הערוץ שלי קוראים מתחת לגיל 18. אז את יכולה להיות רגועה שאישה בת 18 תוכל לבצע החלטה אמיתית ומושכלת, תוך התחשבות באינסוף החומר שעומד לרשותה באתרי האינטרנט השונים.

    • hilanoga הגיב:

      לורי, התגובה שלך מיתממת.
      הרי על כל מופע בודד של הדעות הללו אפשר להגיד ש"זו רק כתבה אחת", ושתופעה X משפיעה יותר.
      אבל בסופו של דבר, אותה ילדה בת 14 תסתכל על הסלבריטאיות שהיא מעריצה בטלוויזיה ותראה שכולן עשו הגדלת חזה.
      ותשמע את הילדים האחרים בני ה14 מדברים על זה שחזה מוגדל יפה יותר, כי זה מה שהם רואים בטלויזיה ובאינטרנט ובמשחקי המחשב (ושלא יהיו טעויות – בני 14 מדברים ככה).
      ואז היא תקבל בדואר עלון של קופת חולים שמציע הגדלת חזה, כאילו זו איזו פרוצדורה בריאותית.
      ואז היא תשמע ברדיו פרסומת ששואלת אותה אם היא לא מצליחה למלא את השמלה.
      ואז היא תגלוש באינטרנט ויקפצו עליה הצעות לניתוחים.
      ובאיזשהו שלב, לא – לא בגלל הטור אצלכם, אלא בגלל כל המסרים הללו, היא תשאל את עצמה אם משהו לא בסדר בה.

      ואז היא תחפש בגוגל "גברים מעדיפים חזה גדול?" ותגיע לאתר שלכם.
      וזה יהיה עוד מסמר בארון הקבורה שלך הבטחון העצמי שלה.

      אף אחת לא תעשה הגדלת חזה *רק* בגלל הכתבה של סולר. יש הרבה שיעשו את זה כי הן חיות בחברה שבה הכתבות הללו הן חלק מהמסרים שמפציצים אותן בהן יום-יום. זה לא זלזול במין הנשי – זה אנושי. אנחנו חיות חברתיות ולא חיים בוואקום.

      ואת יודעת מה?
      התגובה שלך שקולה בעיני לבעל מפעל שמזרים שפכים לירקון, וכשמבקשים ממנו לטפל בהם הוא סופק כפיים ואומר שכולם מלכלכים ולכן הטיפול שלו בשפכים שבאחריותו לא ישנה לכאן ולכאן. אם הוא היה אדם פרטי שמשליך עטיפה של מסטיק בפארק, הייתי כועסת, אבל ניחא. אבל בתור מפעל – ההתנהגות הזו היא מחדל.

      את לא אדם פרטי שעושה הגדלת חזה, ולא בלוג של ילדה בת 19. את עורכת מדור היחסים של אחד האתרים הפופולריים במדינה, ויש לך הרבה מאד כח בידיים.
      אולי הגיע הזמן לבחון את הצורה שאת משתמשת בו.

      • רוני הגיב:

        ליהי והילה – תגובות מצוינות ומנומקות, שאני חותמת עליהן!
        לורי – כל מה שליהי והילה אמרו. אודה ואתוודה פה שפעם אחת נעניתי להצעת מדור ynet יחסים לפרסם את אחד הפוסטים שלי שם. הפוסט אכן התפרסם, אבל זה היה חודשים ספורים לאחר הקמת "יחסי מין", והתמימות שלי (כמו גם הרצון לקדם את הבלוג, בלי לדעת שמדובר בבמה מבזה), הובילו אותי לכך. אך לא עוד. יש מספיק במות שנותנות מקום למיזוגניה ושובניזם, ואין צורך להמשיך לפרסם טורי דעה מחליאים כדי לייצג את כל צידי המתרס – צד אחד מיוצג יתר על המידה גם כך.

  18. שרונה הגיב:

    לורי, כמה את מציעה לשלם לה תמורת פרסום הטקסט בערוץ הבזוי שלכם?

  19. שרונה הגיב:

    עוד משהו לורי – אם אני אכתוב שלדעתי צריך לסרס את כל הגברים ולמלא את אשכיהם בלבנדר מיובש וירחני, גם את זה תפרסמי? האם זה מתאים לספקטרום הרחב שלך?

