הדברים שנשים לא יודעות לעשות

רק לפני זמן לא רב נחשפנו לדברים שנשים עושות בעקבות הפרסומת החדשה לאמצעי מניעה חלופיים לגלולות (מסתבר, אגב, שנשים גם יודעות לענות).  והנה כעת, יש בידינו הזדמנות נדירה לראות את הצד השני של המטבע – מה הן לא יודעות לעשות.

הטבה חדשה שנקראת "משלים למילואים" הושקה באחרונה לטובת חיילי וחיילות מערך המילואים.
ההטבה מספקת שירותים שונים למשפחת חייל\ת המילואים בעודו\ה בשירות פעיל. הרציונאל שעומד מאחורי השירות הוא הכרת המדינה בכך שכאשר בן או בת הזוג נאלצ\ת להעדר מהבית לאחר שנקרא\ה לשירות המילואים, כל הנטל של הטיפול בבית "נופל" בלעדית על בן או בת הזוג שנשאר\ת בבית.

וכך כתוב באיגרת שנשלחה לחיילי\ות מערך המילואים:
"היציאה למילואים גורמת לנטל לבני המשפחה בגלל מטלות שהיו מבוצעות על ידי משרת המילואים בשגרה ומותירה את המשפחה ללא סיוע".
מטלות אלה, שכאמור מבוצעות על-ידי משרת המילואים בשגרה, יבוצעו כעת על ידי ספקים של שירותים שונים בחסותו (הכלכלית) של צה"ל.

זה נשמע כמעט פמיניסטי!

ומה הן אותן מטלות אשר מבוצעות על ידי משרת המילואים בשגרה והיציאה למילואים מותירה את המשפחה ללא סיוע? לפי התקנון של ההטבה, אלו הם השירותים המוצעים:

  • שירותים לבית: תיקוני צנרת, תיקוני קצר חשמלי, שירותי פתיחת דלתות
  • שירותים לרכב: החלפת גלגל, הבאת דלק לרכב
  • שירותים למוצרי חשמל: תיקון דוד השמש, תיקון המקרר, תיקון מכונת כביסה
  • שירותים רפואיים: ייעוץ רפואי טלפוני, עזרה ראשונה לטיפול שיניים בלילה
  • שירותי הכוונה (ניווט) בעת נסיעה ליעדים שונים.

הממ.

נשים מהוות 10% ממערך המילואים בצה"ל. מאז שנת 2002, כוח המילואים הנשי אפילו יותר מהכפיל עצמו. מבלי להיכנס לשאלות הרלוונטיות של מקומן הראוי של נשים בצבא באופן כללי, המציאות היא שיש אחוז לא מבוטל של נשים במערך המילואים.
ולמרות זאת, גם האיגרת שנשלחה פונה בלשון זכר בלבד, וכך גם הכתבה בנושא שנכתבה על-ידי חיילי וחיילות דובר צה"ל, מנוסחת בלשון זכר:

"התרחיש הבא מוכר למשפחות של משרתי המילואים היטב: יום לאחר שבן הזוג יוצא לתעסוקה המבצעית, המקרר בדיוק מתקלקל והכיור מחליט להיסתם. המשפחה שנשארת בבית צריכה להתמודד לבד עם המשימות היום יומיות ובנוסף לטפל בתקלות הטכניות הבלתי צפויות"

השירות כמובן אינו מוגבל לגברים בלבד ועם זאת ולא במפתיע ישנה התעלמות מוחלטת ומדירה מקיומה של חיילת המילואים.

ניחא. נניח שאכן לנגד עיניהם של מייסדי/ות ההטבה עמד מילואימניק ממין זכר. נניח גם שזה לגיטימי, כי אכן רוב הזכאים לשירות הם גברים.
או אז אנו מגלות מה הם אותם דברים שגברים יודעים לעשות. בעצם, יותר טוב – אנו מגלות מה הם הדברים שאנחנו הנשים לא יודעות לעשות.

אז מה היה לנו שם? לתקן את דוד החשמל, להחליף גלגל ברכב, שירותי הכוונה ליעדים [??], שירותי אינסטלציה והבאת דלק לרכב (טוב, האמת שזה באמת קשה ללכת על עקבים).
ההנחה המוקדמת שעומדת בבסיס השירותים המוצעים היא שזה מה שגברים עושים בשגרה. לא סתם "עושים", אלא עושים-עושים [!], ולא רק מתקשרים למתקן\ת דודים או לאינסטלאטור\ית (אני לפחות מקווה לחשוב שזוהי ההנחה, אחרת היינו במצב גרוע יותר בו צה"ל מניח שאישה גם לא יכולה להרים את הטלפון הזה למתקנ\ת המקררים).

