"שונא ערבים, מתלבש כמו אחד": ניסיון להסביר את ה"ערס" הישראלי

לכאורה רק מילה, מה עושות עניין. אבל לדעתי זה לא מקרי בכלל שהויכוח על המילה הזו מעורר כל כך הרבה יצרים. אני חושבת שהיא לוכדת בחובה הרבה מאוד מהמאבק המזרחי כולו: הכחשה, גזענות, חוסר יכולת לוותר על פריבילגיות (ובהן – השימוש במילים שנוחות לצד הפריבילגי) ובעיקר הרבה מאוד אמוציות. בגלל זה חשוב לדעתי להמשיך ולעסוק ולפרק אותה, כי אולי נוכל להקיש מהדיון בה לא מעט על המאבק המזרחי כולו ודיכוי המזרחים באופן כללי.

אז הנה זה בא. זה גם קצת ארוך יחסית אלי, ועם הרבה פחות וידויים קורעי לב. אבקש מהקוראות הנאמנות לסחוב איתי בכל זאת.

רוני סבג אלבין מנתחת באופן נהדר לדעתי את השיח סביב הערסים, ומצליחה לטעמי להראות את האופן שבו השיח נופל שוב ושוב לשיח עדתי-גזעני, על אף שהוא מתעקש בכליו הגלויים לפחות להינתק ממנו. אני אבקש להשלים את המהלך שהיא מייצרת, ולעמוד דווקא על מה שבחרה שלא לגעת בו, והוא לנסות לאפיין את דמות הערס, לפחות כפי שנעשה בה שימוש בחברה היום (נדמה שאין מחלוקת לכל הפחות שפעם הקטגוריה הייתה בפירוש גזענית, מה גם שמקורה בערבית). אני חושבת שהטענה שלי לגבי המונח תוכל גם לספק הסבר נוסף לפער שבין השיח הגלוי אודות ערסים לנפילה העקבית שלו לשיח גזעני.

השיח והניסיון להגדיר ערסים נקרע לטעמי בין שני סוגים של הגדרות, כל אחת נועדה לשרת קבוצת שיח אחרת. אלו שמנסים להכשיר את השימוש בערסים, דבקים בתיאור מאפיינים התנהגותיים שליליים של הערס: גסות הרוח, האלימות, הבריונות וכו'. מי שמבקשות להוקיע את השימוש במונח נצמדות למאפיינים התנהגותיים נייטרלים ומאפיינים חיצוניים שכולם מאופיינים בכך שהם נקשרים למזרחים (כמו שמיעת מוזיקה מזרחית, עור שחום, שם משפחה מזרחי וכו').
העובדה הזו לדעתי הגיונית, נוכח בלבול חברתי מסוים בהגדרת ה'ערס' וויכוח עליה גם מחוץ לזירה הפוליטית המזרחית. בפועל, מה שלטעמי מעניין לראות זה שאפשר יהיה למצוא שני אנשים שונים לחלוטין, שעדיין יקוטלגו חברתית כ'ערסים'.

אפשר לעיין בויכוח באתר סטיפס (אתר בו בני נוער מעלים שאלות ועונים אחד לשני עליהם) על ההגדרה הזו, סביב השאלה מה הוא 'ערס':

• "בדרך כלל מכנים אנשים כ 'ערסים', אנשים ששמים שרשראות מקללים, מתפראים בבית ספר, שומעים מזרחית, מעשנים, מסתובבים הרבה בחוץ."
• "אז ככה הפירוש המלא והכי מדוייק לערס:(אני אישית שונאת אותם)
  בעלי שרשרת בדר"כ מגן דוד מזהב, באים לבית ספר אם כיפה לפעמים, בלעי שעון זהב או כסף, מקללים, הרוב מעשנים, חושבים את עצמם מעל כולם, מתחברים לפרחות, שומעים מיזרחית, סוג של ביריונים לפעמים."
• "לא נכון!              
  יש ערסים עם לב זהב!" [כל ההדגשות בפוסט שלי]
• "לא יודעת מה איתכם אבל הערסים שבשכבה שלי ובבית ספר שלי הם האנשים הכי מגעילים שהכרתי.
  גועל נפש פשוט הם כולם על ילד אחד מקללים אותו כי הוא "שונה" כי הוא אמר משהו שהם חושבים שלא בסדר (למרות שמותר לכל אחד להביע את דעתו) והם מחלקים את השכבה לקבוצות מי שלא כמוהם ולא זורם כמוהם הוא אשכנטוז למשל כולם נעלבים הילדים שקוראים להם ככה האשכנזים והשכבה כולה סובלת מהמטומטמים האלה
  אז אל תקשקשו שלערסים יש לב זהב כי הם מ ג ע י ל י ם!"