  20. אליס בארץ המראה הגיב:

    תגידי לורי, גם טקסט של הקו-קלאקס-קלאן על הסטיה שביחסים מיניים בין שחורים ללבנים היית מפרסמת? לא? זה בכל זאת דעה על יחסים בין המינים. אה, זה גזעני, מטומטם ומבחיל? פוגעני? לא מכבד את הבמה שבה זה מתפרסם? מחוץ לגבולות הטעם הטוב? מה את אומרת.

    אני אשמח לדעת אם יש לך גבול כלשהו (שאיננו הרייטינג הקדוש), ואיפה הוא עובר.

  21. ponetium הגיב:

    אכן, בושה ובכיה לדורות.

    ישנם מקומות שבהם היה נהוג בעבר לעוות ממש את גופן של נשים למען זה שיהיו "יפות". וכאן שוב יש ציפיה של נשים לסכן עצמן ולעשות פעולה שתביא לזה שגברים יעריכו אותה. לא גבר מסויים – ולא מדובר כאן בקורבן עבור גבר מסויים. מדובר כאן על כ-ל המין הגברי, שאותו "כותב" רואה בעצמו את יצוגו. הוא רואה עצמו כאחד מזן של אלים, או כאחד שמצפה מחצי מהאנושות להתאים עצמו לסטנדרט.
    כי מבחינתו – האישה אינה באמת אדם. היא סוג של מוצר צריכה, שצריך להיות נעים לחיכו, ויהיה יקר ומשתלם – ולכן גם מנותח.

    לא אתפלא לגלות אם לימדו אותו בגן שנשים מושלמות עשויות מפלסטיק, בכלל.

    אני יכולה להבין כל סיבה של אישה לעבור ניתוח פלסטי, ולא בהכרח להסכים. אבל אני לא יכולה להבין או להסכים לאדם שמעיד כמה זה עושה לו טוב ונעים – ואומר בסופו של דבר – שלנשים יש תפקיד בלהיות eye-candy, ולא יותר.

  22. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    ליהי, את כותבת:
    "אנחנו אוהבים אתכן עם סיליקון כי ככה אתן מראות לנו שאתן מוכנות להשקיע בנו. האם מישהו היה חושב שלמשל להוריד אצבע בכף היד של גברים ייחשב אי פעם כאקט סקסי ורומנטי כי הוא מבטא את רמת ההשחתה הגופנית שהם מוכנים לעבור כדי להוכיח לנו שהם אוהבים אותנו? וודאי שלא, אבל הטירוף, האנומליה, הקריטריונים האבסורדים – חלים רק על נשים."
    אני לא בטוחה שזה נכון שהטירוף והקריטריונים האבסורדיים חלים רק על נשים. דווקא ציפיות כבדות ודמיוניות מוטלות באופן מגדרי על הגבר – האישה מצפה שהוא יהיה "רומנטי", "יראה שהוא אוהב" באמצעות מתנות, השקעת כספים, הצעת נישואין גרנדיוזית וכולי, שכל מטרתן היא שהיא תרגיש אהובה. כך בממון, אבל גם במראה חיצוני: כל דבר החל משינוי (או התוודעות ראשונה) לבושם, דרך קניית מלתחה חדשה לפי טעמה וכלה באמצעים "קיצוניים" כמו קעקוע עם שם האישה.
    אני לא מבינה את ההתמקדות באבחנה המגדרית, כאשר מה שבאמת מפריע לנו, או מעניין אותנו, זה למה אנשים (משני המינים) הם אנוכיים כל כך, ועוד קוראים למערכת יחסים אגואיסטית כזו, "אהבה".

    • ראומה הגיב:

      אני מקבלת לחלוטין את כל מה שכתבת (חוץ מהמשפט האחרון שהיה פחות מובן לי). ועל כן אנסח מחדש כאן: אני כן חושבת שזה פונקציה של מגדר, אבל לא רק של המגדר ה'נשי'. הפטריארכיה יוצרת סדר מגדרי שבו גברים צריכים להתנהג בצורה מסוימת כדי שייחשבו גברים, ונשים בצורה אחרת כדי שיחשבו נשים. בשני המקרים זה דפוק ורע ויוצר הרבה נזק.
      (באמת שמומלץ לקרוא את מיתוס היופי בשביל לקרוא עוד על מה שזה עושה, גם לנשים וגם לגברים – אני לא קראתי הכול, אלא רק חלקים, אבל נראה ששווה לצלול לתוך הספר הרבה יותר לעומק).
      (ליהי)