ההאנדי מן של צהל. לא רק הכי מוסרי בעולם, גם פותח סתימות

כן, אלו הן המטלות שגברים עושים בשגרה – מתקנים דודים, מתקנים את הצנרת, פורצים דלתות וצדים אוכל בערב. אה, אופס, האחרון לא היה במסגרת השירותים.
כמובן גם שנשים הן חסרות אוריינטציה, אשר זקוקות להכוונה ואם אפשר אז גם תסבירו להן בבקשה איך מגיעים ליעד תוך כדי שאתם מחליפים גלגל.

וזה לא נגמר רק פה, אלא שגם אם אכן אלו הם הדברים שבאמת הגברים עושים (-עושים), כשהם לא נמצאים בסביבה, אנו הנשים הופכות לחסרות ישע, כמו ילד קטן שאינו יודע איך להסתדר בלי אמא ואבא בהמולה. כעת אנו צריכות להתמודד לבד עם המשימות האלה, ואיך נצליח, אלוהים ישמור?

האפשרות להכניס למערך ההטבות פתיחת בקבוקי קטשופ נשקלת בימים אלו

ממה שהגברים כן עושים, לפי צה"ל, אפשר גם להסיק מה הם לא עושים– הם כנראה לא מבשלים, לא מנקים ולא עוזרים עם הילדים. הנשים, לעומת זאת, כנראה שכן. ובכן, לפי הרציונאל של צה"ל, בביתם של זוג הומואים פלוני אמורה להיות הצנרת הכי טובה בארץ.

ננסה לדמיין עכשיו מצב הפוך בו 90% ממשרתי ומשרתות מערך המילואים היו נשים. אילו שירותים אז, לדעתכן, האוטומציה המגדרית הייתה גורמת לצה"ל לספק בעת היעדרותן מבית המשפחה?
ונלך אפילו צעד קדימה. נניח ולנגד עינהם ועינהן של מנסחי ההטבה הנוכחית עמדה מילואימניקית ממין נקבה, הרי בימים אלה ממש צה"ל נהיה פמיניסטי […]. גם במקרה זה ההנחה היא בינארית, המייחסת תפקידים מסוג מסוים למין מסוים, ולכן תהא מעוותת וכוללנית.

כנראה שזה לא לגמרי סוד שצה"ל, ובכלל צבא, מנחיל ומקבע תפיסות מגדריות דיכוטומיות לפי אותם תפקידים שהחיילים והחיילות משוייכים ומשוייכות אליהם עת גיוסן\ם. אבל כעת, צה"ל עושה זאת גם בחיינו האזרחיים בדמות אותן הטבות מגדריות.

אני לא אומרת שיש משהו רע בשירותים הללו לכשעצמם, ייתכן ולחלק מהנשים הם אף יועילו. הביקורת שלי מתמקדת בהנחות המוקדמות שגרמו לצה"ל לספק דווקא את השירותים האלה ולא, למשל, שירותים מגוונים יותר לבחירה לפי אופי הנטל שנפל על המשפחה. הנחות מוקדמות אלה, לא רק שהן יוצאות מתוך נקודת מבט בינארית, אלא שהן גם מניחות ומנציחות חוסר שיתוף פעולה וחוסר הדדיות בין בני זוג במטלות השונות בבית.

כשהייתי קטנה הייתי מה שניתן לכנות בת-בן. הייתי מטפסת על עצים, משחקת כדורגל, בונה בלגו, נוסעת על אופניים עם הבנים בשכונה. בל"ג בעומר, כשאספנו עצים, הבנות תמיד היו משתרכות מאחור ואני הייתי קופצת על "רפסודות" עצים עם הבנים כדי לשבור אותן לחתיכות קטנות יותר, שיתאימו למדורה. שנאתי טייץ וחולצות בטן (שהיו אז באופנה). בזמני הפנוי הייתי מפרקת כל מני מוצרי חשמל בבית ולומדת איך לתקן ולהרכיב אותם מחדש.

