פעם עבדתי בעגלות בלונדון במכירת מוצרי ים המלח. כשהתחלתי לעבוד קיבלתי מלאי של משייפי ציפורניים וספיץ' אחד. חלק חשוב מהספיץ' היה מה שנקרא "טיפול בהתנגדויות". היא תגיד שזה יקר, אני אגיד לה שיש לנו תשלומים. היא תגיד שאין לה ציפורניים, אני אסביר לה שזו מתנה נפלאה לבת שלה. אף זקנה כוססת ציפורניים לא תעצור אותי מלמכור לה באפר. כל התנגדות היא שלב נוסף בדרך למכירה, הזדמנות.
במקרה של המרכז לאומנות הפיתוי, ה'מפתים' הם המוכרים, הנשים הן הלקוחות המתנגדות, הכסף הוא סקס, המוצר נתון לפרשנות. פרק 42 בספר של המרכז לאומנות הפיתוי מספר "מה לעשות, כאשר היא אומרת "לא", לניסיון שלך לקדם עניינים". לטענתם: "בפרק הזה אתה תלמד מה עומד מאחורי התנגדויות אלה, ותקבל כמה דרכים שונות, שמתאימות למצבים שונים, כדי להתגבר על התנגדויות מהסוג הזה". או-קיי, ביג פאקינג דיל, נשים מתנגדות, אפשר לשנות את דעתן… המרכז לאומנות הפיתוי ממזמן קנה לעצמו מוניטין מפוקפק אבל לא הייתי כל כך נבהלת במקומי.
מתי בדיוק המרכז לאומנות הפיתוי התחיל להציק לי? איפשהו בין תיאור האונס שדובר ועוד ידובר בו ברשת, לבין השיטוט בפורומים ו'סיפורי ההצלחה' באתר, זה קרה. שיטת הפיתוי אותה לומדים בוגרי הקורס היא כזו שבה המילה "לא" הופכת להזדמנות, בדיוק כמו בשיחת מכירת באפר. תיאור אופייני של לקוח מרוצה: "לראות שהמילה "לא" היא ממש לא סוף העולם, ההפך ברגע שנתקלת ב"לא", סימן שהתקדמת ועשית שינוי."
לא פעם אחת שמעתי את האמירה שמה שמניע את העולם זה כסף וסקס. כמוכרת, אני רציתי כסף. המפתים רוצים סקס. הקשר בין כוח ומין כבר תואר בבלוג בעבר, אבל כעת הוא מתחדד ומשחיז ציפורניו על בשרי. כולנו קורבנות של עידן הצריכה, אבל אני לא מוכנה להיות קורבן של המרכז לאומנות הפיתוי. לחדור לי לארנק להוציא ממני כסף זה לא אותו הדבר כמו לחדור אליי לגוף ו'להוציא' ממני סקס. אני מציעה לכם גם לא לנסות. גם אם תיאור האונס כל כולו בדיה, זה לא משנה את העובדה שהמרכז לאומנות הפיתוי מעודד גברים לחשוב שכשאני אומרת לא, אני מתכוונת לכן.
—-
(מעין סודאי)
reuma0.wordpress.com 
פינגבאק: על אונס, שיטת השקשוקה, ותחנת משטרת חיפה |
פינגבאק: הבחורה בהלם. גם אנחנו. | העוקץ
מעין, הוצאת לי את המילים מהפה.
פינגבאק: יזמים בשוק הכלכלי של המין | העוקץ
לחדור לארנק להוציא כסף?WTF????