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

        אבל אם *שני המינים* באים עם *אותן ציפיות* שהאדם השני ישתנה למענם, יעשה למענם דברים שכל מטרתם הם להראות לאותו אינדיבידואל שהם אוהבים אותו, סימן שההבחנה כאן בין המינים היא חסרת משמעות. כל האנשים, גברים ונשים, שתופסים אהבה כמערכת יחסים שבה הצד השני צריך להוכיח את עצמו ואת אהבתו אליהם בשלל מעשים, עושים לעצמם עוול בגלל התפיסה המעוותת הזאת. כי מה שצריך לרצות במערכת יחסים אוהבת זה שיתוף, תמיכה, שותפות וכולי, ולא "מקום שבו מנסים כל הזמן לרצות אותי". גם גברים וגם נשים עלולים להיות נגועים בתפיסה כזאת, והיא פועלת בצורה הדדית ושוויונית על גברים ונשים. הבעיה כאן היא לא שאישה מרגישה צורך להיות יפה בשביל הגברים, כי באותה מידה גברים מרגישים לחץ להיות יפים עבור הנשים, אין הבדל ביניהם. הבעיה האמיתית היא שאנשים חושבים בטעות שמערכת יחסים טובה היא כזו שבה הצד השני צריך להוכיח את עצמו בפניהם. זאת בעיה בתפיסה של אהבה מהי, שחוצה את שני המינים. המגדר כאן לכן, לא רלבנטי.

  23. איתי_85 הגיב:

    אולי הנקמה הכי מתוקה כבר נעשתה? — לאט לאט הבלוגים האלטרנטיביים גדלים. נעים בזרם צדדי; מעניינים יותר, חשובים יותר, מעמיקים יותר; הם נוגסים בעיתונות המרכזית.

  24. לימור הגיב:

    קראתי את הטור של אלון, וגם אני זעמתי בהתחלה, ואז המשכתי לקרוא (ופה אתן קצת רקע, אני לא בעלת חזה גדול ולא מנותחת, וגם לא רואה את עצמי עושה ניתוח פלסטי כלשהו. ומפה נמשיך) בהמשך הוא אומר שאם בחורה עושה זאת בעקבות רגשי נחיתות אז זה לא מושך (אופי לא ניתן לשנות), ובסופו של דבר אין תועלת בניתוח אם את פשוט לא מרוצה בעצמך. אם את כן ומעוניינת "לשדרג" כי בא לך להיות יותר מושכת, סקסית או פשוט תשומתית, עשי את הניתוח.
    בנוגע לכך שגברים לא יאמרו את האמת, לדעתי כוונתו לא הייתה שהם ישקרו, ושבת'כלס הם רוצים שתעשי ניתוח. הוא חזר ואמר שגבר לא יכול לדעת מה עובר על הבחורה ומה היא מרגישה כשהיא חושבת על לעשות ניתוח, כי הוא בתור גבר לא נמצא במקום הזה, ולכן אם את באמת שוקלת לעשות ניתוח עדיף שתדוני בנושא עם חברות טובות שיהיו כנות איתך (לטוב ולרע) מאשר לדון בכך עם הגבר הנוכחי איתו את מתראה (שגם יכול להתחלף בכל רגע ). מהיכרותי עם גברים הם יאהבו אותך כמו שאת כל עוד את אוהבת את עצמך כך, וזה גם מה שהוא אומר, הגבר יאהב אותך עם או בלי השתלים, ואם את מעוניינת לעשות (כי זה ממש מפריע לך) והגבר אומר לך: לא! אל תעשי ! אני לא אוהב כי :
    1. זה לא נח למגע
    2. אני אוהב אותך כמו שאת
    3. אני נמשך לגברים בסתר והחזה השטוח שלך בא לי טוב.
    בסופו של דבר אם הוא אוהב אותך הוא יאהב אותך גם אחרי.