למרות שהייתי ילדה קטנה, הבנתי שזה "לא בסדר". הרגשתי "לא בסדר", שונה, לא שייכת, חריגה ומודרת מחברת הבנות. זה לא שלא היו לי חברות, פשוט לא הרגשתי שייכת, לפעמים הן בעצמם גרמו לי להרגיש לא שייכת ולפעמים פשוט השיחות שלהן לא עניינו אותי. גם בחברת הבנים לא הרגשתי שייכת כי הם היו בנים ואני לא. כל פעולה שהם עשו הייתה לגיטימית ואני תמיד הייתי בגדר קונפליקט. זו הייתה סיטואציה דיי טראגית, חייתי בין דיכוטומיה של שני עולמות שנכפו עליי ולא מצאתי את המקום שלי, הלא דיכוטומי.

עם הזמן למדתי להצניע את המאפיינים "הלא נשיים" שלי. הפכתי כנראה לקצת פחות שובבה – כיביתי חלק מהמאפיינים שבי. נהייתי מופנמת במידה מסוימת כי פשוט לא ידעתי איך להתנהג. עטיתי קליפה שכלפי חוץ מתפרשת כאדישות והאדישות הזו נטמעה בי, גדלה יחד איתי והיא עודנה משמשת לי כמחיצה מפני הבחוץ. לאחרונה הבחנתי שאני אף מתביישת בחלק מהכישורים שלי הנתפסים לגבריים. כשיש הרצאה בכיתה הדורשת מחשב והמרצה צריכ\ה עזרה "מהקהל" בסידור תקלה כלשהי, אני לעולם לא אציע את עזרתי מיוזמתי, על אף שלרוב אני אדע לתקן את הבעיה. הבושה הזו נסמכת על ניסיון העבר שלי כילדה, כאשר החברה מסביב נתנה לי הרושם שזה לא מתאים למין הביולוגי שלי.

וזה מה שקטגוריות עושות. במילים אחרות, בני אדם לא מתאימים לתבניות חברתיות שהן בינאריות. האדם מתפרש על סקאלה דו מימדית של מין ומגדר. את הקופסאות המדכאות שמכניסים אותנו אליהן צריך לפרק. כך גם את מערך הציפיות הזה מגברים ונשים ואת האשרור שלו ע"י כל גורם סמכות שקיים – מהצבא ועד הפרסומות.

החיים לא בינאריים. טאף לאק

ה'הטבה' הזאת היא בעצם עוד שלב בהנצחה של חלוקת התפקידים שנולדנו אליה. חברה שלי, אחת הכותבת בבלוג הזה, סיפרה לי שכל הילדות שלה היא נורא רצתה לעזור בתיקונים בבית. בכל פעם שהיא ביקשה, אבא שלה לא הרשה לה. בסופו של יום, בעוד שלכל ילד אחר היו מאפשרים את ההתנסות והטעות, מעודדים אותו להתקדם, להבין, לטעות וללמוד את התפקיד הזה. אני היום יודעת לתקן הרבה ממוצרי האלקטרוניקה בבית שלי, היא לא. היא גדלה בתוך מציאות שלא אפשרה לה את זה, ממני לא מנעו זאת, אבל עדיין הרגשתי חריגה. וכך, הונצח לו שוב ההבדל בין המינים, באופן שמאפשר לתת אותה כדוגמא ללמה זה בסדר לייצר הטבות כאלו.

להניח על נשות המילואים ש'הן לא יצליחו לבד', כמו שהניחו על חברה שלי, או להניח שזוהי סוג העזרה שהן צריכות, כמו שאולי מניחים עליי, יתקע אותן בדיוק במקום שבו הן התחילו, ויאפשר לנו להמשיך להנציח סטריאוטיפים מגדריים.
האשרור של הפטריארכיה מתרחש כל יום מחדש. הדבר היחיד שאפשר לעשות למול הפרץ האדיר הזה הוא לאתר את המקרים האלו, לצאת נגדם ולדרוש עבורנו מציאות חיים שונה.