גם קרן בר לב ממאקו, בטור שלה "למה אנחנו אוהבות ערסים" מכירה בקיומו של ה'ערס טוב הלב', שלא מתיישב לכאורה עם ההגדרות של הערס כאלים אגרסיבי ושוביניסט:

"מה גורם לכולנו – צעירות ומבוגרות, שמאלניות וימניות, פרחות וחננות – לרצות את אלירז? נכון, מדובר בבחור נאה לכל הדעות, בעל חוש הומור שובב ולב זהב, אבל יש יפים ממנו, חכמים ממנו ושאפתנים ממנו. טוקבקיסטיות מזן מסוים יאמרו שזה בגלל שהוא "הולך עם האמת שלו"; רווקות מיוסרות יגידו לך שהוא פשוט קונטרה לגברים כמו סער, שמתחבטים עם עצמם אם לסמס לך בזמן שהם מפלרטטים עם החברה הכי טובה שלך; אחותך בת החמש-עשרה תגיד לך שהוא מאמי, ושתורידי ממנו את הידיים המגוידות שלך. הכל נכון, אבל יש סיבה נוספת שבגללה אנחנו אוהבות את אלירז: הוא סוג של ערס-לייט, ובסתר ליבנו אנחנו מתות על ערסים. כל מי שראתה סרט בורקס בחייה מכירה את הסינריו: צ'חצ'ח חמוד עם כוונות טובות, אשכנזייה מבית טוב, זוג הורים שרוצים לראות אותה מסודרת עם רואה חשבון ממושקף ואהבה שחוצה את הגבול שבין מגדל האופרה למגדל השעון ביפו. הסרטים האלה אולי עשו עוול למגזרים שלמים, אבל גם עיצבו פנטזיה נסתרת של בחורות רבות…"

אז איך לעזאזל הצ'חצ'ח עם הכוונות הטובות, הערס עם לב הזהב מתיישב עם ההגדרה של הערס כאלים ואגרסיבי? איך האחד והשני יכולים לחיות יחד תחת אותה קטגוריה? איך, בהתחשב בעובדה שהגדרת הערס בעיני חלקים מהציבור היא התנהגותית בלבד, שגורים עדיין בשיח ביטויים בסגנון "נראה כמו ערס" או סלקציה נגד 'ערסים' – פרקטיקות המבוססות על כך שניתן לזהות חיצונית ערסים עוד לפני שהם פתחו את הפה או העידו על גסות הרוח הקיימת או לא קיימת בהם.

כדי להסביר את האופן שבו אני מבינה את 'הערס' אני צריכה לעשות שימוש במושג "דמיון משפחתי" שטבע הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין – ואני רוצה לנסות להסביר אותו בכמה מילים. (הקרדיט ליונתן יובל שהסביר לי): ויטגנשטיין הסתכל על תופעות חברתיות מסוימות הנכרכות חברתית באותה הקטגוריה וניסה לאפיין מה המשותף לכולן. כשהוא מסתכל על קטגוריית המשחקים – שכוללת גם משחק קלפים, גם קפיצה על חבל וגם כדורגל, הוא מגלה שאין הרבה מהמשותף בין כל המשחקים האלה. כלומר, האם אפשר להגיד על כולם שהם "בשביל הכיף"? לכאורה כן, אבל כיצד זה מבחין אותנו מלראות טלויזיה למשל? האם אפשר להגיד על כולם שהם כוללים רכיב של מזל? גם לא. האם כולם כוללים מיומנות מסוימת? איזה מיומנות מיוחדת דרושה למשחק? הוא מסיים את ההתלבטות הזו בהכרעה כי בין כל המשחקים יש "דימיון משפחתי". בדומה לזה שכשנסתכל על משפחה שכוללת נניח אבא, אמא, שלושה ילדים, דוד ודודה – נתקשה ככל הנראה להגדיר שני מאפיינים מסוימים שמגדירים את כל הפרטים בקבוצה. לילד ולאמא יהיו עיניים כחולות, לילדה ולאבא יהיה אף ארוך, לאמא ולדודה יהיה שיער חום, ולאבא ולדוד יהיה שיער מתולתל. מה שקושר בין כל הפרטים האלה לקטגוריה אחת של "משפחה" זה הקישור לעצם אחר בקבוצה.