    כל המאמר הזה עם כמה שהוא מזעזע לפרקים, פונה לאוכלוסיית הנשים ששוקלות אותו ברצינות, ואני בספק שנשים שלא חשבו על לעשות ניתוח ואז קראו את המאמר אמרו: הוווו אני צריכה לעשות ניתוח כי אז גברים יעריכו אותי יותר ! (אם מישהי כן התחילה לשקול זאת אחרי המאמר, הרי שהבעיה נמצאת בה והיא פשוט חסרת ביטחון). אחרי הכל אם אנחנו היינו חושבות שזה אסתטי יותר בלי האצבע הזו כמו שאמרת, או אם ניקח משהו יותר רלוונטי שערות בגוף של הגבר (חזה, רגליים או גב) הגבר לא יעשה את זה כי ככה בחורה רוצה אלא כי ככה הוא מרגיש יותר נח עם עצמו. ואם את רוצה דוגמא בעלת השפעה יותר פיזית על הגוף אז קחי את הגברים הגויים בחו"ל המחליטים לעשות ברית מילה כי זה יותר אסתטי מבחינתם או כמו ששמעתי שהם חושבים, ככה הם יענגו יותר טוב את האישה.
    ניתוח בעל השפעה חיצונית על הגוף הוא החלטה של כל אדם לעצמו, כשקראתי את הטענה שגברים מעריכים אישה שמוכנה לעשות זאת, בת'כלס זה היה נשמע ממש עקום ! ואז חשבתי רגע והבנתי שגם אני הערכתי את חברות שלי שהיו מוכנות לעשות צעדים דרסטיים כדי להיות מאושרות יותר עם עצמן (לא עם אחרים!) וזה כולל ניתוח חזה, אף ואפילו שפתיים. ועם כמה שאני חשבתי שזה מיותר ואין בזה צורך, אני רואה היום כמה זה שינה אותן ועשה להן טוב על הלב. ואני בת אדם שאוהבת את החברות שלה, ואם טוב להן אז טוב לי, וטוב להן, באמת טוב להן !
    אז בעקבות זאת גם אני אומרת, למה לא ? בכיף !

    • ponetium הגיב:

      אני רק שאלה – למה הדרכים לאושר עם עצמך, צריכות לכלול לייזרים, סכינים, שעווה חמה, ניתוחים, ביגוד לא נוח ונעליים שפוגעות בתנועתיות ובכפות הרגליים?

      לי נראה שהחברה האנושית הופכת תופעות נורמליות בעליל לחריגות, ודורשת שהחריגויות האלו יטופלו, כאשר הן אפילו אינן מתקרבות לספקטרום הפתולוגי.

  25. ארז הוכמן הגיב:

    אני לא בטוח שהבנתי את הלוגיקה ואשמח לביאור, זה קצת נשמע לי כמו פראפראזה על אמרתו המפורסמת של גראוצ'ו מרקס, את אומרת שאת לא מעוניינת שהמאמר שלך יתפרסם אצל לורי כי היא לא מפרסמת מאמרים כמו המאמר שלך ?

    • ראומה הגיב:

      טוב אני מסבירה הכי טוב בדוגמאות: נניח אני מבקרת גוף מסוים על זה שהוא ארגון כנס ומתוך 40 הרצאות יש 40 מרצים אשכנזים, ו-0 מרצים מזרחים. והוא עונה לי בתגובה: אוקיי, הבנתי, אשמח שתשתתפי בכנס גם. אז אני מוכנה להיות העלה תאנה שלו. זה מה שעניתי ללורי, דרוש שינוי כולל. דרושה הבנה לנזק שחלק מהפוסטים עושים לנשים, והבנה של האחריות החברתית שיש לעיתונות, אחריות שחורגת מהצורך להביא כמה שיותר כניסות ולהרוויח כסף.
      אני לא רואה שינוי, ויינט יחסים עדיין נשאר אתר שהדבר הראשון שעומד לנגד עיניו הוא כסף, ואין שום אמצעים שהוא בוחל בהם כדי להשיג את זה- כסף. בתוך מציאות כזאת יש משהו מאוד מכוער בזה שאני אצלול גם אני לביצה הזו. זו לא שאלה פשוטה, היו פעמים שפרסמתי באתרים כמו ויינט (נרג, באופן ספציפי). אבל נכון לכרגע הייתי רוצה לראות משהו אחר באינטרנט, וויינט יחסים הוא לא מה שאני רוצה לראות, גם עם הפוסט הזה יפורסם שם.
      (ליהי)