 (רעות כהן. תודה לליהי יונה על עזרתה הרבה, על אף שאיננה יודעת לתקן דבר בביתה) 

אודות ראומה

בלוג עם תודעה
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

32 תגובות על הדברים שנשים לא יודעות לעשות

  1. ד.ר הגיב:

    אתן הפמיניסטיות אין לכן חוש הומור

  2. מיכל הגיב:

    אני לא יכולה שלא להסכים ברמת העקרון. ברמת המציאות הרבה מהנשים לא יודעות לעשות את הדברים האלו ואכן נכנסות ללחץ כשהבעל הולך למילואים. אם זה בגלל החינוך ואם זה בגלל חוסר עניין, זו המציאות. מהבחינה הזאת צה"ל, שטובת החייל הפשוט ומשפחתו מעולם לא היתה מול עיניו, או בכלל אדם ומכלול חייו, מהבחינה הזאת צה"ל הפתיע.ואני חושבת שזו יוזמה טובה, אמנם לא מנוסחת פוליטיקלי קורקט, אבל ממתי צה"ל שלא בתקשורת כזה.

    • סמדר הגיב:

      נו, ונשים לא יודעות למצוא בדפי זהב חשמלאי או אינסטלטור?
      אני נשואה כמעט 9 שנים למילואימניק. מעולם, אבל מעולם — לא נזקקתי לשירותים כנ"ל. הסיבה פשוטה: לא מדובר בעבודות שוטפות. יכולים אשכרה לעבור שבועיים שלמים של מילואים בלי אף סתימה בשירותים. בחיי.
      (ואם זה כן היה קורה, ולא נפתר עם פומפה, הייתי עושה בדיוק מה שאישי היה עושה, שזה להתקשר לאבא שלי)
      לנשים יש סיבות הרבה יותר טובות להילחץ מלכתו של בן הזוג למילואים, וההטבה הזו לא תשנה עבורן מאומה. זה אפילו מעצבן: זה נראה יותר כמו ניסיון להצטייר כמי שדואג לחייל הפשוט ומשפחתו (בעלות קטנה יחסית), מאשר נסיון אמיתי לתת מענה למצוקות.
      אני עם יואב טמיר: שיפצו כספית, אני כבר אוציא את הכסף על מה ש א נ י צריכה.

  3. יואב טמיר הגיב:

    האמת קצת מפחיד שצה"ל רוצה גם להיכנס לבתים של חיילי\ות המילואים. היה מספיק לו היה פשוט מתקצב אותם קצת יותר, ונותן לכל משק בית לעשות את שלו (לשכור מטפל\ת, מנקה, שרברב\ה (?) וכו'), אם כבר חייבים לעודד שירות מילואים. גם אם היו מציעים טיפול בילדים, ניקיון הבית ובישול לא הייתי רוצה שחייל (או אזרח עובד צה"ל?) יכנס הביתה ויעשה את הדברים האלה.

  4. ציפי הגיב:

    כשהייתי קטנה, ציפו ממני לחרוש, להחליף צינורות, לעבוד בנגריה של אבא, להיות אחראית על הלול… לא אומר שלא היו מליון דרכים אחרות שניסו לקבע אצלי את הבינאריות המגדרית… אבל לא כשזה נגע לדברים פרקטיים.

    יותר מאוחר, כשהייתי אישה צעירה, קרה הרבה שקיבלתי "מחמאות" שאני עושה משהו "כמו גבר" — שאני נוהגת כמו גבר, יודעת לקרוא מפה כמו גבר, מדברת כמו גבר… בזמנו, למרות שהביטוי נורא הפריע לי, באמת קיבלתי את זה כמחמאה. לא כי חשבתי שזה יותר טוב להיות גבר, פשוט אהבתי שראו אצלי שאני לא חד-ממדית.

    ואיכשהו, בכל זאת, היום איני יודעת לעשות בבית הרבה יותר מאשר להחליף נורה. כל כך לא אהבתי את הדברים האלה, שברגע שלא הכריחו אותי, שכחתי אותם לגמרי. אבל אבוי למי שיצא בהנחה שאני חסרת אונים! (כי לפחות לטלפן למתקן המקררים אני יכולה🙂
    (ואציין גם שבאותה מידה איני אוהבת לנקות או לטפל בילדים, כך שזו לא הייתה בחירה מגדרית)

  5. כתבת את מחשבותי לשמע המיזם הנפלא הזה🙂 תודה.

  6. מירה הגיב:

    יתכן וההנחה הבסיסית היא שנשים יכולות להתקשר לקוסמטיקאית להזמין תור, אך בדרך להתקשר לאינסטלטור הציפורן המשופצת נתקעת באפרכסת,
    מה לא ברור כאן?