מה שאני עשיתי כדי להסביר לעצמי את הדבר הזה (ואני לא מתחייבת שויטגנשטיין היה חותם על ההסבר הבא) זה לדמיין מעין 'בריכת מאפיינים' כזאת, כאשר הגורם המלכד את כלל הגורמים במשפחה הזו הוא שכולם שואבים מאפיינים מאותה הבריכה. אם להדגים על המשפחה שציינתי קודם, בבריכת המאפיינים המשפחתית אפשר שיש עיניים כחולות, שיער חום, שיער מתולתל ואף ארוך. פריט שיוכל לקחת איזשהו סך מאפיינים מינימלי קריטי מה'בריכה' ייחשב חלק מהמשפחה. מהבחינה הזו, חשוב מאוד להגיד – ייתכנו שני פריטים במשפחה שלא דומים בשום צורה אחד לשני, כמו משחק הקלפים והכדורגל, אבל עדיין מה שמכונן אותם ככאלה זה מאפיינים אותה קבוצת מאפיינים משפחתית.
אני מקווה שלא דיברתי ג'יבריש, ולא חטאתי לכל תורות הפילוסופיה באשר הן בפסקה האחרונה.

מה שאני רוצה לטעון זה שהערס זו קטגוריה שבריכת המאפיינים שלה כוללת שילוב של מאפיינים התנהגותיים שליליים (קללות, אלימות וכו'), מאפיינים התנהגותיים נייטרליים שבד"כ סוציולוגית מקושרים למזרחים (שמיעת מוזיקה מזרחית, מסורתיות ואמונה באלוהים, גיוס לגולני, חיבור למשפחה, התבטאות בע' מודגשת) ומאפיינים חיצוניים 'מזרחיים' (שעירות, עור שחום, שיער שחור שמאפשר 'חימצון', שם משפחה מזרחי ועוד).

עיון באופן שבו אנשים ניסו להגדיר ערסים גם עוזר לדעתי להמחיש את הטענה הזו. השתדלתי לא להשתמש בהגדרות שעוצבו בתוך הויכוח הקיים על הערסים, שהן לדעתי, כמו שציינתי קודם, מוטות כל אחת לצד אחד של הסקאלה, ולדבוק דווקא בהגדרות שהגיעו מהשטח – מאתרים לא 'אקדמיים' ככל שאפשר, כדי לנסות למצוא את ההגדרות שעברו כמה שפחות רטרוספקטיבה ומודעות לעצמן. מרבית ההגדרות האינטרנטיות שמצאתי אכן מנסות להגדיר את הערס לא דרך קריטריון אחד או כלל אצבע מוגדר, אלא דרך סך של מאפיינים – משלל הסוגים שציינתי קודם. כך, אורי וולפוביץ בבלוג שלו במקושרים מגדיר את הערס כמי שאוחז בסכום מסוים מתוך שורת מאפיינים. לצורך המחשת הטיעון שלי, ניסיתי להציג את המאפיינים שהוא מציג כנחלקים לאחת משתי הקטגוריות שהצגתי למעלה – מאפיינים "שליליים" ומאפיינים "מזרחיים" (ובכלל זה מאפיינים התנהגותיים מזרחיים ומאפיינים מזרחיים 'קבועים' כמו מוצא, חיתוך דיבור או צבע עור).