  26. הלה, סידני,אוסטרליה הגיב:

    תכל׳ס, צודק.
    כשאני רואה מישהי עם ניתוח חזה מודגש (או, לצורך הדיון, כל ניתוח מודגש אחר) אני אומרת לעצמי: הנהמישהי שמעריכה את עצמה כל כך מעט שאם היתה יכולה להוריד לעצמה אצבע כדי למשוך גברים היתה בטוח עושה זאת. הוא אומנם מוסיף ואומר ״אל תעשי בשביל הגבר שלך אלא רק כדי להרגיש טוב עם עצמך״ אבל קוודם אומר שמה שחשוב לו זה מישהי שמשקיעה בעצמה גם על חשבון הסיכון הבריאותי.
    חשוב שגברים ונשים יראו טוב. אבל טובי המראה הם לא פעם אנשים שמרגישים בנוח עם עצמם, שיודעים היכן יתרונותיהם וחסרונותיהם.
    והפיתרון שלי כאימא הוא להחמיא, באמת ובכנות, לבנותיי.. ולחיות בשלום עם עצמי.

  27. suki da yo הגיב:

    הבעיה היא שכולנו גדלנו בתרבות הזו, ולרובנו כתבה כמו זו לוחצת על כל מיני כפתורים.
    אני לא מעוניינת בניתוח, לא כזה ולא אחר, אבל משהו ברעל תמיד מחלחל, כי יש לחץ אינסופי להראות כמו תוצר פוטושופ, ואם לא ניתוח אז לפחות לאכול קוביית שוקולד אחת פחות.

    טמקא יחסים היה פעם מדור עם סיפורים מעניינים, כאלה שהסכמתי איתם פחות ויותר. היום הוא ביב השופכין של אתר "חדשות" שגם ככה לא מצפים ממנו ליותר מדי.

  28. דרול הגיב:

    אפשר להוציא את זה אחר כך?
    כאילו בטח אף סבתא לא רוצה שהנכדים שלה ישתמשו בה בתור מקפצה.
    פחחחחחחח

  29. יעל הגיב:

    ליהי – לורי ומדור יחסים נותנים במה לכותב כמו סטאס סגין, שמתפרנס מקידום הטרדות מיניות, ובאופן סדיר מפרסמים טקסטים מבזים שמלווים באימאג'ים עוד יותר משפילים. לכן ברורה לי ההסתייגות שלך.

    עם זאת, בגלל שמדובר במדור של העיתון הפופולרי ביותר במדינה (ובאמת, אבל באמת לא ברור לי למה..), זה סוג של גמילת חסדים להכניס לשם טורים שיכולים איכשהו לטהר את הרעל שאנשים כמו אלון וסטס מפיצים.

    אם יש נערה או בחורה צעירה שנחשפת רק לתכנים המשפילים האלה, ואין סיכוי שהיא אפילו תיתקל בטעות בבלוג כמו ראומה, אז בסופו של יום הרעים ניצחו.

  30. רועי הגיב:

    אם וואינט כה מצפוניים ופלורליסטים, שיצרפו בסוף המאמר לינק למאמר של ליהי בבלוג של ראומה, ולא יציעו להעלות את הכתבה ככתבה בחסות וואינט.

