להיות אינטרסקס | סיפור אישי

סיפורה האישי של סמר (שם בדוי), מקימת קבוצת התמיכה לאינטרסקס בארץ, כפי שנכתב על ידה והוקרא בכנס אינטרסקס שהתקיים באוניברסיטת חיפה ב- 5.5.11. פוסט זה מתפרסם בהמשך לפוסט קודם בראומה שעסק בסוגיה.

—-

שמי סמר. נולדתי כאינטרסקס והיום אני בת 40. הייתי מאד רוצה להיות נוכחת באחד הפאנלים ולספר אישית על החוויה המיוחדת של לגדול כאינטרסקס, אך ריבוי הקהל והמצלמות גרם לי לסגת. אני מפחדת להרגיש עירומה וחסרת ישע כמו שהיה קורה לי כילדה, כשהייתי נכנסת לבדיקות בבית החולים, שם הפשיטו אותי והתבוננו באיברי האינטימיים וברוב המקרים אף נגעו בהם.
בהעדר חֶברה מכילה ומחבקת את האחרוּת, ואני מתכוונת לכל אחרוּת, אני מעדיפה להיות מאחורי הקלעים, שם אני בטוחה וגם משפחתי בטוחה.
אני מוקירת תודה לאלה שאזרו אומץ היום ודברו בגלוי, לאלה שהתראיינו וכמובן לאלה שארגנו את הכנס והעלו את הנושא לסדר היום האנושי.

כיום אני חשה הרבה יותר שלמות עם גופי ועם הזהויות שלי. אך שלמות זו איננה קשורה בניתוח שבו הסירו המנתחים את אשכי והקטינו את הדגדגן שלי. שלמות זו איננה קשורה בגוף ובזהות המגדרית שכפו עלי והיא איננה תולדה של הסוד שנכפה עלי ועל משפחתי וכבל את כולנו בשלשלאות כבדות.
שלמות זו והרמוניה זו שאני חשה היא תוצר של אומץ ואהבה. אהבה עצמית ואהבתם של הסובבים אותי.

אני נזכרת בשנים בהם ידעתי שמשהו שונה אצלי, שאני אחרת, אך לא ידעתי מה שונה. היו הרבה סימנים בדרך, אך אף אחד לא דבר איתי ואני גם פחדתי לתת שם לאחרוּת זו.
עול הסוד לא קל. ישנן תמיד פיסות מידע בדרך, חלקי מפה שהובילו לשום מקום. ההתבוננות באחרים בני גילי הבליטה באופן מובהק את השוני, אך עדיין אף אחד לא דיבר איתי.
אימא אחת מקבוצת התמיכה לאינטרסקס אמרה לי תמיד שהיא רוצה לחסוך מהבת שלה את הכאב. היא ידעה שבבוא העת היא תצטרך לספר לה שהיא נולדה כאינטרסקס אך כל הזמן היא דחתה את השיחה.
הורינו רוצים תמיד לחסוך מאיתנו את הכאב, אך אני רוצה להדגיש שכל עוד לא נגעתי בכאב ונתתי לו להיות חלק ממני, לא הגעתי לשלמות ולשלווה בגוף ובנפש שלי.
הכאב הוא חלק מהצמיחה, ולא סתם אומרים שאין פרי שלא היה מר בטרם הבשיל ושאין לצפות לתוצאות הצמיחה בלי כאבי הגדילה.
בני אנוש מפחדים מהכאב. הפכנו לחברה שמצטיינת בהרחקת הכאב מחיי היום יום. כל ביטוי של כאב או חרדה מדוכא בכדורים.
הורינו והמערכת הרפואית רצו לחסוך מאיתנו את הכאב לכן רקמו ביחד את הסוד. אך הסוד הזה, שהיה אמור לשכך את הכאב, הגביר את הכאב  והנציח את האחרוּת.