  7. ליאורה הגיב:

    רעות!! מרגש! אולי הפוסט הכי חריף שקראתי עד היום! הכתיבה נפלאה, האבחנות מדוייקות והמסרים כ"כ פשוטים ושנונים שכמעט קשה להאמין שטובי המוחות של הצבא החזק במזרח התיכון לא השכילו לחשוב עליהם בעצמם.
    וכתגובה לד.ר- אני מציעה לך לפתוח סטרט-אפ: הטבה לפמיניסטיות- חייגו 03xyxy וקבלו מילואמניק מסוקס שיספק לכן חוש הומור! כי צהל הוא הצבא המיטיב בעולם.

  8. הדס לביא הגיב:

    מצטרפת למחמאות,
    אבל הייתה חסרה לי התעלמות שלך מהעניין שלשמו הגענו למצב הזה – העדרן של מילואימניקיות.
    מבלי להכנס כלל לעניין הלוחמות הקרביות, החקיקה כזו היא כיום שגם בהנחה ואשה מזומנת למילואים, מרגע שהיא יולדת – היא פטורה משירות מילואים, זאת להבדיל מגברים המשרתים באותו תפקיד.
    כשאני מסתכלת על התפקיד שלי ושל עוד רבות שאינן לוחמות במילואים אני באמת לא מבינה למה בתור אמא אני לא אוכל לשבת במשרד ולמלא את התפקיד שלי (ושל עוד הרבה גברים!) במילואים והעובדה שהחוק מגדיר את האמהות כ"נשארות לטפל בילדים בבית" ואת הגברים כ"הולכים לעשות את העבודה" היא בעייתית.
    גם אם צה"ל רוצה להתחשב במשפחות עם ילדים ולדאוג שתמיד יהיה הורה שנשאר איתם – ממש לא ברור מדוע זו לא יכולה להיות בחירה של בני הזוג מי נושא באיזה נטל.
    אני חושבת שזה מטריד אף יותר כי בשירות מילואים יש יותר מתרומה לצה"ל, יש אמירה מסוימת על מי ומה אתה, יש הכרות עם אנשים (וזה נכון פי כמה כשמדובר ביחידות מקצועיות) וכיוצא באלה והחוק הצה"לי פשוט מוציא נשים מהמעגל הזה..

    • אור שי הגיב:

      הדס, יש מאמר בשם "אשת חיל מי ימצא?" שכתבה הסוציולוגית ד"ר ניצה ברקוביץ, שעוסק בדיוק בדילמות שאת מציגה, תוך ניתוח החקיקה שעיגנה את המצב הזה בראשית ימי המדינה. לי זה היה מאמר פוקח עיניים, כדאי לקרוא.

  9. יעלה הגיב:

    לא אהבתי את ההערה בסוף על ליהי. מה, היא לא יודעת לתקן תקלות במחשב? וידאו? הוט? יס? למלא דלק? "לכוון ליעדים?" אני בטוחה שכן.

  10. נטע הגיב:

    גם אני הייתי טום-בוי בילדות, גם אני אהבתי לטפס על עצים (או על כל דבר מוגבה בעצם), הייתי בחוגי אלקטרוניקה ורובוטיקה וכו'..
    אף פעם לא קיבלתי את ההרגשה מהמשפחה שאני כמו בן, אלא בת סקרנית ואין עם זה שום בעיה..

    חבל שאת הרגשת את הצורך להחביא את הכישורים שלך עם השנים, ולא להציג את עצמך כמי שאת – עצמאית עם יכולות קצת יותר מרשימות מלקנות ליפסטיק..

    אני אף פעם לא ראיתי את התכונות האלה שלי (לדעת להחלף מנורה, לתקן מחשב, להרכיב דברים..) כגבריות אלא פשוט כיעילות..

    • ראומה הגיב:

      אני רק אחדד שמשפחתי מעולם לא גרמה לי להרגיש חריגה בעניין הזה. להפך, אימי הייתה קונה לי לגו וכדומה. אחי אמנם לעיתים היה מקניט אותי, אבל זה מה שאחים עושים.
      גם היום איני הולכת על עקבים, בקושי עם שמלות ואני לא שמה ליפסטיק בוהק.
      התחושות שהרגשתי מקורן בסביבה הכללית, שמחוץ למשפחה המצומצמת, המסרים שקיבלתי בטלוויזיה, בפרסומות, במערכת החינוך וכן הלאה.