  31. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    יש דברים שהם לא "דעה שונה", יש דברים שהם ביזיון, גזענות ושנאה במסווה של "דעתי האישית".
    הכתבות המחליאות שמתפרסמות במדור הנ"ל הולכות מדחי אל דחי, התמונות שמתלוות לכל כתבה הולכות ונהיות פורנוגרפיות יותר ויותר (רק היום גלשתי באתר עצמו, תוך המנעות ספציפית מהמדור הזה – כן, אני בהחלט מחרימה אותו) ובכתבה שעוסקת בנשים ששומרות טהרה יש תמונה שנראית כאילו נקטפה מפלייבוי של איזור הערווה של אישה. וזו סתם דוגמא אחת מני רבות, וזאת מבלי לציין את מדור הפלייבוי הקבוע שמתפרסם בו שבו מפרסמים בחורות צעירות בבגדים מינימליים לעיתים בפוזות פורנוגרפיות קלאסיות (היו כמה מזעזעות במיוחד). מעניין שאני לא מוצאת כל שבוע תמונה חדשה של בחור ערום שמבליט את איברי מינו, כדי שנשים יוכלו לדרג אותו ואת איבריו כאילו הוא סחורה שמוצעת למכירה. בקיצור, האתר הזה (פעם היה אתר חדשות, כיום הוא צהובון) מקדם החפצת ושנאת נשים כל יום באלף ואחת דרכים. ההתממות של עורכת המדור כאילו כל דעה היא דיעה מקובלת, רק מראה כמה שנאת נשים מושרשת ומקובלת כמטבע סוחר (ממליצה לצפות בסרטון הבא על שני חלקיו כדי לראות איך יוצרים תרבות ששונאת נשים http://www.youtube.com/watch?v=1ujySz-_NFQ וגורמת לנשים לשנוא את עצמן).
    ביום שבו נשים כמו לורי יראו כתבות כמו שהיא מפרסמת, והיא תבין את ההשלכות ואת התרומה שהיא יוצרת כדי ליצור אווירה עוינת כלפי נשים (שגם גם ככה קיימת, זה פשוט עוד שמן למדורה) אז אולי נתחיל לצעוד כלפי שינוי.

  32. רוני הגיב:

    לורי – אפרופו כתיבה פמיניסטית בנושא – ישנו הספר של סוזן בורדו, Unbearble Weight. במבוא לספר היא כותבת שבראיון עם אנה וינטור, עורכת מגזין ווג, וינטור אמרה: "אף פעם לא הכרתי מישהי שקראה במגזין שלי ואז החליטה להיות אנורקטית." בורדו בתגובה שואלת – האם אנה וינטור באמת מאמינה שכך הדברים עובדים? שהמגזין שלה עומד לבד בחזית עם ייצוגי נשים רזות להחריד? התשובה היא, כמובן, לא. מה שהילה כתבה על הצטברות הייצוגים, היא שהופכת את דרך הפעולה של Ynet יחסים לקטלנית כ"כ עבור נשים שמחפשות את עצמן בעולם.

  33. יעל הגיב:

    בתור אדם רהוט ומעניין על פי רושם ראשוני חבל שאת משתמשת בקלאש בעצמך. הבעיה היא לא אינדיבידואלים כמו לורי או סטס או איך שלא יקראו להם וחרם על המדור נראה כמו צעד פופוליסטי שמהווה מעין יריה ברגל. פלורליזם הוא מבורך ואין לי, למרות היותי אישה, בעיה עם דעות שונות משלי. כל עוד מוצגות כמה דעות שונות אני אהיה הראשונה לברך. מי יתן ותשכילי להבין שהקריאה שלך לחרם לא עומדת באותה הגדרה עם הדברים אליהם את מתנגדת.

    • פלורליזם לא אומר שכל הדעות ראויות להבעה באותה המידה. ליהי הסבירה את זה יפה למעלה, ובכלל נראה שהיא נמצאת כמה צעדים לפנייך מבחינת ההשכלה.

      בזמנו התווכחתי עם אנשים שהגנו על טוריו של מנחם "הומוסקסואלים הם מגיפה שהורסת את ישראל" בן, ושאלתי אותם אם הם היו תומכים בפרסום טורים בעיתון ברלינאי על זה שיהודים הם מחלה שהורסת את אירופה. ואולי הם היו מתנחמים בזה שליד הטור האנטישמי פורסם גם טור תגובה של איזה רבי? פלורליזם, נכון? אז לא, כי ברור שעל יהודים אסור לדבר ככה. הצעקה ל"פלורליזם" היתה שווה במקרה הזה ל"אני לא ממש משוכנע בזכות הקיום של הומואים ולכן הגיוני בעיניי לקרוא טורים בעד ונגד". זו צביעות שחוזרת על עצמה שוב ושוב.

      • איתי_85 הגיב:

        מה לגבי זה שיש כבר עלה תאנה למדור? דניאלה פדר, לורי הזכירה לעיל, כותבת שם. יונה יכולה להיות עלה תאנה מחורר.