החלוקה עצמה לעמודה זו או אחרת לגמרי שנויה במחלוקת (מה גם שלעיתים הקישור לאלימות כרוך גם הוא במאפיינים 'מזרחיים' כמו המסורתיות או המשפחתיות), אבל לצורך הטיעון בעיקר היה לי חשוב להציג את קיומם של המאפיינים משני הטורים בערבוב:

התנהגות שלילית

התנהגות מזרחית

* אם כשאתם נוסעים באוטו שלכם, אתם מגבירים לפול ווליום, ככה שכל הרחוב שומע את השיר, חוץ ממכם כי התפוצץ לכם עור התוף * אם זה לא מפריע לכם לעשות את זה עם מישהי בת 15 * אם אתם משקיעים באוטו שלכם יותר מבחברה שלכם * אם אתם שונאים רוסים, סתם בגלל שהם רוסים * אם אי פעם אמרת למפקד בצבא: "חכה חכה, אני תופס אותך באזרחות" * אם אי פעם אמרת למורה שלך ביסודי: "חכי חכי, אני אתפוס אותך באזרחות" * אם ברגע שאומרים את השם של אימא שלך אתה דוקר * אם אמרת פעם למישהו: אם לא היה יום כיפור היום הייתי מזיין אותך במכות!

* אם בתיכון למדת מכונאות רכב, חשמל או צילום (על הסללה חינוכית של מזרחים לחינוך מקצועי אפשר לקרוא כאן) * אם ההורים שלך יודעים צרפתית, אבל הם לא צרפתים… * אם השיער שלכם מחומצן, ואתם מעיזים לצאת מהבית בלי ג'ל * אם ניחנתם ביכולת להבדיל בין מוזיקה מזרחית לים-תיכונית * אם אי פעם אמרת לסלקטור בחממה: "חכה חכה, אני תופס אותך באזרחות" * אם לאמא שלך קוראים ז'קלין, ג'ורג'ט, סימה או מזל * אם אתם גרים בחולון, בת-ים, ראשון, פ"ת, נתניה, ירוחם, שדרות, נתיבות, דימונה או אופקים * אם אתה יוצא למסיבה ביום שישי, ובבוקר שבת לאפטר פארטי בבית כנסת * אם יש לך גופיה לבנה חלקה * אם ביום כיפור אתה ניזכר לשים כיפה על הראש, ואתה מפנה לה שקע בין הקוצים *אם אתה חושב ששראל מוסיף לסאבלימינל והצל * בעצם, מספיק שאתה שומע את סאבלימינל והצל, או לחילופין, אתה יודע מי מביניהם זה סאבלימינל ומי זה הצל

גם בן נבון עושה פעולה דומה בבלוג שלו במקושרים, וגם ב'בריכת המאפיינים' שלו אפשר למצוא מאפיינים משני הסוגים: הן טמטום, הומופוביה, שוביניזם ואלימות, והן מאפיינים לא-שליליים שמקושרים בד"כ למזרחים, בהם שרשרת זהב עם מגן דוד או חי, שמיעת מוזיקה מזרחית דכאונית, או מוזיקה מזרחית רועשת, ודיבור בע' מודגשת ("בן אדם רגיל-אביחי מה קורה? ערס מצוי-עביחי עה קורא?").

כלומר, הגדרת הערס היא בעצם סך מאפיינים שהחזקה בחלקים מהם הופכת אדם "רגיל" ל"ערס מצוי". מתוך המאפיינים הללו, עליך 'לשלוף' מספר מסוים קריטי של מאפיינים, שכאשר הם מתקיימים בך, אתה הופך לחלק מ'המשפחה' – ומקוטלג חברתית כערס.

אם מבינים את זה, אפשר להבין מדוע ייתכן שאשכנזי ישלוף מה'בריכה' מספר מאפיינים התנהגותיים שליליים כמו שוביניזם, קללות וגסות רוח לסביבה, ויקוטלג כערס למרות שאין לו כלל מאפיינים 'מזרחיים' כמו שם משפחה מזרחי או עור שחום, ובהחלט ייתכנו חברתית גם ה'ערסים עם לב זהב', שפשוט משכו מבריכת המאפיינים הזו עור שחום, שם משפחה מזרחי ומסורתיות שמתאפיינת בשרשרת חי לצורך העניין. זו גם הסיבה שכאשר עלה הצורך להפוך את דרור פויר לערס, עלה הצורך להשחיר את פניו – כי אדם בעל עור לבן שמתבטא באגרסיביות לבדו אינו מהווה מסה קריטית מספיקה.