      (רעות)

  11. חיים הגיב:

    אני המום מהכתבה הלא מפרגנת.
    למה הקיטורים הבלתי פוסקים על כל דבר?
    צה"ל עשה מעשה חיובי – לעזור למי שניזקק, אז למה לקטרג?
    ואם ההטבה ניכתבה בלשון זכר, אז מה?
    ניראה לי שעדיין, כמדינה וכעם, לא בגרנו עדיין. בוגרים מקטרים פחות.

    • כי זה פוגע הגיב:

      הבעיה היא שכל דבר נכתב בלשון זכר. ואם זה לא משנה – אז למה זה מפריע לגברים שדברים יכתבו לפעמים בלשון נקבה ?

      מה הבעיה שזה יהיה חצי חצי או לשון נייטרלית ? (ולא מחולק ע"פ תחומים)

      • כי זה פוגע הגיב:

        אפילו כאן הם כותבים לי "הגיב".

        העולם הזה הוא פשוט בדיחה פטריארכלית עגומה.

  12. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    היי רעות פוסט יפה, מסכים עם רוב הטענות שלך. רק דבר אחד מפריע לי והוא שגברים לדעתך זכאים לשירות מילואים ולא חייבים בשירות מילואים. אני קורא מעל דפי הבלוג הזה לכל מי שחושב/ת שלשרת במילואים זו זכות ולא חובה מעיקה במיוחד להרים טלפון למ"פ של חרמ"ש 7001 עד מחר (יום ראשון) ולהציע את עצמו להחליף אותי לשבוע של חוויות וכיף בדרום המרהיב.

  13. חיים, התגובה שלך מיותרת ולא מעמיקה.
    דנים כאן בהבניה מגדרית שמוליכה את הנשים
    למקום של תלות בגברים. טוב אשמח לדעתך
    על דבר המפריע לי ביוזמה הזאת.
    מדוע המדינה מעניקה הטבות כלכליות ליהודים
    ולא דואגת לכלל האזרחים.
    אני סבור, שעתידה של מדינת ישראל
    תלוי הרבה יותר בהי טק, שם יש גם נשים
    וגם גברים, שצריך לתגמל את בן או בת הזוג
    שנשארים בבית. כן, אינני אוהב את היות
    הצבא תפארת הישראליות.

  14. יורי הגיב:

    אני לא מבין כל כך איפה ההתרעמות הגברית בתמונה?
    האין משהו לקוי באופן הצגת הזכר ביחסים בתור הפרא אדם,
    שלא מסוגל לבצע פעולות הדורשות יותר מאשר כוח פיזי והבנה בסיסית בפעולת מכשירים?
    הצגת הגברים כלא מסוגלים לנקות כמו שצריך(כפי שעולה מהפרסומת) לא מסוגלים לבשל ולטפל בילדים, כפי שעולה מהעדר התמיכה הנ"ל בבת זוג אותו מילואימניק מסכן. כחסרי הבנה בסיסית באסטתיקה וחסרי יכולת מוטורית עדינה וככזה שאיננו מסוגל לקחת ארחיות לאמצעי מניעה לא פחות מהאישה?
    אישית אני חושב שיש כמה דברים שהייתי יכול להעלב מהם כמעט בכל קישור הלכאורה משפיל נשים. אבל כנראה שזו תכונה נשית להעלב מדברים כנ"ל ותכונה גברית לקחת את הדברים יותר בקלילות, סוג של בטחון עצמי חסר, שרק לנשים מותר בחברה ושהן מרגישות הכרח להתקיף איתו את שאר העולם.

    • ליהי הגיב:

      יורי, הפוסט מבקש לדבר על הדיכוי הדו-כיווני שההטבה הזו, והבינאריות המגדרית בכלל יוצרות.
      כן, זה לגמרי לגיטימי שתיעלב מההטבה הזו כגבר, זה חלק ממה שרעות ניסתה להדגיש.

  15. גילה הגיב:

    אני מבקשת להודיע בהזדמנות הזו לצהל – שאני, לא יודעת להכין אורז….
    רעות, פוסט מעולה, מעניין וכתוב היטיב.

    • עדו הגיב:

      קצת שמן בסיר, ומדליקים את האש, אפשר להוסיף בצל וגזר בשביל הטעם ובינתיים עד שזה מתחמם לשטוף כוס אורז, לשים בסיר ולתת לזה להשחים קצת (להיזהר שלא יידבק לתחתית הסיר) להוסיף מלח ופלפל לפי הטעם ולשים שתי כוסות מים ולערבב. להקטין את האש ולחכות בערך רבע שעה (מדי פעם להסתכל איך זה מתקדם) עד שכל המים נעלמים.