  34. פינגבאק: מהנעשה בישראל « האחות הגדולה

  35. sagi yudovich הגיב:

    קראתי את הפוסט הזה לפני כמה ימים ולמען האמת הוא די החריד אותי, ומצד שני גרם לי למספר תובנות.
    ראשית, למה הוא החריד אותי?
    לחשוב על כל אותן נערות ונשים בוגרות שהאל ברא אותן עם חזה קטן. לאיזה לחץ חברתי הן זוכות מצד בנים ומצד חברותיהן. לחשוב על הדימוי השלילי כנגד גופן שהתפיסות החברתיות החד מימדיות האלו עלולות ליצור חלילה בקרבן.
    אידיאל היופי הנשי הוא דוגמא מצויינת למשטור החברתי של הקבוצה הדומיננטית כנגד הקבוצה המוחלשת במסגרתו גורמים לקבומה המוחלשת לחוש חוסר ביטחון, חוסר ערך עצמי וצורך באישור חברתי מצד החלק החזק בחברה.
    הצורך באישור לערכן של הנשים, כך מקווים הגברים, יוביל אותן לחפש אצל בני המין הגברי אישור זה.
    לא בכדי, את מחיר מודל היופי נאלצות כמובן לשלם הנשים: הסרת שיער ברגליים, מריטת גבות, שכבה עבה של איפור על הפנים, אכילה בצמצום רב מלווה בתחושות אשם על כל פרוסת עוגה, קור בשל בגדים מבליטי גזרה, נקיעת קרסוליים בשל עקבים גבוהים, שלא לדבר על הוצאת ממון רב עקב תספורת וקוסמטיקה. והכל בכדי שהגבר המצוי יוכל לומר לה שהיא נראית ממש שווה.
    ולאילו תובנות הקטע הוביל אותי?
    בהכצעקתה תיעודים רבים של הטרדות רחוב נוגעים לגודל החזה של הנשים המוטרדות, ומפוסט זה אני למד כי היות ואידיאל היופי הנשי בחברה הישראלית הוא חזה גדול, אזי שאותם מטרידים חשים צורך להשפיל את הנשים אשר עלולות לחוש חלילה שהרחוב הציבורי שייך גם להן, בשל היותן משופעות חזה. אותם גברים ברחוב חשים צורך דחוף למשטר מחדש את הנשים ולהעביר להן מי כאן החזק.
    היו והכצעקתה נמנעים מתיאור סוציואקונומי של המטרידים והמוטרדות, לא ניתן לדעת האם מתלווה לכך גם פער מעמדי הגבר המטריד לאישה המוטרדת. ואולם, מסגנון הכיבה הרהוט של המדווחות ומסגנון הקללות, ניתן להסיק פחות או יותר, לאילו קבוצות אוכלוסיה שייכים רבים מהמטרידים.
    ומכיוון שאנו בשבת, אסיים את דבריי הנוקבים בסיפור יפה על הקרבה אישית למען האבה, מצד גבר דווקא. אחד משופטי בית המשפט העליון, אשר שמו היה כהן, עמד להינשא לאישה גרושה, דבר המנוגד כידוע לדת היהודית. מה עשה אותו אדון כהן? הסיר בניתוח את הזרת באחת מכפות רגליו ובכך הוטל בו מום, והרבנות אישרה שאדם בעל מום אינו יכול להיות כהן ועל כן ביכולתו לשאת את בחירת ליבו.

  36. אא הגיב:

    ליהי: מבחינתי, הסקופ הגדול בכתבה שלך הוא שמדובר באלון סולר אחר מחבר מועצת העיר. הייתי בטוח שמדובר באותו אדם ודי תהיתי למה לכזה בחור להיכנס לחלטורות כאלו של כתבות פרובוקציה בוויינט יחסים.

    בגדול, וויינט יחסים זה לא בדיוק מגזין האינטלקטואלי-פילוסופי-מדעי והוא מלא בטורים אישיים בנושאים שחוזרים על עצמם, תובנות שחוקות מ"סקס והעיר הגדולה" ולא מעט כתבות שיחרור-קיטור על המין הגברי ושאר פמיניזם-בשקל.
    אז באמת, זה לא המדור שקובע סדרי עדיפויות בעולם.
    לדעתי ההתעסקות בנושא והקריאה לחרם זה פשוט "לבלוע את הפיתיון" של המדור, לקחת כתבה זניחה ולהפוך אותה למשהו ויראלי שכל אישה שמכבדת את עצמה משתפת בפייסבוק. על כל מי שיחרים את המדור לכמה ימים בתור הזדהות, יהיו 10 שיזכרו שהמדור קיים דרך פוסטים כאלו.