 אז מה הבעיה בזה?
נראה לי שהיא די מובנת, ובכל זאת חשוב להגיד אותה באופן מפורש.
המילה ערס מסמנת קטגוריה חברתית שלילית, ולא בכדי, שכן נקשרות אליה תכונות שליליות למדי (כמו אלימות, גסות רוח וכו'). לא בכדי אפשר למצוא לא מעט קריאות להשמדתם של הערסים.
הסבירות שמישהו מזרחי יקוטלג חברתית כערס היא גבוהה משמעותית מהסבירות שאשכנזי יקוטלג כך, גם אם האפשרות הזו קיימת מבחינה חברתית. הסיבה היא שלמזרחי יש כבר פק"ל מספר מאפיינים שהולכים איתו לכל מקום, והקלות שבה הוא יכול להגיע אל 'המסה הקריטית' של מאפיינים שהופכים אותו לערס עולה פלאים. אם אתה אשכנזי ושוביניסט כנראה שלא תתויג כערס. אם אתה אשכנזי, שוביניסט ומקלל בכביש ייתכן שכן. מאידך, אם אתה מזרחי שהולך עם שרשרת חי וגבה מחוברת ונתפסת בהתבטאות שוביניסטית, נדמה לי שתקוטלג כמעט באופן מיידי כערס.
מעבר לכך, קטגוריית ה'ערס', שמאפשרת למאפייני התנהגות שליליים ואלימים לנוח יחד בערבובייה יחד עם מאפייני התנהגות נייטרלים מבחינה מוסרית המשויכים למזרחים, ומאפיינים חיצוניים מזרחים מייצרת תיוג שלילי לא מודע לעיתים להתנהגויות שאין בהם כל פסול (כמו שמיעת מוזיקה מזרחית).

מהבחינה הזו, הגם שלא צריך למהר ולטעון ש'כל הערסים הם מזרחים' או ש'אין ערסים אשכנזים', בפירוש אפשר לטעון שכל שימוש במילה ערס הוא גזעני, זאת כיוון שקיומה של הקטגוריה הזו כקטגוריה שלילית גם מייצרת פוטנציאל גזעני קבוע למזרחים, וגם משמרת קטגוריה חברתית גזענית מבלי בהכרח להיות גזענית בכל אחד ואחד מהשימושים שלה.
התיוג השלילי ל'ערס', על אף שנראה לחלק מהקוראות כויכוח סמנטי על מילה בלבד, מייצר מעין סכנה תמידית וקבועה למזרחים שישמרו ויזהרו מלאמץ יותר מדי מאפיינים מזרחיים 'בעייתיים'. התיוג השלילי הזה לנצח ייקבע את המוזיקה המזרחית כמקור לבושה או התרסה* בקרב לא מעט מזרחים, והוא זה שימנע מחלקם להתקבל לעבודה בגלל שיש להם 'שם של ערס', או פשוט יגרום להם להתרגל לחשוב שהם אמורים להיות טיפשים ואלימים וחסרי פוטנציאל רק כי הם אוהבים מוזיקה מזרחית או מאמינים באלוהים.

אז זאת רק מילה, ומה עושות עניין, אבל כמי שבילתה את רוב חייה הבוגרים בחרדה – חרדה מלהיות פרחה, מלקנות בגדים שהיא אוהבת כי בשילוב שלהם עם עור הגוף שלה עלולים לשדר מסר לא נכון לסביבה, אני באמת חושבת שבריסוק המוחלט של הקטגוריה החברתית של הערס והפרחה יש פוטנציאל שחרור, לא פחות, ללא מעט מזרחים שיוכלו להפסיק להתנכר לחצי מהמאפיינים המשפחתיים שלהם מחשש שיקשרו אותם לאלימות.

 (ליהי יונה)

 

* הטענה על התרסה מעניינת במיוחד עבורי, והיא אולי קרקע לפוסט אחר – אבל לדעתי יש מקום לעשות ניתוח ביקורתי שרואה בפרקטיקה של שמיעת-המוזיקה-המזרחית-בחלונות-פתוחים-בווליום-גבוה כאקט התרסה שנועד להביע גאווה 'דווקאית' כמעט כנגד רוב שמנסה לדחוק את ההעדפות המוזיקליות שלך לשוליים, ובוחן את תיוגה השלילי של הפרקטיקה הזו, לעומת ההבנה והקבלה של התנהלות דומה למדי לדעתי במצעדי גאווה 'מוחצנים', שגם בהם ניתן לדעתי למצוא פרקטיקות מתריסות כנגד תרבות רוב המדכאת העדפות מיניות, לצורך העניין.