      פעם הייתי שותף לדירה של חיילת בגלי צה"ל, הבחורה הקשוחה הייתה חוזרת הביתה עם ריח של גז מדמיע בשערות, מראיינת רוצחים וכשקצין משטרה תפס לה בישבן היא הורידה לו סטירה.
      אבל יום אחד נפלה שממית לכיור ועד שלא הלכתי וזרקתי אותה מהחלון (את השממית , לא את החיילת) היא לא הפסיקה לצרוח, פשוט היה מביך.

  16. כיפאק היי! הגיב:

    "כשיש הרצאה בכיתה הדורשת מחשב והמרצה צריכ\ה עזרה "מהקהל" בסידור תקלה כלשהי, אני לעולם לא אציע את עזרתי מיוזמתי, על אף שלרוב אני אדע לתקן את הבעיה." – אני אישית כבר התגברתי על הבעיה הזאת, וכשהייתי לומדת והיו צריכים עזרה כולם היו מפחדים ואני הייתי באה…
    אפילו קיבלתי פעם מחיאות כפיים שסידרתי את זה כל-כך מהר.

    ובאותה פעם שקיבלתי מחיאות כפיים, איזה בחורצ'יק נחמד ניסה לסדר את זה קודם, ראיתי שהוא לא עושה בכלל דברים בכיוון, ניגשתי והוא הלך משם באומללות, יעני "אני הגבר, למה התנדבתי לזה, אני בכלל לא מבין בזה כלום…"

    ולמזלי, מכיוון שעלינו לארץ, וההורים שלי לא ידעו עברית ואני הייתי הבכורה, לאבא שלי לא הייתה ברירה אלא לתת לי להתעסק עם מכשירי החשמל.🙂

    רק אומץ, זה כל מה שדרוש. כלי על זה… ופעם הבאה שהברקו נשתק, לכי על זה. מכזימום לא תצליחי וכולם יחשבו "לא נורא, היא אישה…" ההיפך, נצלי את זה…

  17. רוני הגיב:

    לא נתקלתי מעולם באשה שלא טוענת כי היתה "טום-בוי" בילדותה (כולל בכל ראיון עם שחקנית/דוגמנית/מגישה). גם אני בילדותי טיפסתי על עצים, סחבתי דברים כבדים, שיחקתי כדורגל וניצחתי את כל הבנים בהורדות ידיים. לא ראיתי בעצמי בת-בן וגם היום אני לא רואה את זה ככה. המסקנה שלי היא שככה הן בנות: הן עושות כל מני דברים – משחקות בבובות ומטפסות על עצים, מתחרות בגומי ומשחקות כדורגל וכו' וכו'. לא צריך להיות בת-בן בשביל זה, סתם ילדה רגילה. ולדעתי דווקא הנטיה של נשים (לדעתי בגלל תפיסות שוביניסטיות מושרשות ורצון – אולי לא מודע – לשאת חן ולשייך עצמן לקבוצה המועדפת, קרי, הזכרית) לטעון שילדה שאוספת עצים למדורה ושונאת חולצות בטן היא בת-בן היא שמסייעת להנציח סטריאוטיפים מגדריים ותפישות דיכוטומיות. אולי ננסה: "הייתי ילדה טיפוסית ככל הילדות. אהבתי בלט ומכשירי חשמל, טיפסתי על עצים ושיחקתי בברביות, פירקתי שעונים ומכוניות צעצוע ועזרתי לאמא לאפות".

    • כיפאק היי! הגיב:

      אני לא חושבת שיש פה לאישה במה להתבייש בכלל, וגם לא להצטדק.

      כולנו היינו סקרניות וסקרנים, ואין צורך להדחיק או להדגיש את זה עכשיו.

      פשוט לכל אחת\אחד הייתה סביבה אחרת לגמרי, ואם ההורים של אותו אדם גרמו לו להרגיש לא בנוח עם הדברים שהוא\היא עושה כי זה לא נכון להם מגדרית, זה נכנס להם לנשמה ולכן כל פעם הם מרגישים צורך.

      כאילו: אני הייתי טום-בוי, אני יודעת שזה לא בסדר שעכשיו אני ככה כי בכלל לא רציתי להיות ככה, אבל עכשיו אני ככה תראו לאן הגעתי היום למרות שרציתי להיות אחרת…

      זה מדכא אותי לחשוב שצריך תירוצים.