אין ברצוני להפנות אצבע מאשימה לרופאים או להורים מכיוון שכולנו אחראים בחברה זו. לכולנו יש חלק בשינוי החברתי שיכול להכיל את כל סוגי האחרוּת. חברה שבה אנחנו פוקחים את העיניים לראות מה מעבר לגוף הפיזי ולהתעניין באדם עצמו, לא בצבע עורו או דתו או מעמדו החברתי או אופי אברי המין שלו.
רק כשקיבלתי את האחרוּת של האחרים יכולתי לחבק את האחרוּת שבי. ההרמוניה בנפשי ובזהות המינית והמגדרית שלי היא אינה תולדה של הניתוחים שבוצעו בגופי, היא תולדה של דרך ארוכה וכואבת שבה ובמהלך כעשר שנים סיפרתי את סיפורי בקול רם ופירקתי חוליה אחר חוליה מהשרשרת שנקראת הסוד.
אני תוהה למה מוקדשים מאמצים רבים ליישר את כולנו בשני מינים או שני מגדרים, ולמה צריך לכרות, להוציא או לעצב את אברי המין לפי שתי תבניות מקובעות.

18 שנים ביליתי בבתי חולים, היה נראה שהמשכיות קיומי בחיים האלה באופן תקין קשורים בהסדרת התוהו ובוהו שבין רגלי. נפשי הייתה מיוסרת מחוסר הוודאות ומהסוד, אך העיסוק העיקרי היה באברי המין שלי.
אמרתי לעצמי שעכשיו כשיש לי דגדגן בגודל הנורמטיבי וחלל בטן ללא אשכים, שפתים פנמיות ושפתיים חיצוניות שתואמות לקו היצור ההמוני, אני אוכל להתהלך בחיים ביתר קלילות, אוכל לאהוב ולהיות נאהבת ולהגשים את יעודי בחיים האלה בצורה הכי טובה.
ואז, להפתעתי הגדולה, גיליתי שכדי לחיות את מלוא החיים שלי אני זקוקה לרוך, להבנה לידיים מחבקות ולאהבה. התאהבו בי בלי לדעת מה גודל הדגדגן שלי והתאהבתי באנשים מבלי להתעניין בכרומוזומים שלהם או בגודל הפין שלהם.

בקבוצת התמיכה יש אנשים שאינם אוהבים את המונח אינטרסקס ולפעמים לא כולנו בדעה אחת לגבי הנושאים השונים הקשורים בלידת אינטרסקס.
אך כולנו שותפים לאמרה אחת – הסוד והסודיות כבלו את ידינו ורגלינו והולידו הרבה כאב ובושה.
כולנו שותפים לתחושת ההקלה שבידיעה. האמת כואבת, אך הסוד כואב עוד יותר.

המסר שרציתי להעביר היום כאן הוא שבתהליך של יצירת מי שאנחנו בעולם הזה וההגעה לשלוות הנפש אין אנו זקוקים במקום הראשון לאברי המין שלנו.

אנחנו זקוקים במקום הראשון להרבה  חמלה, צדק אהבה וקבלה.

ליצירת קשר עם סמר:

israelorchid@hotmail.com | 04-8331357

 —

לאחר הפוסט הקודם של אור שפורסם בעקבות כנס אינטרסקס שהתקיים באוניברסיטת חיפה, היו המון תגובות – גם כאן בפוסט וגם בשירשורים שונים בפייסבוק. התחושה שלנו הייתה שהרבה מאד (א)נשים צריכות לשמוע ולהשמיע, להעלות שאלות ולקבל מענה (כי תשובות, לא בטוח שיש).

החלטנו לקיים מפגש (כן, אמיתי כזה, מחוץ לוירטואליה) בו נוכל להיפגש, מתעניינות ומתעניינים, יחד עם (א)נשים אינטרסקס לשיחה ודיון פתוח.

המפגש ככל הנראה יתקיים בשבוע שבין ה-29.5 ל-4.6, בחיפה (העיר הזאת שהיא לא תל-אביב).

מי שרוצה להשתתף שתשלח לנו מייל. אם תהיה היענות של 20 איש ואישה, נפרסם את הפרטים המדוייקים בהמשך ונקיים את המפגש.

אודות ראומה

בלוג עם תודעה
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על להיות אינטרסקס | סיפור אישי

  1. Avichail Asher הגיב:

    שמי אביחיל אשר אני לומדת חינוך במכללת תל חי שבצפון הארץ, אני והשותפה שלי לעבודה יעל רוצות לעשות עבודה במגדר על נושא של האינטרסקס אנשים שנולדו עם שתי מינים ורצינו לדעת האם יהיו אנשים שיהיו מוכנים לעזור לנו ולהתראיין על מנת שנוכל להבין ולהיפתח לנושא ואולי על ידי העבודה הזו גם הנושא הזה יעורר מודעות לקבלה.
    בתודה מראש אביחיל ויעל:)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s