  37. פינגבאק: מיתוס היופי הנשי ככלי למשטור חברתי | מעגל הליברליזם החברתי

  38. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    אם חתיכות קטנות מהלב שלי יפלו, זה יגרום לחזה שלי להראות גדול יותר? ;

  39. בתאל הגיב:

    פוסט מצויין. האמת היא שהתקוממתי מאוד על הדברים שהגבר המטופש הזה רשם. ואני חייבת לומר שאני בטוחה שעם גישה כזו הוא יישאר רווק לנצח. או נשוי עם שתיל סיליקון שקיבל מחבר.
    כי האמת היא שהוא אומר כאן דברים מזעזעים שאמורים לגרום לנו [הבנות] לחשוב שזה טוב לעשות הגדלת חזה. ויותר מטוב! זה מקסים ומדהים, והוא לא מבין איך מישהי יכולה להיות כזאת איגואיסטית ולא לעשות.

    לא חשבתי שיש אנשים שחושבים ככה, אבל העולם מפתיע אותי.
    שיהיה המשך יום טוב!
    בתאל.

  40. רוני הגיב:

    מי קורא/ת וינט יחסים?

  41. עופר הגיב:

    ראשית הרשי לי לציין שכפוסט, שתפקידו (לטעמי) לחדש לי ולהציג לי דעה חדשה בצורה מעניינת, הצלחת ובגדול. מאד נהניתי.

    וכעת לתוכן. אני מאד מתנגד לדבריו של סולר, אבל גם מתנגד לטיעונים שלך נגדו.
    התחושה שלי היא שקראת את המאמר שלו, ואיזשהו צד פמיניסטי (אבל מהסוג הרע) בתוכך התעורר כי הרגשת שהוא מנסה להגיד לנשים מה לעשות.
    מה כל כך רע שאישה תתאמץ כדי למצוא חן בעיניי גבר? אני הולך למכון ובזיעת אפי מנסה לגרום לגוף שלי להיראות טוב יותר, משקיע את מיטב כספי בבגדים יקרים, עושה דיאטה… וכן, אילו היה איזשהו ניתוח לא-מסוכן שהיה גורם לי להראות הרבה יותר אטרקטיבי בפני נשים הייתי שוקל לעשות אותו. פשוט כשגבר מציע לבחורה לעשות את זה זה נחשב שוביניסטי, כי הוא אומר לה מה לעשות עם הגוף שלה.

    עם זאת, אני מאד מתנגד גם לעמדתו של אלון סולר. גם את וגם מר סולר יצאתם מאיזשוהי אקסיומה שאני מאד לא מסכים איתה: שגברים אוהבים חזה מסיליקון.
    אני מאד אוהב שדיים גדולים, באמת. אבל אני מעדיף שדיים קטנים ואמיתיים מאשר זוג שדיים מנותח. אלה שתי פיסות סיליקון, למה אני אמור להתלהב מהן?
    הייתי לי פעם חברה שהיה לה שדיים מאד גדולים. באמת מאד גדולים (והיא הייתה בחורה די רזה, אז זה היה מאד בולט). והרגשתי שהיא חושבת שאולי אני איתה רק בגלל השדיים שלה, ופעם אחת היא אף אזרה אומץ ושאלה אותי. אמרתי לה פשוט את האמת ואת כל האמת, שאני לא אוהב אותה בגלל השדיים, שהייתי אוהב אותה באותה מידה לו היו לה שדיים קטנים (למרות שאולי הייתי נמשך אליה טיפה פחות, אבל מבחינה רגשית עדיין הייתי אוהב אותה באותה מידה, וכן הייתי נמשך אליה כי היא הייתה יפה בלי שום קשר לשדיים) ואז הוספתי, שאילו השדיים האלה היו מסיליקון, אז יכול להיות שהייתה לנו בעיה…
    זה שדיים, זה החלק היפה ביותר בגוף האישה, אל תגעי בו. אם הייתי רוצה גומי הייתי קונה בובת מין, אבל אני לא רוצה, אני רוצה אישה, בשר ודם.

    אז אני מהגברים שאומרים שחזה סיליקון הוא לא יפה, ואני מעדיף חזה טבעי, והקביעה של אלון סולר שאני משקר מעוררת את זעמי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s