      כמו שאומרים בקטע הזה ,תהיי יפה ותשתקי"… אירוני משהו, אבל אין צורך לבידול אם זה עושה את ההיפך ממה שזה אמור לעשות…

  18. hafirot הגיב:

    הסיבה האמיתית לקשקוש הזה הוא כיסוי תחת. רצון להראות כאילו עושים משהו למילואימניקים, אך הוא בעצם ריק מתוכן. אילו רק הייתי מקבל הביתה עם צו המילואים גם כרטיס נופש, ותלושי דלק, אולי הייתי כן מרגיש שמישהו בא לקראתי. הרי את המילואים מישהו חייב לעשות, בתמורה או שלא. רק שלא יקח מאיתנו יותר מדי אנרגיות.

  19. אישה הגיב:

    כל המפורסמות טוענות שהיו "טום-בוי". פשוט כל ראיון, עם כל דוגמנית, שחקנית, וואטאבר. מה רע בלהגיד שהיית בת? שהיית טום-בת? אני ממש לא מבינה.

    אני מעולם לא הייתי שום טום-בוי וגאה בזה. לא הלכתי מכות עם הבנים (איכס), למרות שקיבלתי כמה בעיטות מבנים..לא נמשכתי לזה, לא עשיתי תחרות פלוצים וגרעפסים, לא הלכתי להתעלל בחתולים.

    ממתי לתקן שעונים ועוד כל מיני דברים זה "טום-בוי"?? למעשה, נשים טובות יותר במוטוריקה עדינה ובכל דבר – בממוצע.
    אם תבדקו בממוצע כמה גברים וכמה נשים יודעים לתקן דברים – תגלו שישנן יותר נשים שיודעות לתקן.
    זה תמיד מצחיק לראות גבר אדיוט ואישה חכמה, כאשר הגבר שואל בפליאה "מה החלפת את הנורה לבד?"..גם שימו לב שמפאת הגובה, נשים מחליפות לרוב ביד אחת וגברים לא מצליחים להחליף נורה ביד אחת.

    זה לא שלנשים יש את הפריבילגיה להעלב, זה שלגברים יש נטיה חולנית ליצור סטריאוטיפים שקריים מרושעים. הם למשל מעוניינים להרחיק נשים מפמיניזם, אז הם טוענים שפמיניסטיות מכוערות או גבריות..והרי איזו אישה רוצה להיות גברית או מכוערת??
    הקטע הוא שבמציאות, זה בדיוק להיפך. נשים גבריות ומכוערות, הן הנשים שהכי פחות מתחברות לפמיניזם. הן כ"כ גבריות ומתנהגות כמו גברים..ובאותה מידה אין להן שום הבנה בניואנסים של פמיניזם. דווקא הנשיות והיפות נוטות יותר להבין פמיניזם ולהיות פמיניסטיות. לרוב "מכוערות" לא מתחברות למהות אלא מקסימות עולות על הגל בגלל האינטרס הספציפי..

    העובדה שכל אישה טוענת בראיונות "הייתי טום-בוי", היא מבזה נשים. במקום להיות גאה בנשיות שלך, את מחמיאה לעצמך על הגבריות שבך ולא מבינה שזה כלל לא גבריות אלא חלק ממי שאת.
    גם התיאוריות הפטריארכליות על מה זה נשיות ומה זה גבריות מבזות והולכות לאותו כיוון של "הצד הגברי בנשים"..במקום להבין שזה בכ"ה המגוון הנשי עצמו ולא שום צד גברי בהן.

    • כי זה פוגע הגיב:

      כ"כ צודקת. ואין מה להתגאות בעבר של "טום-בוי". טום בוי היו מגעילות ואלימות.
      אין כמו בת-בת. הבת-בת כבר מכילה את כל הכישורים מכל הסוגים. ואין הכוונה למישהי שהיתה מורחת לקים כל היום.

  20. חוי קרין הגיב:

    אני לא מסוגלת לפתוח את המילצהזה אז אתם רוצים שאני אהיה אינסחטור ומה עושים הגברים מזמינים בעלי מלאכה שיעשו עבורם.אז תאמרולי איך פוחים את המיילצהזה ואז אהיה מורת חה חה חה נעושרת ????מפורסתמת?=מטומטמת.עד לאיזה רמה אפשר לרדת ….הבור עודלא מספיק עמוק די דידי די .חוה קרין

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s